שמחת הרגלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמחת הרגלים
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, ט"ז, י"ד
משנה תורה הלכות שביתת יום טוב, פרק ו', הלכות י"ז-כ"ד
שולחן ערוך אורח חיים, סימן תקכ"ט
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה נ"ד
ספר החינוך, מצווה תפ"ח

שמחת הרגלים היא אחת מתרי"ג מצוות[1]. המצווה מחייבת שמחה בשלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.

דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שלמי שמחה

בזמן שבית המקדש היה קיים, המצווה כללה חובת הקרבת שלמי שמחה (בנוסף לעולת ראייה ושלמי חגיגה) בשביל אכילת בשר בחג. בירושלמי[2] נאמר שלאחר שבית המקדש נחרב, המצווה כוללת קניית בגדים חדשים לאשה, ממתקים לילדים ולאדם עצמו שתיית יין.

הרמב"ם[3] פסק שגם נשים מחויבות במצווה זו. האחרונים נחלקו האם חובת המצווה מוטלת גם על הנשים, או שהיא מוטלת על הגברים לשמח את נשותיהם. מחלוקת נוספת היא לגבי חיוב מצוות שמחה בראש השנה, שנחשב לחג אך אינו משלושת הרגלים.

שמחת בית השואבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמחת בית השואבה

בחג הסוכות הייתה שמחה יתירה, ובבית המקדש היו מנגנים ורוקדים כל הלילה.

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר החינוך כתב שהשמחה היא מצרך נפשי חיוני לאדם, ולכן ישנה מצווה לשמוח בזמנים מיוחדים, בהם יש לזכור את חסדי ה', ועל ידי כך השמחה לא תיגרר למחוזות לא רצויים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]