שפלת עשב-מיטשל
 | |
| ברולגות בשטח השפלה שבטריטוריה הצפונית | |
| מדינה |
 אוסטרליה |
|---|---|
| שטח | 3,346,876 הקטאר |
 | |
שפלת עשב-מיטשל (באנגלית: Mitchell Grass Downs; נקרא גם ערבת עשב-מיטשל) הוא אזור גאוגרפי גדול ביבשת אוסטרליה המהווה את אחד מ-89 המערכות האקולוגיות של אוסטרליה (IBRA), ומצוי בתחומי המדינות קווינסלנד והטריטוריה הצפונית. האזור מתאפיין במישורים ובשטחי סוואנה ענקיים חסרי עצים ברובם עם צמחייה נמוכה - בעיקר של עשב מיטשל (Astrebla), שנתן לאזור את שמו - והוא משתרע על פני שטח של 320,000 קמ"ר. האוכלוסייה האנושית באזור דלילה למדי, ויש בו כ-11 ערים ויישובים עירוניים. הכלכלה העיקרית באזור היא מרעה של צאן ובקר, וכן גם תיירות ודיג. בשל הצמחייה הנמוכה, המגה-פאונה של שפלת עשב-מיטשל דליל יחסית למערכות אקולוגיות טרופיות יותר, אך לעומת זאת השפלה עשירה בבעלי חיים קטנים ויש בה אף מספר מינים אנדמיים.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפלת עשב-מיטשל ממוקמת במרכז-מזרח היבשת האוסטרלית. כ-72% משטחה מצוי בתחומי מדינת קווינסלנד ו-28% בתחומי הטריטוריה הצפונית. אזור השפלה מחולק מבחינה גאולוגית וגאוגרפית ל-3 אזורים: שטח השפלה שבטריטוריה הצפונית נקרא "בארקלי טאבלנד" (Tableland Barkly; על שמו של מושל ויקטוריה סר הנרי בארקלי), והוא מכסה כ-21% משטח המדינה, בעוד ששטח השפלה בקווינסלנד מחולק ל"שפלה הצפונית" ול"אבן הגיר ג'ורג'יה" (על שם כך שהאדמה מורכבת מאבן גיר, בניגוד לאזורים האחרים שבהם האדמה מורכבת מסוגי חימר). מלבד זאת השפלה מחולקת ל-152 תתי-אזורים על ידי IBRA. מערכת הניקוז של השפלה נעשית על ידי מספר נחלים ונהרות, כשחלק מהמים נשפכים למפרץ קרפנטריה, חלק לאגמים ונהרות שונים (אגם אייר, אגם פילינדרס, אגם ביוקן, נהר גרגורי ועוד), וחלק נשפך ונעלם בחולות של מדבר סימפסון. שפת הנחלים והנהרות מספקת תמיכה לצמחייה רבה ומגוונות שאינה מצויה בשאר חלקי השפלה. הטופוגרפיה העיקרית של שטח השפלה היא מישור נמוך בגובה של 200–500 מטר מעל פני הים, אם כי על פני השטח העצום הזה יש גם אזורים רבים המתאפיינים בגבעות וברכסים סלעיים.
האקלים של האזור טרופי יותר באזור הצפון-מזרחי, וצחיח יותר באזור הדרומי והמערבי הסמוך למדבר סימפסון ולמדבר טאנאמי. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא עד 600 מילימטר בצפון וכ-322 מילימטר בדרום-מערב. מרבית המשקעים באזור יורדים מדצמבר עד מרץ, והחודשים היבשים ביותר הם יולי ואוגוסט. הטמפרטורות משתנות בין העונות: בחורף הגשום האזור חם מאוד עם טמפרטורה מקסימלית של 40 מעלות חום בינואר, בעוד שבמהלך הקיץ היבש הטמפרטורות המינמאליות הם 9–12 מעלות ביולי; לילות כפור עשויים להתרחש במקצת בדרום מזרח השפלה.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוכלוסייה האנושית של שפלת עשב-מיטשל דלילה יחסית. בשטח השפלה שבטריטוריה הצפונית יש כ-5,900 אנשים, אם כי בקווינסלנד האוכלוסייה גדולה בלפחות פי 2. העיר הגדולה ביותר באזור השפלה היא העיר לונגריץ' (4,500 אנשים); העיר משמשת כמרכז העיקרי לחכירת שטחי מרעה בשפלה, ויש בה גם מספר אטרקציות תיירותיות, מוזיאונים, מכללה חקלאית לסטודנטים לצד מרכזי קניות גדולים. מרכזים קטנים יותר הם הערים: וינטון (1,321), ריצ'מונד (641) ג'וליה קריק (525), ואליוט (419). עיירות וישובים עירוניים נוספים באזור הם: טאמבו, באוליה, קאמוואל, בלאקאל, הוג'ינדן, ובארקאלדין, וישנם גם מספר כפרים וישובים קטנים יותר.
כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית שטחי השפלה מוקדשים לשטחי מרעה ויש בו חוות בקר רבות. הפוטנציאל של האזור הוכר על ידי ויליאם לאנדסבורוג ונט ביוקנן בשנת 1860, ובשנת 1863 השניים החכירו מהממשלה כ-2,000 קמ"ר לצורך מרעה עבור 350,000 כבשים ו-35,000 ראשי בקר. בשנת 1887 חוזה החכירה הסתיים, והממשלה החלה להחכיר שטחים לאנשים רבים. צאצאים רבים של חוכרי השטחים הראשונים עדיין מתגוררים באזור. בשל שטחי המרעה הגדולים שבו, האזור היה מעוז של תעשיית הצמר האוסטרלית עד לירידת קרנו ב-1960; הסיבה העיקרית לכך הייתה עלות ההחזקה של עדרי צאן ונטישה של עובדים רבים לתעשיית המכרות באזורים סמוכים (כמו במאונט איסה), וככל שעבר הזמן השימוש באזור הוחלף לרעיית עדרי בקר שניתן לפקח עליהם בקלות יותר בעזרת בוקרים; עם זאת גם כיום יש בעלי חוות המחזיקים עדרי צאן גדולים. הערים הגדולות באזור מספקות תמיכה לענף הבקר והצאן, וכמרכזי הקניות של התושבים באזור ושל הנהגים. במרבית היישובים והכפרים ניתן לקנות דלק ומים ללא בעיה מיוחדת, אם כי בכפרים רבים מכיוון שהמים נשאבים מבארות הם בעלי טעם גרפיתי מעט. התיירות והדיג אף הם מהווים כלכלה חשובה, וכ-140,000 תיירים מגיעים לאזור מדי שנה. תעשיית המכרות אף היא מתפתחת באזור, וכיום ישנם מספר מוקדי כרייה של זהב, נחושת, עופרת, אורניום ואבץ.
את שפלת עשב-מיטשל חוצים מספר כבישים ראשיים - בעיקר בין הערים הגדולות, לצד שבילים וכבישים קטנים המקשרים בין הכפרים והיישובים לכבישים הראשיים. בניגוד לכבישים הצדדיים, הכבישים הראשיים לרוב הם באיכות סבירה אך מדי פעם יש קטעים מחוספסים. הבעיה העיקרית בכבישים היא הפגרים הרבים שפזורים בצידיהם בעקבות פגיעת כלי רכב, ואשר מושכים מספר רב של עופות דורסים שהגדולים שבהם מהווים סכנה לרכבים הנוסעים במהירות כיון שלוקח להם זמן משמעותי כדי להתרומם מהקרקע. קו הרכבת באזור השפלה שבנייתו הושלמה בשנת 1892, סיפק תמריץ ניכר לעיר לונגריץ' בתחילת התפתחותה. קו הרכבת משמש גם לשינוע המחצבים והבשר לערי הנמל בחוף המזרחי על מנת לייצא אותם למדינות סמוכות.
פלורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, שפלת עשב-מיטשל מתאפיינת במישורי סוואנה נטולי עצים ברובם. הסיבה לכך היא קרקעית החימר של השפלה אשר מונעת צמיחה של עצים בשל הביקוע של הקרקע הגורם לשבירת מערכת השורשים האופקית של העץ. העשבים באזור בניגוד לכך, מתאפיינים בדרך כלל במערכת שורשים אנכית שאינה מושפעת ברצינות מביקוע האדמה. העשב הנפוץ ביותר באזור הוא הסוג עשב מיטשל (Astrebla), שקרוי באנגלית על שם מגלהו, סר תומאס מיטשל. עשב זה גדל בפיזור יחסית, יש לו קוטר של כ-20 ס"מ, גובה של חצי מטר ושורשים שמגיעים לעומק של למעלה ממטר ומאפשרים לו גישה ללחות שבעומק האדמה. ישנם ארבעה מינים של עשב מיטשל אשר כולם מצויים גם בשפלה זאת: מיטשל מתולתל (Astrebla lappacea; המין המזין ביותר), מיטשל חישוק (Astrebla elymoides), מיטשל שעורה (Astrebla pectinata) ומיטשל שור (Astrebla squarrosa). כל המינים בעלי תוחלת חיים ארוכה מאוד ביחס לעשבים (עד 30 שנה), והם עמידים בדרך כלל למרעה של בקר לבצורת ולשריפות בשל מערכת השורשים הענפה שלהם. בסוואנה ישנם מיני עשבים פחות דומיננטיים כדוגמת עשב הספיניפקס (בעיקר מהמין "Triodia pungens"), שגדל כמו פקעות כדוריות ואופייני יותר לאזורים המדבריים של אוסטרליה.
אף על פי שאין הרבה עצים ברחבי השפלה (בדומה לסוואנות אחרות בעולם כמו הסרנגטי), סמוך לאגני ניקוז, לאגמים, לביצות וכן בסמוך לנתיבי מים שמוצפים מעת לעת, ישנם חורשים פתוחים של מיני אקליפטוס כדוגמת אקליפטוס פרוינוסה, אקליפטוס פופולנה, אקליפטוס המקור, אקליפטוס קולאבה, אקליפטוס כסוף-עלים ואקליפטוס לוקופילה, שיטה (בעיקר מהמינים: בריגלו ושיטה מצחינה), ומיני שיחים כדוגמת כף אווז, הדס דבשי (Melaleuca), שיח אמו (Eremophila) ושיח כחול (Chenopodium auricomum). על פני הסוואנה ישנם לפחות 10 צמחים אנדמיים.
האיום העיקרי על הפלורה בשפלה היא מצד מינים פולשים, שהבולט שבהם הוא השיטה קוצנית (Acacia nilotica); השיטה הקוצנית היא מין שיח-עץ גדול שמסוגל לסבול את הביקוע של קרקעית החימר בסוואנה, ויחד עם חוסר תחרות מצד עצים אחרים היא הפכה למין פולש ואגרסיבי המהווה בעיה רצינית מאוד בשטחי השפלה שבקווינסלנד, משום שהשורשים הגדולים שלה מונעים מהעשבים המקומיים גישה למים ולאור השמש. השיטה הובאה לראשונה לאזור על ידי האדם בשנת 1900 כדי לספק צל ומזון לעדרי הבקר והצאן, והיא התפשטה אף יותר בעזרתם של רועי העדרים. בעוד שזרעי השיטה נשחתים במערכת העיכול של הכבשים, אצל הבקר הזרעים יוצאים שלמים לאחר העיכול, כך שהבקר מהווה גורם נוסף להפצת השיטה במקום להגביל אותה.
כיום השיטה הקוצנית מכסה כ-7 מיליון דונם בשפלה, וכחצי מיליון דונם מתוכם כבר אינם משמשים למרעה כתוצאה מכך. העלויות הכלכליות והאקולוגיות של פלישת השיטה גבוהות מאוד, וההערכות אחרונות מצביעות על אובדן של 5 מיליון דולר לשנה בשל איבוד שטחי מרעה, בנוסף לעוד 4 מיליון דולר שמוקדשים עבור ניסיונות לשליטה בשיטה. ישנם כ-5 אזורי ליבה של השיטה ברחבי קווינסלנד שהמיגור שלה באזורים אלה אינו מעשי מבחינה כלכלית והמאמץ העיקרי לשלוט בה הוא על ידי מחקרים למציאת מדבירים ביולוגים.
המימוזה (Mimosa) הוא מין של שיח קוצני פולשני שכרגע אמנם אינו מוגדר כאיום משמעותי, אך גם לו יש פוטנציאל להתפשט על פני שטחי מרעה גדולים במקרים של חוסר בקרה עליו. בנוסף לכך, בשנות ה-70 נשתלו באזור שטחים שלמים של עשב בופלו על חשבון העשב המקומי וישנם עדיין מינים אקזוטיים שמובאים לאזור בתמיכה של חלק מרשויות השימור האוסטרליות כגון: אטד אפריקני (Lycium ferocissimum), אשל הפרקים, תפוח סיני (Ziziyphus mauritiana), שיח כאב-בטן (Jatropha gossypifolia), ספורובולוס נאטאל (Sporobolus natalensis), אולומוס פירמידליס (Ulmus pyramidalis), פיגנוט (Hyptis suaveolens), פרוסופיס (Prosopis), פרג מקסיקני (Argemone ochroleuca), אמא של אלף (Bryophyllum tubiflorum), פאלו ורדה (Parkinsonia aculeata), עשב סנטה-מריה (Parthenium hysterophorus) וגפן גומי (Cryptostegia grandiflora). לטווח הארוך הפולשנות של מינים אלו עשויה להשפיע גם על עולם החי שבאזור.
פאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפאונה של שפלת עשב-מיטשל מושפעת היטב מהסביבה האקולוגית, בשל שני דברים: מעל פני הקרקע כמעט ואין עצים שיכולים לספק מקלט וצל, ובנוסף קרקע החימר של השפלה נוטה להתבקע בעונת היובש הארוכה וליצור חריצים וסדקים עמוקים באדמה. בהתאם לכך עולם החי של האזור עני יחסית במיני עופות ויונקים גדולים, ומאידך עשיר במיני זוחלים וטורפי כיס קטנים מהסוגים דונרט, נינגאווי, פלניגל ואנטכינוס מדומה המנצלים את הבקיעים והחריצים הפזורים באזור למקלט ולכר פורה למציאת מזון כדוגמת חרקים. כך למשל, מבין טורפי הכיס המותאמים ביותר בולטים הפלניגל ארוך-הזנב (Planigale ingrami), ודונרט פס-פנים (Sminthopsis macroura); הפלניגל הוא אחד היונקים הקטנים בעולם עם משקל בוגר של 4.3 גרם, ויש לו ראש זעיר ומחודד - אידיאלי עבור חיטוט בין חריצים כדי למצוא מזון. טורפים קטנים אחרים הם אנטכינוס מדומה קרפנטריה (Pseudantechinus mimulus) שמצוי בסכנת הכחדה, פלניגל צר-חוטם, דונרט עבה-זנב, נינגאווי וונגאי, קווארי, מולגרה וירבוע הכיס, וכן המין דונרט ג'וליה קריק (Sminthopsis douglasi) שאנדמי לאזור הצפון-מזרחי של הסוואנה וקרוי על שם העיר ג'וליה קריק שבקרבתה הוא מצוי. כל המינים הללו ניזונים בעיקר מחרקים, מחסרי חוליות ומעכברים קטנים. טורפי כיס גדולים יותר שנעלמו מהאזור הם נמיית כיס מערבית ונמיית כיס צפונית. מסדרת הקנגוראים, מצויים בין השאר פוסום אוסטרלי כסוף-אפור שמספריו נמצאים בירידה, קנגורו אפור מזרחי שאוכלוסייתו נמצאת בתנודות חדות בהתאם לתנאים האקולוגים בסוואנה, וכן וולארו מצוי וקנגורו אדום שמצויים כמעט בכל חלקי אוסטרליה. בערבות העשב הצפוניות מצוי וולבי ארנבי ממושקף, וברכסים סלעיים בדרום מצוי וולבי סלע צהוב-רגל. הסוג קנגורו חולדתי מדברי היה מצוי בעבר גם באזור זה אך נכחד מן העולם. נציגים מסדרות אחרות פחות מצויים באזור, וביניהם ניתן למנות את קיפודן נמלים אוסטרלי מסדרת יונקי הביב, אוכלוסיית תת-המין המזרחי של בילבי ענק מסדרת הבנדיקוטאים, חולדת המים ושני מינים של עכבר מקפץ מסדרת המכרסמים.
במישורי העשב של האזור אין כמעט עופות קבועים מלבד האמו וציפורי שיר קטנות, ואף עגור ברולגה והשליו זיפני נוודיים יחסית בסוואנה ונעים מאזור אחד למשנהו. עם זאת, אגמי המים המתוקים שבאזור "בראקלי טאבלנד" בטריטוריה הצפונית (כגון אגם וודס, אגם ביוקנן ואגם טאראבול), מספקים אזורי רבייה חשובים לאלפי עופות מים כשביניהם בולטים שדמית מזרחית, רובין אדום כתר (Petroica goodenovii), חרמשון גמדי, (Numenius minutus) שקנאי אוסטרלי, ברווז שורק, ברווז ורוד-אוזן, ברבור שחור, אנפה לבנת-פנים (Egretta novaehollandiae), אנפת לילה אדמונית, כפן מלכותי, וחוברה אוסטרלית. מיני העופות הדורסים אף הם רבים למדי: עיט מחודד-זנב, עיט קטן, דיה מצויה, דיה שחורת-חזה, דיה מרובעת-זנב, תנשמת לבנה ועוד. באזור מצויים מספר תוכים כמו קקדו צהוב-ציצית, קקדו ורדרד, נימפית מצויצת ותוכי לילה (Pezoporus occidentalis) נדיר.
בינות לעשב ולבקעים באדמה ישנם מספר זוחלים אנדמיים: השממית Gehyra minuta, מספר מיני חומטיים (Ctenotus schevilli, Ctenotu agrestis ו-Ctenotus joanae) ומין אחד של חרדון מזוקן (Pogona henrylawsoni). מלבדם מצויים באזור זוחלים רבים אחרים שנמצאים גם באזורים אחרים באוסטרליה, כולל פתן חום מהמינים: פתן חום מנומר (Pseudonaja guttata) ופתן חום אינגרם (Pseudechis ingrami), פתן קולט ונחשים חונקים כמו פיתון החול, פיתון זית ופיתון שחור-ראש, מולך קוצני ומיני כוחיים (כוח אוסטרלי, כוח החולות וכוח ספסנר). כאשר הגשמים השנתיים יורדים ומציפים את הסדקים והחריצים, אזורים גדולים בסוואנה הופכים לספוגים במים ולביצתיים מה שמעודד את הופעתם של מספרים עצומים של צפרדעות מתחפרות. כפי שצפוי, באזור מצויים אלפי מיני חרקים וישנם גם מספר נמלים אנדמיות. באזורים רבים ישנם תלוליות טרמיטים.
באזורים מסוימים ישנם ביצות ייחודיות שנוצרות סביב מעיינות של מי תהום. המעיינות נובעים משקעים טבעיים באקוויפר של האגן הארטזי הגדול הנמצא באזור המערבי של השפלה. ביצות אלה ידועות בריכוזים הגבוהים של צמחים אנדמיים ומספר מיני דגים וחלזונות. דג שאנדמי למעיינות אלו הוא כחול-עין אדום-סנפיר (Scaturiginichthys vermeilipinnis).
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של שפלת עשב-מיטשל הוא ההתפרצויות יוצאות הדופן של שני מיני בעלי חיים הנפוצים ביותר באזור: יונת ארלקינו (Phaps histrionica) וחולדה ארוכת-שיער (Rattus vilosissimus); לבד מהשפלה אין עוד אזור אקולוגי אחר באוסטרליה שמתאפיין בתכונה זאת.
יונת ארלקינו היא יונת קרקע גדולה, שהתרחשה בעבר בלהקות של מאה אלף, ברחבי שפלת עשב-מיטשל בהתאם לכמות המשקעים. האוכלוסיות של היונים ירדו במהירות בתגובה לחדירת החקלאות בין 1850 ל-1900 והיה חשש שהם נכחדו לגמרי בשנת 1950. מאז האוכלוסייה התאוששה מעט ואף הסתגלה לליקוט זרעונים מגללי הבקר, וכיום ניתן לראות שוב להקות גדולות אם כי לא כבעבר.
לחולדה ארוכת השיער יש מחזור דומה של התפרצויות, בעקבות עודף משקעים. נוסעים שעברו בתקופות מוקדמות באזור תיארו את עוצמת ההתפרצויות:
המספרים של החולדות היו מדהימים וכחמישים אלף קילומטרים רבועים התמלאו בחולדות הללו, אם צפיפות של חולדה אחת לכל 10 מטר (כ-5 מיליון חולדות). החולדות טרפו את כל מה שבדרכם, והרסו את מה שהם לא יכלו לטרוף. הנהירה שלהם הייתה גדולה עד כדי כך שזה היה כמעט בלתי אפשרי לישון, שכן החולדות פלשו לתוך השמיכות כדי למצוא מזון - לעתים קרובות אצבעות או אוזני אדם.
התפרצויות של החולדות ממשיכות להתרחש גם כיום במרווחים לא סדירים ובהיקף נמוך יותר מבעבר בעקבות דלדול המרעה על ידי הבקר, כשבמקרים רבים החולדות יוצאות מאזור הליבה שלהם בסוואנה ומתפשטות על פני חלקים גדולים באזורים הצחיחים של מרכז אוסטרליה. בעקבות החולדות מגיעים עופות דורסים רבים, שהבולט בהם הוא הדאה שחורת-קצוות (Elanus scriptus) אשר נמצאת באזור בצפיפויות גבוהות מהרגיל בשל כך.
מלבד בעלי החיים המקומיים, מצויים בשפלת עשב-מיטשל מינים פולשים רבים שהובאו על ידי האירופאים או שברחו מחוות חקלאיות; ביניהם: שועל אדום, חתול הבית, חזיר בר, עז הבית, ארנבון מצוי, קרפדת קנים, סוס פרא ומספר מיני איילים. לרבים מהם יש השפעה שלילית על עולם החי המקומי.
איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיום העיקרי על הפלורה בשפלה הוא מצד רעיית יתר של בקר וצאן וכן מצד מיני צמחים פולשים, אם כי עשבי מיטשל למיניהם אינם מאוימים כלל. ישנם 3 מינים של בעלי חוליות שנכחדו מהאזור ו-12 נוספים נמצאים בקטגוריות שימור מאוימות שונות; רבים מבעלי החיים הקטנים המקומיים סובלים רבות מנוכחותם של חתול הבית והשועל האדום באזור. מבין 152 תתי-המערכות האקולוגיות של IBRA, כ-22 מתוכם נחשבים למאוימים.
בשפלת עשב-מיטשל ישנם מספר רב של אזורים מוגנים, ביניהם: הפארק הלאומי לגונה קונלס, הפארק הלאומי אסטרבלה דאונס, הפארק הלאומי מוריניה, הפארק הלאומי בלאדנסבורג, הפארק הלאומי דיאמאנטינה, הפארק הלאומי ההרים הלבנים, הפארק הלאומי בודיאמולה ועוד רבים אחרים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שפלת עשב-מיטשל, באתר אנציקלופדיית כדור הארץ
- /שפלת עשב-מיטשל, באתר Department of the Environment של ממשלת אוסטרליה
