לדלג לתוכן

רסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רסקו
נתונים כלליים
מייסדים הסוכנות היהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1934–הווה (כ־90 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלות ישרס
ענפי תעשייה מקרקעין עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.rassco.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוברת פרסום למגדל מגורים בבת ים בתכנון האדריכל מנחם כהן, שנות ה-60 של המאה ה-20
מרכז רסקו בבאר שבע (1962)
שיכון בבנייה באשדוד שנבנה על ידי רסקו ב-1962

רסקו, חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (שמה העברי של החברה הוא תעתיק של ראשי התיבות של שמה האנגלי - Rural And Suburban Settlement Company), היא חברת מקרקעין ובנייה ישראלית שנוסדה בשנת 1934.

עד הקמת המדינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת רסקו נוסדה בשנת 1934 על ידי הסוכנות היהודית, במטרה להקים שכונות מגורים עירוניות ומשקים חקלאיים עבור עולים מן המעמד הבינוני, בעיקר מעולי גרמניה. החברה הוקמה בפועל על ידי שלושה מראשי המחלקה הגרמנית: ד"ר ארתור רופין, דוד ורנר סנטור וגאורג לנדואר, ועל ידי ד"ר אברהם לנדסברג וישעיהו פורדר. הקרן הקיימת לישראל סיפקה קרקע למשקים אלו. כל יחידת משק כללה 12–15 דונם של אדמת שלחין. במשקים אלו, גידול העופות היה לענף ראשי, אך גם הרפת וגידול צמחי מספוא, ירקות ועצי פרי היו לענפים משמעותיים. עד לסוף שנת 1939 הקימה רסקו 4 יישובים חקלאיים: שדה ורבורג, כפר שמריהו, שבי ציון ובית יצחק[1]. עוד שני יישובים, נירה ושדה חפר, הכלולים היום בבית יצחק-שער חפר נוסדו ב-1940[2]. החברה הקימה גם שכונות של משקי עזר בקרבת הערים, בהם בתים על 1–2 דונם[3]. אלו כללו עד 1943 שכונות בקריית ביאליק, בחיפה בהדר הכרמל[4], את כפר אונו, ואת קריית שטנד בקריית בנימין[5].

לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכה רסקו בהקמת שיכונים ויישובים. באמצע שנת 1946 הוקמה בצרה[6] וב-1947 הוקם בני ציון[7]. בשנים 1946–1947 הוקמו שיכונים והרחבות במקומות רבים ברחבי ארץ ישראל, בין השאר בתל אביב, בחולון[8], בנהריה, ביקנעם[9], ברמת השרון[10], בחבצלת השרון[11] ובחיפה[12].

לאחר הקמת המדינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה המשיכה רסקו בבניית שכונות למעמד הבינוני בקרבת הערים, והקימה עשרות שכונות מגורים עירוניות עממיות בכל רחבי ישראל, כולל גם דירות להשכרה שנוהלו בידי חברת הבת "דירות עם"[13]. בירושלים בנתה החברה את שכונת גבעת הוורדים, שעד היום ידועה בשם שכונת רסקו, שהוקמה במטרה לאכלס את פקידי הממשלה ומשפחותיהם שעברו מהמרכז לירושלים לאחר העברת משרדי הממשלה לעיר.

רסקו גם עסקה בבנייה ציבורית, ובנתה את אוניברסיטת בר-אילן, אכסניית נוער בירושלים ואת כפר סילבר[14]. בההתיישבות החקלאית סייעה החברה בהקמת אודים[15] ומשגב דב[16].

בשנות השבעים בנתה רסקו שכונות בדימונה, בבאר שבע ובירוחם.

במהלך שנות ה־50 וה־60, הקימה רסקו כמה מהמבנים החשובים בתולדות הארכיטקטורה הישראלית, כגון מגדל המגורים הראשון ברחוב בן יהודה 79 בתכנון נחום זולוטוב ומגדל שלום בתל אביב ובהמשך שכונת רמת הדר בחיפה בתכנון מוניו גיתאי-ויינראוב ואל מנספלד

רסקו גם ניהלה רשת מלונות שכללה את המלון בשורש, את מלון אוויה, את מלון יערות הכרמל, את מלון אביב ואת מלון מגדל ירושלים[17]. בסוף שנת 1970 הוחלט ברסקו למכור את המלונות ולהתרכז בייזום הקמת פרויקטים חדשים[18].

כחברת בת של ישרס ממשיכה רסקו בבניית בתי מגורים למכירה בכל חלקי המדינה. בסוף שנות ה-90 היא הקימה שכונות מגורים בקריית מוצקין, בנהריה, בשכונת בית הכרם בירושלים, בעכו, בחיפה, באשדוד ובמערב ראשון לציון וזוג בניינים בגבעת שמואל. החברה גם הקימה פרויקטים מסחריים בבאר שבע ובעומר[19].

כבר בשנותיה הראשונות הקימה רסקו חברת הספקה עבור משקיה החקלאיים, ו"חברת נאמנות למזרח הקרוב בע"מ" לאספקת מזון בסיטונאות[2].

בשנות ה-50 רסקו הקימה את "מטעי רסקו" שעסקה בפרדסנות, נכנסה לשותפות עם טנא נגה במחלבה בכפר שמריהו והקימה חברה לסחר חוץ[14]. החברה גם החזיקה אחזקות במחלבות המאוחדות ברמת גן.

בתחום הדיור הקימה רסקו את חברת הבת ישרס ואת "דירות עם, מייסודה של רסקו בע"מ", שניהלה והשכירה דירות ומבני מסחר.

בשנת 1955 החברה הקימה שותפות עם אייזק וולפסון בשם גאס רסקו[20], אשר דרכה היא ביצעה חלק מהשקעותיה בתעשייה[21][22]. החברה נמכרה בשנת 1968 לקונצרן "כלל" ושמה הוסב ל"גאס תעשיות". בשנת 1971 הוסב שמה לכלל תעשיות.

בשנת 1960 הקימה רסקו עם ממשלת ישראל את החברה להתיישבות תעשייתית להקמת מפעלים באזורי פיתוח. החברה הקימה מפעל אריגה בקריית גת, את גלוביס בע"מ - מפעל לעיבוד עורות במגדל העמק ואת יהלומי עשרת במושב עשרת[23]

בשנת 1963 הקימה רסקו את חברת הבת "ערד - מחצבות ודרכים" שריכזה את פעילות רסקו בתעשיות היסוד של ענף הבניין. אלו כללו מחצבות, אחזקות (50%) בחברת החופר, מפעל רסטרום להקמת בתים טרומיים ושליש מהבעלות בבית החרושת למלט שמשון[24]. בסוף שנת 1965 חנכה החברה את מחצבת הר טוב[25].

מנהלי החברה הראשונים היו ד"ר אברהם לנדסברג[26] וישעיהו פורדר. בוועד החברה נכללו חיים ויצמן, ארתור רופין, אליעזר קפלן, ואחרים[27]. בתחילת שנות ה-50 נכנס אברהם גרנות לתפקיד מנהל בחברה במקום ד"ר לנדסברג[28]. בשנת 1945 הצטרף מרדכי-חיים שטרן כסמנכ"ל, ובשנת 1957 הוא מונה למנכ"ל במקום ישעיהו פורדר[29][30]. באפריל 1965 מונה חיים שטריקס, שהיה היועץ המשפטי של החברה לסגן מנהל החברה[31]. בדירקטוריון החברה כיהנו נציגים של הסוכנות היהודית, כמו לואי אריה פינקוס, אריה דולצ'ין[32] ושלמה זלמן שרגאי. תחת ניהולו של שטרן התרחבה החברה לתחומים רבים ונקלעה לקשיים[33]. בעקבות זאת מונו לה מנהלים בפועל: עו"ד חיים שטריקס ויעקב המבורג, שעבד בחברה מאז 1942 והחזיק בה בתפקידים בכירים[34], ומונה דירקטוריון חדש[35] שרוב חבריו הוחלפו[36]. בקיץ 1967 מונה ישראל קרוא למנכ"ל החברה והמבורג היה לסגנו[37]. בשנת 1968 נתגלה עימות בין המנכ"ל קרוא לבין יו"ר הדירקטוריון, נחום שמיר[38]. קרוא נפטר בפתאומיות בפברואר 1973[39] ובמקומו מונה למנכ"ל יגאל ויינשטיין[40]. לאחר מספר שנים וצבירת חובות הוחלף ויינשטיין בחיים בריסקמן. לאחר זמן קצר, בדצמבר 1979 התפטר בריסקמן ובמקומו מונה נסים ברוך[41]. בשנת 1984 החליף אותו ברוך אלשיך[42], שהמשיך לכהן בתפקיד עד אוגוסט 2004[43]. משנת 2010 מכהן כמנכ"ל החברה שי טאובר.

החברה נוסדה על ידי הסוכנות היהודית, אשר החזיקה ברוב מניותיה במשך שנות דור. בשנת 1967 כאשר נתברר מצבה הקשה דובר על מכירת החברה, אולם ראשי הסוכנות החליטו שלא לפרקה[44] ולא מצאו קונה לחברה כיחידה אחת.

בתחילת 1980, כאשר החברה שוב צברה חובות גבוהים, נוהלו מגעים למכירת רסקו לקבוצת שאול אייזנברג[45]. לקראת סוף 1980 הושג הסכם למכירת החברה לקבוצת רובינשטיין ואלפרד אקירוב, בתיווכו של המנכ"ל הקודם ויינשטיין[46], אולם בעקבות מחאות העובדים קבע אריה דולצ'ין שמימוש ההסכם יותנה בהסכמת העובדים[47], אשר העלו רשימת תביעות שהעמידו בספק את כדאיות רכישת החברה[48] והמכירה לא יצאה אל הפועל. באפריל 1981 רכשה חברת מב"ע 54.2% ממניות החברה[49]. מניות החברה עלו בצורה תלולה בבורסה וחברת מב"ע ניצלה את ההתפתחות למכירת רוב מניותיה בחברה[50], אולם רק כשליש מהצעת המכר של החברה נענתה[51].

בתחילת 1985 רכש נתן קירש מדרום אפריקה שהיה אחד השותפים במב"ע, חבילה גדולה של מניות החברה והשיג בה שליטה[52][53]. בתחילת 1986 הוסכם על ידי השותפים על הפרדת ישרס מרסקו, כאשר ישרס יוחזק על ידי קירש ורסקו תוחזק בידי תג'ר נאמן[54][55][56][57].

בשנת 1990 נרכשה רסקו על ידי "ישרס, חברה להשקעות בע"מ", שהייתה בשליטתו של שלמה אייזנברג ועל ידי מרלז, של מרדכי יונה. בשנת 1994 רכש אייזנברג את חלקה של מרלז[19][58]. מאז, רסקו היא חברה בת של ישרס.

פעילות עסקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 ציינה רסקו 30 שנה להיווסדה, כשהיא מעסיקה כ-5000 עובדים[59]. בשנת 1965 נקלעה רסקו לקשיים כספיים וקיבלה סיוע מהממשלה. אורגן לה הלוואה לסיוע למפעלי התעשייה הכושלים שלה, משרד השיכון רכש דירות עממיות ריקות רבות בבאר שבע ואשדוד שהחברה לא הצליחה למכור והותר לחברה למכור את הדירות היוקרתיות שלה עם משכנתאות לא צמודות[60]. החברה ביצעה ארגון מחדש ופעלה לפטר כ-100 עובדים ממטה החברה[61].

בתחילת 1967 התברר שמצבה של רסקו חמור משחשבו. החברה לא שילמה לספקים ולפועלים ודרשה סיוע של הממשלה כדי לשלם את חובותיה[62]. באוגוסט 1967 הוסכם על הזרמת 60 מיליון ל"י לחברה בידי הממשלה והסוכנות היהודית[63]. המנכ"ל החדש הוביל יוזמה של ביטול האוטרקיה והוצאה למיקור חוץ במקרים בהם הדבר זול יותר. נסגרו רוב הסניפים בחוץ לארץ, החברה חולקה ליחידות משנה וסניפים שהיו צריכים להוכיח רווחיות באופן עצמאי, והוחלט על כך שכל יחידה תצטרך לקנות מיחידות אחרות רק כאשר הדבר זול יותר מאפשרויות חיצוניות[64]. החברה המשיכה להפסיד בשנת 1967-8[65], אך הצליחה לצמצם את הפסדיה. עם זאת, עומס הריבית על חובותיה הקשה על החברה[66]. בתחילת 1969 הסביר קרוא את הסיבות לכישלון רסקו במילים[36]:

"לעיתים קרובות נתפסו אנשי רסקו לשיקולים פסודו עסקיים. הדבר נבע מהכרתם כי הם מילאו שליחות ציבורית בראש ובראשונה. במסגרת אותה מנטליות ... בלט במיוחד היעדר התחושה של ריבית על הלוואות".

לקראת שנת 1970 כבר צפה המנכ"ל מעבר מהפסד לרווח[67]. בסוף שנת 1971 הוסכם עם הסוכנות על הפיכת הלוואה שנתנה הסוכנות לחברה בסך 50 מיליון לירות למענק ובכך ירד מצבת החובות של החברה בכמחצית[68]. באמצע שנת 1972 הוחל בגישושים לגבי אפשרות למכירת החברה, אולם הדבר לא יצא אל הפועל[69].

באמצע שנות ה-70 שבה רסקו לצבור הפסדים ועלויות הפנסיה של בכיריה לשעבר העיקו על החברה[70].

החברה שוב נקלעה לקשיים בראשית שנות ה-80, שהחמירו באמצע 1985[71][42]. החברה, כמו חברות בנייה אחרות, ביקשה מהממשלה לקנות ממנה דירות[72] והגיעה להסכם הבראה עם הממשלה[73].

בשנים 1988-1987 ספגה רסקו הפסדים קשים. ב-1990 הורשעה רסקו באשמה שהגישה באיחור את הדוחות התקופתיים לרשות ניירות ערך[74].

בידי אייזנברג החברה שבה לרווחיות. בנובמבר 2018 רכשה רסקו את מתחם נווה אילן תמורת 250 מיליון שקל מקרן ריאלטי.[75]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רסקו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בית יצחק ישוב חדש של עולי גרמניה, דבר, 8 בנובמבר 1939
  2. ^ 1 2 רסקו - מכשיר ההתיישבות של המעמד הבינוני, הצופה, 14 ביולי 1943
  3. ^ רסקו, צאו לכפר, הצופה, 9 ביוני 1941
  4. ^ מעמד הבינוני מכה שורש בשרון, הצופה, 25 בדצמבר 1939; המשך; שלשה יישובים חקלאיים בבניינם ובפריחתם, דבר, 25 בדצמבר 1939
  5. ^ זכור ואל תשכח את עתידך, דבר, 19 במאי 1943
  6. ^ נקודה חדשה בשרון, הצופה, 7 באוגוסט 1946
  7. ^ יישובים חדשים בשרון, הצופה, 1 ביוני 1947
  8. ^ הבנייה בדרום תל אביב, משמר, 13 בפברואר 1947
  9. ^ יוקנעם לקראת הרחבה וביסוס, משמר, 17 בספטמבר 1946
  10. ^ פיתוח והרחבה ברמת השרון, הצופה, 24 בנובמבר 1946
    כפר רמת השרון לפני גידול והרחבת גבולין, דבר, 3 ביולי 1942
  11. ^ שכון ע"י נתניה, דבר, 26 בינואר 1947
  12. ^ שכונת רסקו החדשה על הר הכרמל, משמר, 30 באפריל 1947
  13. ^ ישעיהו אביעם, בשיכון הזוגות הצעירים בר"ג, מעריב, 29 באפריל 1962
  14. ^ 1 2 השיכונים חוזרים אחרי לקוחות, מעריב, 21 בספטמבר 1953
  15. ^ אודים יישוב חדש בשרון הצפוני, הצופה, 30 באוגוסט 1948
  16. ^ משגב דב, חרות, 25 במרץ 1955
  17. ^ פתיחת מלון מגדל ירושלים מסמנת מיפנה בפעולות רסקו, מעריב, 7 ביולי 1970
  18. ^ רסקו מצפה לרווח של 5 מיליון ל"י ב-70–1969, דבר, 23 בדצמבר 1970
  19. ^ 1 2 אמיר אייזנברג, ‏ישרס-רסקו: צד הנדל"ן של שלמה אייזנברג, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997
  20. ^ הוקמה חברת גוס ישראל בע"מ, חרות, 7 בנובמבר 1955
  21. ^ אגרות חוב במיליון ל"י, דבר, 2 בנובמבר 1958
  22. ^ חברת גאס רסקו תגייס 10 מיליון לירות הון השקעות, דבר, 12 במאי 1960
  23. ^ רסקו - חברה להתישיבות חקלאית ועירונית בע"מ
  24. ^ רסקו תגייס 3 מיליון דולאר בחו"ל למחצבה בהר טוב, מעריב, 29 בינואר 1964
  25. ^ נחנכה מחצבה גדולה בהר טוב, מעריב, 21 בנובמבר 1965
  26. ^ האופוזיציה בעלייה חדשה מתארגנת, המשקיף, 19 ביוני 1946
  27. ^ כפר שמריהו, דבר, 2 בפברואר 1937
  28. ^ חברה להתיישבות חקלאית ועירונית רסקו בע"מ, דבר, 5 בינואר 1951
    רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, חרות, 9 בפברואר 1955
  29. ^ מונה כמנהל כללי לרסקו, חרות, 9 באוגוסט 1957
  30. ^ רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, מעריב, 14 בספטמבר 1960
  31. ^ עו"ד ח. שטריקס סגן מנכ"ל רסקו, מעריב, 20 באפריל 1965
  32. ^ רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, חרות, 28 באוקטובר 1962
  33. ^ אהרן הררי, רסקו ושטרן - נפתוליה של דו-פרצופיות, דבר, 31 באוקטובר 1965
  34. ^ מונו שני מנהלים בפועל לרסקו, דבר, 7 בדצמבר 1966
  35. ^ פעולות רסקו בהיקף 400 מיליון ל"י, אושרו ב-40 דקות, מעריב, 25 בדצמבר 1966
  36. ^ 1 2 ההפסד המצטבר של רסקו, דבר, 14 במרץ 1969
  37. ^ אלון קורא ללבנון להיות ראשונה בחוזה שלום, מעריב, 2 באוגוסט 1967
  38. ^ י. שדמי, יו"ר מועצת מנהלי רסקו דורש לחקור פעולות המנכ"ל, מעריב, 26 ביולי 1968
  39. ^ ישראל קרוא יובא היום למנוחות, דבר, 23 בפברואר 1973
  40. ^ יגאל ויינשטיין מנכ"ל רסקו, דבר, 15 במאי 1973
  41. ^ דוד ליפקין, יו"ר ומנכ"ל רסקו התפטרו - נסים ברוך מונה במקומם, דבר, 21 בדצמבר 1979
  42. ^ 1 2 מרדכי אלקן, מנכ"ל רסקו:התאוששנו, מעריב, 2 בדצמבר 1986
  43. ^ ס"ע 1756-11-09 קראוט נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, אתר lawyers
  44. ^ יובל אליצור, מכירה מאוחרת, מעריב, 30 בנובמבר 1980
  45. ^ הופסק המו"מ למכירת רסקו, דבר, 4 באפריל 1980
  46. ^ אברהם רותם, ההסתדרות תומכת בעובדי רסקו, מעריב, 30 בנובמבר 1980
  47. ^ יעקב הכהן, ההסכם למכירת רסקו מותנה בהסדר עם העובדים, מעריב, 1 בדצמבר 1980
  48. ^ יאיר קוטלר, עיסקת רסקו, מעריב, 5 בדצמבר 1980; אברהם רובינשטיין, הכתבה מכילה גם דברים שלא אמרתי, מעריב, 16 בדצמבר 1980
  49. ^ קבוצת מרידור רכשה את רסקו, דבר, 30 באפריל 1981
  50. ^ בעלי מ.ב.ע. יחזירו לעצמם חלק ניכר מהשקעתם ברסקו, מעריב, 12 באוקטובר 1982
  51. ^ חתימת חסר להצעת המכר של רסקו, מעריב, 29 בדצמבר 1982
  52. ^ דוד ליפקין, סדקים בבנייה מבשרים: מיתון, מעריב, 11 באוקטובר 1985
  53. ^ דוד ליפקין, שותפי רסקו מנסים להגיע להסדר, מעריב, 5 בדצמבר 1985
  54. ^ הוסכם על הפרדת, מעריב, 3 בפברואר 1986
  55. ^ מיכל הולצמן, הדו"חות הכספיים של חברת רסקו, מעריב, 27 באוקטובר 1986
  56. ^ איחוד מניות בישרס, מעריב, 10 באוקטובר 1986
  57. ^ קבוצת תג'ר קיבלה מנייט קירש, מעריב, 7 בדצמבר 1986
  58. ^ ברוך אלשיך, NEWS1
  59. ^ חב' רסקו - בת 30, מעריב, 28 בדצמבר 1964
  60. ^ מוצע להתנות הסיוע לרסקו בהסתלקותה מתחום התעשיה, מעריב, 7 בדצמבר 1966
  61. ^ י. משולח, תבוצע ריאורגניזציה ברסקו, דבר, 28 בדצמבר 1966
  62. ^ אזעקה בפי מנהלי רסקו, מעריב, 10 במרץ 1967
  63. ^ י. משולח, הסוכנות תזרים 60 מיליון ל"י, דבר, 7 באוגוסט 1967
  64. ^ אריה ארד, רווחיות במקום אוטרקיה ברסקו, דבר, 19 ביולי 1967
  65. ^ י. שדמי, אומדן הפסדי חברת רסקו, מעריב, 25 ביולי 1968
  66. ^ י. שדמי, רסקו מצטמקת ומבריאה, מעריב, 17 בדצמבר 1968
  67. ^ רווח של 1–2 מיליון ל"י צפוי ברסקו, דבר, 7 ביולי 1969
    רסקו מצפה לרווח של 2 מיליון ל"י, דבר, 23 בדצמבר 1970
  68. ^ רסקו מחקה מענק בסך 50 מיליון ל"י ממאזנה, דבר, 4 בינואר 1972
  69. ^ הוקפאה מכירת רסקו, דבר, 4 במרץ 1973
  70. ^ שאול אברון, המנכ"ל הפורש יצר חור, מעריב, 16 במאי 1980
  71. ^ דוד ליפקין, רסקו הפסידה 12 מיליון ל"י, מעריב, 4 באוקטובר 1985
  72. ^ חברות בנייה מבקשות, מעריב, 29 בספטמבר 1986
  73. ^ רסקו הפסידה 33 מיליון, מעריב, 1 בדצמבר 1986; המשך
  74. ^ עודד שורר, עשרים חברות שלא הגישו דו"חות כספיים, מעריב, 5 בפברואר 1986
    ת"פ (שלום תל אביב) 1298/90
  75. ^ גולן חזני, מתחם נווה אילן נמכר תמורת 255 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 26 בנובמבר 2018