שלוש רגלים

שָׁלשׁ רְגָלִים הוא כינוי לשלושה חגים מקראיים, בהם הצטווה עם ישראל לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים ולהביא תרומה מתבואתם ופירותיהם. חגים אלה הם פסח, שבועות וסוכות.

המצוות ברגל

מלבד המצווה לעלות לבית המקדש בשלוש הרגלים, קיימת גם המצווה לשמוח בהם ולשמח עניים יתומים ואלמנות, וכן המצווה להקריב קרבן חגיגה וקרבן שלמים לשמחה.

מקור השם

כחלק מסקר הר מנשה, בניצוחו של הארכאולוג פרופסור אדם זרטל, נמצאו במרוצת השנים מספר מתחמי אבן עתיקים בסמוך ליפית, משואה, רימונים, נחל תרצה, שכם (מזבח הר עיבל) וארגמן אשר נבנו בצורת כף רגל. זרטל טוען כי מתחמים אלה, אשר כולם ללא יוצא מן הכלל נמצאים על צלעות ההרים, אולם אף פעם לא בשיא הגובה, שימשו בתור אתרי פולחן ואירועים שבטיים (להבדיל מאתרי פולחן כנעניים-פגניים שנבנו לרוב על ראשי גבעות והרים) בטרם ריכוז כל הסמכויות הדתיות והלאומיות בירושלים בימי דוד ושלמה. זרטל מוסיף ואומר כי מתחמים אלה הם למעשה אותם הגלגלים המוזכרים פעמים רבות בתנ"ך (גלגל מלשון גל אבנים ולא כמקובל לחשוב מלשון המילה מעגל). לדבריו, בשלושת האירועים המרכזיים ביותר לעם ישראל: פסח, שבועות וסוכות היו מתאספים נציגי השבטים באותם גלגלים על מנת להקריב זבחים לאלוהים. מכאן דבק המונח "רגל" לכל אחד מאותם 3 החגים ומכאן גם, לדבריו, מקור הביטוי עלייה לרגל - עלייה פיזית, פשוטה כמשמעה, אל אותם מתחמי כף הרגל.

בהמשך כאשר רוכזו כל הסמכויות הדתיות בירושלים, איבד הביטוי עלייה לרגל את משמעותו הראשונית והקדומה וקיבל פירוש חדש, אשר השתמר בעברית עד עצם היום הזה, בתור עלייה בפועל אל בית המקדש שבירושלים.

אזכורים במקרא

שלוש הרגלים בספר שמות, פרק כ"ג:

	שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה; וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן ה'.

חג המצות ידוע יותר בימינו כחג הפסח, חג הקציר הוא חג השבועות, וחג האסיף הוא חג הסוכות. פסח וסוכות חלים בט"ו של החודש העברי, כאשר הירח במילואו, פסח בניסן וסוכות בתשרי. לעומת זאת לשבועות לא נזכר תאריך מפורש בתנ"ך אלא הוא מצוין כיום ה-50 ממוצאי החג הראשון של פסח, יום החמישים לספירת העומר. כיום, כשלא מקדשים את החודש על ידי ראיית הלבנה, חג השבועות חל תמיד בו' בסיוון.

משמעות

על פי המסורת היהודית, שלוש הרגלים מציינים אבני דרך בתקומתו של עם ישראל, ובנוסף מסמלים גם ציוני דרך בשנה החקלאית ותקופות שונות בחייו של היחיד.

חג	אירוע היסטורי	עונה חקלאית	תקופת חיים	קריאת מגילה
פסח	בני-ישראל יצאו ממצרים והפכו להיות עם עצמאי.	אביב התבואה, שכן אז היא מתברכת בבישולה.	לידה, תחילת השנה ואביב החיים של האדם.	שיר השירים
שבועות	בני ישראל קיבלו את התורה במעמד הר סיני.	קציר החיטה ותחילת תקופת הביכורים, שלאורכה מבשילים פירות הארץ.	חתונה, אמצע השנה והחיים.	מגילת רות
סוכות	זכר לכל 40 שנות הנדודים במדבר, בהן ישבו בני ישראל בסוכות.	אסיף התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים.	זקנה, סופה של השנה וסוף החיים.	מגילת קהלת

ראו גם

• צעדת ירושלים

לקריאה נוספת

• יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים - שלוש רגלים, הוצאת דביר.

קישורים חיצוניים

• ביכורי קציר חיטים, מאת הרב עדין שטיינזלץ, באתר ישיבה
• שלושה רגלים, מאת הרב זלמן ברוך מלמד, באתר ישיבה
• גיורא לוינשטיין, שלושת הרגלים - חגים חקלאיים במקור?, באתר ynet, 17 במאי 2010
• שלוש רגלים או שלושה רגלים? באתר האקדמיה ללשון העברית, אוקטובר 2011