שבועת הרופאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שבועת הרופאים או שבועת הִיפּוֹקְרָטֵס היא שבועה שמקבלים על עצמם מרבית הרופאים בתחילת דרכם. נהוג לומר את השבועה עם סיום הלימודים בבית הספר לרפואה.

השבועה נחשבת כבסיס לאתיקה הרפואית המודרנית, אולם היא לא מהווה מסמך משפטי מחייב. בשבועה מתחייב הרופא לנסות להציל חיים, לא לגרום נזק לחולה, לנהוג בטוהר מידות ולשמור על סודיות רפואית. היות שבשבועה המקורית, המיוחסת להיפוקרטס, מופיעים סעיפים שאינם רלוונטיים לימינו, מקובל כיום להשתמש בנוסחים מודרניים המבוססים על הגרסה הקדומה. בנוסחים אלו יש התייחסות לעניינים נוספים שלא מופיעים בנוסח המקורי, כגון החובה לתת טיפול שוויוני לכל אדם באשר הוא אדם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבועת הרופאים בכתב יד מהמאה ה-12

הנוסח המקורי של שבועת הרופאים מיוחס להיפוקרטס היווני, הנחשב לאבי הרפואה. אין ודאות שאכן היפוקרטס כתב את השבועה, אולם ניתוח של הטקסט מראה שהיא מתאימה לסגנון של המאה ה-4 לפנה"ס, שבה חי היפוקרטס, ושהסגנון מתאים לאסכולה של פיתגורס, שהיפוקרטס היה קשור אליה. כבר בתקופות קדומות עסקו בשאלה אם שבועה זו וכתבים אחרים שמיוחסים להיפוקרטס אכן נכתבו על ידו. גלנוס טען שכתבים אלו לא בהכרח נכתבו על ידי היפוקרטס, אך הם מייצגים נאמנה את דעותיו ואת השקפותיו בענייני רפואה. גישה זו מקובלת גם כיום.

הנוסח המקורי של שבועת הרופאים מעולם לא היה מקובל על כל הרופאים באשר הם, הן מסיבות אידאולוגיות והן מחמת סעיפים מסוימים בו, דוגמת הצורך לתמוך כספית במורה הרפואה ובמשפחתו. כבר ביוון העתיקה התגלעו חילוקי דעות לגבי האתיקה המוצגת בשבועה. למעשה, הגישה של השבועה ייצגה דעת מיעוט בקרב הרופאים באותה תקופה, אולם היא הייתה מוכרת הן ביוון העתיקה והן ברומא העתיקה. קרוב לוודאי שעם נפילת האימפריה הרומית השבועה נשכחה באירופה, אך הייתה מוכרת במזרח. כתביהם של רופאים מוסלמים בימי הביניים, דוגמת אבן סינא ואל קינדי, מעידים על כך שהם הכירו את השבועה ונהגו לפיה. המסורת חזרה לאירופה עם תרגומם של כתבים מדעיים מלטינית ומערבית בסוף ימי הביניים.

בעת החדשה החלו להתייחס למורכבות של האתיקה הרפואית שלא בהכרח מבוטאת בשבועת היפוקרטס. ההתקדמות משמעותית בהקשר זה הייתה בספרו של תומאס פרסיבל, מאבות האתיקה הרפואית המודרנית. עקרונות שבועת היפוקרטס לא עמדו תמיד למבחן אצל רופאים שפעלו במשטרים טוטליטריים, דוגמת גרמניה הנאצית, ופעמים רבות רופאים אלו לא קיימו את כללי האתיקה המובעים בשבועה. על אף ששבועת היפוקרטס אינה מהווה מסמך רפואי, הייתה לה, ולעקרונות המודרניים של האתיקה הרפואית, השפעה בהתייחסות לאותם רופאים, למשל במשפטי נירנברג שבמסגרתם הוצגו מקרים של ניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה (משפט הרופאים בגרמניה). בעקבות כך נוסח קוד נירנברג ומאוחר יותר הצהרת הלסינקי אשר עוסקים בהגבלת ניסויים רפואיים בבני אדם. גם באמנות ז'נבה יש התייחסות לענייני אתיקה רפואית, במיוחד בכל הקשור לטיפול רפואי בשבויי מלחמה.

רופאים בני עמים רבים חיברו "נוסח מקומי" של שבועת הרופאים, כך שיתאים לתרבות ולזמן. כך למשל, הזכרת האלים מהמיתולוגיה היוונית, שמופיעה בפתיח של שבועת היפוקרטס, לא התאימה לרופאים בני דתות מונותאיסטיות. במסורת היהודית חוברו במשך הדורות מספר גרסאות של שבועה או תפילה שנאמרת על ידי רופאים. על מחברי הגרסאות השונות נמנים אסף הרופא, הרמב"ם, אמטוס לוזיטנוס ויעקב צהלון.

בימינו קיימות כמה גרסאות של שבועת הרופאים שנמצאות בשימוש. בשנת 1952 חוברה גרסה עברית על ידי ד"ר ליפמן היילפרין בסיום המחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. הגרסה הנפוצה ביותר בעולם המערבי קרויה "גרסת לזניה"‏‏[1]. היא נוסחה על ידי לואיס לזניה (Louis Lasagna) בשנת 1964, ובהמשך התקבלה על ידי מספר גדול של בתי ספר לרפואה בעולם.

מספר נוסחים של שבועת הרופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבועת היפוקרטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום שבועת היפוקרטס מיוונית:‏[2]

אני נשבע בשם אפולו המרפא, בשם אסקלפיוס, היגיאה ופנקיאה, וכל האלים והאלות עדי, כי אקיים את השבועה ואת האמנה דלהלן כמיטב שיפוטי ויכולתי:

להתייחס למי שלימד אותי את אומנותי כפי שאני מתייחס להורי ולחיות עמו בשיתוף, ואם הוא יהיה זקוק לכסף לחלוק עמו את כספי, ולהתייחס לילדיו כמו לאחי, ואם יחפצו, ללמד אותם את ידיעותיי בלא תשלום ובלא הבטחות שבכתב; אלמד את יסודות אומנותי לבני, לבניהם של מורי ולכל אותם תלמידים, אשר יצהירו כי הם נכונים לקיים את חוקי המקצוע, ולא לאיש זולתם.

אקבע את הדיאטה הנחוצה לחולה כמיטב כושר השיפוט שלי וכמיטב יכולתי; אשמור על החולים מאי-צדק ולעולם לא אזיק להם.

לעולם לא ארשום סם קטלני למי שביקש אותו, ולעולם לא אציע לו ליטול סם כזה. באופן דומה לעולם לא אתן לאישה תרופה שעלולה לגרום להפלה. בטוהר ובקדושה אשמור על חיי ועל אומנותי.

לא אנתח, אפילו לא כדי לסלק אבנים‏‏,‏[3] אלא אשאיר זאת לאנשים שמוכשרים לכך במיוחד.

לכל בית שבו אבקר, אגיע לטובת החולה, ולא אבצע שום פשע ולא אגרום לנזק בכוונה תחילה, ובייחוד לא אקיים יחסי מין עם נשים וגברים, בין אם הם בני-חורין ובין אם הם עבדים.

כל אשר אראה או אשמע תוך כדי הטיפול ואפילו מחוץ לטיפול, ושלא נועד להפצה, אשמור לעצמי, ואתבייש לדבר על הדברים הללו עם אחרים.

אם אקיים את השבועה ולא אפר אותה, מי ייתן ואמצא הנאה בחיי ובאומנותי ואזכה בתהילה מצד כל האנשים בהווה ובעתיד; אם אפר את השבועה ובכך היא תהפוך לשבועת שקר, ייפול ההפך מזה בגורלי.

השבועה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבועה העברית חוברה בשנת 1952 על ידי פרופ' ליפמן היילפרין, מייסד המחלקה הנוירולוגית בבית החולים "הדסה", זוכה פרס ישראל (תשי"ג) לרגל סיום המחזור הראשון של בוגרי בית הספר לרפואה בירושלים בל"ג בעומר תשי"ב:

אתם ניצבים היום כולכם‏‏,‏[4] בפני מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה, לעברכם בברית הרפואה.

למען תקיימו את תורתה בכל מאודכם, בשום שכל וביושר לבב למען קום דור רופאים, דרוכי מעש ואמוני יעוד לעזרת האדם הדווי.

וזאת הברית אשר אנכי כורת אתכם היום לאמור: על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה.

ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים.

ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד.

והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש.

אל תמהרו להוציא משפט ושקלתם את עצתכם במאזני החכמה הצרופה בכור הניסיון.

שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם, אל תגלו סודו ואל תהלכו רכיל.

יחכם לבבכם גם לבריאות הרבים, להעלות ארוכה למדווי העם.

תנו כבוד ויקר לרבותיכם, שנחלצו להנחותכם במעגלי הרפואה.

תרבו חכמה ואל תרפו כי היא חייכם וממנה תוצאות חיים.

היזהרו בכבוד חבריכם, כי בכבודם הם תכובדו גם אתם.

דברי הברית האלה קרובים אליכם מאוד בפיכם ובלבבכם לעשותם. ועניתם כולכם אמן, אמן כן נעשה.

יהיה רצון שישגא פועלכם להאדרת מורשת הרפואה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "גרסת לזניה" של שבועת הרופאים
  2. ^ אתר ובו תרגום של השבועה מיוונית לאנגלית
  3. ^ ‏הכוונה לאבני כליה או אבני מרה
  4. ^ ‏מבוסס על פסוק ט בפרק כט בספר דברים: ‏"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (בהמשך: "לעברך בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ")