טופח

טופח
טופח בהרי ירושלים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	קיטניתאים
משפחה:	קטניות
תת־משפחה:	פרפרניים
סוג:	טופח
שם מדעי
Lathyrus ‏לינאוס, 1753

טופח (שם מדעי: .Lathyrus L) הוא סוג של צמחים חד-שנתיים או רב-שנתיים במשפחת הקטניות, הכולל כ-183 עד 194 מינים הנפוצים באזורים הממוזגים והסובטרופיים ועד ההרים הטרופיים. תפוצתו רחבה וקוסמופוליטית: 52 מינים באירופה, 30 בצפון אמריקה, 78 באסיה, 24 במזרח אפריקה ו-24 מינים בדרום אמריקה, ובנוסף, חלק מן המינים הובאו לאוסטרליה והתאקלמו בהצלחה.

בישראל וסביבתה גדלים 24 מינים של טופח מהם רק טופח הגליל וטופח החרמון הם רב-שנתיים והשאר הם חד-שנתיים. 19 מינים הם צמחים מטפסים או לפחות נתמכים, 5 מינים אינם מטפסים ונדירים מאוד (טופח הגליל, טופח הסלעים, טופח זקוף, טופח כדורי, טופח עדין).

סיסטמטיקה

בעבר השתייך הסוג טופח השתייך למשפחת הפרפרניים, אולם כיום הוא מסווג כתת-משפחה במשפחת הקטניות, ובנוסף הוא נכלל במשפה זו מחברי שבט הבקיים (Vicieae) ונחשב קרוב טקסונומית לסוג בקיה (Vicia). בשנת 2017, בעקבות שינויים סיסטמטיים נוספים, הסוג אפון (Pisum) בוטל ואוחד עם הסוג טופח. ולא רק זאת, לפי שיטת המיון הנוכחית, המינים אפון קיפח ואפון נמוך ואפון אתיופי (Pisum abyssinicum) נחשבים לשמות נרדפים לאפון תרבותי ונכללים בו. כתוצאה מכך, בישראל וסביבתה מתווספים ל-24 מיני הטופח שני מיני האפון הבאים: אפון תרבותי (Lathyrus oleraceus), ואפון מצוי (Lathyrus fulvus). בסך הכול, בישראל וסביבתה קיימים כיום 26 מינים של טופח.

האיחוד המדעי שבוצע בין סוגי Pisum (אפון) ו-Lathyrus (טופח) משקף קרבה פילוגנטית משמעותית בין הסוגים. מחקרים פילוגנטיים על בסיס גנטי ומורפולוגי תרמו להחלטה לשלב את הסוגים, והאיחוד מבוסס על ראיות המצביעות על כך שמבחינה אבולוציונית הם חולקים אב קדמון משותף. חלק מהחוקרים וביניהם הבוטנאים הישראלים מעדיפים להשתמש בסיווג המסורתי כדי לשמר את ההבחנות ההיסטוריות והאגרונומיות בין הסוגים.

מיני הטופח בישראל פורחים באביב במשך 16 שבועות, רובם מתחילת פברואר עד סוף מאי, המקדימים (טופח חד-עורקי, טופח ירושלים, טופח מצוי, טופח ריסני ואפון מצוי) מתחילים לפרוח בתחילת ינואר, המאחרים, טופח החרמון וטופח חכלילי, מתחילים באפריל ומסיימים ביולי-אוגוסט. אחד ממיני הטופח הוא טופח ריחני, המוכר גם בשם השגוי "אפונה ריחנית", גדל גם כצמח נוי.

שמות

שמו המדעי של הסוג, Lathyrus, משמעותה ביוונית עתיקה - אפונה.

השם העברי "טופח" ניתן למין Lathyrus cicera (כיום טופח חמיצתי שאינו גדל בישראל) במילון "ילקוט הצמחים" (עמוד 19, הערה 332) משנת 1930 כהצעתו של יוסף קלוזנר על פי משנה, מסכת כלאים, פרק א', משנה א'. מאוחר יותר, השם "טֹפַח" ניתן כשם הסוג במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 506 בעמ' 28 בהוצאת ועד הלשון העברית, ואילו שמות המינים לפי השיטה המדעית הוכנסו במילון "צמחי ארץ ישראל" (תשס"ג) על ידי האקדמיה העברית ללשון עברית.

שימושים בטופח בעבר וכיום

למיני הטופח אין ערך כלכלי רב בחקלאות העולמית ובפרט בישראל, ורק 10 מינים בעולם מקובלים בחקלאות ובגננות ובהם טופח גדול, טופח תרבותי, טופח היערות (.Lathyrus sylvestris L) וטופח טנג'ר (.Lathyrus tingitanus L). החשוב שבהם הוא טופח תרבותי, שמקובל כגידול גרעינים להזנת בהמה, למספוא ירוק, לחציר או למרעה. הטופח הוא אחד ממיני הגידולים לגרגרים של העולם הקדום. הוא מופיע באתרים שונים החל מהתקופה הנאוליתית. הטופח הנזכר במקורות התלמודיים הוא ללא ספק מזוהה עם הצמח מהסוג Lathyrus. קביעה זו נסמכת על שתי הנחות: האחת - השם ג'לבאן הוא הכינוי העיקרי של הטופח בלשון ערביי ישראל ומהווה רק שם משני אצל צמחים אחרים. השני - המקורות המזכירים את גידולן של הקטניות השונות בישראל, מכנים בשמות אחרים את הצמחים המועמדים לזיהוי (מלבד טופח) שהוצעו לזיהוי ה"ג'לבאן". הטופח (ג'לבאן) נמנה בין הקטניות שגדלו באזור סוריה רבתי (אלשאם) בתקופה הממלוכית. גידול זה נכלל בין גידולי החורף השונים ובהם שום, כרשינה ואפונה שהיו חייבים במס שנתי לשלטון הממלוכי.

בתקופה הנוכחית בישראל נדירים מיני טופח כגידול חקלאי לחציר במעורב עם דגניים והתחליפים שלהם הם: בקיה, תלתן ואפונת השדה. בארצות אחרות הם נחשבים לצמחי מספוא ומרעה חשובים ובארצות שונות בתנאי עוני, נכלל הטופח בכמויות גדולות גם בתזונת האדם. כל מיני הטופח טובים למאכל אדם. חלקי הצמח הנאכלים הם התרמילים וגבעולי הצימוח הצעירים שמכילים קנוקנות, אך אכילה מופרזת וממושכת מסוכנת ועלולה לגרום ללאתיריזם (Lathyrism), כאמור בהמשך הפרק.

מספר תכונות הופכות את הטופח התרבותי למועמד לצמח טיפוח חליפי מצוין כגידול חקלאי בתקופה הדורשת התמודדות עם השפעות שינויי האקלים. הוא עמיד בפני מתחים ביוטיים ואביוטיים, יבוליו גבוהים לעומת התשומות הנמוכות לגידולו (כגון מים ודשן) וערכו התזונתי גבוה. לטופח תרבותי חיסרון אחד והיא נוכחות של תרכובת β-ODAP שעלולה לגרום לאתיריזם עֲצַבִּי (נוירולאתיריזם, Neurolathyrism) שהיא אחת המחלות הנוירוטוקסיות (הרעלה ופגיעה במערכת הנירולוגית) העתיקות ביותר המוכרות לאדם, שנגרמת מצריכה מופרזת של אפונה תרבותית ומינים נוספים מאותו סוג (טופח גדול, טופח ספרדי וטופח חמיצתי שאינו גדל בישראל). לאתיריזם עֲצַבִּי הוא סוג של שיתוק חלקי, ספסטי, בלתי הפיך ולא מתקדם של הגפיים התחתונות, שנגרם משינויים ניווניים בעמוד השדרה. הזנה ממושכת בגרעיני טופח בשיעורים גבוהים, למעלה מרבע ממנת המזון, עלולה לגרום לאתיריזם עֲצַבִּי גם בבקר, בסוסים, ובחמורים. לאתיריזם עֲצַבִּי רווחה בכל אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון וחלקים מהמזרח הרחוק, וכיום היא מוגבלת לבנגלדש, לאתיופיה ולהודו, שבחלק ממדינותיה חל איסור על מכירתו, אך לא על גידולו.

מחלות הנגרמות מטופח

לאתיריזם עֲצַבִּי, האמורה למעלה, היא אחת משלוש מחלות הנגרמות מאכילה מופרזת של טופח - לאתיריזם (Lathyrism). מחלה נוספת היא לאתיריזם העֶצֶם (אוסטֵאולתיריזם, Osteolathyrism), מחלה המתבטאת בליקויים בעצמות וברקמות החיבור העוברית, במקום על מערכת העצבים. היא נגרמת על ידי הרעלן BAPN שהוא תוצר מטבולי של תרכובת הקיימת בזרעים של טופח היערות וטופח ריחני המכונה בטעות אפונה ריחנית. תרכובת זאת משפיעה על הקישור לקולגן. המחלה השלישית היא לאתיריזם כלי דם (אנגיולטיריזם, Angiolathyrism) המתבטא בליקויים של הקולגן בנימי הדם. היא נגרמת גם על ידי הרעלן בטא-אמינופרופיוניטריל (beta-aminopropionitrile). שלושת המחלות הללו לעיתים משולבות זאת בזאת במיוחד במקומות מוכי רעב.

אבחנה מבדלת בין טופח לסוגי קטניות אחרים

הפרחים של מיני קטניות השונים דומים ביותר והפירות לא תמיד בנמצא ולכן הסימנים המבדילים בין סוגי הקטניות מתייחסים לעלים ואלו הם: לאספסת, ללוטוס ולתלתן יש עלה תלתני משולש. לבקיה, לפרסת הסוס, לקדד ולכרבולת העלה מורכב מעלעלים רבים וקטנים. ואילו לטופח זוג או שני זוגות של עלעלים מוארכים ומחודדים. גם לטופח וגם לבקיה (שאוחדה עם טופח) קנוקנות בקצה העלה, אולם לבקיה זוגות עלעלים מרובים יותר.

מורפולוגיה

טופח הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים שגבעוליהם זקופים או מטפסים באמצעות קנוקנות.

הגבעול בעל כנפיים או חסר כנפיים או בעל מקצועות בולטים. הלוואים תמימים ועל פי רוב קטנים (בשונה מאפון שהלוואים שלו רחבים מאוד וגדולים).

העלים מסורגים, על פי רוב הטרפים מורכבים או לעיתים רחוקות פשוטים. העלים הפשוטים הם למעשה פטוטרת מורחבת שדומה לעלה (פילוד, למשל טופח עדין וטופח גדול) או עלים מחוסרי טרפים שבמקומם יש לעלים רק קנוקנות ארוכות היוצאות מחיקיהם של לוואים נגדיים דמוי עלים (למשל, טופח מצוי) או לוואים דמוי ראש חץ או כמעט ראש חץ. העלים המורכבים בעלי זוג עלעלים אחד, לעיתים רחוקות שני זוגות או יותר זוגות עלעלים (למשל, טופח דביק, טופח הגליל, טופח ספרדי). לעיתים רחוקות העלעלים מרוכזים יחד והעלה נראה כאילו הוא מאוצבע (טופח הגליל).

העלעלים והלוואים תמיד תמימים והם אינם בעלי כתמים כהים.

העלים על פי רוב בעלי קנוקנת פשוטה או מסועפת או לפעמים מופיע במקומם זיף קצר או ארוך בקודקוד של ציר העלה. לפעמים הקנוקנת מנוונת לגמרי או לעיתים בעלי זיף בראש העלה (למשל, טופח עדין, טופח הגליל, טופח ורוד).

הפרחים הפרפרניים בלתי נכונים, דו-מיניים ובעלי שחלה עילית ועל פי רוב גדולים למדי. הם נישאים על עוקץ תפרחת מסוג אשכול או שניים או בודדים ותמיד בחיק עלי הגבעול.

הגביע משתייר ובעל 5 שיניים שוות או אינם שוות ואז השיניים העליונות קצרות מעט.

הכותרת פרפרנית ומורכבת מ-5 עלים. עלה הכותרת החיצוני (המפרש) הוא הגדול מכולם. שני עלי הכותרת הצדדים (המשוטים) מכסים על פי רוב על שני עלי הכותרת הפנימיים ביותר (הסירה) ומעורים במקצת בסירה.

האבקנים 10, 9 מהם זריהם מאוחים לצינור ואחד חופשי או לפעמים כל האבקנים מאוחים בבסיס.

השחלה עילית בת עלה שחלה אחת ונישאת על עוקץ או יושבת.

עמוד השחלה פחוס מגבו שבחלקו העליון. חלקו העליון בעל שערות ארוכות או לעיתים רחוקות קירח.

הפרי (קטנית) תרמיל פחוס פחות או יותר ומרובה זרעים על פי רוב. הוא נפתח על ידי 2 קשוות. קשוות התרמיל הם בעלי 2 עד 4 עורקי אורך בולטים מאוד.

הזרעים על פי רוב כדוריים, לפעמים מצולעים.

האבקה והפצה

בקרב מיני הטופח נמצאו האבקה זרה והאבקה עצמית. האבקה עצמית בקרב מיני הטופח שפרחיהם דו-מיניים נמנעת בגלל הפרדה בזמן ההתבגרות של איברי המין. הבשלת הצלקת מתרחשת לאחר פתיחת המאבקים וזריית האבקה - התופעה מכונה פרוטאנדריה. מידת יעילותה של הפרוטאנדריה במניעת הפריה עצמית תלויה בדרגת ההפרדה בזמן בין ההתבגרות האבקנים לבין התבגרות השחלה והצלקת בפרח, וגם במידת ההרחקה המוחלטת של האבקה. אם חלק מהאבקה נשאר בפרח גדלה האפשרות להפריה עצמית.

האבקה עצמית שכיחה ביותר למרות שהבשלת האבקנים מקדימה את הבשלת הצלקת והאבקנים מתפרקים לפני הבשלות המינית של השחלה. יתר על כן, מין מסוים (טופח השלוחות) מייצר את זרעיו גם באמצעות פרחים תת-קרקעיים ששם נעשית האבקה העצמית. במחקר שנעשה התברר שגודלו של עמוד השחלה משתנה ונטייתו משתנה אל כיוון המאבק העשירי והחופשי שמבשיל לאחר ההבשלה של תשעת האבקנים המאוחים. בשלב מסוים עמוד העלי כפוף ב-60 לעומת השחלה ואז הצלקת נושקת למאבק העשירי. מנגנון זה נקרא (Flexistyly), דהיינו התכופפות של עמוד השחלה במהלך הבשלתה המינית תוך כדי התקדמות או התרחקות אל עמדה המאפשרת האבקה יעילה.

האבקה הזרה במיני הטופח נעשית באמצעות חרקים. המפרש עוזר לפרח להיראות ממרחק, בעוד הסירה והמשוטים, הצמודים אליה ומכסים אותה, כולאות את האבקנים ועמוד השחלה ואת האבקה שמצטברת בקצה בראש עמוד השחלה. מבנה הסירה והמשוטים מונעות מחרקים קטנים לקבל צוף ואבקה בלי להעביר את האבקה לצלקת שנמצא בפרט אחר. ועל כן, הפרחים הפרפרניים מותאמים להאבקה הדדית על ידי חרקים גדולים מיומנים וכבדים בעיקר דבורים. הסירה והמשוטים הצמודים אליה משמשת מנחת למאביקים. הנחיתה על הסירה דורשת תמרון מדויק, ואם החרק כבד מספיק, הסירה נפרדת מהמפרש וחושפת את מטען האבקה והצוף שביניהם. החרק הנוחת על הפרח דוחף את המשוטים ואת הסירה כך שעמוד השחלה דוחק החוצה מנה של אבקה דרך קצה הסירה, אל בטן החרק. התהליך עשוי להישנות פעמים אחדות, והאבקה משתחררת מנות-מנות. המנגנון המתואר מכונה "מנגנון המברשת" משום שבקצהו הקדמי מתחת לצלקת ישנן שערות המכוסות באבקה.

מיני הטופח הם מפרחי הצוף המועדפים על פרפר היום "כתום-כנף המצלתיים" אשר מתפתח על הצמח החד-שנתי "מצלתיים מצויות".

הפצת הזרעים נעשית על פי רוב ישירות מהתרמיל המבשיל. הזרעים כיחידת תפוצה מועפים למרחק מה הודות להשתזרות המהירה של קשוות התרמיל בהתייבשן.

מיני טופח בישראל וסביבתה

בישראל 24 מינים. אל הרשימה הבסיסית המופיעה במגדירים צורפו מינים נוספים ונדירים שאותרו בישראל: טופח שעיר-פרי (הוגדר ב-1976), טופח חד-עורקי (הוגדר ב-1989), טופח הסלעים (הוגדר ב-2009), טופח הגולן (הוגדר ב-1995), טופח החרמון (הוגדר ב-1987), טופח ספרדי (הוגדר ב-1999). טופח חמיצתי (.Lathyrus cicera L) - מין זה אינו גדל בישראל וספק רב אם הוא גדל בירדן.

לפי שיטת המיון הנוכחית שני מיני האפון הבאים: אפון תרבותי (Lathyrus oleraceus), ואפון מצוי (Lathyrus fulvus). כתוצאה מכך, בישראל וסביבתה מתווספים ל-24 מיני הטופח. בסך הכול, בישראל וסביבתה קיימים כיום 26 מינים של טופח.

מרבית המינים בישראל חד-שנתיים מלבד שני המינים הנדירים: טופח הגליל וטופח החרמון. מרבית המינים נדירים מלבד טופח גדול, טופח ירושלים, טופח מצוי וטופח ריסני.

1. טופח אדום

טופח אדום והעורקים הבולטים בעלי הכותרת

טופח אדום וזוג עלים מחודדים

טֹפַח אָדֹם (.Lathyrus pseudocicera Pamp, בעבר כונה טופח מעורק) - צמח עשבוני חד-שנתי, לא כל כך מצוי, גובהו 13 עד 23 ס"מ ופרחיו אדומים-ארגמניים. הוא מטפס בעיקר באמצעות גבעוליו הנכרכים. הגבעולים מכונפים לכל אורכם ומעט שעירים-זיפניים. הלוואים גדולים ושסועים. העלים מסורגים, בעלי זוג אחד של עלעלים מוארכים וצרים, מחודדים ותמימים. בין מרבית זוג העלעלים, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת קצרה מסועפת או פשוטה.

הפרחים גדולים, שיני הגביע ארוכות ומחודדות ופרושות לצדדים. הכותרת שאורכה 1.4 עד 1.8 ס"מ, צבעה אדום-בורדו עז עד אדמדם-ארגמני ובעלי עורקי-אורך כהים שמחוברים ביניהם ברשת מסועפת של עורקים דקים יותר. המפרש גדול ורחב, הסירה קטנה בהתאמה אליו. עמוד השחלה קצר, אורכו 6 עד 8 מ"מ לעיתים רחוקות 4 מ"מ.

התרמיל קירח, פחוס ורחב, אורכו 4 ס"מ, בעל עורק עבה וישר העובר באמצע כל קשווה לכל אורכה (סימן מבחין). לאורך השוליים העליונים, תפר הבטן, של התרמיל יש 2 כנפיים צרות והן חסרות ריסים (בשונה מטופח ריסני). בעת התייבשות התרמיל מתפתלות הקשוות ומתבקעות בבת אחת, והזרעים מתפזרים למרחק מה.

טופח אדום הוא מין של ספר המדבר, כלומר טיפוס תפוצתו ים-תיכוני אירנו-טורני. התפוצה העולמית משתרעת בחבלים הים-תיכוניים של ארצות דרום הים התיכון: לוב, מצרים וסיני ושל המזרח התיכון: טורקיה, עיראק, איראן, סוריה, לבנון, ירדן וישראל. טופח אדום גדל במפוזר בערבות, בשדות ובבתה, בעיקר בחגורת ספר המדבר, שבין החבל הים תיכוני לערבתי ובנגב הצפוני ובדרום שפלת החוף וגם בבתי גידול לחים יחסית שבנגב הצפוני, במדבר יהודה במדבר שומרון לאורך עמק הירדן. הפריחה מסוף ינואר עד סוף אפריל ועיקרה מתחילת מרץ. הפצת הזרעים מסוף מרץ ועד תחילת יוני.

פרופסור עוזי פליטמן תיאר למדע תת-מין של טופח אדום (Lathyrus pseudocicera subsp. negevensis). אבל, תיאור תת-מין "הנגב" נדחה והוא נחשב כשם נרדף לטופח ארך-עמוד.

2. טופח ארך-עמוד

טֹפַח אֶרֶךְ-עַמּוּד (.Lathyrus gorgon(e)i Parl) - צמח עשבוני חד-שנתי מצוי. מין זה זקוף או אלכסוני, גובהו 20 עד 40 ס"מ ופרחיו בגווני צהוב וכתום. לעיתים הוא משתרג על צמחים באמצעות הקנוקנות. טופח ארך-עמוד ניכר בעמוד שחלה ארוך מאוד, הניכר גם בפרי ובפרח ואורכו 10 מ״מ או יותר. הצמח קירח, אבל בעל ריסים על הלוואים, על עוקצי התפרחת, על החפים ועל פטוטרות העלים. הגבעול מצולע בעל כנפיים, לפחות בחלקו העליון. הפטוטרת מכונפת וריסנית. העלים בעלי זוג אחד של עלעלים, למרביתם בין זוג העלעלים, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת ארוכה ומסועפת. העלעלים גדולים, ארוכים וצרים, קודקודם מחודד, שפתם תמימה ולאורכם בולטים 3 עד 5 עורקים כמעט מקבילים או מאוצבעים. הפרחים חיקיים, בודדים ונישאים על עוקץ שאורכו 4 עד 10 מ"מ. הכותרת - אורכה למעלה מ-1.5 ס"מ. המפרש רחב וגדול ורוחבו מגיע ל-2 ס"מ בקירוב, צבעו על פי רוב צהוב או צהוב-כתום-אדום ועל גבו עורקים חומים. הפרי הוא תרמיל מוארך, גלילי או מעט פחוס, והוא מסתיים בעמוד שחלה, שאורכו ס"מ אחד או יותר. התרמיל חסר קמטים, קירח או מנוקד בשערות בלוטיות יושבות (התרמיל נראה מכוסה בכתמים אדומים) או לעיתים רחוקות מכוסה שערות הדוקות, אורכו 3 עד 4 ס"מ ורוחבו 1 עד 10 מ"מ. תפר הבטן והגב של התרמיל חסרי ריסים (בשונה מטופח ריסני). קשוות התרמיל ריסניות וחסרות עורק (בשונה מטופח אדום). הצלע העליונה של התרמיל בעלת כנף צרה. הזרעים אינם דביקים (בשונה מטופח דביק).

טיפוס התפוצה הוא מזרח ים-תיכוני ומערב אירנו-טורני. התפוצה העולמית: טורקיה, צפון עיראק, צפון אירן ומערבה, צפון סיני, סוריה, לבנון, קפריסין, ירדן וישראל. בישראל מין זה גדל בבתות, מעזבות באזורי השפלה וההר, עמק החולה, בקעת כנרות, בקעת בית שאן, נגב צפוני, עמק יזרעאל, מדבר יהודה, מדבר שומרון, גולן וחרמון. הפריחה מסוף ינואר עד תחילת מאי. הפצת הזרעים מסוף מרץ ועד תחילת יוני.

לטופח ארך-עמוד יש זן מיוחד, שמכונה הזן המכונף והוא על סף איום. הזן המכונף אנדמי לישראל ברמת דלתון שבגליל העליון ובגולן. בגולן הוא גדל בעשרות אתרים בין קוניטרה (צורימן) בצפון לאבני איתן בדרום. בית גידולו: קרקע בזלתית, שדות עשבוניים (גם בתוך כרמים), ברום 500 עד 930 מטר בכמות משקעים 550 עד 800 מ"מ. הפריחה של הזן באפריל.

3. טופח גדול

טופח גדול - קנוקנות בראש העלים, תרמיל מכונף, פרח וראשית הפרי.

טֹפַח גָּדוֹל (.Lathyrus ochrus (L.) DC) - צמח עשבוני חד-שנתי, מטפס ושכיח, הגדל בעיקר בבתי גידול טבעיים: בתות ושדות, אך גם בקרבת האדם באזורים: בשדות בור ושלחין ובגינות. טופח גדול ניכר בפרחיו הגדולים שצבעם לבן, או קרם או צהוב ובקנוקנות בקצות העלים הרחבים (פילודים). שמו העממי הוא טופח בעל כנפיים (winged vetchling) משום שגבעוליו ופטוטרותיו בעלי כנפיים.

הגבעולים קירחים ובעלי 2 כנפים רחבים לכל אורכו וגובהו עד 80 ס"מ. העלים גדולים, מוארכים ורחבים ורובם מסתיימים באחד 1 או 3 קנוקנות. לעיתים הפילוד נושא בראשו מספר עלעלים מורחבים וקנוקנת. הפילוד הוא למעשה פטוטרת וציר עלה מורחבים שאורכו 7 עד 8 ס"מ רוחבו 5 ס"מ. העלים התחתונים על פי רוב פשוטים (חסרי עלעלים), חלק מהעלים מורכבים ומתחלקים לפעמים בצורה בלתי סדירה ל-1 עד 5 זוגות עלעלים דמויי ביצה. חלק מהעלים העליונים בעלי לוואים שערוכים בזוגות נגדיים. התפרחות מסוג אשכול בעלות פרח בודד גדול לעיתים 2 פרחים שיוצאים מחיק העלה. התרמילים, שאורכם 4 ס"מ, גדולים, חלקים, רחבים, פחוסים ומכונפים בחלקם העליון ודקים בחלקם התחתון. התרמיל, שמכיל 4 עד 7 זרעים חלקים ועגולים, נפתח על ידי היפרדות הקשוות ואז הזרעים מופצים רחוק מצמח האם ולעיתים הזרעים נותרים בתוך הקשוות השזורות והופכים יחד איתם ליחדת תפוצה.

טיפוס התפוצה הוא ים-תיכוני. הוא גדל בארצות סביב אגן הים-התיכון מלבד מצרים וסיני. בישראל הוא גדל באזורים הים תיכוניים של ישראל בעיקר בצפון ישראל ומרכזה. הוא גדל בקרקע חמרה או טרה רוסה.

טופח גדול נחשב כמין החשוב במיני הטופח בחקלאות ארץ ישראל והוא היה מקובל כגידול מספוא ירוק או חציר במעורב עם דגנים. בארצות רבות הוא נחשב לצמח מספוא ומרעה חשוב. הוא גדל באדמות קלות ככבדות, עמיד במידה רבה בפני עודפי מים ועמיד יחסית בפני מחלות ומזיקים. יבוליו גבוהים יחסית: 3 עד 4 טונות מספוא ירוק לדונם. חסרונו בנטייתו לרביצה שמביאה לריקבון חלקו התחתון וקושי בקצירתו.

תרמיליו הירוקים טעימים לבעלי חיים וטובים למאכל אדם. חלקי הצמח הנאכלים הם התרמילים וגבעולי הצימוח הצעירים שמכילים קנוקנות.

הפריחה מסוף ינואר ועד סוף אפריל. הפצת הזרעים באפריל ובמאי.

4. טופח דביק

טֹפַח דָּבִיק (Lathyrus gloeosperma Warb. & Eig) - צמח עשבוני חד-שנתי מטפס, ים-תיכוני, נדיר ובסכנת הכחדה. מין זה חריג מאוד בין המינים הגדלים במזרח התיכון והוא משתייך לסקציית אורובסטרום. הוא ניכר פרחיו הבודדים והלבנבנים בתרמיליו הארוכים והישרים שאינם נפתחים עם הבשלתם ובמספר גדול של זוגות עלעלים שמרוחקים זה מזה. טופח דביק הוא המין היחיד של טופח בישראל שעלהו בעל 3 עד 5 זוגות עלעלים. הדביקות של זרעיו היא תכונה נדירה מאוד בסוג טופח ובמשפחת הפרפרניים בכלל.

הצמח קירח, גבעוליו ארוכים וגובהו על פי רוב 40 עד 60 ס"מ, לעיתים עד 90 ס"מ. העלים המורכבים בעלי 3 או 4 או לעיתים רחוקות 5 זוגות עלעלים דמויי סרגל שמרוחקים זה מזה. העלים בעלי קנוקנת מסועפת לפחות העליונים שבהם. הפרחים בודדים, יושבים בחיק עלה, כמעט ללא עוקץ. צבעם לבנבן עד קרם ואורכם 1.5 עד 2 ס"מ. הגביע בעל שיניים ארוכות ומחודדות. המפרש אינו פרוש ובולט אלא מכונס. התרמיל גדול יחסית אורכו 4 עד 7 ס"מ ורוחבו 8 עד 12 מ"מ והוא בעל 4 או 5 קמטים בולטים וכהים לאורך כל הקשווה. התרמיל אינו נפתח עם הבשלתו. הזרעים גדולים, עגולים ודביקים מאוד (תכונה שאינה אופיינית בקרב בני מינו). המין אנדמי לצפון ישראל ולסוריה, והוא גדל בדרום הגולן, בעמק יזרעאל, בגליל תחתון ובעבר גדל גם בעמק החולה וכן בחורן (הר הדרוזים) בדרום סוריה ובשולי המדבר הסורי. הוא גדל בשולי שדות חקלאיים ושדות בור באדמה חרסיתית, באדמת בזלת או באדמת סחף בעמקים. הפריחה מסוף פברואר עד תחילת מאי.

5. טופח הגולן

טֹפַח הַגּוֹלָן (Lathyrus golanensis O.Cohen & Plitmann) - צמח עשבוני חד-שנתי, ים-תיכוני, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה. מין זה אנדמי לרמת הגולן וכנראה לדרום מזרח סוריה. מין זה גדל בבתי גידול טבעיים ולחים בלבד. טופח הגולן הוא מין חדש למדע אשר תואר, הוגדר ופורסם על ידי עוזי פליטמן ועופר כהן בשנת 1995. מין זה נמצא עד כה רק באזור אחו נוב, שם גדל גם טופח קסיוס הקרוב מאוד אליו. טופח הגולן שונה מטופח קסיוס באופן ברור ב-4 מאפיינים: בפרחיו הכתומים, בתפרחת שנושאת על פי רוב פרחים בודדים (לעיתים יוצא פרח נוסף מבסיס גבעול התפרחת), בעוקץ תפרחת ארוך פי 2 עד 4 מאורך הפרח ובקשוות התרמיל שמכוסות בשערות לבנות מפושקות. לטופח קסיוס לעיתים 2 עד 3 פרחים סגולים-לילכיים בתפרחת, וקשוות תרמיל המכוסות בשערות בלוטיות יושבות. טופח הגולן נבדל בעוקץ התפרחת ובשעירות על קשוות התרמיל גם משאר מיני הטופח כתומי הפרחים הגדלים בישראל. הפריחה בין תחילת מרץ ועד אמצע במאי. הפצת הזרעים ביוני וביולי.

6. טופח הגליל

טֹפַח הַגָּלִיל (.Lathyrus spathulatus Celak) - צמח עשבוני רב-שנתי (בן חלוף) אינו מטפס, ים תיכוני, נדיר ובסכנת הכחדה בישראל. מין זה ניכר בפרחים כחולים-הסגולים ובעלעלים המתפרשים ככף יד. הצמח שגובהו 20 עד 40 ס"מ, קירח וחסר קנוקנות. הגבעולים מצולעים ומסתעפים מהבסיס. הלוואים קטנים, דמויי חץ ודקיקים. הפטוטרת חסרה או שהיא קצרה מאוד. ציר העלה מסתיים בזיף. העלה בנוי על פי רוב מ-4 או לעיתים רחוקות 6 עלעלים דמוי סרגל שסמוכים זה לזה ויוצאים מנקודה משותפת ומתפרשים כאצבעות היד (עלה דמוי כף-יד). העלעלים בעלי 5 עורקי אורך עיקריים. התפרחת מרובת פרחים נישאת על עוקץ ארוך בהרבה מהעלה שהוא יוצא מחיקו. בכל תפרחת 4 עד 11 פרחים סגולים-כחולים שמרוחקים זה מזה. הפרח קטן, צבעו כחול-סגול, גודלו 10 עד 15 מ"מ, ואורך עוקצו 5 מ"מ. עמוד השחלה מאונקל, ראשו משוטח ושעיר, רוחבו מעל 1 מ"מ. הפרי הוא תרמיל ארוך וישר, שנישא על עוקץ דק ונטוי כלפי מטה. בהבשלה התרמיל נפתח לקשוות שמסתלסלות בבת אחת, ומרבית זרעיו נזרקים למרחק (תכונה אופיינית לרוב מיני הטופח). טופח הגליל גדל בבתי גידול טבעיים בלבד, בקרחות חורש ויער מוארות, שאקלימן קר וגשום מעל 600 מ"מ. התפוצה העולמית משתרעת בהרי האמנוס בדרום מזרח טורקיה, בסוריה, בלבנון ובצפון ישראל. בישראל הוא נדיר בגליל העליון, בצפון הגולן ובחרמון ברום 900 עד 1,350 מ' בחגורת החורש הים תיכוני ובחגורת היער ההררי. טופח הגליל הוגדר בעבר כ-L. digitatus. הפריחה מסוף מרץ עד תחילת מאי.

7. טופח החרמון

טֹפַח הַחֶרְמוֹן (Lathyrus roseus Steven) - צמח עשבוני רב-שנתי, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה בישראל. טיפוס התפוצה אירנו-טורני (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי) והתפוצה העולמית מצומצמת לטורקיה, לסוריה, לבנון ולישראל. החרמון מהווה עבור מין זה את גבול תפוצתו הדרומי והוא גדל ברום 1300 בנחל ערר 3 ק"מ, צפון מערב ממג'דל שמס. בחרמון גדל תת-מין subsp. hermonis Liston, אשר הוגדר ופורסם בשנת 1987.

מין זה קירח וחסר קנוקנות ובעל פרחים ורודים (מכאן שמו העברי הקודם, טופח ורוד) ומראהו מעין שיח שגובהו עד מטר אחד. העלה מורכב, בעל זוג אחד של עלעלים דמויי ביצה או ביצה הפוכה (רחבים וקצרים) שעירוקם רשתי באופן בולט. בין זוג העלעלים, בקצה של ציר העלה יוצא זיף דמוי חוט ולא קנוקנות. התפרחת חיקית בת אחד או שני פרחים. בעונת הצמיחה הם יוצרים מעין שיח שגובהו עד מטר אחד. בתפרחת אחד או שני פרחים בעלי. הפריחה במאי וביוני.

8. טופח הסלעים

טֹפַח הַסְּלָעִים (.Lathyrus saxatilis (Vent.) Vis) - טופח הסלעים צמח עשבוני חד-שנתי, אינו מטפס, ים-תיכוני, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה בישראל, אך לא בעולם. התפוצה העולמית: חצי האי קרים וארצות אגן הים התיכון (לא כולל מצרים). בישראל מין זה גדל רק בהרי יהודה במדרון הדרומי של הר הרוח (קצת מצפון לאבו גוש) על ובין טרשי דולמיט אפורים מחוררים (דולמיט) מתצורת ורדים של חבורת יהודה. פרופסור אבינעם דנין מצא אותו והגדיר אותו יחד עם פרופסור עוזי פלטמן כטופח הסלעים בשנת 2009. מאפייניו העיקריים: הלוואים דקיקים ודמויי ראש חץ בבסיסם, לא סימטריים וקרומיים. ציר העלה אינו מסתיים בקנוקנת. העלים מורכבים ובעלי 2 עד 5 עלעלים צרים וארוכים שמרוחקים מעט זה מזה, אורכם 20 מ"מ ורוחבם 2 עד 2.5 מ"מ. קודקודם של חלק מהעלעלים מחודד וחלקם קטום כאלו מישהו כרסם אותם. העלים התחתונים נבדלים בצורתם מהעלים העליונים. עוקץ התפרחת ארוך, אבל קצר מאורך העלעל. התפרחת חיקית בת פרח אחד זעיר שצבעו קרם. עמוד השחלה שבקודקוד התרמיל נוטה לכיוון השוליים העליונים (תפר הבטן). טופח הסלעים גדל בבתי גידול טבעיים בלבד, בחורש וביער ים-תיכוני, ובסלעים מוצלים ברום 30 עד 600 מ'. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת מאי. הפצת הזרעים מסוף אפריל ועד תחילת יוני.

9. טופח השלוחות

טֹפַח הַשְּׁלוּחוֹת (Lathyrus ciliolatus Sam. ex Rech.f) - צמח עשבוני חד-שנתי, ים-תיכוני נדיר בישראל, אך נפוץ בסוריה. מין זה זקוף או מטפס וגובהו 20 ס"מ, והוא בעל שני טיפוסי פירות: על-אדמתיים ותת-אדמתיים (אמפיקרפיה). הפירות התת-אדמתיים עם עוקצים נושאי פרי לבנים וארוכים והפירות העל-אדמתיים אינם מכונפים (בשונה מטופח ריסני) ואינם ריסניים, רק התפרים של הפרי שעירים-זיפניים. טופח השלוחות וטופח ריסני הם מינים סימפטריים (sympatric), כלומר הם חולקים את אותו אזור גאוגרפי ואותו בית גידול, ונוסף לכך דומים מאוד מבחינה מורפולוגית. עם זאת, הם נבדלים בתכונות התרמילים: הראשון מתאפיין בתרמילים תת-קרקעיים עמידים, בעוד שהשני מתאפיין בתרמילים עיליים בלבד.

הגבעולים מעוגלים ולעיתים מכונפים בחלקיהם העליונים בכנפיים צרות. הפטוטרות והלוואים קיימים. העלה מורכב מזוג אחד של עלעלים ארוכים ותמימים. בין זוג העלעלים, בהמשך לציר העלה, יוצאת קנוקנת. הפרחים חיקיים ונישאים בודדים על גבי עוקצים או בקבוצות קטנות. עוקץ התפרחת קצר מהעלה המלווה אותו. צבע הכותרת אדמדם-כתום ובמרכז חלקו התחתון של המפרש במקום מפגשו עם המשוטים יש כתם גדול דמוי סהר (בדומה לטופח ריסני). המפרש רחב, אורך המפרש גדול מרוחבו (בשונה מטופח ריסני שרוחבו עולה על פי רוב על אורכו). המפרש מעורק קלות לאורכו. הצמח מייצר גם פרחים תת-קרקעיים השונים מאוד אלו מאלו כאמור למעלה. בין השחלה ועמוד השחלה זווית של כ-130 מעלות (בשונה מטופח ריסני, שאצלה הזווית כ-90 מעלות). הפרי הוא תרמיל פחוס, חסר קמטים ואורכו פי 2 מרוחבו. רוחב התרמיל העל אדמתי עד 9 מ"מ. הזרעים של הפרי העל-אדמתי אינם דביקים וקוטרם 3.5 עד 4.5 מ"מ. הוא גדל בבתי-גידול טבעיים בלבד, בבתות הספר ברום של 375 מ' עד 1,760 מ'. התפוצה העולמית מזרח ים-תיכוני בסוריה, בלבנון ובישראל. בישראל הוא מצוי בחרמון; נדיר בגולן, בגליל העליון, ובהרי יהודה; נדיר מאוד בגליל התחתון, בשומרון, במדבר שומרון ובמדבר יהודה. הפריחה מסוף פברואר עד תחילת יוני והפצת הזרעים ממאי ועד יולי.

10. טופח זקוף

טֹפַח זָקוּף (.Lathyrus inconspicuus L) - צמח עשבוני חד-שנתי, נדיר מאוד שמאופיין בפרח סגול (לילך) בודד ויושב, בעלעלים צרים וזקופים וקנוקנות מנוונות או חסרות (בדומה לטופח עדין) ובפירות כמעט יושבים (בשונה מטופח עדין שיש לו עוקצים ארוכים מאוד). מין זה קירח, זקוף וגובהו 15 עד 60 ס"מ. הגבעולים זקופים, נוקשים, מסועפים, מצולעים וחסרי כנפיים. הפטוטרת קצרה מאוד והלוואים חובקים את גבעול ויוצרים צורה של ראש חץ.

העלים מורכבים, בעלי זוג אחד של עלעלים, שצורתם כעלה של דגניים, תמימים צרים וארוכים מאוד, קודקודם מחודד ועורקיהם מקבילים. אורך העלעלים 2 עד 7 ס"מ ורוחבם 1 עד 3 מ"מ. בין זוג עלעלים של העלים התחתונים יוצא זיף דמוי עלעל צר, בעלים העליונים יוצאת קנוקנת פשוטה ונימית, שאורכה אינו עולה על ס"מ אחד. עוקץ התפרחת קצר מאוד ואינו מסתיים בזיף (בשונה מטופח כדורי) והוא קצר מן העלה שמחיקו היא יוצא. התפרחת חיקית ונושאת פרח בודד. הכותרת קצרה, אורכה 6 עד 9 מ"מ, צבעה לילך-כחול. מכאן שמו המדעי של המין, inconspicuus, מלטינית: "קטן", "בלתי-ניכר", דהיינו "הפרחים כמעט שאינם ניכרים". המפרש מפורץ בראשו וצבעו לילך עם עורקים כהים ומקבלים. צבע הסירה לילך בהיר וצבע המשוטים לבן. הפרי הוא תרמיל לא מכונף, קירח, גלילי, צר, ישר, ארוך ומחודד (מקור קצר), אורכו גדול פי 8 מרוחבו, אורכו 3 עד 6 ס"מ ורוחבו 3 עד 5 מ"מ. התרמיל הצעיר שעיר. התרמיל משונץ לפי מיקום הזרעים והעורקים על קשוות התרמיל נראים בבירור (בשונה מטופח כדורי). הזרעים כדוריים, חומים, חלקים ומספרם 5 עד 14. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני - אירנו-טורני. התפוצה העולמית משתרעת באגן הים התיכון, דרום אירופה מערב הרי ההימלאיה. מין זה גדל בשדות בור, בעיקר בבתי גידול טבעיים, אך גם בקרבת האדם במרכז הארץ וצפונה: בגולן, בחרמון, בגליל, בעמק החולה, בעמקים, בכרמל, בהרי שומרון, בהרי יהודה, בשרון ובשפלה. הפריחה מסוף מרץ ועד תחילת מאי.

11. טופח חד-עורקי

טֹפַח חַד-עוֹרְקִי (Lathyrus plitmannii Greuter & Burdet) - צמח עשבוני חד-שנתי מטפס, ים-תיכוני ובתות ספר. מן זה נדיר ואנדמי לסוריה, לבנון, ירדן וישראל והוא תואר למדע על ידי פרופסור עוזי פליטמן רק בשנת 1989. מין זה ניכר בפרחיו האדומים-ארגמניים ובתרמיל בעל עורק בולט מאוד (בדומה לטופח אדום). הגבעול בעל כנפיים, לפחות בחלקו העליון. הלוואים קיימים. העלה מסורגים ובעלי זוג עלעלים אחד תמימים שביניהם יוצאת קנוקנת בהמשך ציר העלה. מרבית העלים בעלי קנוקנות מסועפות או פשוטות. הגביע לפחות המתפרה בעל שיניים כפופות לאחור (בשונה מטופח אדום ששיני הגביע שלו זקופות). הכותרת שאורכה 1.8 עד 2.5 ס"מ, צבעה אדום עד אדמדם-ארגמני. אורך עמוד השחלה 9 עד 14 מ"מ (בטופח אדום הכותרת ועמוד השחלה קצרים יותר). הפרי הוא תרמיל חסר קמטים, בעל עורק עבה וישר העובר באמצע כל קשווה לכל אורכה. התפרים של התרמיל חסר ריסים. לאורך השוליים העליונים (תפר הבטן) של התרמיל יש 3 קמטים (רכסים) ברורים. הזרעים אינם דבקים. טיפוס התפוצה: מזרח ים-תיכוני. מין זה גדל בבתי גידול טבעיים בלבד, בשדות בור. בישראל הוא מצוי בבקעת כנרות ובבקעת בית שאן ונדיר מאוד בגולן, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, ובגלעד. הפריחה בין סוף ינואר ועד תחילת מאי. הפצת הזרעים בין אפריל לבין תחילת יוני.

12. טופח חד-שנתי

פרח של טופח חד-שנתי

צמח של טופח חד-שנתי

טופח חד-שנתי פירות במצבים שונים

טֹפַח חַד-שְׁנָתִי (.Lathyrus annuus L) - צמח עשבוני חד-שנתי, שרוע או מטפס, ים-תיכוני ואירו-סיבירי. מין זה ניכר בתפרחת הנושאת 2 עד 5 פרחים אדומים ותרמיל צר, ארוך וקירח עם זרעים מעוגלים ולא בצורת קובייה טופח חד-שנתי הוגדר בישראל על ידי פרופסור פילטמן והופרד מטופח ירושלים.

מין זה קירח וגובהו 30 עד 80 ס"מ. הגבעול דק ועדין, מצולע ומסתעף, מכונף בשתי כנפיים צרות. הלוואים בבסיס הפטוטרת צרים. הפטוטרת מצולעת ועל פי רוב בעלת 2 כנפיים.

העלים מסורגים ובעלי זוג אחד של עלעלים תמימים, צרים, ארוכים, מחודדים ואורכם עד 15 ס"מ ורוחבם כדי 1 עד 2 מ"מ. בין זוג העלעלים, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת עדינה ומסועפת שמתפצלת ל-3 סעיפים.

התפרחות חיקיות ונושאות על פי רוב אשכול של 2 עד 5 פרחים (בדומה לטופח ירושלים ובשונה מרוב מיני הטופח שפרחיהם יחידים) ולעיתים רחוקות 6 פרחים או פרח אחד. עוקץ התפרחת דק והוא קצר מהעלים שמחיקם הוא יוצא ומסתיים בקרבת עוקץ הפרח בזיף.

הכותרת, שאורכה עד 2 ס"מ, גווניה אדום-צהוב עד צהוב-כתום. המפרש מפורץ בראשו, עם עורקים ורודים-ארגמניים בעיקר בבסיסו ובמרכזו, שמתפצלים קצת בקצה.

הפרי הוא תרמיל קירח וחסר קמטים, צר, ארוך, פחוס כמעט מצדדיו, בקצהו מקור שמסתיים בעמוד שחלה קצרצר. הצלע העליונה (תפר הבטן) של התרמיל ישרה ואינה מתרוממת בקצה (בטופח ירושלים היא עולה בקצה). התרמיל בעל גומות קטנות בקשוות המבשילות ואורכו גדול מפי 5 מרוחבו. אורך התרמיל מעל 5 ס"מ רוחב התרמיל על פי רוב 9 עד 12 מ”מ (בטופח ירושלים רוחב התרמיל על פי רוב 5 עד 7 מ”מ).

בתרמיל 8 זרעים מעוגלים בצורת כדור, או תיבה עם זוויות מעוגלות (בטופח ירושלים הזרעים בצורת קובייה). הזרע מנומר בכתמים חומים כהים. קליפת הזרע מכוסה גבשושיות עגולות גבוהות וצפופות. (בטופח ירושלים הגבשושיות שטוחות, מגוונים בצורתם ומרווחות). כמו במיני טופח אחרים, התרמיל נפתח תוך כדי סלסול והעפה של הזרעים.

טיפוס התפוצה: ים-תיכוני - אירו-סיבירי. התפוצה העולמית משתרעת באזורים הממוזגים ממקרונזיה וארצות הים התיכון ועד למערב ומרכז אסיה (אפגניסטן, טדז'יקיסטן, טרנס-קווקז, טורקמניסטן, אוזבקיסטן).

בישראל הוא גדל בבתי גידול טבעיים אך גם בקרבת האדם, בשדות ובשדות בור. הוא נפוץ בבקעת חולה ובחוף הכרמל; מצוי בבקעת כנרות, בכרמל ועמק עכו; נדיר מאוד בגליל העליון, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בחוף הגליל, בשרון, בדרום משור החוף ובשומרון.

הפריחה ממרץ עד אפריל.

תמונות של טופח חד-שנתי

• 
  זרעים כדוריים של טופח חד-שנתי נשקפים דרך הקשווה
• 
  תרמיל יבש וזרעים של טופח חד-שנתי
• 
  תרמיל של טופח חד-שנתי במבט על
• 
  תרמיל מבשיל של טופח חד-שנתי
• 
  6 זרעים בתרמיל ועוד שניים מנוונים
• 
  זרעים כדוריים בתרמיל

13. טופח חכלילי

טֹפַח חַכְלִילִי (.Lathyrus setifolius L בעבר כונה טופח שרוני) - צמח עשבוני חד-שנתי, מטפס או משתרג בעל קנוקנות פשוטות נימיות ובפרחים בגווני אדום-ארגמני (בגולן) או ורוד בהיר או ורוד סגלגל (בשרון). מין זה נדיר מאוד ובסכנת בכחדה. הוא גדל בביצות ובמעונות לחים עונתיים בגולן ובשרון. טופח חכלילי הוא צמח עדין, קירח, זקוף וגובהו עד חצי מטר. העלים מורכבים, בעלי זוג אחד של עלעלים, שצורתם כעלה של דגניים, צרים וארוכים מאוד שאורכם 2 עד 7 ס"מ ורוחבם 1 עד 3 מ"מ. בין זוג העלעלים, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת נימית. התפרחת בעלת עוקץ הקצר מן העלה שמחיקו היא יוצאת. בכל תפרחת פרח בודד. הכותרת קצרה, אורכה 10 עד 15 מ"מ, צבעה אדום-חום או ורוד או ארגמן. הפרי הוא תרמיל מקריח בבגרותו או שעיר בתפרים, גלילי, צר, ארוך ומחודד בקצותיו, אורכו 3 עד 15 ס"מ אורכו ורוחבו 0.5 עד 1.1 ס"מ. התרמיל הצעיר שעיר. הזרעים מעטים, מגובששים, קטנים ולא יותר מ-5. שמו העברי שונה מטופח שרוני לטופח חכלילי, כי חשבו שנכחד מאזור השרון, ושם המין החדש בא לציין את צבע הפרח האדום. לעת עתה עמדת הבוטנאים הישראלים, כי יש שני תת-מינים לטופח חכלילי, לא התקבלה וטופח חכלילי שגדל בשרון לא קבל מעמד של תת-מין. נראה שהשוני בתכונות ביניהם מבטא שוני במופעים בלבד. הפריחה באפריל ובמאי, ובמעונות לחים הפריחה דלילה וממשיכה עד סוף יולי.

14. טופח ירושלים

טֹפַח יְרוּשָׁלַיִם (.Lathyrus hierosolymitanus Boiss) - צמח עשבוני חד-שנתי, שרוע או מטפס, מצוי בעיקר בבתי-גידול טבעיים, אך גם בקרבת האדם, בשדות ובשדות בור. גובהו 30 עד 80 ס"מ, קירח. צבע פרחיו בגוונים של צהוב עד צהוב-כתום, ופירותיו הם תרמילים צרים, ארוכים וקירחים. הגבעול דק ועדין, מצולע ומכונף בשתי כנפיים צרות. הלוואים בבסיס הפטוטרת ישנם. הפטוטרת מצולעת ועל פי רוב בעלת 2 כנפיים. העלים מסורגים ובעלי זוג אחד של עלעלים צרים וארוכים. מחודדים ותמימים שביניהם יוצאת קנוקנת. הקנוקנות עדינות ומסועפות, התפרחות חיקיות ונושאות על פי רוב 2 עד 5 פרחים (בשונה מרוב מיני הטופח שפרחיהם יחידים) ולעיתים רחוקות 6 פרחים או פרח אחד. עוקץ התפרחת דק והוא קצר מהעלים שמחיקם הוא יוצא. הכותרת בגוון של צהוב עד צהוב-כתום, אורכה עד 2 ס"מ. המפרש מפורץ בראשו, עם עורקים ורודים שמתפצלים קצת בקצה. הפרי הוא תרמיל קירח וחסר קמטים, צר, ארוך, פחוס כמעט בצדדיו, בקצהו מקור שמסתיים בעמוד שחלה קצרצר. הצלע העליונה של התרמיל מתרוממת בקצה (בטופח חד-שנתי הצלע העליונה ישרה). לאורך צדו התחתון 3 בליטות. על קשוות הפרי הבשל יש לאורך מרכזן מעין קשקוש אדום. אורך התרמיל גדול מפי 5 מרוחבו, רוחבו 5 עד 7 מ"מ (בטופח חד-שנתי רוחב התרמיל לרוב 12 עד 9 מ”מ) ואורכו כ-5 ס"מ. בתרמיל 10 זרעים חומים או חומים כהה בצורת קובייה ואינם דביקים. הקליפה בעלת גבשושים שטוחים מגוונים בצורתם מרווחים זה מזה (בטופח חד-שנתי הזרעים עגולים והבליטות עגולות גבוהות וצפופות). התרמיל נפתח תוך כדי סלסול והעפה של הזרעים. טיפוס התפוצה: מזרח ים-תיכוני. תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר אזורים הסובטרופיים של האיים במזרח הים האגאי, כריתים, לוב ומצרים, יוון, טורקיה, סוריה, לבנון, ירדן, ישראל. בישראל הוא גדל בבתי-גידול טבעיים אך גם בקרבת האדם, בשדות ובשדות בור. הוא נפוץ בבקעת חולה, בגליל העליון, בכרמל, בחוף הגליל ובחוף הכרמל; מצוי החרמון, בגולן, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בעמק יזרעאל, בעמק עכו, בשרון, בדרום מישור החוף, בשפלה, בהרי יהודה, בצפון הנגב, בגלעד ובעמון; נדיר מאוד בגלבוע, בשומרון, בערבות הירדן ובמדבר יהודה. הפריחה מסוף ינואר ועד תחילת מאי. הפצת הזרעים מאפריל ועד יוני.

15. טופח כדורי

טֹפַח כַּדּוּרִי (Lathyrus sphaericus Retz) - צמח עשבוני חד-שנתי נדיר מאוד. מין זה ניכר בפרח בודד שצבעו אדום ארגמני בתפרחת ובהמשך עוקץ הפרח יש זיו ולתרמילו רשת עורקים בולטת. מין זה קירח, זקוף עד נטוי, מעט מטפס על צמחים שכנים, אבל לרוב לא. גובהו 15 עד 50 ס"מ, הגבעולים זקופים, נוקשים, מסועפים, מצולעים וחסרי כנפיים. העלים מורכבים, בני זוג אחד של עלעלים, שצורתם כעלה של דגניים, תמימים, צרים ארוכים מאוד, מחודדים ועורקיהם מקבילים. אורך העלעלים 2 עד 9 ס"מ ורוחבם 1 עד 3 מ"מ. העלים בעלי פטוטרת קצרה מאוד וזיף דמוי עלעל צר וקטן יוצא ביניהם, העלים העליונים בעלי קנוקנת פשוטה נימית, שאורכה אינו עולה על ס"מ אחד. הלוואים חובקים את גבעול ויוצרים צורה של ראש חץ. התפרחת בעלת עוקץ הקצר מן העלה שמחיקו היא יוצאת. בכל תפרחת פרח בודד. עוקץ התפרחת מסתיים בזיף (בשונה מטופח זקוף). הכותרת קצרה, אורכה 6 עד 9 מ"מ, שיני הגביע משולשות, כמעט שוות וארוכות כפליים מצינור הגביע. עלי הכותרת ארוכים כפליים מהגביע, צבעם אדום בהיר. המפרש ארוך מהסירה והמשוטים, מעורק, לעיתים בעל כתם סגול במרכזו. הפרי הוא תרמיל גלילי, לא מכונף, קירח, צר, ישר, ארוך ומחודד בקצותיו, אורכו גדול פי 8 מרוחבו, אורכו 3 עד 6 ס"מ ורוחבו 3 עד 5 מ"מ. התרמיל משונץ לפי מיקום הזרעים והעורקים על קשוות התרמיל נראים בבירור (בשונה מטופח זקוף). השוליים העליונים (תפר הבטן) בעל 3 בליטות (רכסים) לאורכו. הזרעים כדוריים, חלקים, צבעם ירוק כהה, חום או שחור ומספרם 5 עד 14. טיפוס התפוצה הוא ים-תיכוני ואירו סיבירי, ותפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון, וממשיכה אל מזרח ומרכז אירופה ועד הודו ומערב נפאל וההרים הטרופים של אפריקה (אריתריאה, אתיופיה טנזניה). מין זה גדל בחורשות, ביערות ובשדות בור, בעיקר בבתי-גידול טבעיים, אך גם בקרבת האדם. התפוצה במרכז ישראל וצפונה: בהרי יהודה במישור החוף, בהר הצפוני, באזור בית אל ובחרמון. הפריחה מסוף מרץ ועד אמצע מאי.

16. טופח מצוי

טופח מצוי, הלוואים גדולים ודמויי עלים

טֹפַח מָצוּי (.Lathyrus aphaca L) - צמח עשבוני חד-שנתי שרוע או מטפס ונפוץ, הגדל בשדות בור בבתות ובשולי חלקות מעובדות כמעט בכל ישראל. מין זה ניכר בעלים דמויי ראש חץ רחבים, (מדובר בלוואים) ובפרחיו הבולטים בצבעם הצהוב. הגבעולים קירחים ואינם מכונפים. העלה מחוסר טרף, במקומו יש לעלה קנוקנת ארוכה היוצאת מחיקם של לוואים נגדיים, גדולים דמוי עלים ודמויי לב בבסיסם. הלוואים דמויי ביצה רחבה ואורכם מ-5 עד 30 מ"מ. התפרחות בעלות פרח בודד או לעיתים רחוקות שניים. עוקץ התפרחת ארוכה פי 4 מעוקץ הפרח. אורך הגביע 3 עד 9 מ"מ, אורך האונות פי 3 מאורך הצינור. צבע הכותרת נע מצהוב בוהק לצהוב בהיר (קרם). אורך המפרש הוא 7 עד 13 מ"מ.

אורך צינור האבקנים הוא כ-8.5 מ"מ, בעוד שהאבקן החופשי העשירי קצר יותר בגובה 7.1 מ"מ.

התרמילים משונצים, קירחים ואורכם 18 עד 35 מ"מ, רוחבם 4 עד 6 מ"מ. מספר הזרעים 4 עד 6.

מין זה שייך לשבט הבקיה, פרחיו בלי צוף וללא ריח.

טיפוס תפוצה: ים-תיכוני, אירו סיבירי ואירנו-טורני. התפוצה העולמית משתרעת באזורים הממוזגים ממקרונזיה וארצות הים התיכון ועד מרכז אסיה ותת-היבשת ההודית. בהודו מין זה מפחית את היבול של החיטה והזערפן. תוחלת החיים בין 4 עד 5 חודשים בין נובמבר לאפריל. הפריחה מסוף ינואר ועד תחילת מאי. הפצת הזרעים באפריל ובמאי.

17. טופח נאה

לוואים, קנוקנת ועלים של טופח נאה

תרמילים צעירים של טופח נאה

טֹפַח נָאֶה (Lathyrus marmoratus Boiss. & Balansa) - צמח עשבוני חד-שנתי, ים תיכוני, לא מצוי, קירח או כמעט קירח, שרוע או נטוי או מטפס, גובהו 15 עד 30 ס"מ. הוא גדל בעיקר בבתי גידול טבעיים, בשדות ובשדות בור בצפון ישראל, לאורך מישור החוף ובהרי יהודה. מין זה ניכר בפרחיו הוורודים-ארגמניים ובתרמיליו המוארכים מעט, קירחים ודמוי מבנה בן 3 מקצועות.

הגבעולים הדקים והעדינים מסתעפים בבסיסם, והם מצולעים ומכונפים לפחות בחלקם העליון בשתי כנפיים צרות. הלוואים בבסיס הפטוטרת ישנם ודמויי ראש חץ. הפטוטרת קצרות מן העלעלים והיא מצולעת ועל פי רוב בעלת 2 כנפיים. העלים מסורגים ומנוצים - מחולקים לשני עלעלים ברורים. העלעלים דמויי אזמל עד מוארכים או אליפסים וקודקודם מחודד. עורקי האורך שלהם מקבילים. בין זוג העלעלים, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת עדינה ומסועפת.

התפרחות חיקיות ונושאות פרח יחיד. עוקץ התפרחת זקוף וקצר מעט מהעלים שמחיקם הוא יוצא. עוקץ הפרח קצר מן הגביע. שיני הגביע שוות, דמויי אזמיל וארוכות פי שניים מצינור הגביע. הכותרת, שצבעה ורוד-ארגמן, לעורקים כהים שמתפצלים קצת בקצה. לעיתים כתם בהיר מצוי במרכזה של הכותרת וגם בבסיסי המשוטים. אורכה של הכותרת קטן מ-1.5 ס"מ וארוכה כפליים מהגביע. המפרש מפורץ בראשו והוא ארוך מהסירה והמשוטים.

הפרי הוא תרמיל קצר, קירח וחלק (ללא גבשושים וקמטים). התרמיל מוארך מעט (1 עד 3 ס"מ) ואורכו אינו עולה על פי 4 מרוחבו. התרמיל פחוס מעט בצדדיו, מכונף מעט ובעל מבנה דמוי שלוש מקצועות (בשונה מתרמיל של טופח ריסני שעשוי שתי כנפיים בולטות ורחבות, מעוטרות בשערות לבנות וריסניות בשוליהן). קשוות הפרי הבשל חסרים עורק עבה וישר (בשונה מטופח אדום). מקור התרמיל מכונף בחלקו התחתון והוא נושא עמוד השחלה שאורכו 10 מ"מ או פחות.

בתרמיל 2 עד 5 זרעים עגולים, חלקים, אפורים-אדמדמים ומכוסים בכתמים חומים-שחורים. הזרעים אינם דביקים.

טיפוס התפוצה הוא מזרח ים-תיכוני. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים הממוזגים של מזרח הים התיכון: מצרים, סיני, טורקיה, סוריה, לבנון, ירדן וישראל. בישראל הוא גדל בבתי-גידול טבעיים בשדות ובשדות בור. הוא גדל לאורך מישור החוף מצפון ועד הדרום והרי יהודה. הפריחה מסוף ינואר ועד תחילת מאי. הפצת הזרעים מסוף מרץ ועד אמצע יוני.

18. טופח ספרדי

טופח ספרדי

טֹפַח סְפָרַדִּי (.Lathyrus clymenum L) - צמח חד-שנתי, ים-תיכוני, מטפס, נדיר מאוד בישראל, פרחיו דו-גוניים במבט חזיתי – ארגמן וסגול ועליו מרובה עלעלים (זוג אחד עד 5 זוגות בשונה מבני מינו). מין זה התגלה רק בשנת 1999 על ידי פרופסור אבינעם דנין והוגדר בטעות כטופח הביצות ובשנת 2009 הוא הוגדר על ידי פרופסור עוזי פליטמן כטופח ספרדי. מאז 1999 מין זה אותר בחרמון, בשרון, תל אביב (צהלה), כפר אז"ר), בדרום מישור החוף (גדרה), ובהרי יהודה (ליד מוצא). תפוצתו בעולם מקיפה את הארצות סביב אגן הים התיכון והאיים שלה מלבד מרים סוריה ולבנון.

זרעים רבים של טופח ספרדי נמצאו בתל נאמי (5 ק"מ דרומית לעתלית) מתקופה הברונזה התיכונה. ולדעתו של פרופסור מיכאל זוהרי מכוון שמין זה אינו גדל בישראל, הממצא מעיד על יבוא מהאזור האגאי.

טופח ספרדי קירח, ענף, גובהו 30 עד 100 ס"מ. הגבעולים מכונפים לכל אורכם. הלוואים רחבים, בסיסם בעלי אוזניים וקודקודם מתחדד. פטוטרת העלה מכונפת וארוכה מהעלעל. העלים מסורגים ומורכבים, בעלי 2 עד 5 זוגות עלעלים מסורגים ארוכים וצרים, אורכם 2 עד 6 ס"מ, ציר העלה מסתיים בקנוקנת מורכבת, מסועפת למספר סעיפים נימיים ומשתרגים. התפרחת חיקית מסוג אשכול בעלת 1 עד 5 פרחים. עוקץ התפרחת ארוך מהעלה החופה ואורכו עולה על 10 ס"מ והוא מסתיים בזיף (בשונה מטופח זקוף ובדומה לטופח כדורי). שיני הגביע צרות, שוות זו לזו וקצרות מצינור הגביע. עלי הכותרת ארוכים כפליים מהגביע. קוטר המפרש פחות או יותר כאורך הסירה והמשוטים - 2 עד 3 ס"מ. הפרחים דו-גוניים, הצבע של המפרש המעורק הוא ורוד עד ארגמן, ושל המשוטים סגול-לילך ושל הסירה צהבהב-ירקרק. התרמיל קירח, מוארך ודק, אורכו 3 עד 7 ס"מ והוא בעל חריץ לאורך השוליים העליונים (תפר הגב). הזרעים שמספרם 5 עד 7 זרעים, עגולים, חומים ועל פניו כתמים גדולים. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת יוני. הפצת הזרעים מתחילת מאי עד תחילת יולי.

19. טופח עדין

טֹפַח עָדִין (.Lathyrus nissolia L) - צמח עשבוני חד-שנתי נדיר מאוד ופגיע, הגדל בקרחות עשבוניות בחורש ים-תיכוני לח או פתוח חצי מוצל, בגוש הר מירון ובחגורת היער ההררי של החרמון, ברום 1,550 עד 1,700 מ'. הצמח קירח או שעיר גובהו 20 עד 40 ס"מ. הפרחים בולטים בצבעם האדום-ארגמן. העלים מסורגים וקטנים (פילודים בדומה לטופח גדול שעליו גדולים יותר). העלים מזכירים עלים של דגניים, תמימים, דמויי סרגל צר, קודקודם מחודד ומחוסרים קנוקנות (בשונה משאר בני מינם). הפרחים נישאים על פי רוב בודדים על עוקץ התפרחת. הפרי תרמיל מאורך, שנטוי מטה, ואורכו 2.5 עד 5 ס"מ. לטופח עדין עוקצים ארוכים מאוד (בשונה מטופח זקוף שפרחיו ופירות כמעט יושבים). הזרעים מגובששים. בישראל מין זה פגיע, אך לא בעולם. תת-מין שלו אותר והוגדר בשנת 1960 בהרי מול-הלבנון (.amanus Rech.f). הפריחה מסוף מרץ עד תחילת יוני ובעיקר באפריל. הפצת הזרעים מסוף מאי עד תחילת יולי.

20. טופח עדשתי

טֹפַח עַדְשָׁתִי (Lathyrus lentiformis Plitmann) - צמח עשבוני חד-שנתי שרוע למחצה, ים-תיכוני, אנדמי, נדיר מאוד, בסכנת הכחדה חומרה. הוא גדל בבתות על קרקע בזלתית ברמת דלתון בגליל העליון המזרחי וברמת הגולן. מין זה ניכר בפרחיו הקטנים והתכולים ובתרמילים דמויי כליה. מין זה שרוע למחצה מרובה ענפים שאורכם 10 עד 35 ס"מ. הלוואים דמויי חץ ואורכם 5 עד 10 מ"מ. העלה בעל זוג עלעלים מוארכים, קטנים, אורכם 6 עד 35 מ"מ, רוחבם 2 עד 6 מ"מ והם ארוכים מהעוקץ הנושא אותם. בין זוג העלעלים, ממולם, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת פשוטה ומסולסלת. התפרחת בעלת עוקץ קצר ונימי. בכל תפרחת 1 או 2 פרחים.

הפרחים קטנטנים וכחלחלים (תכלת-לילך), אורכם כ-5 מ"מ והם נישאים על עוקץ ארוך ודק שאורכו 1.5 עד 2.5 ס"מ. הפרי הוא תרמיל קצר, שאורכו 4 עד 9 מ"מ, רוחבו 4 עד 6 מ"מ, דמוי כליה פחוסה או כמעט כדורי וחסר קמטים ועל פניו רשת עורקים. טופח עדשתי מיוחד בסוגו בצורת הפרי, ואין לו אח ורע בין מיני הטופח בעולם. הפרי שלו מכיל רק זרע בודד (לפעמים 2 עד 3) מגובששים קלות. הפרי כולו שמשמש יחידת תפוצה, אינו נפתח עם ההבשלה, אלא קליפתו נסדקת לאחר ההבשלה. טופח עדשתי גדל בבתי גידול טבעיים בלבד בשדות עשבוניים, המוצפים לפרקים בחורף ומתייבשים בקיץ, בקרקע חרסיתית עמוקה ובוצית, על תשתית בזלת ברום של 800 עד 950 מטר. הפריחה: סוף מרץ עד תחילת יוני.

טופח עדשתי דומה בצורתו הכללית ובעלוותו לטופח ריסני. הוא נבדל ממנו בבירור בפרחיו הקטנים והתכולים ובצורת התרמיל.

פורח בסוף אפריל.

21. טופח קסיוס

טֹפַח קַסְיוּס (.Lathyrus cassius Boiss) - צמח עשבוני חד-שנתי, ים תיכוני, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה. מין זה קירח, שרוע או מטפס וגובהו 30 עד 80 ס"מ. הוא ניכר ב-4 מאפיינים: בצבע פרחיו בגוונים של ורוד (סגול-לילך, בשונה טופח הגולן שפרחיו כתומים), בעוקץ פרח קשיח, בתרמילים קצרים שמכוסה שערות בלוטיות יושבות, ובזרעים מגובששים. הגבעולים דקים ועדינים, והם מצולעים ומכונפים לכל אורכם בשתי כנפיים צרות. הלוואים בבסיס הפטוטרת צרים ודמויי ראש חץ. הפטוטרת קצרה מן העלעלים והיא מצולעת ואינה מכונפת. העלים מסורגים ובעלי זוג אחד של עלעלים צרים, ארוכים ומחודדים בקודקודם, ובצדם התחתון בולט עורק האמצע. בין העלעלים, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת עדינה, על פי רוב ארוכה מן הטרפים ומפוצלת ל-3 סעיפים קצרים. בעלים התחתונים מסתיים ציר העלה בזיף עדין ולא בקנוקנת. התפרחות חיקיות ונושאות על פי רוב פרח יחיד לעיתים 2 או 3 פרחים. עוקץ התפרחת זקוף, קשיח ואלכסוני, ואורכו 4 עד 7 ס"מ. הוא ארון מהעלים שמחיקם הוא יוצא ובסיסו חשוף. עוקץ הפרח קצר מהגביע. הגביע דמוי פעמון, שיניו שוות, משולשות ואורכן שווה לצינור הגביע. הכותרת, שאורכה 10 מ"מ, ארוכה כפליים מהגביע, צבעה ורוד עם עורקים ארגמניים והם ארוכים וכהים יותר מהסירה ומהמשוטים, אשר צבעם נוטה לעיתים לסגול-בהיר או ללבן. הפרי הוא תרמיל קצר, כמעט פחוס בצדדיו ובקצהו מקור קצר שמסתיים בעמוד שחלה קצר. אורך התרמיל 2.5 עד 4 ס"מ ורוחבו 5 עד 7 מ"מ, והוא גדול 5 עד 10 פעמים מרוחבו. התרמיל קירח מכוסה שערות בלוטיות יושבות לפחות בצעירותו וללא קמטים, קליפתו מכוסה ברשת עורקים עדינה. על קשוות הפרי הבשל אין עורק עבה וישר (בשונה מטופח אדום). בתרמיל יש 6 עד 7 זרעים עגולים, ירוקים ובעלי גבשושים גסים. טיפוס התפוצה: מזרח ים-תיכוני. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים הממוזגים של מזרח הים התיכון: בקפריסין, מדרום מערב טורקיה לצפון עיראק ומערב אירן ומטורקיה למערב סוריה ולבנון וצפון ישראל. בישראל הוא גדל בבתי גידול טבעיים, בשדות ובקרקעות מוצפות בחורף. הוא גדל בצפון ישראל (קצה גבול תפוצתו העולמי) - בגליל תחתון, בעמק יזרעאל, בעמק עכו ובגולן, ובחרמון ברום המין גדל בחרמון באתר בודד ברום 1,300 מטר מעל מגדל-שמס. הפריחה בין תחילת מרץ ועד תחילת יוני, שיא פריחתו במאי. הפצת הזרעים מסוף אפריל ועד אמצע יוני.

22. טופח ריסני

טֹפַח רִיסָנִי (.Lathyrus blepharicarpos Boiss) - צמח חד-שנתי ים-תיכוני נפוץ, זקוף או מטפס שגובהו 20 ס"מ, וכל חלקיו ריסניים. מין זה מתאפיין בפרחיו האדמדמים-כתומים ובתרמיל עם שתי כנפים בולטות המעוטרות בשערות לבנות ריסניות. טופח השלוחות וטופח ריסני הם מינים סימפטריים (sympatric), כלומר הם חולקים את אותו אזור גאוגרפי ואותו בית גידול, ונוסף לכך דומים מאוד מבחינה מורפולוגית. עם זאת, הם נבדלים בתכונות התרמילים: הראשון מתאפיין בתרמילים תת-קרקעיים עמידים (אמפיקרפיה), בעוד שהשני מתאפיין בתרמילים עיליים בלבד.

הגבעולים מעוגלים ומכונפים לכל אורכם. הפטוטרות מכונפות. הלוואים קיימים. העלה מורכב מזוג עלעלים תמימים, ביניהם קנוקנת בהמשך לציר. הפרחים חיקיים ונישאים בודדים על גבי עוקצים או בקבוצות קטנות. הכותרת אדמדם-כתום ובמרכז חלקו התחתון של המפרש במקום מפגשו עם המשוטים יש כתם גדול דמוי סהר. המפרש רחב, רוחבו עולה על פי רוב על אורכו. המפרש מעורק קלות לאורכו. בין השחלה ועמוד השחלה זווית של כ-90 מעלות (בשונה מטופח השלוחות, שאצלה הזווית כ-130 מעלות). הפרי הוא תרמיל פחוס, שאורכו פי 2 מרוחבו. רוחב התרמיל עד 12 מ"מ. השוליים התחתונים (תפר הגב) של התרמיל עשוי שתי כנפיים בולטות ורחבות, מעוטרות בשערות לבנות ריסניות בשוליהן. הריסים ארוכים בהרבה משערות המצויות על שאר חלקי הפרי או שאר חלקי הפרי קירחים. קוטר הזרעים 4 עד 6 מ"מ. התפוצה העולמית מזרח ים-תיכונית: טורקיה, קפריסין, איים במזרח הים האגאי, סוריה, לבנון, ירדן וישראל. בישראל הוא גדל בבתי גידול טבעיים בבתות ובשדות שבאזורים ים-תיכוניים ובאזורי הספר. בישראל הוא נפוץ בבקעת חולה, בגליל העליון, בבקעת כנרות, בכרמל ובחוף הגליל; מצוי בחרמון, בגולן, בגליל התחתון, עמק יזרעאל, בשרון, בשומרון, מדבר שומרון, בשפלה, בהרי יהודה ובגלעד; נדיר בדרום מישור החוף; נדיר מאוד בגלבוע, בבקעת בית שאן, בעמק עכו, בחוף הכרמל, מדבר יהודה, בצפון הנגב, ובהר הנגב. הפריחה מסוף ינואר עד תחילת מאי.

23. טופח שעיר

טֹפַח שָׂעִיר (.Lathyrus hirsutus L) - טופח שעיר צמח עשבוני חד-שנתי, לעיתים דו-שנתי, נדיר מאוד שגדל באחו גונן בבקעת החולה. מין זה ניכר בפרחים כחולים-סגולים. הוא צמח שרוע ומטפס, גובהו 40 עד 60 מ"מ, מקריח (מכוסה בדלילות בשערות הדוקות). פרחיו כחלחלים-סגולים ופירותיו הם תרמילים שעירים ומכאן שמו. הגבעול עדין, מצולע ומכונף. הלוואים בבסיס הפטוטרת קיימים. העלים מסורגים ובעלי זוג אחד של עלעלים אזמילים (אורכם 3 ס"מ ורוחבם כס"מ אחד), מחודדים ותמימים שביניהם יוצאת קנוקנת בהמשך ציר העלה הקצר. הקנוקנות עדינות מסועפות, הן מסתעפות ל-3 סעיפים מתפתלים ומסתלסלים. הצד התחתון של העלה בעל עורק בולט. התפרחות חיקיות ונושאות 1 עד 3 פרחים. עוקץ התפרחת ארוך הרבה יותר מהעלה שמלווה אותו. הגביע דמוי-משפך בעל 5 אונות דמויי ביצה, שקודקודיהן מחודדים ואורכן כאורך צינור הגביע. הכותרת כחלחלה-סגולה והיא קצרה מ-1.5 ס"מ ופי 2 מאורך הגביע. המפרש מפורץ בראשו, כמעט שאינו מעורק והוא ארוך מהסירה ומהמשוטים. צבע המפרש סגול, צבע המשוטים תכול וצבע הסירה בהיר יותר מהמשוטים ונוטה ללבן. עמוד העלי קטן מס"מ אחד. הפרי תרמיל דמויי מלבן, פחוס מצדדיו, גדול פי 5 מרוחבו ואורכו עד 3.5 ס"מ. התרמיל חסר קמטים וכולו מכוסה שערות פשוטות, זיפניות, שאורכן שווה ויוצאות מתוך בליטות צהובות. התפרים של התרמיל חסרי ריסים. השוליים התחתונים (תפר הגב) ניכר ומתכהה עם ההבשלה. ובקצהו עמוד השחלה קצר ומפותל מעט. בתרמיל 5 עד 7 זרעים כדוריים, מגובששים, חומים-כהים, ואינם דביקים. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני ואירנו-טורני. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים הממוזגים של אירופה וצפון אפריקה (כולל מצרים) עד מרכז אסיה ומערב הימלאיה. בית גידול לח. הפריחה מסוף מרץ ועד תחילת יוני. הפצת הזרעים מסוף מאי עד תחילת יולי.

24. טופח שעיר-פרי

טֹפַח שְׂעִיר-פְּרִי (Lathyrus hirticarpus Mattatia & Heyn) - צמח עשבוני חד-שנתי ים-תיכוני ונדיר. מין זה שעיר מכוסה בשערות מפושקות וניכר בפרי השעיר שלו. מין זה אותר, הוגדר ופורסם בשנת 1976 על ידי יעקב מתתיה. הלוואים קיימים. העלה מורכב מזוג עלעלים תמימים, ביניהם קנוקנת מסועפת בהמשך לציר. הפרחים חיקיים ונישאים בודדים על גבי עוקצים. עוקץ התפרחת ארוך הרבה יותר מהעלה המלווה אותו. הפרח קטן מ-1.5 ס"מ ועמוד השחלה קצר יותר מאשר בטופח ארך-עמוד. הכותרת אדמדם-כתום ובמרכז חלקו התחתון של המפרש, במקום מפגשו עם המשוטים, יש כתם סגול דמוי סהר. המפרש רחב, רוחבו עולה על פי רוב על אורכו. המפרש מעורק קלות לאורכו. הפרי הוא תרמיל שמכוסה בצפיפות בשערות קצרות ועדינות שיוצאות מראש בליטה רחבה. השוליים העליונים (תפר הבט) של הפרי לא מכונף (בשונה מטופח ריסני). התפוצה העולמית מזרח ים-תיכוני בסוריה, בלבנון ובישראל. בישראל הוא מצוי בהרי יהודה בלבד. הוא גדל בבתי גידול ים-תיכוני על טרשי גיר בכתמים עשבוניים ובשולי בתה, ואף בצידי דרכים. הפריחה סוף פברואר עד תחילת מאי.

25. אפון מצוי

אָפוּן מָצוּי (שם מדעי: Lathyrus fulvus שמו הקודם: Pisum fulvum) הוא עשב חד-שנתי, ים תיכוני, מטפס ומשתרג באמצעות קנוקנות המתאפיין גם ביכולת לפתח פרחים ופירות תת-קרקעיים. מין זה נפוץ בעיקר בשולי החורש הים תיכוני באזורים מוצלים למחצה, ניתן למוצאו מטפס על שיחי אלה ואלון בצפון הארץ ובמרכזה, ואף על אדמות הלס בצפון הנגב. אפון מצוי ניכר בפרחיו קטנים יחסית שאורכם ס"מ אחד וצבעם כתום, צהוב-חלוד או אדמדם חום, ובתרמילים קצרים.

מורפולוגיה

השורש שפודי מעמיק ומגיע לעומק 10 עד 120 ס"מ, ומהשורש המרכזי יוצאים שורשים משניים רבים ומסועפים. הגבעול רך, מצולע ונבוב ואינו מכונף. העלים מורכבים (מנוצים פעם אחת), בעלי זוג אחד או שניים לעיתים רחוקות עד 3 זוגות עלעלים, דמויי ביצה, קודקודם מחודד, שפתם משוננת או מאונה. הקנוקנות מסועפות לרוב בקצה ציר העלה. הלוואים דמוי עלים, לעיתים קרובות גדולים מהעלעלים, רוחבם ס"מ אחד או יותר, שפתם פחות או יותר משוננות או מאונה ואין להם כתם כהה (בשונה מבקיה ועדשה). התפרחת מסוג אשכול בעל פרח אחד עד שלושה פרחים קטנים יחסית לאפון תרבותי. ייתכן שבבסיס הצמח יתפתחו ענפים, פרחים ופירות תת-קרקעיים. הפרחים התת-קרקעיים חיוורים, אינם נפתחים, וההאבקה בהם היא עצמית מושלמת. התרמילים המתפתחים בקרקע קצרים מאלו שמעל הקרקע ומכילים בדרך כלל לא יותר מ-3 זרעים.

הפרחים פרפרניים, דו-מיניים. הכותרת שאורכה 10 עד 15 מ"מ, צבעה כתום או צהוב עם עורקים ארגמניים או אדמדם חום. הגביע דמוי פעמון, 5 שיניו אינן שוות. משוטי הכותרת מעורים בסירה. שפת הצינור של זירי האבקנים ישרה. האבקנים 9 מהם זיריהם מאוחים ואחד חפשי. השחלה מרובת ביציות. עמוד השחלה פחוס וכפוף ושפתיו גלולות במקצת כלפי מטה, חלקו העליון פחוס ומצויד באגודת שערות. הפרי הוא תרמיל פחוס, נפתח, קצר, אורכו 2.5 ס"מ עד 3 ס"מ ולעיתים רחוקות 4 ס"מ. התרמילים מתוקים וטעימים בעודם ירוקים.

הזרעים הבשלים הם כדוריים ונישאים על עוקצים קצרים שמחוברים לתפר הבטן של התרמיל. קליפתם קטיפתית וכהה מאוד, (כמעט שחורה ואינם עקודים).

בית גידול ותפוצה

תפוצתו העולמית מוגבלת למזרח הים התיכון וכוללת איים במזרח האגאי, דרום טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן וסיני.

בישראל וסביבתה, הוא נפוץ בגליל העליון, בבקעת כנרות, בכרמל, בגלבוע ובגלעד; מצוי בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בחוף הגליל, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר בגולן, בשרון ובשומרון; נדיר מאוד בבקעת חולה, בדרום שפלת החוף, בבקעת בית שאן, בחוף הכרמל, בערבות הירדן, בצפון הנגב, בהר הנגב, בעמון ובאדום. מין זה יוצר אוכלוסיות מקוטעות, אשר ברובן מונות כ-10 עד 30 פרטים.

אָפוּן מָצוּי גדל בבתי גידול טבעיים בלבד שנמצאים בעיקר באזור הצמחייה הים-תיכונית, כמו במדרונות גירניים ובהרים מהגליל בצפון ועד דרום יהודה וכן גבעות חול באזור החוף. לעיתים קרובות ניתן למצוא אוכלוסיות מפוזרות באזורי ספר המדבר. בתי הגדול המאוכלסים באפון מצוי מצויים בשולי החורש הים-תיכוני באזורים מוצלים למחצה, בתות, אזורים טרשיים, שולי שדות מעובדים וגלי אבנים. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בבתי גידול אלו נעה בין 300 ל-1000 מ"מ.

אפון מצוי אינו נחשב לעשב שוטה במערכות חקלאיות מודרניות באזור הלבנט, והוא כמעט ואינו מצוי בבתי גידול מופרים. עם זאת, ניתן למצוא אותו במערכות חקלאיות מסורתיות, שבהן העבודה מתבצעת באופן ידני או באמצעות מחרשות עץ וללא שימוש בקוטלי עשבים. דוגמאות לכך ניתן לראות במטעי זיתים מסורתיים בסמוך למצודת עג'לון שבירדן, או במטעי זיתים מסורתיים ביהודה ושומרון (ליד דיר אבו משעל, שטחים בשליטה ישראלית בגדה המערבית).

פנולוגיה - מחזור חיים

העלווה של אָפוּן מָצוּי מתפתחת מתחילת נובמבר ועד סוף אפריל. הפריחה מתרחשת מאמצע ינואר ועד תחילת מאי, כאשר שיא הפריחה הוא לרוב בחודש מרץ. חניטת הפירות מתרחשת בחודש אפריל ופיזור הזרעים הבשלים מסתיימת באמצע יוני.

אמפיקרפיה באפון מצוי

באוכלוסיות מסוימות של אפון מצוי מתפתחים, מלבד התרמילים הרגילים לאורך הגבעול, גם תרמילים תת-קרקעיים. תופעה ייחודית זו, המכונה "אמפיקרפיה" (Amphicarpy), מוגדרת כדימורפיזם רבייה (reproductive dimorphism) – מצב שבו אותו צמח מייצר פירות וזרעים בשני מקומות שונים: מעל הקרקע לאורך הגבעולים ומתחתיה בצוואר השורש. בצמחים אלו נוצרים ענפים ופרחים מעל צוואר השורש, וחלק מן הפרחים נותרים סגורים (קלייסטוגמיים) וממוקמים מתחת לפני הקרקע. באופן זה מתאפשרת האבקה עצמית "חבויה" ללא תלות במאביקים חיצוניים. התרמילים שנוצרים בתת-הקרקע מבשילים שם ומספקים הגנה לזרעים.

האמפיקרפיה מעניקה יתרון בתנאים של בצורת, שריפות ולחץ רעייה – תופעות נפוצות בחלקים נרחבים של המזרח הקרוב, שבו מתקיים משטר רעייה אינטנסיבי מזה אלפי שנים. כאשר עדרי צאן או בקר אוכלים את הנוף העל-קרקעי של הצמח, התרמילים התת-קרקעיים נותרים מוגנים וכך מבטיחים את התרבותו של המין.

במחקרים על אפון מצוי בהם ניסו חוקרים ללמוד על הבקרה הגנטית של תופעה זו ועל השפעות הסביבה על ביטוי התכונה בצמחים הוסקו מספר מסקנות מעניינות על אמפיקרפיה באפון מצוי.

נמצא כי הפנוטיפ של האמפיקרפיה הוא תכונה תורשתית פוליגנטית הנשלטת על ידי קבוצת גנים, ולא גן אחד, המושפעים מגירויים סביבתיים. כלומר תכונה תורשתית זאת נתונה להשפעות סביבתיות, בעיקר כתוצאה מגורמים הקשורים למבנה ותכונות הקרקע (edaphic factors) ותנאי אקלים. ממצאי הניסויים עולים בקנה אחד עם התיאור של אמפיקרפיה כאסטרטגיית "פיזור סיכונים". עם זאת, לא נמצא קשר בין אמפיקרפיה לבין תכונות מורפולוגיות אחרות, כמו גודל וצורת עלים, צבע פרחים או פיגמנטציה של הזרעים.

תצפיות מצאו כי אמפיקרפיה של אפון מצוי נפוצות במיוחד לאורך ההר המרכזי – בגליל, בשומרון וביהודה – במדרונות סלעיים עשירים באבנים, שבהם רעיית בקר, כבשים או עיזים נפוצה.

בניסויים נמצא כי אמפיקרפיה שכיחה יותר בקרב טיפוסי אפון שנדגמו במזרח יהודה ובשומרון, כלומר במזרח האזור ההררי של ישראל המאופיינים בפריחה מוקדמת יחסית, בתקופת רבייה קצרה יותר, במספר תרמילים נמוך יותר (כולל תרמילים תת-קרקעיים) ובתפוקה נמוכה יחסית של ביומסה מעל הקרקע. שכיחות האמפיקרפיה בטיפוסי אפון שמקורם במזרח האזור ההררי של ישראל מתאימה להנחה בדבר היתרון שמקנה תכונה זו בתנאים של בצורות תכופות ורעיית יתר.

26. אפון תרבותי (אפונה)

אָפוּן תַּרְבּוּתִי (Lathyrus oleraceus Lam שמו הקודם: Pisum elatius M.Bieb) כמו אפון מצוי הועבר לסוג טופח ושני המינים אָפוּן קִפֵּחַ (Pisum elatius M.Bieb) ואפון נמוך (Pisum sativum) נחשבים לשמות נרדפים לאפון תרבותי ונכללים בו.

אפון תרבותי הוא עשב חד-שנתי או רב-שנתי (בן חלוף), ים תיכוני, משתרג ומטפס באמצעות קנוקנות מפתח פרחים ופירות תת-קרקעיים. השורש שפודי מעמיק ומגיע לעומק 10 עד 120 ס"מ. מהשורש המרכזי יוצאים שורשים משניים רבים ומסועפים. הגבעול רך, מצולע ונבוב ואינו מכונף. העלים נגדיים, מורכבים (מנוצים פעם אחת), בעלי 2 זוגות או 3 זוגות עלעלים, דמויי ביצה, קודקודם מחודד, שפתם תמימה או משוננים בבסיסם. הלוואים גדולים, חובקים את מפרק הגבעול, ואורכם 4 עד 6 ס"מ לעיתים רחוקות 8 ס"מ. שפתם משוננת על פי רוב בבסיסם.

התפרחת מסוג אשכול בעל פרח אחד עד שלושה פרחים קטנים יחסית לאפון תרבותי. ייתכן שבבסיס הצמח יתפתחו ענפים, פרחים ופירות תת-קרקעיים. הפרחים התת-קרקעיים חיוורים, אינם נפתחים, וההאבקה בהם היא עצמית מושלמת. התרמילים המתפתחים בקרקע קצרים מאלו שמעל הקרקע ומכילים בדרך כלל לא יותר מ-3 זרעים. הפרחים פרפרניים, דו-מיניים. הכותרת שאורכה 10 עד 25 מ"מ לעיתים רחוקות 30 מ"מ, צבע המפרש ורוד או לילך או כחול, צבע המשוטים ארגמן עד סגול כהה וצבע הסירה סגול. הגביע דמוי פעמון, 5 שיניו אינן שוות. משוטי הכותרת מעורים בסירה. שפת הצינור של זירי האבקנים ישרה. האבקנים 9 מהם זיריהם מאוחים ואחד חפשי. השחלה מרובת ביציות. עמוד השחלה פחוס וכפוף ושפתיו גלולות במקצת כלפי מטה, חלקו העליון פחוס ומצויד באגודת שערות.

הפרי הוא תרמיל פחוס, נפתח, קצר, אורכו 2.5 ס"מ עד 3 ס"מ ולעיתים רחוקות 4 ס"מ. התרמילים מתוקים וטעימים בעודם ירוקים. פיתול פתאומי של קשוות התרמיל ביום חם ויבש מביא ליריית הזרעים הרחק מצמח האם. הזרעים הבשלים הם כדוריים ונישאים על עוקצים קצרים שמחוברים לתפר הבטן של התרמיל. הזרעים עקודים.

נביטתו של האפון היא תת-אדמתית. כלומר, בעת נביטת זרע האפון, הפסיגים העבים שמאחסנים חומר תשמורת אינם עולים על פני האדמה, אלא הם נשארים בתוך קליפת הזרע, והתת-פסיג מתארך אך מעט או שאינו מתארך כלל. הפסיגים מתרוקנים מתוכנם עם גידולו של הנבט. בנביטה מטיפוס זה נדחק הניצן הקיצוני של העובר מתוך האדמה על ידי התארכותו של העל-פסיג (epicotyl) שהוא הפרק הראשון של הגבעול.

התפוצה העולמית משתרעת בארצות סביב אגן הים התיכון כולל מצרים ולא סיני, בואכה איראן ואפגניסטן ואל צפון הקווקז. אפון תרבותי מצוי בבקעת חולה, בגליל העליון, בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק יזרעאל ובשפלה; נדיר בגליל התחתון, בשרון, בדרום מישור החוף ובהרי יהודה; נדיר מאוד בגולן, בבקעת בית שאן, בשומרון, בערבות הירדן ובעמון.

העלווה מתפתחת מתחילת נובמבר עד סוף אפריל. הפריחה מפברואר עד מאי, לרוב במרץ, הפצת הזרעים מתחילת מסוף מתחילת אפריל עד אמצע יוני.

מיני תרבות ונוי בישראל

בישראל 5 מינים המשמשים כצמחי תרבות. 3 מהם חד-שנתיים: טופח ריחני המקובל כצמח נוי ושניים המשמשים כגידול שדה: טופח גדול וטופח תרבותי. 2 מהם רב-שנתיים משמשים כצמחי נוי נדירים.

טופח היערות

טֹפַח הַיְּעָרוֹת (.Lathyrus sylvestris L) - צמח עשבוני רב-שנתי מטפס, קירח וגובהו מגיע ל-90 עד 180 ס"מ. מין זה מוצאו מאירופה, ומאסיה הדרומית מערבית והוא נדיר בישראל כצמח נוי. הלוואים אינם דומים לעלים ורוחבם קטן בהרבה מרוחב הגבעול המכונף. העלה בעל זוג אחד של עלעלים דמויי-סרגל או דמויי אזמל. אורך עוקץ התפרחת כאורך העלים. התפרחת היא אשכול דלילה בעלי 4 עד 10 פרחים שאורכם 12 מ"מ. המפרש ורוד בעל כתם ירוק בגבו, המשוטים ארגמניים בקצותיהם, הסירה ירקרקה. הפרי הוא תרמיל דמוי אזמל שאורכו 5 עד 7.5 ס"מ. הזרעים כדוריים, מקומטים וחומים.

טופח רחב-עלים

טֹפַח רְחַב-עָלִים (.Lathyrus latifolius L) - צמח עשבוני רב-שנתי מטפס, קירח. מוצאו מאירופה והוא נדיר בישראל כצמח נוי. מספר הפרחים הוורודים של כל תפרחת עולה על 4. הלוואים דומים לעלים ורוחבם שווה כמעט לרוחב הגבעול המכונף. העלה בעל זוג אחד של עלעלים דמויי-ביצה או דמויי אזמל, מחודדים ובעלי חוד קצר. העלעלים בעלי 3 עד 5 עורקים בולטים ואורכם 5 עד 10 ס"מ. הקנוקנות קשות ומסועפות. אורך עוקץ התפרחת עולה על אורך העלים. הפרחים ורודים, וצבעם משתנה לצבעים כהים יותר וללבן. המפרש גדול מאוד, קוטרו 2.5 ס"מ או יותר. הפרי תרמיל פחוס, שאורכו 7.5 עד 12.5 ס"מ ומכיל מעט או הרבה זרעים חומים.

טופח ריחני

טֹפַח רֵיחָנִי (.lathyrus odoratus L) - צמח עשבוני חד-שנתי מטפס או משתרע בעל פרחים ריחניים. מוצאו מדרום איטליה וסיציליה ותפוצתו כיום משתרעת באזורים הממוזגים בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. ומשמש בישראל כצמח נוי וכצמח קטיף, ובארצות אחרות אף כמזון וטיפול לא ממוקד במחלות. הוא נקרא בטעוּת אפונה ריחנית ובאנגלית . הגבעולים דקים והלוואים קטנים ואינם דומים לעלעלים. העלה מנוצים, בעל זוג אחד של עלעלים שביניהם, בהמשך ציר העלה, יוצאת קנוקנת ענפה. העלעלים דמויי ביצה או מוארכים, צבעם ירוק בהיר, אורכם 2.5 עד 5 ס"מ ורוחבם על פי רוב 1.2 ס"מ או יותר. התפרחות חיקיות. כל תפרחת נושאת לא יותר מ-4 פרחים. עוקץ התפרחת ארוך מהעלה שהוא יוצא מחיקו. הפרחים ריחניים מאוד, גדולים ואורכם על פי רוב 2.5 ס"מ. רוחב המפרש לפעמים ל-5 ס"מ. הזנים התרבותיים מרובים ומגוונים בגודל הפרח, בצורת המפרש ובצבעי הפרחים. עמוד העלי עקום, פחוס ושעיר בצדו התחתון. התרמיל פחוס על פי רוב, שעיר, אורכו כ-5 ס"מ ומרובה זרעים. הזרעים כמעט כדוריים וצבעם אפור-חום. טופח ריחני הוא צמח אור מלא, עמיד בשרב ורגיש לגיר ולמליחות ומלחלות פטרייה. הוא גדל היטב בקרקעות שונים ומנוקזות היטב בהרים, בעמקים ובשפלה. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו. הפריחה מהאביב המוקדם ונמשכת כ-3 חודשים. הזרעים הטריים והפרחים טובים למאכל אדם. טופח ריחני אכיל ומותר לבני אדם. אכילה מרובה וממושכת ממנו גורמת למחלת אוסטולאתיריזם (Osteolathyrism), מחלה המתבטאת בליקויים בעצמות וברקמות החיבור העוברית (ראו הרחבה בפרק שימושים).

טופח תרבותי

ראו ערך מורחב על טופח תרבותי.

תמונות

תמונות טופח בארץ ישראל:

• 
  פרחים של טופח נאה
• 
  טופח מצוי L. aphaca
• 
  טופח גדול L. ochrus
• 
  טופח ירושלים L. hierosolymitanus
• 
  טופח ספרדי L. clymenum
• 
  טופח עדין L. nissolia
• 
  טופח שעיר L. hirsutus
• 
  טופח תרבותי

לקריאה נוספת

• עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 10 עמודים 186–187. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע. 1982
• נעמי פינברון דותן, אבינועם דנין. המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל. הוצאת כנה 1991. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טופח בוויקישיתוף

• טופח, באתר ITIS (באנגלית)
• טופח, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• טופח, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• טופח, באתר Tropicos (באנגלית)
• טופח, באתר GBIF (באנגלית)
• טופח, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• טופח, באתר צמח השדה
• טופח מצוי, באתר starmed
• טופח ירושלים, באתר wildflowers