לדלג לתוכן

תורת הצבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלגל הצבעים של יוהאן וולפגנג פון גתה מתוך ספרו משנת 1810 "תורת הצבע"

תורת הצבע הוא תחום מחקר העוסק באופן בו הצבעים נתפסים על ידי העין האנושית ובאופן בו ניתן לשלב צבעים על מנת ליצור קומפוזיציות יותר מושכות מבחינה חזותית. תורת הצבע משמשת גם כבסיס להבנת השפעותיהם של הצבעים על רגשות.

כבר בעת העתיקה יש התייחסות לתורת הצבע בתיאוריה של אריסטו- "על הצבעים (אנ')",תלמי (אסטרונום) בתיאוריה "אופטיקה-תלמי (אנ'), וב נאטיה שאסטרה (אנ') של בהאראטה (אנ') ההודי. השפעת האור על הצבע נחקרה על ידי אל-כנדי, אבן אל-היית'ם, אבן סינא, נסיר א-דין א-טוסי ורוברט גרוסטסט שגילו שבניגוד לאריסטו ישנם מספר נתיבי צבע להגעה משחור ללבן. גישות מודרניות יותר התגלו בכתביו של לאון בטיסטה אלברטי ולאונרדו דה וינצ'י.

על פי מחקריו המאוחרים של סר אייזק ניוטון במאה ה-17 ניתן לבסס את התיאוריה כפי שהיא מוצגת כיום.[1] באמצעות הניסויים שהוא ביצע במנסרות, ניוטון גילה שניתן לפצל אור לבן לספקטרום של צבעים, אותם הוא סידר בתרשים מעגלי אשר נודע לימים כגלגל הצבעים. על בסיס גלגל הצבעים של ניוטון נוצר בהמשך גלגל הצבעים המודרני, אשר מסווג את כל הצבעים לצבעים ראשוניים (אדום, כחול וצהוב), צבעים שניוניים (כתום, ירוק וסגול) אשר נוצרו באמצעות ערבוב של שני צבעי יסוד, צבעים שלישוניים (שנוצרו על ידי שילובים של צבעים ראשוניים ומשניים כמו אדום-כתום או כחול-ירוק) וערבוב עם לבן או שחור ליצירת גוונים, וצבעים משלימים - אשר ממוקמים זה מול זה בגלגל הצבעים.

היבט מרכזי בתורת הצבע הוא הקונספט של ההרמוניה בין הצבעים, ובפרט בחירת שילובי צבעים אשר נראים טוב יותר לעין מבחינה אסתטית ומספקים תחושה יותר מאוזנת בקומפוזיציה.

תורת הצבע נמצאת בשימוש נרחב בתחומים רבים: פיזיקה, אמנות, עיצוב גרפי, פסיכולוגיה, עיצוב פנים, אופנה, מיתוג ושיווק.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תורת הצבע בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Marriott, F.H.C. (1962), "Colour Vision: Introduction", The Visual Process (באנגלית), Elsevier, pp. 219–229, doi:10.1016/b978-1-4832-3089-4.50021-2, ISBN 978-1-4832-3089-4
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.