לדלג לתוכן

שיזף מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשיזף מצוי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: אשחריים
סוג: שיזף
מין: שיזף מצוי
שם מדעי
Ziziphus spina-christi
דפונטיין, 1798

שיזף מצוי (שם מדעי: Ziziphus spina-christi) הוא מין בסוג שיזף ממשפחת האשחריים[2][3]. השיזף המצוי הוא עץ קוצני, גובהו שלושה עד חמישה מטרים, אך לעיתים נדירות מגיע גובהו עד לעשרה מטרים. השיזף ירוק עד, אך במקומות קרים הוא עשוי להשיר את עליו בחורף.

באביב מצמיח העץ ענפים חדשים. ענפיו עקומים, בכל מפרק בענף צומח עלה ביצתי משונן קלות, בעל שלושה עורקים. בבסיס העלה ישנם שני קוצים, המהווים גלגול של עלי הלוואי, קוץ אחד ישר והשני כפוף. הפריחה באוגוסטאפריל, הפרחים צומחים בקבוצות בחפי העלים. הפרחים צהבהבים, קוטרם כחמישה מ"מ, ובהם חמישה אבקנים. עלי העטיף הבולטים בפרח הם דווקא עלי הגביע. הפרחים צופניים, ומואבקים על ידי דבורים צרעות ומינים נוספים. דבש השיזף זהוב בהיר עשיר בנוגדי חמצון ונוטה שלא להתגבש, נדיר ומבוקש מאוד. ידוע גם בשם "דבש סידר". הפרי הוא בית גלעין כדורי, קוטרו כ-1.5 ס"מ, והוא מבשיל כחודש אחר תום הפריחה. צבעו בעת ההבשלה, צהוב כתום, וטעמו מתוק.

העץ גדל היטב בקרקעות חרסיתיות, בדרך כלל נמוך מ-400 מטר מעל פני הים. נפוץ באקלים סודני, ולעיתים באזורים קרובים. בארץ נפוץ בעיקר בבקעת הירדן, בערבה ובמישור החוף.

העץ עמיד מאוד, ומסוגל לצמוח גם בקרקעות מעובדות ומרוססות בקוטלי עשבים. במקומות מסוימים צמחו עצי שיזף גדולים שקודשו על ידי ערבים, מעמד שהגן עליהם מכריתה ושריפה. במקומות אלה מגיעים העצים לעיתים לגובה של מעל עשרה מטרים, והיקף גזעם לארבעה מטרים ויותר. שיזף ידוע כזה, הוא השיזף של חצבה. חורשה ידועה של עצי שיזף מצוי נמצאת בעין חוקוק שבגליל העליון המזרחי.

הפרטים המצליחים להתבסס במקומות מתאימים ואינם נכרתים מגיעים לגודל ולגיל מופלגים. השיזף המצוי הגדול בארץ נמצא בעין חצבה, ומעריכים את גילו בסביבות 800 שנה. הוא העץ הזקן ביותר המוכר לנו בארץ, נכון לשנת 2018.

שמות ואזכורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' אשתורי הפרחי, חוקר ארץ ישראל מהמאה ה-14, סבר שהשיזף המצוי הוא האטד המקראי, הנזכר במשל יותם. גם הראובנים סברו כך[4].

שם עממי נפוץ לשיזף מצוי הוא "עץ הדומים", אליו התייחסה גילה אלמגור בספרה עץ הדומים תפוס

כל חלקי העץ משמשים ברפואה עממית אצל עדות ישראל, ערביי ישראל, תושבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. משרה של הפרי או העלים או מרתח מגלעיני הפירות משמש מזור לאבי בטן, עצירות, ותולעי מעיים. תחבושות מעלים טריים וירוקים שמשו במקרי דלקות ומורסות. גלעינים יבשים טחונים מתערובת עם שמן שמש לטיפול בדלקות עיניים, וכנגד כאבי שיניים ממרתח של קליפת הגזע. מרתח פירות יעיל כנגד סכרת[5].

במחקרים מודרניים בהודו נמצא שעלים של שיזף תרבותי מורידים סוכר בדם אצל עכברים. והאלקלואיד בשם זיזיפין מדכא את הטעם המתוק אצל בני אדם[5].

הפרי נאכל טרי. העלים משמשים למרעה והגזע לבניין, חקלאות וצורכי הבית. ניתן להכין ליקר שיזפים[6].

עלים עם שלושה עורקים בולטים
פירות ירוקים של שיזף מצוי
פרי התחלתי עדיין עם העטיף

שיזף מצוי הוא שיח או עץ ירוק-עד, סבוך, קוצני ורחב נוף, לרוב גובהו 3 עד 5 מטר, בתנאים של הגנה מכריתה ומשריפה הוא מגיע לגובה של 8 מטר ואף של 10 מטר. בתנאי לחות מתאימים ובהיעדר מתחרים נובט העץ בשפע[7]. בסוואנות במזרח אפריקה הוא משיר את עליו בתקופת היובש. בישראל העץ הוא ירוק-עד, אם כי הוא משיר חלק מעליו בקיץ יבש באזורים החמים וגם בחורף קר באזורים הקרים יותר[7][8].

השורשים עמוקים ותפרוסתם רחבה. בבסיס העץ מתפתחים לרוב נצרים (ענפים חדשים), לאחר שריפת הגזע צומחים ענפים וגזעים חדשים מצוואר השורש[7]. בשנותיו הראשונות, אופי הצימוח שלו דמוי שיח, בעל מספר גזעים, ואופיו הקוצני וענפיו החיצוניים הקשתיים מקשה על עיצובו כעץ עם גזע אחד.

הענפים הבוגרים מעוצים, אפרפרים, קירחים או מעט פלומתיים ונוטים מטה עם התארכותם. הם אינם זיגזגים (בשונה משיזף השיח) ואינם נושאים ענפים קצרים בחיק הלוואים הקוציים (בשונה משיזף השיח שענפיו הקצרים חסרי קוצים)[9]. הענפים החדשים דקים, זיגזגיים, צורה אופיינית זאת נוצרת בגלל שכל פרק נוטה בכוון נגדי לפרק קודם.

העלים, מסורגים, פשוטים, אורכם 2 עד 8 ס"מ ורוחבם 1 עד 4 ס"מ, ונישאים על הפטוטרת קצרה שאורכה 3 עד 12 מ"מ.[10]. הטרפים דמוי ביצה (אליפטיים), בסיסם מעוגל או מעט מפורץ וקודקודם קהה או עם חוד קצר; שפתם תמימה עד משוננת, צדדיהם מבריקים, קירחים, או שעירים במקצת לאורך העורקים[10]. העלים בעלי 3 עורקים בולטים ומקבילים. הם מסתעפים מבסיס הטרף (בשונה ממיני האשחר שלעלים שלהם יש עורק מרכזי אחד מנוצה)[9].

זוג הלוואים, שבבסיסי העלים הם קוצים קשים וחדים, אחד ישר וזקוף והשני מאונקל כלפי מטה, לכיוון בסיס הענף. הישר אורכו 2 ס"מ והמאונקל אורכו 5 עד 8 מ"מ. הלוואים בכל מפרק הופכים בדרך כלל לעוקצים בלתי שווים, אלה שאינם הופכים לקוצים נושרים במהרה. זוגות הקוצים מתפתחים במיוחד בעצים צעירים או לעיתים חסרים.

התפרחות מקובצות (מסוימות), קצרות ויוצאות מחיק העלים שעל ענפים צעירים. עוקץ התפרחת קצר, אורכו 3 עד 5 מ"מ[11].

הפרחים זעירים, בקוטר 4 עד 6 מ"מ, ובצבע ירוק-צהבהב. הם דו-מיניים בעלי שחלה עילית, נכונים, כוכביים, נישאים על עוקץ, ובעלי עטיף כפול, עלי העטיף הבולטים בפרח הם עלי הגביע.

הגביע שאורכו מ"מ אחד, בעל 5 עלי גביע ירוקים, משולשים, אשונים (קשוח בכיוון אחד, בלתי גמיש) ופרושים.

הכותרת בעלת 5 עלי כותרת צהבהבים, גליליים, דקים ומפורדים זה מזה, דמויי מרית - ראשם רחב ומעוגל וחלקם התחתון הולך וצר כמו ברדס. עלי הכותרת קצרים מהגביע והם ניצבים לסירוגין בין עלי הגביע (לזמן קצר). כל עלה כותרת עוטף אבקן אחד.

האבקנים 5, ניצבים בצמוד אל מול עלי הכותרת שעוטפים אותם. הם ארוכים מעלי הכותרת. הזיר קצר ולבן והמאבק בולט ופונה פנימה.

השחלה עילית, בת 2 מגורות לעיתים רחוקות 3 או 4. בכל מגורה ביצית אחת. השחלה אינה נישאת על נושא-שחלה אלא שקועה במצעית. עמוד השחלה, שניצב במרכז הדיסקוס, מפוצל ל-2 אונות (צלקות) לעיתים רחוקות 3 או 4.

מצעית הפרח, שמעורה בשחלה, עשויה דיסקוס בשרני וקעור (דמוי ספל) בולט, בעל 10 אונות, קירח ומחורץ[11]. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים לשולי המצעית, מתחת לשחלה.

הצופנים מצויים על המצעית ומייצרים צוף רב, המושך אליו חרקים רבים, במיוחד דבורי דבש[7].

הפרי בית גלעין בשרני, עסיסי וכדורי או דמוי ביצה (בשונה מאשחר קוצני שפירותיו יבשים ודמוי דיסקוס או משיזף תרבותי שפריו מוארך). צבע הפרי צהוב או כתום-חום וקוטרו 8 עד 20 מ"מ. הפרי אכיל וטעים כשהוא צהוב עם ההבשלה על העץ או כשהוא חום מקומט, לאחר שנשר והתייבש על הקרקע[8]. ציפת הפרי אכילה, לעיתים היא נעקצת על ידי זבוב הפרות, ולכן מומלץ לאכול את הפרי כשהוא חצי בוסר.

מספר המגורות בפרי הוא 1 עד 3. המגורות קשות דופן ובכל אחת יש זרע אחד[10]. על פי רוב הגלעין מכיל 2 או 3 זרעים[10].

הזרע בעל קליפה קשה ביותר[7].

מחזור החיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריחה נמשכת למעלה מחצי שנה מסוף האביב ועד סוף הקיץ, מפברואר ועד אוקטובר. הפריחה נמשכת בשניים או שלושה גלים, ובהתאם לכך יש גם שניים או שלושה גלים של הבשלת פרי. העיקריים בהם הם באביב ובסתיו. הפריחה מפברואר ועד אוקטובר.

בית גידול ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוף העץ בירידה לפארק המנחת בקריית שמונה

טיפוס התפוצה העיקרי של שיזף מצוי הוא סודני שהוא אזור יובשני למחצה במזרח אפריקה, בצפונו של האזור הטרופי, אקלימו מצטיין בחורף חם וחסר גשמים וצמחייתו האופיינית היא סוואנה.

התפוצה העולמית משתרעת ממאוריטניה עד פקיסטן.

בישראל תפוצתו משתרעת לכל אורכה, ממורדות החרמון ועד אילת. הוא שולט בכל עמקי החבל הים-תיכוני, מצוי בערוצים גדולים לאורך ים המלח, צפון הערבה והבקעה ונדיר בערבה הדרומית[12][8].

שיזף מצוי הוא צמח אוהב חום ולחות ובית גידולו מגוון ביותר, ואדיות גדולים ומעיינות מדבריים, יער פארק ונופי צמח עשבוני בשולי שדות ושדות בור[8]. הוא אינו גדל ברום מעל 600 מ', אבל בדרך כלל אין הוא גדל מעל לרום של 400 מ'. העץ מתבסס בקרקע חרסיתית, שם נקווים מים בשכבות הקרקע העמוקות, ולכן אינו מוגבל בצמיחתו גם בקיץ[7]. הגורם המגביל את תפוצתו הוא כאמור הרום הטופגרפי, המשפיע על צמיחתו ועל התבססות הנבטים. בתנאי לחות מתאימים ובהיעדר מתחרים נובט העץ בשפע. הוא מאכלס אפילו שטחים מרוססים בקוטלי עשבים בצדי דרכים, שם הושמדו מתחריו.

ההאבקה בשיזף מצוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרחים בשלבים שונים של פריחה

כדי להבטיח האבקה הדדית בפרחים הדו-מיניים של שיזף מצוי ולהימנע מהאבקה עצמית והאבקת שכנים, נכונו לשיזף מצוי שלשה מנגנונים. שני הראשונים מבוססים על הפרדה בזמן, בין הבשלת האבקנים לבין הבשלת הצלקת, והשלישי הוא מנגנון הפרדה במרחב באמצעות שינוי במיקום האבקנים.

המנגנון הראשון - הפרדה בזמן (הטרודיכוגמיה) של אירוע הפריחה בין פרחים על אותה תפרחת, כלומר תיזמון אירוע הפריחה של שני טיפוסים גנטיים של פרחים הנמצאים באותה תדירות, אך שונים ברצף זמנים שונה של מהלך פריחה[13]. אצל שיזף מצוי נמצאו שני טיפוסי התנהגות מבחינת מהלך ההבשלה של איברי הזכר ואיברי הנקבה בפרח. בטיפוס אחד נפתחים האבקנים בשעות הבוקר והצלקות מבשילות אחר הצהריים, ובטיפוס השני נפתחים האבקנים בצהריים והצלקות מבשילות אחר הצהריים.

המנגנון השני - הפרדה בזמן באותו פרח. בכל פרח נמצא מנגנון של פרוטאנדריה (protandry) שהיא דיכוגמיה (הפרדה בזמן) שבה האבקנים מבשילים (השלב הזכרי) לפני הצלקת (השלב הנקבי).

המנגנון שלישי - הפרדה מרחבית באמצעות שינוי במיקום האבקנים אל מול עמוד השחלה לפני ההבשלה הסופית של הצלקות. לאחר סיום השלב הזכרי והפצת האבקה מתרחשת הבשלת הצלקת, כאמור במנגנון השני. אבל לפני סיום הבשלת הצלקת מתרחש תהליך נוסף. עלי הכותרת והאבקנים המרוקנים מאבקה פונים אל מתחת לעלי הגביע. ובכך, נמנעת האבקה עצמית משיירי אבקה שנותרים במאבקים ומתאפשרת נחיתה של מאבקים שונים על מצעית מלאת צוף והעברת אבקה מפרח אחר אל הצלקות[13].

בצמחים אחרים קיים מנגנון אחר של הפרדה בזמן המכונה flexistyly, כלומר התכופפות של עמוד השחלה במהלך ההבשלה המינית תוך כדי התקדמות או התרחקות אל עמדה המאפשרת האבקה יעילה עם האבקן (ראה האבקה והפצה בערך טופח).

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אמוץ דפני, אפרים לב ושי לוי, "השיזף המצוי - עץ הרקיע השביעי", אופקים בגאוגרפיה 71, 2008, עמ' 82–94
  • זהר עמר, ה"בוטניקה הקדושה" של ארץ-ישראל במסורת הנוצרית, אריאל, 156-155, (תשס"ב), עמ' 206–214

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שיזף מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ .Ziziphus spina-christi (L.) Desf, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏9-2023
  3. ^ .Ziziphus spina-christi (L.) Willd, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏10-2023
  4. ^ ד"ר שרהל'ה אורן, ד"ר חן שרמן, שֵׁיזָף מָצוּי - Ziziphus spina-christi - פארק נאות קדומים, באתר שמורת טבע נאות קדומים, ‏26 בפברואר 2018
  5. ^ 1 2 דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, תל אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 319
  6. ^ רחלי עינב, פרי האדמה -500 צמחי בר נאכלים, זיכרון יעקב: חוביזה 262, 219, עמ' 262
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 אבינעם דנין, דוד הלר, מיכה לבנה (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 218
  8. ^ 1 2 3 4 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 75
  9. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 425-426
  10. ^ 1 2 3 4 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 298
  11. ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 251
  12. ^ שיזף מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  13. ^ 1 2 אמוץ דפני, דן איזיקוביץ, 37, האבקה בראי ישראלי, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2023, עמ' 289-294