תנגודת לאינסולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תנגודת לאינסולין
Resistecia 1.jpg
תחום אנדוקרינולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
גורמי סיכון עישון עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 122501 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D007333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תנגודת לאינסולין (Insulin resistance או IR) היא מצב בו תאי הגוף של אנשים מסוימים מגיבים פחות להורמון האינסולין מאשר בתאי הגוף של אנשים בריאים. כאשר מתרחשת תנגודת לאינסולין השרירים, הכבד ורקמת השומן בפרט פחות רגישים לאינסולין.

תנגודת לאינסולין בשרירים גורמת להפחתה של ספיגת הגלוקוז, ותנגודת לאינסולין בכבד מפחיתה את היכולת לאחסון של גלוקוז, וכאשר שתי ההשפעות מתרחשות הדבר גורם להגברת ריכוז הגלוקוז בדם.

רמות גבוהות של אינסולין וגלוקוז עקב תנגודת לאינסולין עלולות להוביל לאחר זמן להתפתחות של התסמונת המטבולית, ובפרט להתפתחות של סוכרת מסוג 2.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


P medicine Colored Flat.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.