שמחת בית השואבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמחת בית השואבה. ציור של האמנית דפנה לבנון

שמחת בית השוֹאֵבָה היא מנהג יהודי עתיק, הקשור למצוות "ניסוך המים" שהונהגה בבית המקדש בחג הסוכות לאחר הבאת מי מעיין השילוח לבית המקדש.

במשך כל השנה, יחד עם הקרבת קורבנות שונים על המזבח, היו מנסכים יין על המזבח במקום מיוחד לכך. בשבעת ימי חג הסוכות היו מנסכים בנוסף ליין גם מים. מקורו של מנהג זה הוא בהלכה למשה מסיני, אם כי יש רמז במקרא.[1] טעם המנהג נתפרש על ידי חז"ל, מכיוון שחג הסוכות, החל בתחילת עונת הגשמים, הוא החג בו נידונים על המים (גשם) של כל השנה החדשה.

בימי חול המועד היו נלווים למנהג הניסוך שורה של טקסים, שהיו שמחים במיוחד. הם נמשכו כל הלילה, והסתיימו בניסוך המים בבית המקדש.

תיאור השמחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה מסכת סוכה מתוארת השמחה לכל שלביה כך:

Cquote2.svg

מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה - לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים וּמְתַּקְּנִין שָׂם תִּקּוּן גָּדוֹל.
מְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְּהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִים שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג שֶׁהֵן מְטִילִין לְכָל סֵפֶל וְסֵפֶל מִבְּלַאי מִכְנְסֵי כֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן.
מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין.
וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מְאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה[2]

חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִין בִּפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר שֶׁבִּידֵיהֶן
וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי שִירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת
וְהַלְוִיִם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה (מַעֲלוֹת) הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
(וְעָמְדוּ) שֵׁנִי כֹּהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים וּשְׁנֵי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
קָּרָא הַגֶּבֶר - תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה עֲשִׂירִית - תָּקְעוּ וְהָרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה - תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. (הִגִּיעוּ לַקַּרְקַע - תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ). הָיוּ תּוֹקְעִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח.
הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח - הָפְכוּ פְּנֵיהֶן מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְאָמְרוּ: "אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הַהֵיכָל וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וּמִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשֶּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לֵיהּ (לו, כלומר לאל) עֵינֵינוּ."
ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין: "אָנוּ לֵיהּ וּלֵיהּ עֵינֵינוּ."

Cquote3.svg
– משנה, מסכת סוכה, משניות א' - ד'

מרכיבי השמחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמחת בית השואבה בבית כנסת החורבה עם לפידי אש
שמחת בית השואבה בחסידות ברסלב

בלילות, הייתה נחגגת "שמחת בית השואבה" ברוב עם. בחגיגה באו לידי ביטוי המרכיבים הבאים:

  • תאורה גדולה – לפידים מקובעים על עמודים גבוהים שאורם האיר כל חצר בירושלים הודלקו על ידי פרחי כהונה.
  • ווקליים – "ולויים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובכל כלי שיר בלא מספר" .
  • פעלולים ומיצגים אנושיים - זקני העם היו מרקדים ואבוקות של אש בידם, אולי אפילו הציגו תרגילי אקרובטיקה לעיני הציבור.

כך חכמי ישראל הציגו תרגילים וירטואוזיים באבוקות אש, כשהם מזמרים דברי שירות ותשבחות. במעשי הפעלולים והאקרובטיקה התפרסם במיוחד רבן שמעון בן גמליאל הזקן.

מיקום החגיגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המשנה המיקום המרכזי של חגיגות שמחת בית השואבה נקבע בעזרת הנשים. האזור קרוי בשם זה שכן בו הייתה מותרת כניסה ושהייה של נשים, לעומת עזרת ישראל הפנימית, שבעיקרה מיועדת רק לגברים ה"טהורים" (להבדיל מגבר טמא שהכניסה לעזרה אסורה עליו). בשמחת בית השואבה נהגו להפריד בין הגברים לבין הנשים ב"עזרת הנשים".

בתוספתא מסופר כי ההפרדה בוצעה בשני שלבים:

  • "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים מבחוץ." דבר שגם לעירוב כלשהו בין הנשים והגברים, בזמן הכניסה והיציאה.
  • "כיוון שראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלוש גזוזטראות בעזרה כנגד שלוש רוחות, שמשם נשים רואות בשמחת בית השואבה, וכשהיו רואין שמחת בית השואבה לא היו מעורבין". הנשים היו עומדות על מרפסות מיוחדות שנבנו עבורן, כדי שלא יתערבו עם הגברים וצופות בשמחה.

בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעות המכריזות על קיום מעמדי שמחת בית השואבה. בני ברק. 2010

בימינו, נהוג לציין את זכר "שמחת בית השואבה" בלילות חול המועד סוכות, בריקודים המלווים בכלי זמר ונגינה. כן יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילות חול המועד ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים קכ - קלד).

בקהילות וישיבות חרדיות רבות נערכים במשך ימי חול המועד סוכות אירועי "שמחת בית השואבה", בליווי תזמורות וריקודים.[3] ידועים במיוחד הם אירועי שמחת בית השואבה במשך לילי הסוכות, הנערכים כבר עשרות שנים בשכונת מאה שערים ובעיקר בחסידויות קרלין, תולדות אהרן, ותולדות אברהם יצחק לשם נוהרים עשרות אלפים מכל החוגים והעדות ובמערת המכפלה.

בחסידות חב"ד נהוג לקיים אירועי "שמחת בית השואבה" בכל מקום, מתוך הדגשה לקיים אותם מחוץ לבית הכנסת, אלא ברחובה של עיר. זאת בעקבות קריאת הרבי מלובביץ להוציא את השמחה מתוך בית הכנסת כדי שתפרוץ גם אל הרחוב. בשכונת קראון הייטס, השכונה המרכזית של חסידות חב"ד בברוקלין, נערכים מידי ערב ריקודים עד שעות הבוקר.

בשמחת בית השואבה ה'תשע"ה, קיים מכון המקדש תרגול ניסוך המים על המזבח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תבורי, יוסף, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: מאגנס, תשנ"ה, עמ' 194 ואילך –סיכום מקיף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מתניתין דרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה: בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם: מים" (ירושלמי, ראש השנה, פרק א' הלכה ג'). רבי עקיבא מתייחס לקורבנות שהקריבו בבית המקדש בחול המועד סוכות, תוך שהוא מסתמך על שינויי אותיות שקיימים במילים מסוימות, שבסופו של דבר יוצרים את המילה "מים" -בכל הימים כתוב "ונסכה", אך ביום השני כתוב במקום "ונסכיהם" (עם תוספת האות מ"ם), וביום השישי כתוב "ונסכיה" (עם תוספת האות יו"ד). בכל הימים היה כתוב "כמשפט", וביום השביעי היה כתוב "כמשפטם" (עם תוספת האות מ"ם). וזהו הרמז.
  2. ^ ההדגשה לא במקור
  3. ^ שלמה קוק, שמייח בסוכות, באתר nrg


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.