תנגודת לאינסולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תנגודת לאינסולין (Insulin resistance או IR) היא מצב בו תאי הגוף של אנשים מסוימים מגיבים פחות להורמון האינסולין מאשר בתאי הגוף של אנשים בריאים. כאשר מתרחשת תנגודת לאינסולין השרירים, הכבד ורקמת השומן בפרט פחות רגישים לאינסולין.

תנגודת לאינסולין בשרירים גורמת להפחתה של ספיגת הגלוקוז, ותנגודת לאינסולין בכבד מפחיתה את היכולת לאחסון של גלוקוז, וכאשר שתי ההשפעות מתרחשות הדבר גורם להגברת ריכוז הגלוקוז בדם.

רמות גבוהות של אינסולין וגלוקוז עקב תנגודת לאינסולין עלולות להוביל לאחר זמן להפתחות של התסמונת המטבולית, ובפרט להתפתחות של סוכרת מסוג 2.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך "תנגודת לאינסולין - Insulin resistance", באתר ויקירפואה


P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.