שחרור

שחרור
שחרור תופס שלשול
מצב שימור
מצב שימור: ללא חשש (LC)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	קיכליים
סוג:	קיכלי
מין:	שחרור
שם מדעי
Turdus merula ‏(ליניאוס, 1758)
תחום תפוצה

השַחֲרוּר (שם מדעי: Turdus merula) היא ציפור ממשפחת הקיכליים בסדרת ציפורי השיר. נפוץ באירופה, באסיה ובצפון אפריקה והובא על ידי האדם לאוסטרליה ולניו זילנד.

אורכו של השחרור הוא 23.5 - 29 ס"מ, מוטת כנפיו היא 45-39 ס"מ, אורך כנפו הוא 12.8-11.8 ס"מ ומשקלו נע בין 75 ל-110 גרם. גוף הזכר כולו שחור (מכאן שמו בעברית ובערבית) מלבד טבעת צהובה מסביב לעיניו ומקור צהוב, שמשנה את צבעו לכתום עז לקראת עונת החיזור. בנקבה בוגרת, הנוצות והמקור הם בצבע חום ואין טבעת צהובה מסביב לעיניים. לגוזלים יש צבע נוצות בהיר במקצת משל הנקבות, וחזם מנומר.

אורח חיים

השחרור חי ביערות, אך מאז ראשית המאה ה-19 הוא הסתגל לנופים שהאדם יצר: ערים, פארקים, מטעים וגינות. לרוב השחרור הוא ציפור יציבה (שאינה נודדת), אך אוכלוסיותיו הצפוניות נודדות וחורפות במזרח התיכון. השחרורים החורפים בישראל מגיעים בנובמבר ועוזבים במרץ, אך כיום ניתן לראותם בארץ בכל ימות השנה. ישנם פרטים מעטים שחולפים בישראל בדרכם למקום אחר בו יבלו את החורף. בחורף ניתן לפגוש בפרטים משוטטים, שלא פעם מתלהקים באזורים שופעי מזון: עצי זית בעת המסיק או עצי אזדרכת מצויה. להקות אלה מורכבות בעיקר מזכרים.

תנועה

השחרור חששן יותר משאר בני סוגו, ולרוב לא מתרחק מסבכי הצמחייה. כשמטרידים אותו הוא מתעופף במהירות לסבך בעוד הוא משמיע קול צריחה טיפוסי. השחרור עף לטווחים קצרים ונמוך בעיקר, בחתירות כנפיים מהירות. השחרור נוחת עם כנפיים שמוטות קמעא וזנב מורם. הוא חוזר לתנוחה זו גם במצבי התרגשות.

לרוב השחרור נע על הקרקע, כשהוא רץ ומנתר לסירוגין. השחרור נעצר מהתקדמותו מדי כמה מטרים, ותר באמצעות עיניו ואוזניו אחר טרפו.

תזונה

השחרור ניזון מפרוקי רגליים ומתולעים, וכן מזרעים וגרגרים. נצפה גם אוכל לטאות, בעיקר לטאה הנקראת לטאה זריזה. את טרפו הוא מחפש בעיקר בין עלי שלכת ונשורת עצים, אך מגיע רבות גם למדשאות בחיפושיו. כדי לחשוף את מזונו השחרור מחטט ומפשפש בין העלים והענפים עם מקורו, וגם גורף עם רגליו. מפעם לפעם הוא עוצר ומטה ראשו לקרקע, בין אם כדי להיטיב לראות, או כדי לשמוע טוב יותר.

רבייה

ביצים בקן

גוזלים

באירופה השחרורים הזכרים מקדימים להתנחל - כבר בגיל שלושה ארבעה חודשים. לא ברור באיזה גיל השחרורים מתנחלים בישראל. השחרורים ממשיכים לרוב להחזיק בנחלתם כל ימיהם. השחרורים סבלניים לפלישות שחרורים זרים לנחלותיהם שלא בעונת הקינון, בעיקר לצעירים.

בפברואר מחדשים השחרורים את אחיזתם בנחלה. בראשית עונת הקינון ניתן לשמוע את שירתם הערבה בבוקר ובערב. עם התקדמות העונה, הם שרים לאורך רוב היום, כשהם חוזרים על שירם בתכיפות גבוהה. ניתן להבדיל בין שיריהם של פרטים שונים (השירה מתחילה בדרך כלל באחת ממספר מנגינות קבועות ומשותפות לכל הפרטים ומסתיימת באלתור). הזכרים שרים מנקודה גבוהה (בדומה לרוב ציפורי השיר): ענף גבוה או אנטנה מהווים נקודת שירה נהדרת בשבילם.

הנקבה בונה את הקן במסעף ענפים, מטר או שניים מעל הקרקע. לקן צורת ספל, והוא גדול יחסית: קוטרו 14 ס"מ ועומקו 10 ס"מ. הקן בנוי מעשבים, שורשים ועלים, ו"מטויח" לרוב בבוץ. קנים הנבנים בחורש הטבעי מאוחר באביב חסרים את שכבת הבוץ, שהרי לא ניתן למצוא בוץ בזמן זה. מבעד לשכבת הבוץ, יש ריפוד המוכן ממחטי אורן, עשבים דקים וכדומה. בבסיס הקן אפשר למצוא מדי פעם ניירות וניילון.

הנקבות מתחילות להטיל לרוב באמצע מרץ, אך יש והן מטילות כבר בסוף פברואר. בחורש טבעי יש לרוב שלוש ביצים בקן, אך בשטחים חקלאיים, מקום שם השחרורים מוצאים יותר מזון, יש ארבע או חמש ביצים בקן. על הביצה יש דגם מנומר של נקודות חומות אדמדמות, על רקע ירקרק טורקיז. ממדי הביצה הם 22X30 מ"מ והיא שוקלת 6.4 גרם בממוצע. הדגירה נעשית לרוב על ידי הנקבה לבדה. היא מגינה על ביציה בחירוף נפש, לעתים אפשר אפילו לגעת בה בעודה דוגרת. הזכרים מנסים לגרש אויבים מהקן בעזרת קולם הרם. כאשר הם חשים באיום מתקרב הם תחילה משמיעים קולות אזהרה נמוכים ושקטים, ואם הסכנה לא חולפת הם משמיעים ציוץ קצר ותדיר שנשמע למרחקים. לשחרור קריאת אזהרה נוספת שנשמעת כשני צלילים רצופים בני כחצי שנייה כל אחד כשהראשון גבוה וחזק יותר מהשני.

לאחר 13-14 ימים, בוקעים הגוזלים מן הביצים. בשלב זה הם סומים ובעלי פלומה דלילה וארוכה, בצבע אפרפר, על ראשם וגבם. לגוזלים לוע צהוב. שני ההורים מאכילים ומטפלים בהם עד שגילם בערך 15 ימים.

בשטחים טבעיים ניתן למצוא ביצים בקנים עד מאי, וגוזלים עד אמצע יוני. בגליל התחתון, ביערות אלון התבור השחרורים מעמידים דור אחד בשנה, אלא אם כן ירדו גשמים מאוחרים. בחורשי אלון מצוי, לעומת זאת, השחרור משלים שני מחזורי קינון (מהטלת הביצה עד פריחת הגוזל): באביב ובראשית הקיץ. בשטחים מעובדים הקינון נמשך עד אוגוסט, עם דגירות סתיו מעטות. לעתים ניתן למצוא גוזלים בקנים בספטמבר. כנראה שישנם זוגות המעמידים שלושה דורות בשנה באזורים אלה.

השחרור בתרבות

• השחרור מופיע רבות בחיי בנדיקטוס הקדוש (קדוש נוצרי שנאבק בתאוות הבשרים), כסמל לחטאים וליצר הרע.
• השחרור הוא הציפור הלאומית של שבדיה.
• להקת הביטלס הוציאה בשנת 1968, במסגרת האלבום הלבן, את השיר Blackbird (בעברית: שחרור) - אשר כולל אף התייחסות ווקאלית לקול ציוצו של השחרור.

השחרור בישראל

זהו המין הנפוץ ביותר בישראל מבין בני סוגו הקיכלי. רוב השחרורים שפוגשים בישראל הם יציבים. עד לשנות החמישים שכנו השחרורים רק בחורש הטבעי ובבוסתנים שבהרי הגליל והכרמל, לרוב במפנים צפוניים (מורדות ההר שפונים צפונה). השחרורים התרכזו במפנים הצפוניים בגלל צמחייתם העשירה, שמתאפשרת מקרינת השמש המעטה (יחסית למפנה הדרומי). צמחיה עשירה זו תומכת בכמות חרקים גדולה יותר. חרקים אלה מהווים את מזון השחרור.

אודיו

משמאל תוכלו להקשיב לרצועות שמע של שירת השחרור.

	שירת השחרור קובץ שירה נוסף שירת זכר השחרור
לעזרה בהפעלת הקבצים

קישורים חיצוניים

• על ציפור השחרור, מאת ד"ר נח רוטרי - אתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• סרטון וידאו עם שירת השחרור