תנועות נגד הזכות להפלה מלאכותית
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
תנועות נגד הזכות להפלה מלאכותית, המכונות לעיתים תנועות פרו-חיים (באנגלית: Pro-life movements), מעורבות בדיון בהפלות ומתנגדות לזכות האישה לבצע הפלה מלאכותית ולחוקיותה. הפלה מלאכותית, המכונה גם הפסקת היריון יזומה או הפסקת היריון מרצון, היא סיום מכוון של היריון לבקשת האישה ההרה, כאשר היא אינה מעוניינת להמשיך בו.
רבות מהתנועות נגד זכות ההפלות החלו כתנועות-נגד (countermovement) ללגליזציה של ההפלות. תנועות אלו ניצבות בעימות ישיר עם תנועות למען הזכות להפלות מלאכותיות.
תנועות לפי מדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באירופה, החקיקה בנושא הפלות משתנה ממדינה למדינה. בעוד שבחלק מהמדינות ההפלות הוסדרו והותרו באמצעות חקיקה פרלמנטרית, במדינות אחרות הן נאסרו בחוקה או הוטלו עליהן מגבלות משמעותיות. במערב אירופה הביאה התפתחות זו, מחד גיסא, להסדרה משפטית הדוקה יותר של ביצוע הפלות, ומאידך גיסא למיתון השפעתם של קמפיינים ותנועות המתנגדות להפלות על עיצוב החוק ולהפחתת יכולתן להביא לשינויים חקיקתיים מרחיקי לכת.[1]
צרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1920 נחקקו בצרפת חוקים חדשים שאסרו על ביצוע הפלות וכן על השימוש באמצעי מניעה. חקיקה זו נבעה, בין היתר, מן הרצון להתמודד עם הירידה באוכלוסייה שנגרמה בעקבות מלחמת העולם הראשונה ולעודד את הילודה במדינה, ששיעור הילודה בה היה נמוך באופן ניכר מזה של מדינות אירופיות אחרות במשך יותר ממאה שנה. במסגרת חוק 27 במרץ 1923, הוחמרו הסנקציות הפליליות בתחום ההפלות.[2] במשך עשורים רבים, חוקי ההפלות של שנות ה-20 לא בוטלו לחלוטין והובילו לעמימות במדיניות המדינה.[3]
הארגון הראשון בצרפת שהוקם במטרה מוצהרת להתנגד להפלות היה Laissez-les-vivre – SOS futures mères ("הניחו להם לחיות – סיוע לאימהות לעתיד"), שנוסד בשנת 1971 במהלך הוויכוח הציבורי והפוליטי שהוביל בסופו של דבר לחקיקת חוק וייל (Loi Veil) בשנת 1975. דוברו הבולט של הארגון היה הגנטיקאי הצרפתי ז'רום לז'ן, שנודע גם בזכות תרומתו לחקר תסמונת דאון ובהיותו אחד ממובילי המאבק נגד הפלות בצרפת.[4]
עם חקיקת חוק וייל דיני ההפלות בצרפת עברו ליברליזציה משמעותית, אשר הסדיר לראשונה את זכותן של נשים לבצע הפלה באופן חוקי. החוק נקרא על שמה של סימון וייל, שכיהנה באותה עת כשרת הבריאות והובילה את המהלך החקיקתי. החוק התיר הפלות בנסיבות של מצוקה (détresse) עד השבוע העשירי להיריון. החוק לא העניק בתחילה זכות כללית להפסקת היריון, אלא קבע כי במקרים שבהם האישה ההרה מצהירה כי היא מצויה במצב של מצוקה, ניתן לבצע את ההפלה במסגרת החוק. הפסקות היריון לאחר מועד זה הותרו רק במקרים שבהם ההיריון סיכן את בריאותה של האישה, או כאשר היה חשש כי העובר יסבול ממחלה או ממום חמור וחשוך מרפא. מעבר לשבוע השנים־עשר להיריון, הפלה שלא עמדה בתנאים אלה נחשבה לעבירה פלילית, למעט מקרים של הפלה טיפולית (interruption thérapeutique de grossesse). בהתאם לסעיף 317 לחוק העונשין הצרפתי, עבירה זו הייתה עלולה לגרור עונש של שישה חודשי מאסר עד עשר שנות מאסר, קנס כספי משמעותי, וכן שלילת רישיון מקצועי במקרים מסוימים.[5]
מאז 2005, התנועה הצרפתית נגד הפלות מארגנת מצעד חיים שנתי.[6]
קתולים וקבוצות פוליטיות ימניות ממשיכים למחות נגד הפלות. מפלגת הימין הקיצוני האיחוד הלאומי ניסתה, ללא הצלחה, לצמצם את המימון הציבורי להפלות.[3]
ספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרד, הפלה מותרת על פי בקשת האישה עד השבוע ה־14 להיריון, ובשלבים מאוחרים יותר כאשר נשקפת סכנה לחייה או לבריאותה של האישה, או במקרים של מומים חמורים בעובר. החקיקה בנושא עברה שינויים רבים לאורך ההיסטוריה: בשנות ה־30 היא הותרה באזורים שבשליטת הרפובליקנים, אך בוטלה מחדש תחת משטרו של פרנסיסקו פרנקו בתמיכת הכנסייה הקתולית. בשנת 1985 הוקלו ההגבלות, וב־2010 בוצעה ליברליזציה נוספת. אף שהסוגיה נותרה שנויה במחלוקת בפוליטיקה הספרדית, ניסיונות לצמצם את הזכות להפלה לא זכו בדרך כלל לתמיכת רוב, ובשנים האחרונות אף נרשמה ירידה בשיעור ההפלות.[7][8]
באוקטובר 2009 השתתפו למעלה ממיליון מפגינים בצעדה במדריד במחאה על תוכניות ממשלתו של ז'וזה לואיס זפאטרו להרחיב את ההיתר להפלות ולבטל את חובת הסכמת ההורים.[9]
בשנת 2010 חתמו 1,067,315 אזרחים ספרדים על עצומה נגד מדיניות ההפלות הליברלית של הממשלה. את העצומה הובילו הארגונים “Derecho a vivir” (זכות לחיים) ו-“Hazteoir” (השמע את עצמך).[10] הארגון Hazteoir מזוהה עם מפלגת הימין ווקס, ומנהיגה סנטיאגו אבאסקל הוא חבר ותיק בארגון.[11]
הממלכה המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבריטניה, הפלות מותרות בדרך כלל מסיבות סוציו־כלכליות במהלך 24 השבועות הראשונים להריון (מגבלת זמן מאוחרת יותר מרוב מדינות אירופה), ולאחר מכן רק מסיבות רפואיות.
חוק ההפלות של 1967 השפיע באופן משמעותי על בריטניה (למעט צפון אירלנד). החוק קובע כי אם לפחות שני רופאים קובעים שהסיבות להפלה עומדות בדרישות החוק, ניתן לבצע את ההליך באופן חוקי. עם זאת, נשים המבצעות הפלה בניגוד לחוק עדיין עלולות לעמוד בפני עונש של מאסר עולם. גם רופאים יכולים להיות מועמדים לדין אם יימצא כי ביצעו הפלות ללא הצדקה סבירה.[12] החוק של 1967 לא חל בצפון אירלנד. נשים שם שביקשו לבצע הפלה נאלצו לנסוע לבריטניה כדי לבצע את ההליך, או להסתכן בהליכים פליליים בגין רכישת גלולות הפלה באופן לא חוקי.
הארגון הבולט ביותר נגד הפלות בבריטניה הוא ה־Society for the Protection of Unborn Children (החברה להגנה על ילדים שלא נולדו). הוא הוקם בעת חקיקת חוק ההפלות של 1967, אשר הקל את ההגבלות על הפלות. הארגון מנהל קמפיינים נגד הפלות, לעיתים תוך שימוש בטענות שנויות במחלוקת, ותומך במחאות מחוץ למרפאות הפלה.[13][14]
עד היום, מחוץ למרפאות רבות בבריטניה פועלים באופן קבוע מתנגדי הפלות, שמטרתם להרתיע נשים הנכנסות לביצוע הפלה. הפעילות נעשית בשני אופנים עיקריים: “משמרות תפילה”, שבהן פעילים עומדים מחוץ למרפאות, לעיתים בלחש ולעיתים בקול רם, במטרה להשפיע על הנכנסות; ו“ייעוץ מדרכות”, שבו פעילים פונים ישירות לנשים ומנסים לשכנע אותן להמשיך את ההיריון. מדובר בפרקטיקה שעוררה ביקורת רבה בשל הפגיעה האפשרית בפרטיות ובשל העובדה שהיא עלולה לגרום חרדה ומצוקה לנשים הפונות לשירותי הפלה.
אירלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברפובליקה של אירלנד פועלות כמה קבוצות מרכזיות המתנגדות להפלות, ובהן Pro Life Campaign, Youth Defence ו־Iona Institute. הפלות באירלנד מוסדרות כיום על ידי חוק בריאות (הסדרת הפסקת היריון) משנת 2018. לפי החוק, הפסקת היריון מותרת באירלנד במהלך 12 השבועות הראשונים של ההיריון, וכן בשלבים מאוחרים יותר במקרים שבהם נשקפת סכנה לחיי האישה ההרה או לבריאותה, וכן במקרים של מום עוברי קטלני. עם זאת, במדינה ממשיכים לפעול מפלגות וגורמים המתנגדים להפלות, ובהם Aontú ו־המפלגה הלאומית (National Party), המנהלים קמפיינים בנושא.[12][15]
ליכטנשטיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בליכטנשטיין נדחתה בשנת 2011 הצעה ל-לגליזציה של הפלות במשאל עם, ברוב דחוק. המתנגדים, בהם הנסיך אלואה, ניצחו בהפרש של כ־500 קולות, עם 52.3% מהקולות לעומת 47.7%.[16]
הנסיך אלואה הודיע מראש כי יעשה שימוש בזכות הווטו שלו אם יהיה בכך צורך כדי למנוע לגליזציה של הפלות.[17]
אוקראינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתנת החיים היא ארגון צדקה, הפועל למטרות רפואיות ונגד הפלות, באוקראינה.[18]
המזרח התיכון וצפון אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל, הארגון העיקרי נגד הפלות הוא אפרת.[19] לעומת התנועה העולמית ששמה את מטרתה לאסור בחוק ביצוע הפלות, אגודת אפרת מתמקדת בפעילות הסברתית ותמיכה כספית בנשים ששוקלות הפלה בעקבות מצב כלכלי. פעילי אפרת מגייסים בעיקר כספים כדי להעניק תמיכה כלכלית לנשים בהריון, השוקלות לבצע הפלה, לצורך גידול התינוק ובכך להפחית את "הלחצים הכספיים והחברתיים" הקיימים עליהן. עם זאת, פעילות זו מתבצעת רק במגזר היהודי בחברה הישראלית, שכן אפרת רואה באופן רשמי את ההפלות בקרב היהודים כעבירה מהתורה וכאיום דמוגרפי על העם היהודי.[20]
אמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנועה נגד ההפלות של ארצות הברית התגבשה כתגובה לנקודת ציון הדרך 1973 Roe v. Wade and Doe נגד בולטון; החלטות בית המשפט העליון. ארגונים רבים נגד הפלות הופיעו מאז. יש תנועה קטנה יותר בשם "מוסר חיים" אשר מתנגדת לכל צורות הרג, כולל הפלות, מלחמה, המתת חסד, ועונש מוות.
התנועה הנוכחית היא בחלקה המשך של דיונים קודמים בנושא הפלות שהובילו לאיסור ביצוע הפלות, בכל המדינות בסוף המאה ה-19. את התנועה הראשונית הובילו רופאים, אך כללו גם פוליטיקאים ופמיניסטיות. בקרב הרופאים, ההתקדמות בידע הרפואי מילאה תפקיד משמעותי בהשפעה על הדעה נגד הפלות. ההתחדשות, שנחשבה בעבר לנקודה בה הנפש נכנסה לאדם התגלתה כצעד לא חשוב יחסית בהתפתחות העובר, וגרמה להם לחשוב מחדש על עמדתם בהפלות מוקדמות.[21] אידאולוגי, השבועה ההיפוקרטית והמנטליות הרפואית של אותו גיל להגן על ערך חיי האדם כמוחלט, מילאו גם הם תפקיד משמעותי בעיצוב דעות על הפלות.
פמיניסטיות נטו לראות בהפלות צורך בלתי רצוי שנשים מאולצות אליו על ידי גברים חסרי מחשבה.[22] האגף "האהבה החופשית" של התנועה הפמיניסטית סירב לתמוך בהפלה והתייחס לפרקטיקה כדוגמה לקיצוניות המחרידה אליהם הנישואים המודרניים מניעים נשים.[23] אונס בזוגיות ופיתוי נשים לא נשואות היו מחלות חברתיות שלדעת הפמיניסטיות גרמו לצורך להפלה, מכיוון שגברים לא כיבדו את זכותם של נשים להתנזרות.
קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקנדה הפלה היא חוקית בכל שלבי ההיריון, ומימונה מכוסה באופן חלקי במסגרת חוק הבריאות של קנדה.[24]
מאז שנות השמונים של המאה העשרים, הוגשו לבית הנבחרים לפחות ארבעים ושלוש הצעות חוק פרטיות החברות שהתנגדו להפלות, אולם אף אחת מהן לא התקבלה.[3]
בשנת 2013 אסר ראש הממשלה השמרני, סטיבן הרפר, על חברי הפרלמנט לדון בסוגיית ההפלות בבית הנבחרים. צעד זה נקשר להצהרותיו החוזרות שלפיהן לא יאפשר את פתיחתו מחדש של הדיון הציבורי והפרלמנטרי בנושא ההפלות. בשנת 2020 הגישה חברת הפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית, קת'י ווגנטול, הצעת חוק שנועדה לאסור הפלות המבוצעות לשם בחירת מין היילוד.[25]
בשנים האחרונות השיח הקנדי המתנגד להפלות מתמקד יותר בשינוי ערכים תרבותיים מאשר בקידום חקיקה, מוצג במפורש כעמדה "למען נשים", נמנע במידה רבה מהסתמכות על נימוקים דתיים, ובעיקר מתבסס על הטענה החדשה שלפיה הפלות פוגעות בנשים - טיעון שהחליף ועיצב מחדש את הטיעונים המסורתיים בדבר מעמדו האישי של העובר.[26]
מאז שנת 1998 מקיימים קתולים ובעלי בריתם את מצעד החיים (March for Life) הארצי נגד הפלות בגבעת הפרלמנט באוטווה. בשניים מן המצעדים השתתפו למעלה מ־10,000 מפגינים.[26] נוסף על ההפגנות הארציות, פעילים המתנגדים להפלות מקיימים הפגנות מול מרפאות הפלות ברחבי קנדה, במטרה להביא להפסקת ביצוע ההפלות.
אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרום אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרום אפריקה קיים ארגון נגד הפלות שנקרא Pro-Life Generation.
אוסטרליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוסטרליה מיוצגת התנועה נגד ההפלות על ידי מספר ארגונים ובהם Cherish Life, Right to Life Australia והלובי הנוצרי האוסטרלי. ארגונים אלה מבצעים פעולות קמפיין שונות לרבות התרמה של קמפיין פוליטי.[27]
כאשר בוחנים את חוקי ההפלה של אוסטרליה, חשוב להסתכל בעדשה בינלאומית שכן חלק גדול מהחוק האוסטרלי נגזר מהחוק הבריטי.[28] עד 1967 קובע החוק הבריטי כי "הפלה המושרה אינה חוקית בכל המצבים מצילה את החריג (הסביר) של סיטואציות בהן יש צורך להציל את חיי האם."[29] אוסטרליה השתתפה בחוק זה עד שבריטניה שינתה אותו בשנת 1967 לעבר עמדה ליברלית יותר.
כעשרים ושתיים לאלף נשים בגילאי חמש עשרה וארבעים וארבע עוברות הפלה בכל שנה מה שגורם לאי שקט גדול אצל האנטי-הפלות של אוסטרליה.[28] ברחבי אוסטרליה, במיוחד בויקטוריה ובקווינסלנד, התרחשו שפע של פעולות נגד הפלות והפגנות. בבריזביין בשנת 1985 המשטרה פשטה על מרפאת הפלות ולקחה בהצלחה את רישומי הנשים שטופלו במקום.[29] עם הפרה זו של הפרטיות, רבים התאספו בניסיון להשיג תמיכה פוליטית לסיום הפשיטות. בתוך הממשלה נודע גם כי מדובר בקבוצה חבורה רופפת של פוליטיקאים שקדמו לחייהם שניסו לשלול הנחות ממשלתיות על סיום אולם נדחתה בשל הצורך בהבהרה.
רוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוסיה, הפלה מותרת על פי חוק לפי בקשת האישה עד השבוע ה־12 להיריון, ובנסיבות מיוחדות גם בשלבים מאוחרים יותר של ההיריון.[30] סוגיית ההפלות שבה ועלתה לדיון ציבורי בשנת 2011, במה שתואר על ידי הניו יורק טיימס כוויכוח שהחל להידמות לוויכוח המתנהל בארצות הברית.[31] באותה שנה אישר הפרלמנט הרוסי, והנשיא דמיטרי מדבדב חתם, על שורת הגבלות על ביצוע הפלות, במטרה להתמודד עם הירידה בשיעור הילודה והצטמצמות האוכלוסייה. בין היתר, נקבע כי ספקי שירותי הפלה יחויבו להקדיש 10% מתקציב הפרסום שלהם להסברת הסיכונים הבריאותיים של הפלות עבור נשים, ונאסר להציג הפלה כהליך רפואי בטוח. רעייתו של מדבדב, סבטלנה מדבדבה, אימצה את המאבק נגד הפלות והובילה קמפיין ארצי בן שבוע בשם "תנו לי חיים!" וכן את "יום המשפחה, האהבה והנאמנות", באמצעות הקרן ליוזמות חברתיות ותרבותיות, הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Outshoorn, Joyce (1996). "The stability of compromise: Abortion politics in Western Europe". In Marianne Givens; Dorothy M. Stetson (eds.). Abortion politics: public policy in cross-cultural perspective. Routledge. p. 161.
...parliamentary decision are sustained by political parties which, in comparison to the United States, are deeply rooted in European society. The political parties have managed to regulate and pacify the political reform process, which in the decision-making stage marginalized opposition outside parliament.
- ↑ Vincent Larronde, Histoire des femmes en France au XXe siècle, Nathan, 2004. (בצרפתית)
- 1 2 3 "Abortion Debate". BMJ: British Medical Journal. 299 (6703): 814–816. 1989. ISSN 0959-8138. JSTOR 29705487.
- ↑ "" Laissez-les vivre" veut provoquer une contestation civique de l'avortement légal" (בצרפתית). 1975-10-21.
- ↑ Gaudry, D.; Sadan, G. (1989). "France: late abortion". Planned Parenthood in Europe = Planning Familial en Europe. 18 (1): 6–8. ISSN 1017-8538. PMID 12315825.
- ↑ "Thousands take part in Paris anti-abortion march". Euronews. 19 בינואר 2014.
- ↑ Kassam, Ashifa (2014-09-23). "Spain abandons plan to introduce tough new abortion laws". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
- ↑ Abortion numbers continue to fall in Spain, The Local Spain, 2014-12-30 (באנגלית)
- ↑ "Agence France Presse, 17 October 2009". 2009-10-17.
- ↑ "Spanien: Mehr als eine Million unterschreiben gegen Abtreibung, 23 February 2010". Blaue Narzisse. 2010-02-23. אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2014.
- ↑ Bastante, Jesús (7 בדצמבר 2018). "Las conexiones de Vox con HazteOir, los 'kikos' y una docena de obispos españoles". eldiario.es (בספרדית).
- 1 2 Low, Pam; Page, Sarah-Jane (במאי 2018). "Anti-Abortion Activism in Britain".
- ↑ Vasagar, Jeevan (2012-03-23). "Revealed: what children are being told about abortion". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
- ↑ Quinn, Ben (2012-03-13). "Anti-abortion activism escalating, warns clinic targeted by vigil". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
- ↑ Protest rally in Limerick as abortion figures are revealed, Limerick Live, 2020-07-10 (באנגלית)
- ↑ "In Liechtenstein bleiben Abtreibungen verboten". Focus. 2011-09-18.
- ↑ "Radikal für das Leben!, 08 September 2012". Zukunft CH. 2012-09-28. אורכב מ-המקור ב-2014-12-17.
- ↑ "Gift of Life website". us.giftoflife.org. 10 ביוני 2017. אורכב מ-המקור ב-2019-02-12.
- ↑ "Pro-Choice vs. Pro-Life". Friendsofefrat.org. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2013.
- ↑ "How Efrat Saves Lives". Friendsofefrat.org. אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2012.
- ↑ James C. Mohr (1978). Abortion in America: The Origins and Evolution of National Policy. Oxford University Press/. pp. 35–36.
- ↑ Mohr, James C. (1978). Abortion in America: The Origins and Evolution of National Policy. Oxford University Press. p. 110.
- ↑ James C. Mohr (1978). Abortion in America: The Origins and Evolution of National Policy. Oxford University Press/. p. 112.
- ↑ J. Cherie Strachan, Lori M. Poloni-Staudinger, Shannon Jenkins, Candice D. Ortbals, Why Don't Women Rule the World?: Understanding Women's Civic and Political Choices, CQ Press, 2019-07-12, ISBN 978-1-5443-1727-4. (באנגלית)
- ↑ Stephanie Levitz-The Canadian Press, Scheer appears to backtrack on commitment not to allow debate on abortion, CTVNews, 2020-02-27 (באנגלית)
- 1 2 Saurette, Paul; Gordon, Kelly (2013). "Arguing Abortion: The New Anti-Abortion Discourse in Canada". Canadian Journal of Political Science. 46 (1): 157–185. doi:10.1017/S0008423913000176. ISSN 0008-4239. JSTOR 43298127.
- ↑ Allan, Lyle (30 בנובמבר 2010). "Margaret Tighe. The most powerful woman in Victoria". Tasmanian Times (בAustralian English). אורכב מ-המקור ב-10 ביולי 2018.
- 1 2 NW, 1615 L. St; Washington, Suite 800; Inquiries, DC 20036 USA202-419-4300 | Main202-419-4349 | Fax202-419-4372 | Media (2008-09-30). "Abortion Laws Around the World | Pew Research Center" (באנגלית אמריקאית).
- 1 2 Warhurst, John; Merrill, Vance (1982). "The Abortion Issue in Australia: Pressure Politics and Policy". The Australian Quarterly. 54 (2): 119–135. doi:10.2307/20635163. ISSN 0005-0091. JSTOR 20635163.
- ↑ (ברוסית) Федеральный закон Российской Федерации от 21 ноября 2011 г. N 323-ФЗ
- ↑ Sophia Kishkovsky, July 15, 2011 Nytimes.com. Russia Enacts Law Opposing Abortion
