שירי איגיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הג'ברווק כפי שתואר באיורו של ג'ון טניאל

שירי איגיון (נונסנס) היא סוגה של שירה קלה, הומוריסטית ומבדרת, הכתובה על-פי רוב לפי הכללים הנוקשים של משקל וחריזה. היא מחזיקה שירים המכוונים לעולמם של ילדים, ובמקביל גם שירים המכוונים לעולמם של המבוגרים. אי-ההיגיון שמובלע בשיר עשוי להיות מסוגים שונים. שני תחומים עיקריים של אי-היגיון מצויים בשימוש: האחד הוא הומור המבוסס על שימוש בשפה מומצאת, בלתי תקנית, משובשת, ג'יברישית; השני הוא הומור של היגיון בלתי מציאותי, בלתי אפשרי, דמיוני. מובן ששיר עשוי להיות בנוי משני המרכיבים האלה גם יחד.

המונח איגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המונח העברי "אי-גיון", שהוא היפוכו של "היגיון", הגתה ככל הנראה לראשונה דפנה עבר-הדני בתרגומה לשירי אדוארד ליר (הוצאת טרקלין, 1973). זהו השקול למונח האנגלי (Nonsense verse) או לזה הגרמני (Unsinnpoesie). גם שירי-שטות, שירי-הבלים, שירי-איוולת, שירי-הבאי, מתאימים להגדרה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לכאורה לראות במשוררים הבריטים אדוארד ליר ולואיס קרול כחלוצי הסוגה השירית הזו. אף ששניים אלה היו מנושאי הדגל הראשיים של הסוגה במאה התשע-עשרה, שירי איגיון כבר נכתבו באנגליה בשלהי המאה ה-16. בחיבורו על ראשית שירת הנונסנס מצביע נואל מלקולם על סר ג'והן הוסקינס (Hoskins), עורך-דין אנגלי, כממציא הסוגה שלפנינו. הנה תרגום לעברית השורות הראשונות של שיר האיוולת הראשון הידוע:

ג'והן הוסקינס / חרוזים קבליסטיים

חרוזים קבליסטים אשר עם שינויים של מילים, הברות ואותיות הם רבי היגיון, ואם לא – אז לא.

בשבח המחבר

גַּלָּיו שֶׁל דָּג בְּלִי מֹחַ בְּחֶמְאָה,

עִם קֶרֶן-יַעַר חֲקוּקָה עִבְרִית.

בְּתוֹךְ עָשָׁן, בִּכְלִי לְהַגָּשָׁה,

טָהוֹר נִרְאֶה, בְּזֶמֶר תְּלַת-קוֹלִי.

וּבְעֵת יוֹם הַשִּׁוְיוֹן קְרוּם-מְבֻצָּק

מוֹצִיא גַּלְגַּל שֶׁל כִּרְכָּרָה, סָגֹל,

הָעִגּוּלִים סוֹחֵט, שׁוֹחֵר אָבָק,

אָבָק עִם טְעָנוֹת כִּבְיָכוֹל. ...

(תרגם מאנגלית רוני רייך)

משוררי איגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שירי איגיון בכל שפה שבה נכתבים שירים. רבים מן המשוררים ה"רציניים" גם כתבו מדי פעם שירה אי-גיונית. בין המשוררים הכותבים אנגלית ידועים בעיקר לואיס קרול, אדוארד ליר, אוגדן נאש, הילאר בלוק, אוליבר הרפורד. מבין המשוררים הגרמנים בולטים כריסטיאן מורגנשטרן, ויואכים רינגלנץ.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס קרול נחשב ל'כהן הגדול' של שירת הנונסנס האנגלית, בעיקר בשל שני שירים המהווים את 'ספינות הדגל' של הסוגה הזאת. האחד הוא השיר ג'ברווקי (Jabberwocky). המהווה ציון דרך חשוב בכתיבה בשפה משובשת (ג'יברישית), עד כדי כך שביטויים אחדים ממנה הפכו לביטויים שיגרתיים ותקניים בשפה האנגלית, והוכנסו למילון אוקספורד (OED). השיר השני היא הפואמה הארוכה המכונה ציד הסנרק, שבה עשר דמויות חוברות יחד לצוד יצור שאין הם יודעים כלל את מראהו ומהותו. שני שירים אלה, המהווים אתגר אמיתי למתרגמים זכו לתרגומים אחדים לעברית (ניצה בן-ארי, יוני להב, רנה ליטוין, ראובן וימר, רבקה קנוהל). שירי גרדום של כריסטיאן מורגנשטרן, המחזיקים לא מעט שירי איגיון, תורגמו לעברית בידי דן דאור ובידי רוני רייך.

איגיון מקורי בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לא מעט כתיבה שירית נונ-סנסית בעברית, משני הסוגים שהוגדרו לעיל. בשנות ה-50 של המאה ה-20 ניתן היה למצוא פניני נונ-סנס בתוכנית הסטירית שלושה בסירה אחת ששודרה בקול ישראל, ובהמשך הוצאה לאור בשלושה ספרים. כאן ניתן למצוא להג נונסני פרי עטו של אהרון אמיר. הנה השורות הראשונות:

אהרן אמיר / זמר אביבים

שַׁלְבּוּק סַרְפֵּי מָגוֹד עַלִיז

חִלְזֵי צִפְעוֹן פָּרְגוּ עָזִיז

וּשְׁלֵי מַרְקִיז

פָּלְזוּ בִּמְחִיז ....

והנה שורות הפתיחה של שיר שהיה מצוי בקרב ילדי קיבוצים בעמק:

י' למדן / שיר הגלזוּזיים

כְּבָר מָרַשׁ הַקַּרְנָשׁ עֲלֵי סֶשֶׁר הַקְּלָשׁ

עוֹד מְעַט יְקַרְנֵף כַּחוֹרֵם,

אַךְ, בְּשִׁלְהֵי הַיַּרְמוּק

מִשְׁתַּצֵּל הַתַּלְבּוּק

מִתְרַקֵּל, מִתְבַּקֵּל וְשׁוֹרֵם. ...

אחד הכותבים הפוריים בתחום הוא דני סנדרסון, במילים שכתב ללהקת כוורת. כך עושה השיר 'יו-יה' פרפראזה על פתגמים עבריים, ובשינוי אות (אך לא בשינוי קול) נבנית בדיחה על הפתגם: למשל "יש סוף לכל דבר" הופך ל"יש סוף לכל דוור"; "טובים השניים מן האחד" הופך ל"טובעים השניים מן האחד". דוגמה נוספת הוא השיר הבלדה על ארי ודרצ'י.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדוארד ליר, כמה טוב להכיר את מר ליר, שירי אי-גיון (נונסנס), (תרגום: דפנה עבר-הדני), הוצאת טרקלין, 1973, תל אביב.
  • אדוארד ליר, משתה בכוס תה, מבחר, ערכה ותרגמה: ר' ליטוין, הוצאת מסדה 1995 .
  • לואיס קרול, ציד הסנרק, (תרגום ניצה בן-ארי, איורים דני קרמן), שבא הוצאה לאור, תל אביב, 1989.
  • לואיס קרול, מחפשים ת'סנרק, (תרגום יוני להב, איורים אמי רובינגר), הוצאת גל-קלדרון, תל אביב, 2000.
  • לואיס קרול, ציד הכרחש, (תרגום רבקה קנוהל, הוצאה פרטית), ירושלים תשס"ג.
  • ראובן וימר, משלי איגיון (נונסנס), לואיס קרול: צדים את הסנרק, דורון ספרים, תל אביב, 2008.
  • כריסטיאן מורגנשטרן, שירי גרדום, תרגם מגרמנית: רוני רייך, הוצאת כרמל, ירושלים, 87 עמ'.
  • כריסטיאן מורגנשטרן, שירי גרדום, בחר ותרגם: דן דאור, אייר: נעם נדב, הוצאת חרגול, תל אביב, 72 עמ'.
  • Edward Lear, The Complete Nonsense of Edward Lear, collected and Introduced by Holbrook Jackson, Dover, 1951, New York.
  • Lewis Carroll, The Hunting of the Snark, in: The Annotated Snark, by Martin Gardner, Penguin, London, 1967
  • Noel Malcolm, The Origins of English Nonsense, Fontana Press, London,1998.
  • O. Nash, Candy is Dandy, The Best of Ogden Nash, A. Deutsch Publications, 1983
  • Quentin Blake, The Penguin Book of Nonsense Verse, London, 1994.
  • Carolyn Wells, A Nonsense Anthology, Dover, New York, 1958.
  • K.P. Dencker (Hrsgb.), Deutsche Unsinnspoesie, Philipp Reclam Stuttgart, 1978.
  • P. Koehler, Das Nonsens-Buch, Philipp Reclam Stuttgart, 1990. A.Preminger and T.V.F. Brogan, The New Princeton Encyclopedia of Poetry and Poetics, New York, 1993, pp. 839-840. s.v.: Nonsense verse.
  • K.P. Dencker (Hrsgb.), Deutsche Unsinnspoesie, Philipp Reclam Stuttgart, 1978.
  • P. Koehler, Das Nonsens-Buch, Philipp Reclam Stuttgart, 1990.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שירי איגיון בוויקישיתוף