עמק אימפריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה של עמק אימפריאל
עמק אימפריאל דרומית לימת סלטון. גבול ארצות הברית-מקסיקו הוא הקו האלכסוני בתחתית השמאלית של הצילום.

עמק אימפריאלאנגלית: Imperial Valley) שוכן במחוז אימפריאל בקליפורניה שבארצות הברית. העמק שוכן בדרום-מזרח דרום קליפורניה, ובו אזור עירוני שבמרכזו העיר אל סנטרו. העמק גובל במזרח בנהר הקולורדו, בחלקו בימת סלטון במערב. רחוק יותר מערבית שוכנים סן דייגו וגבול מחוז אימפריאל. מצפון עמק קואצ'לה, שיחד עם עמק אימפריאל מהווים את שקע סלטון, או אגן קואצ'לה, כמו גם קו הגבול בין המחוזות אימפריאל וריברסייד, ומדרום קו הגבול הבינלאומי בין מדינת קליפורניה בארצות הברית לבין מדינת באחה קליפורניה במקסיקו.

המרקם התרבותי של האזור ממזג בין תרבויות של ארצות הברית ומקסיקו, בשל ההיסטוריה של האזור והמיקום הגאוגרפי לאורך הגבול הבינלאומי. הכלכלה של עמק אימפריאל מתבססת על חקלאות.

העמק קיבל את שמו בהחלטה של חברת הפיתוח של קליפורניה במטרה למשוך מתיישבים לעמק. המונחים "עמק אימפריאל" ו"מחוז אימפריאל" הם שמות נרדפים בקרב המקומיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב העמק שוכן מתחת לפני הים ובשל אפקט מדבר צל גשם כמעט לא יורדים בו משקעים. בהיותו אחד האזורים הצחיחים ביותר ונטולי מקורות מים בארצות הברית הוא לא יושב עד המאה ה-19. חוקר הארצות מלצ'יור דיאס עבר במקום ב-1540, וחואן באוטיסטה דה אנסה (Juan Bautista de Anza) עבר במקום ב-1776.[1] שנים אחר-כך, בעקבות מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, סיפחה ארצות הברית את חלקו הצפוני של העמק, בעוד שחלקו הדרומי נותר בשליטה מקסיקנית. יישובים קטנים קמו באזורים של אקוויפר טבעי בתחילת המאה ה-19 באתר של העיר מקסיקלי של ימינו, אבל התיישבות גדולה החלה רק בסוף המאה ה-19.

החל מאמצע ועד שלהי המאה ה-19 הציעו כמה אנשים, שבהם בלט אוליבר ווזנקרפט (Oliver M. Wozencraft‏; 1887-1814), לנצל את הטופוגרפיה ולהוביל מים להשקיה אל שקע סלטון באמצעות הטיה מבוקרת של מי נהר הקולורדו דרך הערוץ היבש של נחל האלאמו. את התכנון ביצע המהנדס צ'ארלס רוקווד (Charles Robinson Rockwood). על פי רעיונו הקים ב-1892 ג'ון ביטי (John. C. Beatty) את חברת ההשקיה של נהר הקולורדו (Colorado River Irrigation Company) ורוקווד שימש בה מהנדס ראשי.[2] הניסיונות לגייס כסף לחברה החדשה כשלו, והתברר כי ביטי מעל בכספי החברה והיא פשטה רגל ב-1894.

רוקווד לא התייאש וב-1896 הקים את חברת הפיתוח של קליפורניה במטרה לגייס כסף, לבנות את התעלה ולמכור חלקות חקלאיות. ניסיונותיו לגייס כסף כשלו עד שב-1900 הוא פגש בג'ורג' צ'אפי, מהנדס ממוצא קנדי שהיה לו ניסיון רב במיזמי השקיה בקליפורניה. צ'אפי השתכנע בישימות של המיזם, הצטרף לחברה והשקיע בה 150,000 דולרים. העבודה על תעלת ההטיה החלה מיד, ועוד בטרם זרמו מים בה החלה החברה למכור בהצלחה חלקות באזור המדברי ששמו שונה לשם הקליט "עמק אימפריאל".[3]

התעלה שכונתה תעלת אלאמו הושלמה תוך פחות משנתיים וכבר ב-1901 החלו לזרום בה מים, והחקלאות בעמק אימפריאל פרחה כצפוי. ב-1902 נוצרו חיכוכים בין מנהלי החברה לפיתוח קליפורניה וצ'אפי החליט לפרוש ממנה.[4]

היווצרות ימת סלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימת סלטון

המים שזרמו בתעלה הכילו כמויות גדולות של סחף ששקע בתעלה ואיים לסתום אותה. ב-1904, בניסיון לפתור את הבעיה, הורה צ'ארלס רוקווד לפתוח פרצה בגדה של הנהר קולורדו, כשישה קילומטרים דרומית לשערי הכניסה המקוריים של תעלת אלאמו. החלטה זו הובילה לאסון. בתחילת 1905 הרסו שיטפונות עזים את הסוללות שהגנו על תחילת התעלה, והמים החלו לזרום בלא שליטה במורד התעלה כלפי שקע סלטון. ב-9 באוגוסט כל הזרם של הקולורדו סטה לתוך התעלה והחל להציף את קרקעית עמק אימפריאל. תוך נטילת הימור נואש לסגור את הפרצה ניסו צוותים של חברת הרכבות סאותרן פסיפיק, שמסילת הברזל שלהם עברה בעמק, לסכור את הקולורדו מעל לתעלה, רק על מנת לראות כיצד שיטפונות בזק הורסים את המבנה שבנו. נדרשו שנתיים, שבעה ניסיונות ויותר מ-3 מיליון דולרים עד שחברת הרכבות, חברת הפיתוח של קליפורניה והממשלה הפדרלית הצליחו לחסום סופית את הפרצה ולשלח את נהר הקולורדו בחזרה לערוצו הטבעי בדרכו אל המפרץ, אבל לא לפני שחלק מעמק אימפריאל הוצף ונוצרה ימה באורך 72 קילומטרים, ימת סלטון של ימינו.[5][6]

עלויות תיקון הנזקים ודמי הפיצויים שנדרשה לשלם הפכו את חברת הפיתוח של קליפורניה לחדלת פרעון והיא פשטה רגל, וכל נכסיה עברו לחברת סאותרן פסיפיק. ב-1911 הקימו החקלאים של עמק אימפריאל חברת השקיה משותפת שנשאה את השם "נפת ההשקיה אימפריאל" (Imperial Irrigation District). עד 1916 רכשה חברת ההשקיה את כל הנכסים לשעבר של החברה לפיתוח קליפורניה מסאותרן פסיפיק וקיבלה על עצמה לתפעל את התעלה.[7]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבשים גדולי-קרניים בפארק המדברי המדינתי אנזה-בורגו

עמק אימפריאל משתרע לאורך 80 קילומטרים, מהקצה הדרומי של ימת סלטון דרומה לתוך מקסיקו, חלק משקע המשתרע מעמק קואצ'לה למפרץ קליפורניה. העמק שוכן כמעט כולו מתחת לפני הים – 72 מטרים מתחת לפני הים בקצה של ימת סלטון. האקלים המדברי שלו מאופיין בטמפרטורות קיצוניות ביום. העמק היה פעם חלק ממפרץ קליפורניה, ונותק ממנו בשל הסחף שנערם במניפת הסחף שבדלתה של הקולורדו ממשקעים שהקולורדו חצב בגרנד קניון. העמק, הגובל בדיונות חול והרים צחיחים, היה בלתי מיושב עד 1901, כאשר הושלמה כריית תעלת אלאמו שהזרימה את מי נהר הקולורדו לתוך העמק דרך מקסיקו. מי השיטפונות בשנים 1905–1907 הרסו את תעלות השקיה ויצרו את ימת סלטון, שכיום מקבלת את מימיה מהנהר ניו (New River או Río Nuevo) ומי נגר מהחקלאות.[8] הנהרות בחלקו הדרומי של אגן ימת סלטון זורמים מדרום לצפון.

העמק גובל בנהר הקולורדו ממזרח, וחלקית בימת סלטון ממערב. רחוק יותר מערבית שוכן מחוז סן דייגו. מצפון עמק קואצ'לה, שיחד עם עמק אימפריאל מהווים את שקע סלטון, כמו גם קו הגבול בין המחוזות אימפריאל וריברסייד, ומדרום קו הגבול הבינלאומי בין קליפורניה בארצות הברית לבין באחה קליפורניה במקסיקו.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטמפרטורות בקיץ עולות לעתים קרובות על 38°C, אבל מסוף אוקטובר ועד אמצע אפריל הטמפרטורה היא נוחה יחסית, ולפעמים אפילו יכולה להגיע לטמפרטורות נמוכות בלתי צפויות במדבר. במהלך החורף יש בעמק בממוצע שמונה שעות שמש ביום, והוא מקבל יותר אור שמש מכל מקום אחר בארצות הברית.[9]

הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בעמק אימפריאל הייתה 9°C- ב-22 בינואר 1937. הטמפרטורה המרבית שנמדדה בעמק הייתה 49°C ב-28 ביולי 1995. הטמפרטורה המרבית הנמוכה ביותר הייתה 6°C ונמדדה ב-24 בינואר 1949, והטמפרטורה המזערית הגבוהה ביותר הייתה 33°C ב-30 ביוני 1946. הטמפרטורה החודשית הממוצעת הגבוהה ביותר הייתה 35.5°C באוגוסט 1969 והטמפרטורה החודשית הממוצעת הנמוכה ביותר הייתה 5.7°C בפברואר 1939.[9]

ממוצע המשקעים השנתי כפי שנמדד במשך 85 שנים הוא 74 מילימטרים, כשיוני הוא החודש היבש ביותר. הפעם היחידה שירד שלג בעמק הייתה ב-12 בדצמבר 1932. השלג החל לרדת בשעה 08:45 בערב וב-5 בבוקר למחרת דווח על שכבת שלג בעובי 6 סנטימטרים.[9]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט המחוזי באל סנטרו

באזור המטרופולין של אל סנטרו התגוררו ב-2008, על פי האומדן של לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, 163,972 תושבים, והוא מקיף את כל מחוז אימפריאל. מרכזי האוכלוסייה העיקריים הם בראולי, קלקסיקו ואל סנטרו, שהיא מקום מושב המחוז.

במחוז אימפריאל חל הגידול היחסי הגדול ביותר בקליפורניה בין 2008 ל-2009, על פי משרד האוצר של קליפורניה. קצב גידול של 2.2% בין 1 ביולי 2008 ו-1 ביולי 2009. קצב הגידול של המחוז היה באופן עקבי בין עשרת הראשונים ב-58 המחוזות של קליפורניה במשך שש שנים.

אל סנטרו היא המרכז התעשייתי הגדול ביותר בעמק אימפריאל, בהיותה מרכז ליצוא כמו גם משכן לעסקי המסחר, התחבורה, הסיטונאות והחקלאות. יש גם שני מעברי גבול בינלאומי בסמוך עבור כלי רכב מסחריים ושאינם מסחריים. על פי מפקד 2000 התגוררו בעיר 37,835 תושבים וב-2006 עלה מספרם ל-40,563. העיר שוכנת בגובה 20 מטרים מתחת לפני הים והיא העיר הגדולה ביותר בארצות הברית השוכנת מתחת לפני הים. כמחצית מהמועסקים באל סנטרו עובדים בסקטור המסחר והשירותים.

אזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק בצורה רופפת את הערים והקהילות בעמק אימפריאל לשלושה אזורים: עיירות חוף סלטון, ערי המדבר, ואזור אל סנטרו (האזור העירוני). עיירות חוף סלטון הם היישובים הקטנים ביותר בעמק, בעבר היה מספר התושבים גדול יותר, אבל כלכלתם התבססה על שירותים לנופשים, ובשל מצבה הנוכחי של ימת סלטון אוכלוסייתם הולכת ומצטמצמת. הערים והעיירות של אזור המדבר הם יישובים מבודדים משום שהם מרוחקים מהמרכז האורבני ואוכלוסייתם קטנה מאוכלוסיית היישובים סביב אל סנטרו. הערים באזור אל סנטרו הם בדרך כלל גדולים מעיירות חוף סלטון וערי המדבר.

היישובים בעמק אימפריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים עם יותר מ-10,000 תושבים:

שלט בומביי ביץ' לאורך דרך מהירה 111
  • בראולי
  • קלקסיקו
  • אל סנטרו
  • אימפריאל

ערים עם פחות מ-10,000 תושבים:

  • קליפטריה (Calipatria)
  • הולטוויל (Holtville)
  • וסטמורלנד (Westmorland)

עיירות עם יותר מ-1,000 תושבים:

חוף ימת סלטון
דישון בעמק אימפריאל, 1972
  • דזרט שורס (Desert Shores)
  • הבר (Heber)
  • סלטון סיטי (Salton City)
  • סילי (Seeley)

עיירות עם פחות מ-1,000 תושבים:

  • בומביי ביץ' (Bombay Beach)
  • אוקוטייו (Ocotillo)
  • פאלו ורדה (Palo Verde)
  • סלטון סי ביץ' (Salton Sea Beach)
  • וינטרהייבן (Winterhaven)

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעסוקה במחוז אימפריאל מבוססת בעיקר על המגזר הציבורי, חקלאות וקמעונאות שמייצגים 70% מכלל התעסוקה במחוז. השירות הציבורי כולל שליש ממספר המועסקים. חקלאות מהווה רבע מכל העבודות כאשר היבולים העיקריים הם אלפלפה, חסה, סלק סוכר וגזר. הגידול בקמעונאות נגרם מהגידול באוכלוסייה בעמקים אימפריאל ומקסיקלי. ב-2005 נפתח מרכז הקניות "קניון עמק אימפריאל" שמשך אליו קונים מאזור העמק, כולל תושבים ותיירים מעבר לגבול ממקסיקלי, התורמים למכירות הקמעונאיות של המחוז.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיונות אלגודונס
רכבי שטח בדיונות במהלך סוף השבוע של יום הנשיא 2007

תיירות נחשבת כתעשייה משנית בעמק אימפריאל. מבקרים רבים מגיעים לאזור כדי לבקר את ימת סלטון, האגם הגדול ביותר של קליפורניה, המקבל את מימיו מעודפים ומניקוז של תעלות ההשקיה, ואת דיונות אלגודונס.

יעד פופולרי נוסף הם הרי הגעש ובורות הבוץ של ימת סלטון, השוכנים בשדה פתוח בצד המזרחי של ימת סלטון. הטמפרטורה של הבוץ היא בדיוק מעל טמפרטורת הסביבה וניתן ללכת ישר עד פתחי הפליטה. עם זאת, זוהי מערכת טבעית והטמפרטורות משתנות. מומלץ להיזהר. המיקום מתאפיין במספר חרוטים אפורים המגיעים לגובה של שני מטרים ושקעים מלאים בוץ מבעבע. תוואים אלה הן תוצאה של פעילות גאותרמית באזור.[10]

טיולים בטרקטרונים הם פעילות פופולרית נוספת במהלך חודשי החורף. "אזור הנופש המדינתי לרכבים דיונות הֶבֶּר" (Heber Dunes State Vehicular Recreation Area) שוכן דרומית לאל סנטרו, ומיועד בעיקר לתנועת רכבי שטח. אזור הנופש של דיונות החול בעמק מושך אליו מאות אלפי נהגים חובבי נהיגת שטח בסופי שבוע טובים. צפייה בעופות היא פעילות פופולרית, שכן באזור יש בתי גידול טבעיים ומינים נדירים. בעמק אימפריאל יש מגוון של מסלולי גולף מצוינים לכל הרמות. מסלולי הגולף הם בהוטוויל, בראולי ואל סנטרו.

אתרים מעניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורט יומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצר פורט יומה שוכן על גדות נהר הקולורדו בוינטרהייבן. הוא הוקם בתחילה לאחר סיום מלחמת ארצות הברית-מקסיקו ב-1848, ושכן לראשונה כקילומטר לפני השפך של הנהר חילה. מטרתו הייתה להגן על הקהילה של יומה באריזונה שזה עתה קמה בצד השני של נהר הקולורדו, ולהגן על הגבול הסמוך עם מקסיקו. במרץ 1851 הועתק המוצב לגבעה קטנה על הגדה המערבית של הקולורדו מול העיר יומה באתר שבו היה קודם "מיסיון פוארטו דה פוריסימה קונספסיון" (Mission Puerto de Purísima Concepción). באתר שכן קודם מחנה קלהון (Camp Calhoun) שהוקם ב-1849. פורט יומה הוקם על מנת להגן על הנתיב הדרומי של המהגרים לקליפורניה, ובמטרה להשקיט את האינדיאנים הלוחמניים בני הקווצ'אן (המכונים גם יומה) שהתגוררו באזור בקוטר 150 קילומטרים סביב המבצר.[11]

בלו איינג'לס

בלו איינג'לס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה הצבאי של חיל הים האמריקאי באל סנטרו הוא משכן החורף של טייסת הראווה בלו איינג'לס. משדה תעופה זה מתחילה עונת מופעי הראווה של הטייסת, מסורתית מחודש מרץ.[12]

מרכז הירידים והתערוכה של עמק אימפריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הירידים והתערוכה של עמק אימפריאל (Imperial Valley Expo & Fairgrounds) הוא משכן ל"פייסטה והיריד של אמצע החורף בקליפורניה" (California Mid-Winter Fair and Fiesta), שהוא היריד המקומי במחוז. הוא גם משכן למסלול מרוץ המכוניות בן 600 מטרים של עמק אימפריאל (Imperial Valley Speedway).[13]

דיונות החול אלגודונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם דיונות אלגודונס (Algodones Dunes) מתייחס לכלל השטח המאופיין על ידי דיונות חוליות בעוד שההגדרה המנהלית מתייחסת לחלק המנוהל על ידי לשכת ניהול הקרקעות הקרוי "אזור הנופש דיונות החול אימפריאל" (Imperial Sand Dunes Recreation Area, לעתים קרויים "Glamis Dunes" – "דיונות גלמיס"). דיונות החול אלגודונס הם דיונות החול הנרחבות ביותר בקליפורניה. מערכת הדיונות משתרעת לאורך 60 קילומטרים בקצה המזרחי של האזור החקלאי של עמק אימפריאל ברצועה שרוחבה הממוצע 8 קילומטרים. מערכת הדיונות מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הצפוני ידוע כ"ממות ואש" (Mammoth Wash – "נחל האכזב העצום"). דרומית לממות ואש שוכן "אזור הטבע הבראשיתי צפון דיונות אלגודונס" (North Algodones Dunes Wilderness) שהוקם ב"חוק הגנת המדבר של קליפורניה" (California Desert Protection Act) ב-1994. אזור זה סגור לכלי רכב ממונעים והגישה היא ברגל או על גב סוס. האזור הגדול ביותר והמצוי בשימוש הנרחב ביותר מתחיל בכביש מדינתי 78 וממשיך דרומה מעבר לכביש בין-מדינתי 8. תצורות הדיונות הרחבות מציעות נוף ציורי, הזדמנות לראות צמחים ובעלי חיים נדירים, ומגרש משחקים לטרקטורונים וחובבים של סיורים מחוץ לשבילים הסלולים. הדיונות פופולריות גם כאתר לסרטים והיו אתר לסרטים כדוגמת מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי.[14]

נהר הקולורדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר הקולורדו

נהר הקולורדו הוא יעד פופולרי לספורט המים כולל, דיג, שיט בסירות, סקי מים ואופנועי ים. הנהר קולורדו זורם בדרום-מערב ארצות הברית וצפון-מערב מקסיקו, אורכו כ-2,330 קילומטרים, והוא מנקז חלק מהאזורים הצחיחים במדרון המערבי של הרי הרוקי. הנהר זורם מצפון מאגם גרנד בקולורדו עד למפרץ קליפורניה. עם זאת, במשך מרבית השנה לא זורמים מים בקולורדו מגבול ארצות הברית-מקסיקו למפרץ בשל ניצול המים לחקלאות ושתייה.

הר הישועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר סלווישן (Salvation Mountain, "הר הישועה" שוכן ב-33°15′14.9″N 115°28′21.4″W / 33.254139°N 115.472611°W / 33.254139; -115.472611) הוא הר מלאכותי צבעוני צפונית לקאליפטריה, סמוך לסלאב סיטי (Slab City). הוא בנוי מטיט, קש ואלפי ליטרים של צבע. את ההר הקים לאונרד נייט (Leonard Knight) כדי להעביר את המסר כי "אלוהים אוהב את כולם". מר נייט סירב לקבל תרומות ניכרות של כסף ועבודה מצד תומכים שרצו לשנות את המסר שלו של אהבה אוניברסלית למען או נגד קבוצות מסוימות.

הפארק המדברי המדינתי אנזה-בורגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף באנזה בורגו

הפארק המדברי המדינתי אנזה-בורגו (Anza-Borrego Desert State Park), שחלקים ממנו שוכנים בעמק אימפריאל הוא הפארק המדינתי הגדול ביותר בקליפורניה. 800 קילומטרים של דרכי עפר, 12 שטחי טבע בראשיתיים וקילומטרים של שבילי הליכה מאפשרים למבקרים הזדמנות שאין דומה לה לחוות את פלאיו של מדבר קולורדו. הפארק קרוי על שמו של חוקר הארצות הספרדי חואן באוטיסטה דה אנסה (Juan Bautista de Anza) והשם הספרדי בורגו, או כבש גדול-קרניים. בפארק מציע צפייה בנחלי אכזב, פרחי בר, חורשות דקלים, קקטוסים ונופים נרחבים. המבקרים עשויים לראות קוקייה רצנית גדולה (Geococcyx californianus, באנגלית Greater roadrunner), עיט זהוב, שועל מקרוטיס, אייל פרדי שחור-זנב דרומי ותת-המין Ovis Canadensis cremnobates של כבש גדול-קרניים, כמו גם איגואנת המדבר (Dipsosaurus dorsalis), צ'קוואלה ועכסן עכני (Crotalus cerastes).

קניון המאובנים והנקיק הצבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוכן בסמוך לאוקטייו בהרי קויוט (Coyote Mountains), קניון המאובנים (Fossil Canyon) והאזור סביבו הוא אתר מעולה לחובבי סלעים וציידי מאובנים. המאובנים במקום זה אינם דינוזאורים, אלא צדפות ואלמוגים מתקופת המיוקן כאשר האזור שכן מתחת לים.

"הנקיק הצבוע" (Painted Gorge), שוכן בצד המזרחי של הרי קויוט, בנוי מסלעי יסוד, סלעים מותמרים וסלעי משקע. חום ותנועות טקטוניות יצרו צורות וצבעים מרהיבים. כתום, אדום, סגול וסגלגל מעורבים בחום ושחור יוצרים לוח צבעים כאשר השמש מאירה עליהם ויוצרת צללים באתר גאולוגי מיוחד זה.[15]

מקלט חיות הבר הלאומי אימפריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת מסקיט (Mesquite point) במקלט חיות הבר הלאומי אימפריאל

מקלט חיות הבר הלאומי אימפריאל (Imperial National Wildlife Refuge) מגן על בית גידול של חיות בר לאורך 50 קילומטרים של נהר הקולורדו התחתון באריזונה ובקליפורניה, כולל הקטע האחרון של הנהר לפני שהוא נכנס למקסיקו. הנהר, האגמים והביצות שלצידו הם נווה מדבר ירוק, בניגוד להרים המדבריים המקיפים אותו. זהו מקום מקלט וקינון לעופות נודדים וחיות בר מדבריות מקומיות.[16]

מקלט חיות הבר הלאומי סוני בונו ימת סלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלט חיות הבר הלאומי סוני בונו ימת סלטון

מקלט חיות הבר הלאומי סוני בונו ימת סלטון (Sonny Bono Salton Sea National Wildlife Refuge) שוכן 60 קילומטרים צפונית לגבול מקסיקו בקצה הדרומי של ימת סלטון. המקלט שוכן בנתיב הנדידה הפסיפי (Pacific Flyway) של העופות הנודדים, הוא ייחודי בהיותו שוכן 69 מטרים מתחת לפני הים. בשל מיקומו הדרומי, היותו מתחת לפני הים והיותו חלק ממדבר קולורדו נמדדים באתר טמפרטורות בין הגבוהות ביותר בארצות הברית. הטמרטורה ביום בין מאי לאוקטובר גבוהה בדרך כלל מ-38°C כשטמפרטורות בין 46°C ל-49°C נמדדו מדי שנה.[17]

מקסיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר הגבול מקסיקלי במקסיקו מציעה שירותים של עיר גדולה כדוגמת מוזיאונים, גן חיות, מרכז ספורט וכינוסים ושדה תעופה בינלאומי. מבקרים חוצים מדי יום את הגבול מקלקסיקו בארצות הברית ברגל או במכונית. מסעדות, דוכני טאקו, בתי מרקחת, בארים ומועדוני ריקודים הם חלק מהאטרקציות שמציעה העיר למבקרים. דוכנים וחנויות רבות מוכרות חפצי אומנות ומזכרות מקסיקניים והם שוכנים גם במרחק הליכה קצר מהגבול. בנוסף, תושבים רבים מקליפורניה, אריזונה ונבדה באים לקבל טיפולי שיניים או לשירותי רפואה במקסיקלי משום שהם זולים יותר מהמקבילים בארצות הברית. הגיל המינימלי המותר לשתיית אלכוהול במקסיקו הוא 18 (בהשוואה ל-21 בארצות הברית), וחוק זה הפך את מקסיקלי ליעד נפוץ לביקורים בסוף שבוע של תלמידי בתי ספר תיכונים וסטודנטים מדרום קליפורניה. העיר שוכנת קרוב למוקד של רעידת האדמה בבאחה קליפורניה ב-4 באפריל 2010.

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהר ניו
שדות בעמק אימפריאל

אף שהאזור שוכן בקטע ממדבר סונורה המכונה מדבר קולורדו, שבו יש טמפרטורות גבוהות ומעט משקעים (כ-76 מילימטרים בממוצע לשנה), הכלכלה מבוססת במידה רבה על החקלאות בעזרת השקיה, שמימיה מגיעים כולם מנהר הקולורדו דרך התעלה הכול-אמריקנית. אלפי דונמים של קרקע חקלאית משובחת הפכו את המדבר לאחד מהאזורים החקלאיים הפוריים ביותר בקליפורניה המגדל יבולים בשווי של מעל למיליארד דולר מדי שנה. חקלאות היא התעשייה הגדולה ביותר בעמק אימפריאל, כשמעל לרבע מכלל המועסקים בעמק עובדים בחקלאות. המחיר לסביבה הוא שדרומית לתעלה הנהר קולורדו לא זורם מעל לקרקע אל מקסיקו במשך מרבית השנה.

מערכת נרחבת של תעלות, סכרי ביקורת וצינורות מזרימה את המים לכל רחבי העמק. המערכת מהווה את נפת ההשקיה אימפריאל (Imperial Irrigation District) או בראשי תיבות IID. מערכת חלוקת המים כוללת מעל ל-2,300 קילומטרים של תעלות ומעל ל-1,800 קילומטרים של צינורות. מספר התעלות והצינורות השונים עולה על מאה. המים המיובאים ועונה הארוכה שבה ניתן לגדל מאפשרים שני מחזורים של יבולים בשנה, ועמק אימפריאל הוא מקור עיקרי בחורף לפירות וירקות, כותנה ודגנים לשוק האמריקני והבינלאומי. אלפלפה הוא יבול עיקרי נוסף שגדל בעמק אימפריאל. עודפי המים מהשדות מוזרמים דרך מערכת הניקוז התת-קרקעית לימת סלטון, שתוכננה לשמש מאגר למי נגר מחקלאות, כאשר השיקולים של איכות הסביבה לא נלקחו בחשבון.

אנרגיה מתחדשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על קטע בן כ-15 קילומטרים של התעלה הכול-אמריקנית מערבית ליומה באריזונה. הערה: הצפון הוא בפינה הימנית.

עמק אימפריאל הפכה לחממה למיזמים של אנרגיה מתחדשת, הן אנרגיה סולארית והן אנרגיה גאותרמית.[18] תופעה זו מונעת בחלקה על ידי ההתחייבות של קליפורניה לייצר 33% מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים עד 2020, קרינת השמש הגבוהה כל השנה, האבטלה הגבוהה, הקרבה למרכזי אוכלוסייה גדולים על החוף, וכן שטחים גדולים של ארץ המדבר שלא ניתן לנצלם לכל מטרה אחרת.[18]

מרבית הקרקעות המתאימות לייצור אנרגיה ירוקה שייכת לממשל הפדרלי (לשכת ניהול הקרקעות). נכון לאפריל 2008 קיבלה הלשכה 163 בקשות להקמת מיזמים של אנרגיה מתחדשת על שטחים בגודל 6,500 קילומטרים רבועים בקליפורניה, "כמעט כולם מתוכננים לעמק אימפריאל ולמדבר צפונית לעמק".[18] בין המיזמים: חברת סטירלינג אנרג'י (Stirling Energy Systems) שבנתה מתקן סולארי (Imperial Valley Solar Farm), שבמקור נועד להפיק חשמל באמצעות מנוע סטירלינג, אבל לאחר שהחברה פשטה את הרגל הוסב להפקת חשמל בעזרת תאים פוטו-וולטאיים, וחברת BHE Renewables המפעילה מתקן גאותרמי המסוגל להפיק חשמל בהספק של 338 מגה-ואט,[19] מספיק על מנת לענות על צורכי החשמל של 300,000 בתים.[18]

ב-2012 רכשה חברת סינתטיק גנומיס (Synthetic Genomics) 33 דונם בעמק אימפריאל שבו היא מגדלת אצות במטרה להפיק מזון ודלק.[20][21]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק אימפריאל ועמק מקסיקלי שותפים לקשר בינלאומי של התרבויות האמריקנית וההיספנית. בצד של ארצות הברית, רוב התושבים הם אמריקנים-מקסיקנים או ממוצא לטינו-אמריקני, בעוד שהצד המקסיקני הושפע מאוד מהתרבות האמריקנית במשך עשרות רבות של שנים. בעמק יש ייצוג רב-גזעי של אמריקנים ממוצא שחור, אירופאי, ממזרח ומדרום אסיה ואינדיאנים.

על פי מפקד האוכלוסין של ארצות הברית משנת 2000, חיו במחוז 142,361 תושבים ב-39,384 משקי בית ו-31,467 משפחות. צפיפות האוכלוסין הייתה 13 נפשות לקילומטר רבוע. היו במחוז 43,891 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של 4 יחידות דיור לקילומטר רבוע. ההרכב האתני של המחוז היה 49.4% לבן, 4.0% שחור או אפרו-אמריקני, 1.9% ילידים אמריקאים (אינדיאנים), 2.0% אסיאתיים, 39.1% בני גזעים אחרים ו-3.7% משני גזעים או יותר. 72.2% מהאוכלוסייה היו היספנים או לטינו מכל גזע. 65.7% דיברו ספרדית כשפתם הראשונה ו-32.3% אנגלית.

היו 39,384 משקי בית, בהם 46.7% היו עם ילדים מתחת לגיל 18 המתגוררים עמם, 57.7% היו זוגות נשואים החיים יחד, 17.1% היו נשים ללא נוכחות של בעל, ו-20.1% לא היו משפחות. 17.1% מכלל משקי הבית היו בודדים ו-8.1% היו אנשים בגיל 65 ומעלה שגרים לבדם. גודל משק הבית הממוצע היה 3.33 וגודל המשפחה הממוצעת היה 3.77. במחוז הייתה פריסת הגילים באוכלוסייה של 31.4% מתחת לגיל 18, 9.9% מ-18 ועד 24, 30.4% מ-25 עד 44, 18.2% 45-64, ו-10.0% שהיו בני 65 שנים ומעלה. הגיל החציוני היה 31 שנים. היחס בין נשים לגברים היה 100 ל-109.3, כאשר מעל גיל 18 היחס היה 100 ל-111.4.

ההכנסה החציונית למשק בית במחוז הייתה 31,870 דולר, וההכנסה החציונית למשפחה הייתה 35,226 דולר. ההכנסה החציונית של גברים הייתה 32,775 דולר ושל הנשים 23,974 דולר. ההכנסה לנפש במחוז הייתה 13,239 דולר. כ-19.4% מהמשפחות ו-22.6% מהאוכלוסייה היו מתחת לקו העוני, כולל 28.7% מתחת לגיל 18 ו-13.6% מבני 65 ומעלה.

משמאל לימין לגונה סלאדה, עמק מקסיקלי, עמק אימפריאל, ימת סלטון ועמק קואצ'לה

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז אימפריאל הוא מעוז דמוקרטי בבחירות לנשיאות, לקונגרס ולרשויות המקומיות. הרפובליקני האחרון שזכה ברוב במחוז היה ג'ורג' הרברט ווקר בוש בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988.

ב-4 בנובמבר 2008 הצביעו 69.7% מהמשתתפים בהצבעה במחוז אימפריאל בעד הצעה 8, אשר תיקנה את חוקת קליפורניה שאסרה על נישואים חד-מיניים, התמיכה הגדולה ביותר להצעה מאשר כל מחוז דמוקרטי אחר.

מחוז אימפריאל מיוצג בקונגרס של ארצות הברית על ידי המחוז ה-51 של קליפורניה, במחוז ה-56 של אספת הנבחרים של קליפורניה ובמחוז ה-40 של הסנאט של קליפורניה. בכולם הנציג הוא דמוקרט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Benny J. Andrés, Jr. Power and Control in the Imperial Valley: Nature, Agribusiness, and Workers in the California Borderland, 1900–1940. College Station, TX: Texas A&M University Press, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמק אימפריאל בוויקישיתוף
הר סיגנל בעמק אימפריאל
Magnify-clip.png
הר סיגנל בעמק אימפריאל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



קואורדינטות: 32°44′51″N 114°57′48″W / 32.74750°N 114.96333°W / 32.74750; -114.96333