שלוש רגלים

מצוות ראייה
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, כ"ג, י"ד; דברים, ט"ז, ט"ז
משנה תורה	הלכות חגיגה, פרק ב'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה נ"ב, עשה נ"ג, עשה נ"ד ספר החינוך, מצווה פ"ח, מצווה תפ"ח, מצווה תפ"ט

שָׁלשׁ רְגָלִים הן שלושה חגים מקראיים – פסח, שבועות וסוכות – שבהם מצווה מהתורה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים. מלבד מצוות העלייה לרגל, התורה מצווה על שתי מצוות נוספות המיוחדות לרגלים: לחגוג אותם, ולשמוח בהם. חז"ל פירשו מצוות אלו כחובה על כל עולה רגל להקריב עולת ראייה, שלמי חגיגה, ושלמי שמחה.

מצוות ראייה

ערך מורחב – עלייה לרגל

בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה מצווה לעלות לבית המקדש שבירושלים, ולהיראות בעזרה. העלייה לרגל מוזכרת מספר פעמים בתורה כמצווה: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם".

חז"ל בתלמוד למדו מהמילה "זכורך", שמצוות העלייה לרגל היא חובה לגברים בוגרים בלבד, אך גם נשים וקטנים היו נוהגים בה. המצווה נקראת במקורות גם "ראייה", כי החובה היא "להראות לפני ה'".

קורבנות הרגל

חז"ל למדו מהפסוקים כי ישנו חיוב בכל אחד מהרגלים, להקריב שלושה קורבנות:

קרבן ראייה

ערך מורחב – עולת ראייה

כחלק מהחיוב לעלות לרגל, ישנה חובה נוספת על כל זכר להביא קרבן "עולת ראייה" שאותו היו אמורים מקריבים עולי הרגל. העולה לרגל שלא הקריב קורבן זה – מלבד שביטל מצות עשה – עבר על הלאו של "ולא יראו פני ריקם".

קרבן חגיגה

ערך מורחב – קורבן חגיגה

מלבד קרבן ה'ראיה' ישנו חיוב להביא קרבן נוסף - קרבן חגיגה. מקור המצווה בפסוק: "שלוש רגלים תחוג לי בשנה" (ספר שמות כ"ג, פס' י"ד). חז"ל פירשו שהכוונה היא שיש להביא קורבן חגיגה בשלושת הרגלים.

קרבן שלמי שמחה

ערך מורחב – שלמי שמחה

בזמן שבית המקדש היה קיים, היה ניתן לקיים את מצות 'שמחת הרגלים' (ראה להלן) דווקא על ידי אכילת בשר של קורבנות, לכך היו מקריבים קורבן נוסף שנקרא 'שלמי שמחה' על מנת לקיים מצווה זו.

אך מאחר שעיקר מצוות שלמי שמחה אינה מצווה להקריב קורבן שלמים, אלא לאכול מבשר הקורבן. לפיכך ניתן לקיים את המצווה גם באמצעות אכילת בשר קורבנות אחרים, ככתוב במשנה (חגיגה א,ד): "ישראל (מי שאינם כהנים) יוצאין ידי חובתן (חובת שלמי שמחה) בנדרים ונדבות (קורבנות נדבה שהקריבו, אף שלא הוקדשו כ"שלמי שמחה") ובמעשר בהמה, והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק (של קורבן שלמים או תודה; כל אלו הם קורבנות או חלקי קורבנות שנאכלים על ידי הכהנים).

מצות שמחה

ערך מורחב – שמחת הרגלים

בכל אחד משלוש הרגלים ישנה מצוות שמחה כמזוכר בתורה: "וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ... וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים י"ד-ט"ו).

בזמן הזה

בזמן הזה שאי אפשר לקיים את מצוות השמחה על ידי אכילת בשר קדשים, עיקר מצות שמחה היא בשתיית יין. וכך אמרו בתלמוד -

חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר (דברים טז, יד): "ושמחת בחגך". במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף בבבל: בבגדי צבעונין.

— פסחים קט א

שמות החגים ומהותם

שלוש הרגלים בספר שמות, פרק כ"ג:

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.
אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה;
וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן ה'.

חג פסח

ערך מורחב – פסח

חג פסח מכונה בתורה חג המצות, פסח חל בט"ו של החודש העברי ניסן. ממצות הפסח הם אכילת קרבן הפסח בזמן שבית המקדש היה קיים, ואיסור אכילת חמץ.

חג השבועות

ערך מורחב – שבועות

חג שבועות מכונה בתורה הקציר. זמן חג השבועות לא נזכר תאריך מפורש בתנ"ך אלא הוא מצוין כיום ה-50 ממוצאי החג הראשון של פסח, יום החמישים לספירת העומר. כיום, כשלא מקדשים את החודש על ידי ראיית הלבנה, חג השבועות חל תמיד בו' בסיוון.

חג סוכות

ערך מורחב – סוכות

חג סוכות מכונה בתורה חג האסיף, בדומה לפסח אף הוא חל בט"ו לחודש, לחודש תשרי.

משמעות

על פי המסורת היהודית, שלוש הרגלים מציינים אבני דרך בתקומתו של עם ישראל, ובנוסף מסמלים גם ציוני דרך בשנה החקלאית ותקופות שונות בחייו של היחיד.

חג	אירוע היסטורי	עונה חקלאית	תקופת חיים	קריאת מגילה
פסח	בני-ישראל יצאו ממצרים והפכו להיות עם עצמאי.	אביב התבואה, שכן אז היא מתברכת בבישולה.	לידה, תחילת השנה ואביב החיים של האדם.	שיר השירים
שבועות	בני ישראל קיבלו את התורה במעמד הר סיני.	קציר החיטה ותחילת תקופת הביכורים, שלאורכה מבשילים פירות הארץ.	חתונה, אמצע השנה והחיים.	מגילת רות
סוכות	זכר לכל 40 שנות הנדודים במדבר, בהן ישבו בני ישראל בסוכות.	אסיף התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים.	זקנה, סופה של השנה וסוף החיים.	מגילת קהלת

ראו גם

• חגי ישראל ומועדיו
• ספירת העומר

לקריאה נוספת

• יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים - שלוש רגלים, הוצאת דביר.

קישורים חיצוניים

• ביכורי קציר חיטים, מאת הרב עדין שטיינזלץ, באתר ישיבה
• שלושה רגלים, מאת הרב זלמן ברוך מלמד, באתר ישיבה
• גיורא לוינשטיין, שלושת הרגלים - חגים חקלאיים במקור?, באתר ynet, 17 במאי 2010
• שלוש רגלים או שלושה רגלים? באתר האקדמיה ללשון העברית, אוקטובר 2011