תיאודור מנקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיאודור מנקס
Theodor Menkes.jpg
תיאודור מנקס
לידה 28 במרץ 1906
נידרנדורף
פטירה 15 באוקטובר 1973 (בגיל 67)
חיפה
שנות הפעילות 1973-1929
פרויקטים ידועים בית הזכוכית, חיפה

תיאודור מֶנקֶסגרמנית: Theodor Menkes;‏ 28 במרץ 1906[1], נידרנדורף – 15 באוקטובר 1973, חיפה) היה אדריכל יהודי ממוצא אוסטרי, שפעל בין היתר בארץ ישראל המנדטורית. מחלוצי המודרניזם הישראלי[2].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאודור מנקס נולד בכפר נידרנדורף (אנ') שבאוסטריה, להרמן מנקס[3]. בשנים 19241929 למד בבית הספר הטכני הגבוה (Technische Hochschule) בווינה. אחרי עליית הנאצים לשלטון ב-1933 עלה לארץ ישראל והשתקע בחיפה. בחיפה תכנן מספר בתים שחלקם נחשבים כאייקונים אדריכליים. הוא פנה הן לקהל המוסדי והן לקהל הפרטי, הן לקהל יהודי והן לקהל ערבי. מנקס השתמש בחומרים שנחשבו פורצי דרך בזמנו כפלדה וכזכוכית. גולת הכותרת של תכנוניו בחיפה היא תכנון בית הזכוכית ברחוב בר גיורא 21 בהדר הכרמל בשנים 1941–1938[4].

מנקס נשא בחיפה את אידה, אחותו של שלמה אראל[5], אלמנה אם לבת, חנה. לזוג נולד בן, גבריאל (גבי), מהנדס בניין.

בית הזכוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הזכוכית בהדר הכרמל

הבית נבנה כיוזמה פרטית של מקס לוין ויועד למגורי פקידים ומהנדסים בריטים ששהו בארץ בתקופת המנדט הבריטי לצורך עבודה באזור התעשייה המתפתח של מפרץ חיפה. מפלסי הקומות בנויים בצורת האות ר', שיחד עם גרמי המדרגות הפתוחים משלימים סגירת חצר שבה הייתה בריכת שכשוך קטנה. החצר עצמה נמוכה מפני הרחוב - דבר התורם לפרטיותה. רוב החזית אל הרחוב הן המדרגות שהיו עטופות בגריד פלדה ולבני זכוכית וחלקה מרפסות זיז. חזיתות הדירות בנויות גם הן לבני זכוכית שתפקידן, בנוסף להיותן קיר, להכניס אור לדירות. מולן תוכננו אדניות עם מערכת השקיה. צנרת הבניין מהווה אלמנט עיצובי בנוסף לפונקציונליות שלה ולדוגמה היא מהווה את משקופי הדלתות. מערכת האוורור בנויה[6] ממפתחים בתקרת האינטרסול[7] שהזרימו אוויר אל ומתוך הדירות. הדירות בנויות ממטבח ושירותים בקדמת הדירה, חדר ומרפסת (בחלקן) בעלת ספסל יצוק. גם בתוך הדירות השתמש מנקס בזכוכית. כך, למשל, במטבח הותקנו מגירות מזכוכית והדלתות היו בנויות מעץ וזכוכית אטומה ועטופות בסורג מסוגנן. לחלק מן הדירות יש חלונות עגולים (דמויי חלונות ספינה) ולחלקן חימום מרכזי. כבעקרונותיו של לה קורבוזיה גם גג הבניין צריך להיות לשימוש דיירי הבניין. ובגג של הבניין, שהעלייה אליו היא ממרפסת תצפית (שנבנתה על חשבון דירה נוספת), היה מגרש בדמינטון[8] עטוף ברשת.

מצב הבניין כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהבית הוכרז כמבנה לשימור, המדרכה והכניסה לבית שופצו (לאחר קריסתן בעקבות חניית מנוף ונפילתו לתוך החצר) על ידי העירייה שלא ברוח הבניין וסגנונו[9]. הבריכה נסתמה, חלק ממרפסות הזיז נסגרו, גריד הברזל שעטף את המדרגות הוסר לאחר שהיווה בעיה בטיחותית אחרי שרוב לבניו נשברו. העלייה לגג אמנם עדיין אפשרית[10] אך הגג משמש, ככל שאר הגגות, לאנטנות ולדודי שמש.

מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הזכוכית בימי זוהרו
  • 1933–1936 – בית דוד אלפנביין - רחוב ויתקין 11, חיפה. הבניין נבנה ממסגרת קורות פלדה שאליהן חוברו לוחות בטון. המדרגות וחלק מהגג שמעל חדר המדרגות, נבנו מלבני זכוכית[11].
  • 1937 תכנון מתחם של 28 בתים על 14 דונם בהדר הכרמל[12]
  • 1938 – שיכוני "אברמסון", רחוב בר גיורא 41, חיפה.
  • 1938 – בית גברת סלמה חביבי, רחוב זאב 8, חיפה.
  • 1938 - בית מרדכי טננבאום, רחוב בר גיורא 28 א', חיפה.
  • 1938–1941 – בית הזכוכית, רחוב בר גיורא 21, חיפה.
  • שנות ה-50 של המאה ה-20[13] - בית המשפחה, רחוב הסביונים 2, חיפה ובית פרידמן, רחוב הסביונים 4, חיפה.
  • אוקטובר 1959 - הצעת תוכנית לרכבת חשמלית תת-קרקעית בעומק של 2.5 מטרים מתחת לפני הקרקע בתל אביב. הצעתו כללה חפירת תעלות מתחת למדרכות הכבישים הקיימים, וכיסויין בלוחות פריקסט(אנ') צבעוני[14].
  • תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 -רחוב יפה נוף 91, 91א, חיפה.
  • 1965 – קומפלקס של שלושה בתי מגורים עבור שיכון עובדים; רחוב כרמי 5 עד 9, רוממה, חיפה. הבתים כונו: מעונות מורים א, ב, ג. כל בית בנוי משלושה אגפים המחוברים במרכזם על ידי חדר מדרגות משותף בצורת משושה.
  • שנות ה-60 של המאה ה-20 - קומפלקס של שני מתחמי דירות - 1: רחוב רש"י 7 עד 17 ו-2: רחוב רש"י 1, 3, ורחוב בר גיורא 36 עד 46א, חיפה.
  • תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 - קומפלקס של ארבעה מתחמי דירות עבור רסקו – 1: רחוב דרייפוס 2 עד 10; 2: דרך צרפת 74 עד 74 ה; 3: דרך צרפת 68 עד 68ה; 4: רחוב כרמיה 3 עד 9. רמת שאול, חיפה.
  • תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 – בית קריפס: מגורים וקונדיטוריה, דרך פיק"א 8, אחוזה, חיפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Theodor Menkes,' in: Myra Warhaftig, They Laid the Foundation, Lives and Works of German-Speaking Jewish Architects in Palestine 1918-1948, berlin 2007, pp. 348-353. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיאודור מנקס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאחר שהמקורות חלוקים, אימצנו את גרסת המשפחה.
  2. ^ וליד כרכבי ועדי רויטנברג (מחלקת השימור בעיריית חיפה), מפגש חיפאי: שותפות אדריכלית ערבית-יהודית בתקופת המנדט הבריטי (פורסם לקראת תערוכה במוזיאון גיתאי לאדריכלות), עמ' 16.
  3. ^ על פי אתר חברה קדישא חיפה.
  4. ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 114.
  5. ^ השכונה האבודה - סיפורה של שכונה בעיר התחתית בשנים 1944-64, עמ' 11
  6. ^ בקומה העליונה כבר שונתה המערכת המקורית.
  7. ^ מיכאל לוין, עיר לבנה - אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, עמ' 16
  8. ^ בתוכנית הבניין הגג מוגדר כ tennis court.
  9. ^ לדוגמה מדרגות משיש קרארה.
  10. ^ על אף שגם היא נוכסה על ידי אחד הדיירים.
  11. ^ הלבנים בגג חדר המדרגות הוסרו ברבות הימים.
  12. ^ Block Housing on Hadar Hacarmel, פלסטיין פוסט, 15 ביוני 1937
  13. ^ שנות הבנייה וכתובותיהם של חלק מן הבניינים נלקחו מאתר מרכז מידע הנדסי של עיריית חיפה.
  14. ^ 'מנקס מציע רכבת תחתית לת"א', הארץ, 15 באוקטובר 1959