חצבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חצבה
Hatzeva 0908.jpg
בניין הספרייה במושב
מחוז הדרום
מועצה אזורית הערבה התיכונה
גובה ממוצע[1] ‎-163‏ מטר
תאריך ייסוד 1965
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 605 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎3.6%‏ בשנה עד סוף 2018
מאגר חצבה
בית ספר שדה חצבה
תחנת ניסיונות יאיר ומרכז מבקרים ויידור ליד חצבה

חֲצֵבָה הוא מושב עובדים בערבה השייך למועצה אזורית הערבה התיכונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם חצבה בא ממילה יוונית איסיבון המוזכר בכתובת יוונית מהמאה השישית[2].

היישוב נקרא על שם "עין חצב", שמו הערבי של האתר. על שם חצבה קרויה שכבה גאולוגית ייחודית ואנדמית לערבה הישראלית. תצורת חצבה מתייחדת בגוון האדמדם שלה, הניכר למרחוק.

מושב חצבה עלה לקרקע, סמוך מאוד לכביש הערבה,  במקום בו נמצא היום בי"ס שדה חצבה, ביום חמישי טו' כסלו תשכ"ו 9.12.1965, כהיאחזות הנח"ל הל"ג. המייסדים היו חיילי גרעין "חצבה" של תנועת בני המושבים שנאספו ובאו ממושבים ומבתי ספר חקלאיים מכל רחבי הארץ.

בשלב ראשון הקימו הנחלאיים משקי חקלאי זעיר ובו פרה אחת, לול קטן, חמור, סוס וברווזים אחדים, וכן גן ירק קטן בן חמישים דונם בו גידלו ירקות קיץ - מלפפונים, עגבניות וחצילים- בחודשי החורף. זאת בזכות האקלים החם השורר כאן.

שנה לאחר מכן הצטרפו אליהם בני ובנות גרעין "ערבה" ואחריהם, שנה אחרי שנה גרעין "אשלים" גרעין "אל מול אדום" ובשנת 1970 הצטרף הגרעין האחרון : "גרעין חורב".

בין שרות צבאי פעיל בסיירת הנח"ל, ששמרה בשנים 1966–1968 על כביש הערבה ובגדוד הנח"ל המוצנח, לחימה במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה ושרות בהיאחזויות נח"ל בגולן ובבקעה, פיתחו חברי המושב את משקם ובעיקר את גן הירק שהיה, עם הזמן לענף החקלאי העיקרי. בכ"א באייר תש"ל 27.5.1970 הונחה אבן הפינה ליישוב הקבע, כ 4- ק"מ מהמקום בו ישבה חצבה אז, וכק"מ אחד מגבול ירדן. בחודש ספטמבר 1971, בערב יום הכיפורים תשל"ב, חילקו חברי חצבה את גן הירק המשותף לחלקות משפחתיות, והפכו למושב עובדים, לאחר אזרוחו היה חצבה מושב שיתופי.

ביום שלישי ב' בשבט תשל"ב 18.1.1972 בשיירת טרקטורים ארוכה, יצאנו מביס שדה חצבה ליד כביש הערבה אל יישוב הקבע, הגבעה הייתה חשופה וצהובה ועליה נטועים 36 בתים כקוביות משחק בארגז חול. לא שיח, לא עץ לא מדרכה, רק כביש אספלט שחור וגדר תיל מוארת הקיפו את היישוב שזה אך נולד. על עגלות הטרקטורים היו 26 זוגות נשואים, 10 רווקים ו 12 – ילדים, שהגדולים ביניהם בני כשנתיים.

מגילת היסוד של חצבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"היום, כ"א באייר תש"ל 27.5.1970 אנו מניחים אבן פינה ליישוב הקבע של מושב חצבה.

מולדתנו הקטנה הגדולה, עשירת מסורת מפעלי גאולה, התיישבות ובניה.

בחרנו להמשיך בדרך זו ובאנו אליך ערבה, אליך ארץ לא נושבת, ארץ קוראת לבניה  לחיבוק.

אבן פינה זו, שאנו טומנים היום, היא קצה והתחלה כאחד של התגשמות, שאיפות בדרך הארוכה יחד מימי ההיאחזות, דרך ביסוס עד היום.

תהא אבן זו, יסוד איתן לבתים שמחים, שדות מוריקים ותרומה לביטחון גבולנו."

החל משנת 1990 במושב כל חקלאי מנהל את משקו באופן עצמאי תוך שימוש במשאבים המשותפים של מים וקרקע.

בשנות האלפיים נוספה למושב שכונת בנים ממשיכים ובשנת 2018 נוספה למושב הרחבה קהילתית .

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב תושבי המושב מתפרנסים מחקלאות, חלק נכבד ממנה לייצוא, שדות חצבה משתרעים על כ־6,000 דונמים[3]. וענפיה העיקריים הם ירקות ופרות כגון פלפל, עגבנייה, מלפפון, חציל, קישוא, בצל, תירס, דלעת, אבטיח, מלון, מיני פרחים, תמרים, גפן, מנגו, מיני תבלינים ודגי נוי[4]. בנוסף בתחום התיירות ניתן למצוא מספר מתחמי לינה כפרית, אתרי קמפינג חוץ מושביים וצרכניה ובתחום החינוך את "מכינת ערבה-חצבה" תחת עמותת ״בין השיטין״ ובית ספר "אדם ואדמה".

בשנת 2005, קיבלה חברת רותם אמפרט אישור לכריית פוספטים על 1,000 דונם באזור בקעת נחל שרף שממערב למושב[5]. מיד החל מאבק של הגופים הירוקים נגד התוכנית שלטענתם תפגע בנוף דרך הבשמים, אזור תיירותי חשוב[6]. במרץ 2006, הוועדה לתכנון ולבנייה ביטלה את אישור הכרייה[7].

ענף כלכלי משמעותי נוסף הוא תחום התיירות. במושב מתחמי לינה רבים, אטרקציות ושירותי הסעדה.

אתרים ליד חצבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מצד חצבה
  • שמורת שיזף
  • דרך השלום.
  • מאגר חצבה.
  • "בית ספר שדה חצבה" של החברה להגנת הטבע. המתמחה בהדרכה ובמעקב על הזנבנים.
  • מרכז מבקרים על שם ויידור ובו מוקרן סרטון על הערבה ונמצאת תערוכה על הקרקע, המים והחקלאות בערבה.
  • "תחנת ניסויים יאיר" למחקר ופיתוח חקלאי הנקראת על שם יאיר גוראון (1943–1990) המקים והמנהל הראשון של מו"פ ערבה תיכונה וצפונית-תמר. בתחנה נערכים בה ניסויי אקלים, תשתיות גידול אלטרנטיביות, חקלאות מים, השקיה ודישון, הגנת הצומח, חקלאות אורגנית ואגרוטכניקת גידול[8].

תחנת הרכבת חצבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975, הכריז מנכ"ל רכבת ישראל, צבי צפרירי, על פרויקט להארכת מסילת הדרום ממפעל פוספטים בנגב באורון עד אילת, כולל הקמת תחנת הרכבת בחצבה ושלוחה למפעלי ים המלח[9]. ב-1977 הגיעה מסילת הדרום לאורכה הנוכחי עם פתיחת הקטע מאורון למפעלים ליד הר צין. במאי 1977, הקטע הבא בפרויקט שאורכו 42 ק"מ, בין הר צין לחצבה, תוקצב לביצוע בסך 15 מיליון ל"י[10]. אך לאחר המהפך בבחירות לכנסת התשיעית, החליט שר האוצר החדש שמחה ארליך לבטל את הפרויקט והתחנת הרכבת בחצבה מעולם לא נבנתה[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חצבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ זאב וילנאיאנציקלופדיה אריאל, עם עובד, 1977, עמ' 2469
  3. ^ קובי בן-שמחון, ביקור אצל חקלאי הערבה, בשדות שמשוועים לידיים עובדות, ובחממות שהופכות עובדים זרים למשפחה, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009
  4. ^ רותם שטרקמן, פלפלים עצובים: כך קרס מכרה הזהב של חקלאי הערבה, באתר TheMarker‏, 5 ביוני 2014
  5. ^ דליה טל, ‏רותם אמפרט זכתה ברישיון לכריית פוספטים על 1,000 דונם בנחל חצבה, באתר גלובס, 1 במרץ 2005
  6. ^ דליה טל, ‏הקרב על כרייה בחצבה, באתר גלובס, 26 בפברואר 2006
  7. ^ יורם גביזון, נזק של עשרות מיליוני דולרים לחברת כימיקלים לישראל מהגופים הירוקים, באתר הארץ, 23 במרץ 2006
  8. ^ דפנה ארד, כשהתרד מכריז מרד: גן הירק הקסום במושב צופר בערבה, באתר הארץ, 15 בינואר 2014
  9. ^ המסילה לאילת - ראשונה בעדיפויות רכבת־ישראל , מעריב, 11 בדצמבר 1975
  10. ^ הוחלט להאריך מסילת הברזל עד אילת, דבר, 17 במאי 1977
  11. ^ ארידור מבקש 15 מיליון ל"י להשלמת קו הרכבת בערבה, מעריב, 6 באוקטובר 1977