שלמה אראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה אראל
Shlomo Erel 1965-12-01.jpg
תאריך לידה 26 בנובמבר 1920 (בן 96)
תאריך לידה עברי ט"ו בכסלו ה'תרפ"א
מקום לידה לודז, פולין.
עלה לישראל 1926 וגדל בפתח תקוה.
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1948-1968
דרגה אלוף (ים) אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
עיטורים
אות הצטיינות ממלך יוון יווןיוון
תפקידים אזרחיים
מנהל קווי ספנות, מנהל 'איגוד חברות הספנות הישראליות', מבקר מערכת הביטחון, וחזר להנהלת 'איגוד חברות הספנות'

שלמה אראל (נולד ב-20 בנובמבר 1920) היה אלוף בצה"ל, מפקד חיל הים הישראלי ומבקר מערכת הביטחון.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה אראל נולד בלודז' שבפולין בשנת 1920, בן לחיים ופרידה אנגל. בשנת 1926 עלה לארץ ישראל עם הוריו. האב היה סוחר אמיד והשקיע בפרדסים. המשפחה התגוררה תחילה בפתח תקווה. האב נהרג בתאונת דרכים והאם עברה לתל אביב. אראל למד בגימנסיה גאולה[1] והיה חבר בתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. בשנת 1936 הקים עם כמה מחבריו את "ברית נוער המרי" שהיה ארגון אנטי-בריטי, אולם הארגון לא התקיים זמן רב ופורק בסופו של דבר.

בסוף 1936 יצא מטעם תנועת בית"ר לבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה שבאיטליה ולאחר סיומו מצא עבודה על ספינת חילוץ איטלקית כמלח, אחרי חמישה חודשים בים חזר ארצה ונעצר על ידי הבריטים עקב פעילותו ב"ברית נוער המרי", הוא שהה חצי שנה בכלא עכו ושוחרר בתנאי שיעזוב את הארץ. נסע לפריז ונשלח משם לעבוד כמלח וכשומר בנמל אנטוורפן ובהמשך עבד שנה במספנה בבלגיה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף למתנדבי היישוב לצי המסחרי המגויס של הצי הבריטי והפליג בשיירות באוקיינוס האטלנטי. בינואר 1941 טובעה אונייתו בטורפדו מצוללת גרמנית, והוא שהה 9 ימים בסירת הצלה. לאחר שהחלים המשיך להפליג באוניות שונות וסיים כרב חובל בספינת חופים בים התיכון.

בשנת 1944 נתקבל לעבודה כמנהל ההובלה הימית של חברת האשלג בים המלח והתגורר במפעל עם משפחתו. עם פינוי המפעל במלחמת העצמאות הצטרף לחיל הים הישראלי.

השירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות הצטרף לחיל הים הישראלי ופיקד על ספינת המשמר אח"י פלמ"ח (מ-19) שביצעה, בין השאר, פשיטות בעורף החזית בצפון סיני, החדרת סוכנים בחוף ביירות, והחדרת הלוחם שהטביע את היאכטה לשעבר של היטלר בנמל ביירות. בעת מבצע עובדה באפריל 1949 ירד לסדום עם כמה ימאים והוביל בדרך הים את הכוח שכבש את עין גדי וקבע את גבול שביתת הנשק במדבר יהודה. בהמשך פיקד על הקורבטה אח"י הגנה, על שייטת ספינות המשמר והנחיתה, ועל הפריגטה אח"י משגב.

ב-1951 פיקד על מבצע קולומבוס - ביקור האוניות "משגב" ו"הגנה" בארצות הברית[2] לרגל השקת מלווה העצמאות. במסגרת ההכנות ליציאה וכמקובל בצה"ל בתחילת המדינה, ובעקבות אחיו הבלשן אליהו אראל, עיברת את שם משפחתו מאנגל לאראל. הסופר יהושע בר-יוסף, אשר סיקר הפלגה זו מטעם "במחנה", שלח מכתב אישי לראש הממשלה דוד בן-גוריון, ובו ביקר בחריפות את היחס לו זכו המלחים הפשוטים מצד שלמה אראל והצוות הפיקודי. בן-גוריון כתב על כך ביומנו: "בהיותי בבוסטון התאוננו לפני קשה על המפקד [שלמה אראל] והייתה גם נטייה מצד ויויאן [חיים הרצוג, נספח צה"ל בארצות הברית] להחזירו ארצה ולבקש מפקד אחר. ואין ספק שבהתרשמות של בר-יוסף יש הרבה מהאמת. משמעת חייבים להשליט, אבל לא משטר של קסטה ויוהרא [כך במקור] קיצונית".[3] מבצע קולומבוס זכה להצלחה מרשימה, מפקד חיל הים מרדכי לימון נתן גיבוי מלא לאראל.

ב-1952 התמנה למפקד בה"ד חיל הים. בסוף אותה שנה התמנה למפקד השייטת הגדולה שכללה אז פריגטות וקורבטות, בדרגת אלוף משנה. השייטת בפיקודו ערכה הפלגות אימונים ממושכות וביקורים בארצות שונות ברחבי הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי.

באוגוסט שנת 1953, ביצעה השייטת בפיקודו וביוזמתו סיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון[4] וזכה על כך לאות הצטיינות ממלך יוון.[5] אנשי השייטת גילו תושייה וחירוף נפש וחילצו מאות נפגעים מבין ההריסות. אוניות השייטת העבירו מאות פצועים קשה ליבשת וקיימו במשך יומיים את הקשר היחידי בין האיים שנפגעו ליוון. פעולות השייטת זכו להדים ברחבי העולם. בעת החזרה לחיפה הגיע שר הביטחון דוד בן-גוריון ודיבר על הזכות הגדולה להציל נפשות.

אראל מונה לנספח צה"ל בשגרירות ישראל באיטליה בשנת 1955, ושימש בו בזמן כנספח חיל הים במערב אירופה. בשנת 1956 נשלח לבית הספר לפיקוד ומטה בבריטניה, וכשחזר ארצה כעבור שנה הקים קורס דומה לקציני חיל הים. בסיום המחזור הראשון יזם את שילוב הקורס (ובהמשך גם קורס דומה של חיל האוויר) עם המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל, והמשיך לפקד על מחזור נוסף. בשנת 1959 מונה למפקד שייטת המשחתות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידוש סדר הכוחות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות סער

בשנת 1960 לראש מחלקת ים. בתפקידו זה יזם וניהל את תוכנית הפיתוח של ספינות טילים עבור חיל הים. התוכנית הבשילה אחרי מלחמת ששת הימים וספינות הסער החליפו את פלגות הטרפדות ושייטת המשחתות וחוללו בהמשך מהפכה בלוחמת הים בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים.

מפקד חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אראל מונה למפקד חיל הים בינואר 1966,[8] ובאוקטובר 1966 הועלה לדרגת אלוף.[9] היה מפקד החיל בזמן מלחמת ששת הימים. לחיל הים עוד לא היה מענה לספינות הטילים והמשחתות מתוצרת רוסית בידי מצרים וסוריה. בגלל יחסי הכוחות לרעת צה"ל החליט אראל על יזמה התקפית על בסיסי האויב על ידי לוחמי שייטת 13 והצוללת תנין.

התקיפות בנמלי מצרים הניבו תוצאות מעטות והצוללים באלכסנדריה לא חברו לצוללת. התקיפות בלילה הראשון בנמלי סוריה לא הגיעו לשלב הכניסה לנמלים עקב אמצעי התובלה האיטיים. הכוחות לא התגלו ונערכו לביצוע בהמשך אך לאור ההצלחות חיל האוויר הוערך שחיל הים הסורי לא יצא למתקפה. המטה הכללי העריך שאין נחיצות בתקיפת כלי שיט בנמלים.

אף כי המשימות הייעודיות של אבטחת החוף וקיום שיט חופשי צלחו, הרי שבהשוואה להצלחות חיל האוויר ולאור הצפיות המוגזמות משייטת 13 נקבע בתודעת הציבור שחיל הים כשל.

בעקבות המלחמה נפתחה בפני חיל הים זירה חדשה בים סוף והסטי"לים הגדולים החדשים שתוכננו בחיל הים מאז תחילת שנות ה-60 ונבנו במספנות ישראל התאימו במיוחד לזירה זו.[10]

בתקופת כהונתו פקדו את החיל שני אסונות: היעלמותה של הצוללת דקר בינואר 1968, וטיבוע המשחתת אילת באוקטובר 1967.[11] אראל פרש מתפקידו ומצה"ל בספטמבר 1968.

במהלך מלחמת יום הכיפורים גויס כיועץ למפקד חיל הים בנימין תלם. אראל אף הצטרף לספינות הטילים בעת הלחימה והתרשם מתוצאות בנין כח ספינות סער שהיה המפיק העיקרי בו.

לאחר השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף שלמה אראל (בלבוש אזרחי) מגיע לאח"י רשף לקראת יציאה להפגזת החוף הסורי. למעלה מימין סרן אלכס טל, קצין הגשר הבכיר בספינה, 10 אוקטובר 1973.

לימודים אקדמאים - בשנת 1969 יצא ללימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית.
ניהול קוי ספנות משנת 1972 חזר לישראל וניהל קווי ספנות בינלאומיים בחיפה.
קצת פוליטיקה - בשנת 1973 היה חבר בחוג לאיחוד הליכוד יחד עם מיכאל איתן, יגאל כהן-אורגד ואחרים. היה בין מקימי התנועה לחידוש פני הליכוד שפעלה להחלפת מנחם בגין, לאור טענתם שכל עוד בגין עומד בראש הליכוד היא לא תצליח להגיע לשלטון.[12] התנועה גם דרשה איחוד מלא של מרכיבי הליכוד והקמת ממשלת צללים.[13] בבחירות לרשויות המקומיות ב-1978 הוצב במקום ה-11 של רשימת הליכוד למועצת עיריית חיפה,[14] לאחר שסירב להתמודד לראשות העיר.[15]

קידום הספנות - בשנת 1976 הקים את 'איגוד חברות הספנות הישראליות' ועמד בראשו. בתקופת כהונתו ניהל מאבק נגד שביתות פראיות ויזם רפורמה מקיפה ביחסי העבודה בצי הסוחר.[16] כמו כן ייצג את ענף הספנות במשרדי הממשלה ובוועדות הכנסת.

מערכת הביטחון - בשנים 1984 - 1989 שימש מבקר מערכת הביטחון, בעת כהונתם של משה ארנס ויצחק רבין בתפקיד שר הביטחון.

שוב לספנות - בשנת 1989 שב לכהן כמנכ"ל 'איגוד חברות הספנות הישראליות' ובשנת 1999 פרש לגמלאות.

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר אוטוביוגרפי - לפניך הים סיפורו של ימאי, מפקד ולוחם, הוצאה לאור - משרד הביטחון, 1998.
  • רומן אסטרטגי בדיוני- דיפלומטיה במעמקי הים, "הוצאת הד ארצי" 2000.
  • פיתוח וייצור כלי שיט בחיל הים 2015 באתר משמר המורשת הימית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה אראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תל אביב הקטנה - במסכת היובל של ביה"ס תיכון גאולה, מעריב, 20 בנובמבר 1968
  2. ^ מיצעד מלחים ישראליים ואמריקניים, מעריב, 31 במאי 1951
    משגב והגנה חזרו ממסען לארה"ב, מעריב, 5 ביולי 1951
  3. ^ רפי מןבין שר האמנות לשר הצבא: התמזגות מנגנוני הצנזורה לפסילת המחזה "סערה בים", קתדרה 158, טבת תשע"ו
    עופר אדרתכבר ב–1951 פסלה הצנזורה מחזה מטעמי ביטחון, באתר הארץ, 29 בינואר 2016
  4. ^ הרעש באיי יוון, דבר, 28 באוגוסט 1953
  5. ^ הממשלה מתירה לרמטכ"ל דיין לקבל אות לגיון הכבוד של צרפת, מעריב, 8 באוגוסט 1954
  6. ^ מימין לשמאל, עומדים: מנשה ליפשיץ, יהודה בן-צור, מנחם כהן, יחיאל שפירא, אליעזר דגן, יוסף רום. יושבים: יקותיאל נץ, אברהם תבור, אברהם בוצר, שלמה אראל, אברהם מייזל, בנימין נתיב. הקורס החל באוקטובר 1957.
  7. ^ מימין לשמאל: מנהל מספנות ישראל ישראל ליברטובסקי, שלמה אראל, פליקס אמיו וצבי תירוש
  8. ^ לקול משרוקיות, חצוצרות ותותחים קיבל אל"מ אראל את ההגה, דבר, 3 בינואר 1966
  9. ^ העלאות בצה"ל, מעריב, 24 באוקטובר 1966
  10. ^ שמשון עופר, הבייבי של אלוף אראל, דבר, 30 באוגוסט 1968
  11. ^ בחיל הים מקווים: שינוי מפקד - שינוי מזל, מעריב, 5 בספטמבר 1968
  12. ^ ראובן בן צבי, הוקמה תנועה לחידוש פני הליכוד, מעריב, 2 באפריל 1974
  13. ^ משלחת התנועה לשינוי הליכוד, מעריב, 7 במאי 1974
  14. ^ נשלמות הרשימות לבחירות המקומיות, דבר, 5 באוקטובר 1978
  15. ^ אברהם תירוש, הכיסא הותיק, מעריב, 10 בנובמבר 1978
  16. ^ אראל מאשים הימאים, דבר, 21 באוגוסט 1981