תקצוב משתף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקצוב משתף או תקצוב השתתפותי (באנגלית: Participatory budgeting) הוא תהליך המאפשר לאזרחים מן השורה להשתתף בהחלטות הנוגעות לתקציב הציבורי. [1] תקצוב השתתפותי הוא אחד התהליכים הנכללים במסגרת הרחבה יותר של דמוקרטיה השתתפותית. תקצוב משתף בוצע לראשונה בברזיל בשנת 1989. משם הרעיון התפשט למדינות נוספות, ונכון ל-2023 הוא מיושם במעל 7,000 ערים בחמש יבשות.[2]

התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליכי תקצוב משתף עשויים להיות שונים מעיר לעיר וממדינה למדינה, אבל בגדול הם כוללים מספר שלבים בסיסיים:

  1. קביעת מסגרת התקציב: בשלב זה, העירייה מחליטה איזה חלק מהתקציב העירוני להקדיש למיזמים של תקצוב משתף (לדוגמה, פריז הקדישה כ-75 מיליון יורו לתקצוב השתתפותי בשנת 2023).[2]
  2. העלאת רעיונות: פעילים מקומיים (נבחרים או מתנדבים) נפגשים עם נציגי העירייה, ומעלים רעיונות למיזמים היכולים לסייע לאזור שלהם או לעיר כולה. ניתן לשתף גם לשתף בשלב זה את כל אזרחי העיר, למשל על ידי מפגשים ציבוריים פיזיים או וירטואליים. בערים גדולות, מקובל לחלק את העיר למחוזות גאוגרפיים, ולקיים את הדיונים בכל מחוז בנפרד, משיקולי יעילות.
  3. ניתוח הרעיונות: הרעיונות השונים מחולקים לקטגוריות, כגון: תשתית, תחבורה, בריאות וכו'. לכל קטגוריה, ישנה ועדת מומחים הדנה בהצעות למיזמים, מפתחת ומשכללת את ההצעות לכדי תוכניות מפורטות, ומחשבת את העלות של כל מיזם.
  4. הצבעה: הרשימה הסופית של מיזמים מוצגת לציבור. מתבצע תהליך של הצבעה, שבו כל אזרח בעיר מקבל את רשימת המיזמים, ומתבקש לסמן את המיזמים החשובים בעיניו. ההצבעה יכולה להתבצע בטפסי נייר בקלפי, או אונליין דרך אתר אינטרנט. ישנן תצורות שונות של הצבעה, המאפשרות לאזרחים לא רק לסמן את רשימת המיזמים הרצויים, אלא גם לדרג אותם או לתת ניקוד לכל מיזם.
  5. חישוב התוצאות: לאחר ההצבעה, משתמשים באלגוריתם המחשב את רשימת המיזמים ה"זוכים". ערים שונות משתמשות באלגוריתמים שונים (ראו פירוט בהמשך).
  6. ביצוע המיזמים: בהתאם לרשימת הזוכים מהשלב הקודם.

תהליך זה חוזר מדי שנה, בהתאם למחזור התקציב העירוני.

אלגוריתמים לחישוב התוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלגוריתם הפשוט ביותר לחישוב התוצאות הוא לבחור את המיזמים שקיבלו הכי הרבה קולות. אולם אלגוריתם זה עלול להזניח את דעת המיעוט. לדוגמה, נניח שבעיר מסוימת, 60% מהתושבים גרים בצפון, ו-40% גרים בדרום. אם כל אזרח יצביע למיזמים הנמצאים באזור שלו, אז 100% מהתקציב ילך לצפון, והדרום לא יקבל כלום.

לפיכך, ישנן ערים המשתמשות באלגוריתמים מתקדמים יותר, המבטיחים שכל מגזר באוכלוסייה יקבל ייצוג הוגן בתקציב, בהתאם לגודלו. לדוגמה, כלל החלקים השווים (Method of Equal Shares) הוא אלגוריתם הבוחר מיזמים באופן סדרתי. האלגוריתם נותן לכל אזרח 'תקציב' וירטואלי, שבו הוא יכול להשתמש כדי 'לממן' מיזמים שהוא הצביע עבורם. לאזרחים התומכים במיזמים שכבר נבחרו, יהיה פחות 'תקציב' וירטואלי למימון המיזמים הבאים; ולאזרחים שהמיזמים שהם תומכים בהם עדיין לא נבחרו, יהיה יותר 'תקציב'. כתוצאה מכך, מובטח ייצוג יחסי הוגן לכל המגזרים. יש להדגיש, שלא צריך להגיד לאלגוריתם מי הם המגזרים; האלגוריתם מזהה אותם בעצמו, באופן אוטומטי, בהתאם להצבעות. עבור כל קבוצה של בוחרים, המצביעים עבור אותם מיזמים, מובטח שייבחרו מיזמים שהם תומכים בהם, בכמות יחסית לגודל הקבוצה.[3]

תקצוב השתתפותי דיגיטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להקל על תהליך ההצבעה, ספירת הקולות וחישוב התוצאות, מקובל להשתמש בהצבעה דיגיטלית. הצבעה דיגיטלית דרך האינטרנט בוצעה לראשונה בעיר איפטינגה שבברזיל בשנת 2001.[4] אפשרות ההצבעה המקוונת שולבה מאוחר יותר בתקצוב המשתף של ריו גרנדה דו סול בשנת 2003,[5] ובעיריית בלו הוריזונטה בשנת 2006.[6] מאז, מספר יוזמות התקצוב המשתפות שכללו הצבעה מקוונת גדל ברחבי העולם, וכולל ערים כמו פריז,[7] ניו יורק,[8] ליסבון,[9] מדריד,[10] ומקסיקו סיטי.[11]

ההשפעות של ההצבעה המקוונת בתקצוב השתתפותי עדיין לא נחקרו בהרחבה. מחקר משנת 2006, שבחן את התקצוב ההשתתפותי של בלו הוריזונטה, מעלה כי הצבעה מקוונת סייעה בהגדלת מספר המשתתפים בתהליך.[6] מחקר שנערך בשנת 2015 על ריו גרנדה דו סול הראה עלייה של 8.2% בשיעור ההצבעה הכולל בעקבות ההצבעה המקוונת, כאשר הערוץ המקוון משך משתתפים צעירים יותר, גברים, עשירים ומשכילים יותר.[12] למרות ההבדלים הללו בנתונים הדמוגרפיים של המשתתפים, מחקר משנת 2017 מצא שהכנסת הצבעה מקוונת בריו גרנדה דו סול לא הובילה להבדל שיטתי בבחירות ההצבעה בין מצביעים מקוונים ולא-מקוונים.[13]

טלפונים ניידים וקוויים שימשו גם-כן כדי לעודד השתתפות. עיריית איפטינגה הייתה הראשונה שהפעילה טלפוניה בשנת 2005, על ידי יצירת מספר חיוג חינם לאזרחים לציון העדפותיהם להקצאות תקציב, ועל ידי שליחת הודעות קוליות וטקסט אוטומטיות שתמרצו את האזרחים להשתתף בפגישות המקדימות. כמה יוזמות השתמשו בהודעות טקסט כדי לאפשר הצבעה ניידת - כמו לה פלאטה וקאסקאיס בפורטוגל; אך רוב השימוש היה כדי לעודד השתתפות בהצבעה, באופן אישי או דרך האינטרנט.

הדרישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי שתהליך של תקצוב משתף יצליח, דרושים מספר גורמים:[14]

  • תמיכה חזקה של ראש העיר, המעוניין בהצלחת התהליך;
  • חברה אזרחית המוכנה ומסוגלת לתרום לדיונים מתמשכים על מדיניות;
  • סביבה פוליטית תומכת - פוליטיקאים המעוניינים לתרום להצלחת התהליך ולא להכשיל אותו;
  • משאבים כספיים למימון המיזמים שנבחרו על ידי האזרחים.

ישנן שתי גישות שבאמצעותן מתגבש תקציב משתף: מלמעלה למטה ולמטה למעלה.

  • בגישה מלמעלה למטה, תקצוב משתף הוא דרישה של הממשלה הפדרלית, שהעיריות חייבות לבצע (כך המצב בפרו).
  • בגישה מלמטה למעלה, מועצות מקומיות יוזמות תקצוב משתף ללא תלות בסדר היום הלאומי (כך המצב בפורטו אלגרה). בגישה זו, ארגונים לא-ממשלתיים וארגונים מקומיים ממלאים תפקידים מכריעים בגיוס והסברה לחברי הקהילה.

היתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה העיקרית ביישום תקציב משתף היא הגדלת המעורבות של האזרחים בחיי העיר והקהילה. המטרה היא, שהאזרחים ירגישו אחראיים ומעורבים יותר לנעשה בסביבתם, תוך כדי שהם מעלים רעיונות "מהשטח" ודנים בהם עם שכניהם. מספר מחקרים מדעיים מצאו גם יתרונות כמותיים-מדידים לתקצוב השתתפותי.

שיפור איכות החיים של האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מחקרים מראים, שבערים המפעילות תקצוב משתף לאורך זמן, חל שיפור ניכר בתנאי החיים של האזרחים:

  • תקצוב משתף בברזיל הוביל להפחתה בתמותת התינוקות. המחקר מצא כי שיעורי תמותת תינוקות נמוכים משמעותית בממשלות המשתמשות בתקצוב משתף בהשוואה לאלו שלא. זאת בשל העובדה שתמותת תינוקות משפיעה באופן לא פרופורציונלי על קבוצות הכנסה עניות יותר מקבוצות בינוניות-גבוהות. תקצוב משתף מוביל לגידול בהשקעות המועילות לעניים, כגון תשתיות בריאות וביוב.[15]
  • תקצוב משתף מוביל לשיפור ניכר בנגישות ובאיכות של שירותי רווחה ציבוריים שונים. לדוגמה, בפורטו אלגרה, מספר משקי הבית המחוברים למים וביוב עלה מ-75% ב-1988 ל-98% ב-1997. מספר בתי הספר גדל פי ארבעה מאז 1986.[16]
  • מחקר חוצה-מדינות מצא כי השתתפות רבה יותר בהכנת התקציב ובביצועו תואמת הקצאה גדולה יותר של כספי ציבור לחינוך.[17]
  • מחקר שבחן את השפעת התקצוב המשתף בעיר ניו יורק גילה שהוא הוביל לירידה במספר שיחות התלונות (למספר 311), מה שמעיד על שיפור בביצועי השירות הציבורי.[18]
  • מחקר חוצה-מדינות מצא שתקצוב משתף משפיע לטובה על רווחתן של קהילות מוחלשות בברזיל, פרו ודרום קוריאה.[19]

שיפור יחסם של האזרחים לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מחקרים מראים, שתקצוב משתף משפיע באופן חיובי על יחסם של האזרחים לשלטון:

  • בדרום קוריאה, תקצוב משתף השפיע לטובה על תפיסות האזרחים ביחס לשקיפות השלטון, ושיפר את האמון בשלטון.[20]
  • בסין, תקצוב משתף איפשר לפתוח את תהליך קבלת-ההחלטות למשתתפים חדשים, ובפרט ל"אליטות מקומיות".[21]
  • בפראג, תקצוב משתף הגדיל את אחוז ההשתתפות בבחירות המקומיות. עם זאת, בערים אחרות בצ'כיה לא נמצאה השפעה משמעותית על אחוז ההשתתפות.[22]

הגדלת התקבולים ממיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מחקרים מראים, שתקצוב משתף איפשר להגדיל את שיעור גביית המיסים העירוניים:

  • בפורטו אלגרה, תקצוב משתף תרם לעלייה של 269% בהכנסות ממקור עצמי בין 1988 ל-2004.[23]
  • מחקר משווה על 25 ערים באמריקה הלטינית ובאירופה מצא ירידה משמעותית בהעלמת מס לאחר אימוץ תקצוב השתתפותי.[24]
  • מחקר של הבנק העולמי על 253 ערים בברזיל מצא שעיריות עם תקצוב השתתפותי אוספות בממוצע 39% יותר מיסים עירוניים מעיריות דומות בלי תקצוב השתתפותי.[25]

הגדלת הייצוג של מגזרים מוחלשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחקר שנעשה בפורטו אלגרה הראה, ששיעור ההשתתפות של נשים ואנשים מרקע סוציואקונומי נמוך בתקצוב השתתפותי גבוה יותר משיעור ההשתתפות שלהם בבחירות העירוניות.[26]
  • מחקר שנעשה בעיר ניו יורק הראה, ששיעור ההשתתפות של של נשים ושחורים בתקצוב השתתפותי גבוה יותר משיעור ההשתתפות שלהם בבחירות העירוניות.[27]

יתרונות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר סקירה שהתפרסם באתר PeoplePowered מנה 19 השפעות של תקצוב משתף, שנבדקו במחקרים:[28]

  1. המשתתפים רוכשים ידע אזרחי ופוליטי חדש.
  2. המשתתפים מפתחים כישורים אזרחיים, פוליטיים ודיוניים חזקים יותר.
  3. המשתתפים מפתחים גישות, עמדות וערכים חדשים.
  4. תקצוב משתף מפתח אמון הדדי בין המשתתפים, הממשלות, ומוסדות החינוך.
  5. תקצוב משתף יכול להגדיל את שיעורי ההצבעה בבחירות הרגילות, במיוחד באיזורי-הצבעה שבעבר הופלו לרעה.
  6. תקצוב משתף יכול להגדיל השתתפות פוליטית של יחידים מחוץ לבחירות, כגון: יצירת קשר עם נבחרי-ציבור והצעת פתרונות לבעיות של הקהילה.
  7. עיצובים ומימושים שונים של תקצוב משתף עשויים להרחיב או להצר את פערי ההשתתפות האזרחית (עיצובים שמדגישים בחירה עצמית, או בחירה של יחידים עם כישורי מנהיגות, מגדילים את פער ההשתתפות; עיצובים שמדגישים הגעה לקבוצות שוליים ובחירה אקראית של משתתפים מקטינים את פער ההשתתפות).
  8. ההשפעות על ידע, כישורים, גישות והתנהגויות תלויים בניסיון הקודם של המשתתפים, בתפקידים שהם ממלאים בתהליך, בעוצמת ההשתתפות, ובמשך ההשתתפות.
  9. יש מתאם חיובי בין תקצוב משתף לבין ירידה בתמותת התינוקות.
  10. יש מתאם חיובי בין תקצוב משתף עם "חוקי צדק חברתי" (- חוקים הדורשים שתקציב רב יותר יעבור לשכונות עניות יותר) לבין ירידה בתמותת התינוקות.
  11. בניית אוריינות-תקציב בקרב מנהיגים קהילתיים משפיעה על הרווחה יותר מאשר ניסיון לחנך את כל המשתתפים.
  12. בקהילות שהקדישו יותר כסף לנפש, שיעורי ההשתתפות היו גדולים יותר.
  13. אסטרטגיות שיווק וחינוך, ושיתוף פעולה עם ארגוני חברה אזרחית, משפיעים על שיעורי ההשתתפות.
  14. תקצוב משתף יכול להגדיל את מספר הארגונים של חברה אזרחית, ולהוביל ליותר שיתופי פעולה בין אירגונים כאלה, אם יש בו מאפיינים מסויימים של עיצוב מוסדי, המעודדים פעילות קבוצתית. מצד שני, עם עיצוב לא נכון, תקצוב משתף עלול גם להיות פגיע להשתלטות ע"י אליטות.
  15. תקצוב משתף עשוי לעודד פעילות קבוצתית לא רשמית, מעבר לארגוני חברה אזרחית.
  16. בעיריות המשתמשות בתקצוב משתף, תקבולי המס המקומי גדולים יותר.
  17. תקצוב משתף בדרך-כלל מוביל להקצאת כסף שונה מאשר במקומות ללא תקצוב משתף. לדוגמה, בניו יורק: יותר השקעה במוסדות חינוך, דיור ציבורי ושיפורי תחבורה, ופחות השקעה בפארקים ושימור בתים.
  18. תקצוב משתף המשתמש בקריטריונים של שיוויון, עשוי להביא להפניית תקציבים רבים יותר לקהילות עניות יותר.
  19. כל ההשפעות הנ"ל משתנות ממקום למקום.

הבעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנשים עניים במיוחד אין גישה לאמצעי הצבעה אלקטרוניים, וכתוצאה מכך שיעור ההשתתפות שלהם בהצבעה הוא נמוך, וההצבעה אינה משקפת בצורה נאמנה את הדמוגרפיה של העיר.[16] למרות זאת, תקצוב השתתפותי עדיין מביא לתוצאות טובות יותר (מבחינת ייצוג של מגזרים שונים) מהמצב הקיים בדמוקרטיה ייצוגית.[26]

בכמה ערים המפעילות תקצוב השתתפותי, אחוז ההשתתפות הכולל בהצבעה הוא נמוך מאד. לדוגמה, בכמה ערים בגרמניה שיעור ההצבעה היה 0.1%,[29] ובשיקגו בשנים 2012–2014 שיעור ההצבעה היה 1%-3%.[30]

ישנה טענה, שתקצוב השתתפותי עלול לפגוע בהקצאת המשאבים העירונית.[31] לדוגמה, בשיקגו, נטען כי האזרחים מעדיפים להשקיע בפרויקטים הנותנים סיפוק מיידי, כגון פרויקטים של פנאי ובילוי, על-פני השקעה בתשתיות.[32]

היסטוריה וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקצוב משתף פותח לראשונה בשנות ה-80 על ידי מפלגת הפועלים הברזילאית (PT), שהצהירה שהצלחה בבחירות אינה מטרה בפני עצמה, אלא קרש קפיצה לפיתוח דמוקרטיה השתתפותית. היו מספר ניסויים מוקדמים, אך התהליך המלא הראשון יושם בעיר פורטו אלגרה בברזיל, בשנת 1989. פורטו אלגרה היא עיר הבירה של מדינת ריו גראנדה דו סול, ומרכז תעשייתי, פיננסי ושירותי; בזמן היישום היו בה 1.2 מיליון תושבים. ההצלחה הראשונית של התקצוב המשתף בפורטו אלגרה הפכה אותה עד מהרה לאטרקטיבית לעיריות אחרות. עד 2001, יותר מ-100 ערים בברזיל יישמו תקצוב משתף. כיום ישנן שיטות שונות ליישום תקצוב משתף במדינות שונות. לדוגמה:

גישות בינלאומיות אלו שונות באופן משמעותי זו מזו, והן מעוצבות על ידי ההקשרים המקומיים שלהן.

דוגמאות מפורטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטו אלגרה, ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה שנחקקה בברזיל בשנת 1988 אפשרה לכוחות פוליטיים לבצע ניסיונות חדשים בהשתתפות אזרחים בתהליכי קבלת החלטות ברשויות מקומיות. בשנת 1989, פורטו אלגרה אורגנה מחדש וחולקה ל 16 מועצות מקומיות אשר המשתתפים בהן נפגשו על בסיס שבועי או דו-חודשי על-מנת לדון בצורכי האזרחים המקומיים, ומתוך כך, לבחון את סדרי העדיפויות התקציביים. לכל האזרחים יש אפשרות להשתתף, לארגונים קהילתיים אין מעמד מיוחד.[38] המדיניות זכתה להצלחה רבה: מתוך מאות מיזמים שאושרו, ההשקעה במחוזות המגורים העניים של העיר עלתה על ההשקעה באזורים עשירים יותר כתוצאה ממדיניות ציבורית זו; מחוזות עם רמות עוני גבוהות יותר קיבלו חלק גדול יותר מההשקעה הציבורית.

  • בכל שנה, הרוב המכריע של עשרים עד עשרים וחמישה קילומטרים של מדרכה חדשה הלך לתושבים העניים של העיר.
  • כיום, ב-98% מכלל הדירות בעיר יש מים זורמים, לעומת 75% בשנת 1988;
  • כיסוי הביוב עלה ל-98% מ-46%.
  • בשנים 1992–1995, מחלקת הדיור הציעה סיוע לדיור ל-28,862 משפחות, לעומת 1,714 בתקופה זהה לפני יישום התקציב המשתף,
  • מספר מעונות היום גדל מ-2 ל-120, ומספר בתי הספר הציבוריים המתפקדים כיום הוא 86 לעומת 29 בשנת 1988.
  • הוקמו מפעלים למחזור פסולת בבעלות קואופרטיבית של תושבים, מפעלים לטיהור מי הנהר המקומי משפכים, מרכזי בריאות קהילתיים, ומיזם רחב ממדים לבניית בתים לחסרי הבית.

הדמוקרטיזציה של קבלת ההחלטות אף איפשרה את הרחבת המיסוי למימון המיזמים.[39] האומות המאוחדות אף הכתירו פעילות זו של העיר פורטו אלגרה כאחת מ-40 הפרקטיקות של ניהול עירוני הטובות ביותר בעולם.[38]

ניו יורק, ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניו יורק היא העיר הגדולה ביותר בארצות הברית, ובה מעל 8 מיליון תושבים. במועצת העיר יושבים 51 חברים, כל אחד מהם מייצג מחוז אחד בעיר ונבחר באופן אישי על ידי תושבי המחוז. בשנים 2011–2012, החליטו ארבעה חברי מועצה לבצע תהליך של תקצוב השתתפותי במחוזות שהם מייצגים, על כמיליון דולר המיועדים לאותם מחוזות. במשך השנים הפרויקט התרחב, וכיום (נכון ל-2023) 29 מתוך 51 חברי מועצה מבצעים תהליך דומה במחוזות שלהם.[40] התהליך נקרא PBNYC.

תיקון שאושר על ידי הבוחרים לאמנת העיר ניו יורק בנובמבר 2018 יצר ועדה חדשה למעורבות אזרחית (CEC) שהופקדה על תכנון ויישום תהליך תקצוב משתף כלל-עירוני החל מ-2020.[41] ועדה זו מרחיבה את התקצוב המשתף מעבר למגבלות התקציביות של המחוזות, מרכזת את התיאום ומאגמת משאבים מתקציב העיר כולה, במקום כספים ייחודיים של חברי מועצה בודדים.[33]

לפני קבלת מימון לתהליך כלל עירוני, ה-CEC הפעיל תחילה שני תהליכים מקומיים. הראשון היה "זה הכסף שלנו" ב-2019, שחילק 100,000 דולר לחמישה פרויקטים ממוקדי-נוער שהוגשו על ידי ארגונים המשרתים צעירים.[36] הפרויקטים נבחרו על ידי בני נוער בין הגילאים 9–24, מתוך חמישים הצעות. השני היה "הכסף של העם" ב-2021, שאפשר לתושבי 33 המחוזות שנפגעו הכי קשה במגפת הקורונה להצביע על אופן חלוקת 1.3 מיליון דולר לפרויקטים מקומיים.[37]

האיטרציה האחרונה של תקצוב משתף בניו-יורק נקראת גם "כסף העם", ומקצה 5 מיליון דולר למימון פרויקטים מקומיים ברחבי העיר.[42] באוקטובר 2022 התחיל תהליך יצירת רעיונות, שבו אנשים וארגונים יכולים להגיש הצעות. יצירת רעיונות יכולה להתבצע דרך אחד מ-86 ארגונים שותפים, או בפלטפורמה המקוונת של CEC. לאחר שלב הרעיונות, כל תושבי ניו יורק בני 14 ומעלה יוכלו להצביע על ההצעות שיקבלו מימון, במטרה ליישם את הפרויקטים הזוכים החל משנת 2024. לוח הזמנים של התהליך, (המחזור התשיעי - שנת 2023) הוא:[43]

  • אוקטובר-נובמבר: מקיימות פגישות בקהילה. התושבים מבצעים סיעור מוחות ומעלים רעיונות, וכן ממנים נציגים (Budget Delegates) לפיתוח הרעיונות. איסוף הרעיונות מתמקד במיוחד בקהילות שקשה להגיע אליהן, כמו מהגרים עם שליטה מוגבלת באנגלית, נוער, אזרחים ותיקים ותושבי דיור ציבורי.
  • נובמבר-פברואר: נציגי הקהילות מעבדים את הרעיונות והופכים אותם להצעות מפורטות, בהתאם לצורכי הקהילה, ובסיוע סוכנויות העירייה. הנציגים משתמשים בכלי לדירוג רעיונות,[44] שבו מדרגים כל רעיון על ידי הצורך, האפשרות, והשוויוניות, בסולם מ-1 ל-4. הפרויקטים המקבלים את סכום הנקודות הגבוה ביותר עוברים לשלב הבא.
  • אפריל: הקלפיות להצבעה נפתחות למשך תשעה ימים. ההצבעה פתוחה לכל תושב המחוז מעל גיל 14.
  • מאי-יוני: הפרויקטים הזוכים נכללים בתקציב העיר ניו-יורק לשנה הפיסקלית הבאה. הצוות והנציגים מעריכים את התהליך ומפקחים על ביצוע הפרויקטים הזוכים על ידי סוכנויות העירייה.
  • ההצעות מובאות להצבעה קהילתית, סוכנויות עירוניות מיישמות את הפרויקטים הזוכים.

דוגמאות לפרויקטים שזכו במחזור הקודם (המחזר השמיני):[45] בשכונה 3: חבילת הגנה לעצי רחוב (200 אלף דולר); שיפור התאורה בפארק השכונתי (600 אלף דולר); שדרוג ברזיות בבתי-ספר ציבוריים (300 אלף דולר). בשכונה 5: שיפוץ פארקים בכל רחבי השכונה (250 אלף דולר); נטיעת 60 עצים חדשים עם אמצעי-שמירה (225 אלף דולר); מחשבים ניידים ל-10 בתי-ספר ציבוריים (350 אלף דולר).

וייליצ'קה, פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייליצ'קה היא עיר בפולין ובה כ-26,000 תושבים. בשנת 2023, החליטה העירייה לבצע תקצוב השתתפותי בעזרת כלל חדש - כלל החלקים השווים (Method of Equal Shares) - שמטרתו להבטיח ייצוג הוגן לכל הקבוצות באוכלוסייה. התוכנית נקראה "המיליון הירוק", שכן סך התקציב שהוקצה היה מיליון זלוטי, והתהליך התמקד בפרויקטים של איכות הסביבה.[46] ציר הזמן של הפרויקט היה:

  • 3 במרץ 2023: הסברה לציבור על התהליך.
  • 8.3 - 25.3: הגשת הצעות לפרויקט. בשלב זה הוגשו 89 הצעות.
  • 25.3 - 31.3: בדיקת ההצעות שהוגשו. בשלב זה נדחו 25 הצעות ונשארו 64 הצעות.
  • 31.3: ההצעות שנשארו שנשמרו הוצגו לציבור. הפרויקטים הוצגו הן בטקסט (הסבר על פרטי הפרויקט) והן על גבי מפה.[47]
  • 3.4 - 22.4: הציבור הצביע על הפרויקטים שהוא תומך בהם. הפורמט היה הצבעת אישור: כל מצביע קיבל טופס עם רשימת הפרויקטים, ויכל לסמן פרויקט אחד או יותר שהוא תומך בהם. בהצבעה השתתפו 6586 תושבים, מתוכם:[48]
    • 3582 נשים ו-3004 גברים;
    • 28% מתחת לגיל 30, 37% בין 31 ל-45, 19% בין 46 ל-60, ו-16% מעל גיל 30;
    • 3328 הצביעו לפרויקט אחד בלבד; 1456 הצביעו בעד שני פרויקטים; 553 מצביעים ל-3 פרויקטים וכו'; 91 הצביעו עבור 14 פרויקטים או יותר.
  • 26.4: התוצאות פורסמו: 30 פרויקטים זכו. החישוב השתמש ב"שיטת החלקים השווים". ודוח טכני מפורט פורסם, כדי להראות את תהליך החישוב.[49]
    • דוגמאות לפרויקטים זוכים: רכישת 10 מלכודות צילום נגד משאיות אשפה ומזבלות בר (5000 זלוטי); חידוש השטחים ירוקים בצ'ורגוויצה על ידי שתילה (100,000 זלוטי); יצירת תנאים לפעילויות פנאי לתושבי ווגריצ'ה ווילקי (85,000 זלוטי); התקנת בתי-רביה לציפורים (600 זלוטי).

עלות תהליך ההצבעה הוא 10-20 אלף זלוטי (1%-2% מהתקציב הכולל), עבור הצבעה אלקטרונית דרך חברת תוכנה חיצונית. בנוסף, יש עלויות מנהליות של כ 4%-6% מהתקציב הכולל, עבור ניתוח ואימות פורמאלי של ההצעות לפרויקטים, וכן העלות המנהלית של יישום הפרויקטים.

תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתל-אביב נוהג החל משנת 1999 פרוייקט הנקרא שש"ת (=שדרוג השכונה על ידי התושבים, נקרא בעבר "תושבים עושים עיר"), שבמסגרתו תושבי השכונות השונות משתתפים בקביעת התקציב המיועד לשיפוץ השכונה שלהם.[50] העיר מחולקת ל-58 שכונות. בכל שנה, 12-20 שכונות משתתפות בתהליך. התקציב הכולל הוא כ-16 מיליון ש"ח, כך שכל שכונה מקבלת כמיליון ש"ח.[51] התהליך כולל שלושה שלבים:

  1. שלב גיבוש ההצעות: תושבי השכונה יכולים להציע פרויקטים עבור השכונה בשאלון קצר, או להשקיע יותר ולהשתתף בסדנות תכנון יחד עם אנשי מקצוע עירוניים.
  2. שלב ההצבעה: כל תושבי השכונה בוחרים את הפרויקט המועדף עליהם, מבין הפרויקטים שנוצרו בסדנות התכנון. התושבים יכולים להצביע באופן פיסי בקלפיות, או באופן דיגיטלי.[52]
  3. שלב הביצוע: הפרויקט שזכה במירב הקולות יבוצע על ידי העירייה תוך שנה. אם יישארו יתרות תקציב, הן יועברו לביצוע חלקים מהפרויקט שזכה במקום השני.

דוגמאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות נוספות ניתן למצוא כאן[53] וגם בויקיפדיה באנגלית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערן קליין ורונן גופר, תקציב משתף - מודל לשיתוף תושבים בתהליכי תקצוב עירוניים. אוניברסיטת תל אביב, יוני 2007, עמ' 4-5
  2. ^ 1 2 בדף List of participatory budgeting votes בוויקיפדיה האנגלית ניתן לקבל פרטים מלאים על תהליכי תקצוב השתתפותי בערים הגדולות יותר, כגון פריז, ניו יורק סיטי, מונטריאל ועוד.
  3. ^ ניתן לראות דוגמה מפורטת באתר equalshares.net
  4. ^ Abreu, Júlio Cesar Andrade de; Pinho, José Antonio Gomes de (2013). "Do analógico ao digital: democracia, internet e orçamento participativo" [From Analogue to Digital: Democracy, Internet and Participative Budgeting]. NGPA (בBrazilian Portuguese). Temas de Administração Pública. ISSN 1982-4637.
  5. ^ C. Peixoto, Tiago; Sifry, Micah L. (2017). Civic Tech in the Global South : Assessing Technology for the Public Good (PDF). World Bank. pp. 241–242. ISBN 978-0-9964142-27.
  6. ^ 1 2 Peixoto, Tiago (2008). "e-Participatory Budgeting: e-Democracy from Theory to Success?". SSRN Electronic Journal. doi:10.2139/ssrn.1273554. ISSN 1556-5068. S2CID 153840747.
  7. ^ "Participatory Budgeting in Paris, France – Participedia". participedia.net (באנגלית). 3 בינואר 2014. נבדק ב-2020-11-20. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Saad, Rodrigo (2020-06-01). "Internet Voting and the Equity of Participatory Budgeting Outcomes: A Study of New York City's Participatory Budgeting Initiative". Dissertations, Theses, and Capstone Projects.
  9. ^ "Participatory Budgeting in Lisbon, Portugal – Participedia". participedia.net (באנגלית). 8 ביולי 2008. נבדק ב-2020-11-20. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Decide.Madrid.es Online Participatory Budgeting – Participedia". participedia.net (באנגלית). 23 בפברואר 2016. נבדק ב-2020-11-20. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Presenta IECM Sistema Electrónico por Internet que se utilizará en elección de COPACOS y Consulta de Presupuesto Participativo". www.iecm.mx. 14 בינואר 2020. נבדק ב-2020-11-20. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Spada, Paolo; Mellon, Jonathan; Peixoto, Tiago; Sjoberg, Fredrik M. (2015-02-26). Effects of the Internet on Participation: Study of a Public Policy Referendum in Brazil (Report) (באנגלית). Rochester, NY: Governance Global Practice Group, World Bank Group. SSRN 2571083.
  13. ^ Mellon, Jonathan; Peixoto, Tiago; Sjoberg, Fredrik M (2017-06-01). "Does online voting change the outcome? Evidence from a multi-mode public policy referendum". Electoral Studies (באנגלית). 47: 13–24. doi:10.1016/j.electstud.2017.02.006. ISSN 0261-3794.
  14. ^ Shah, Anwar (2007). Shah, Anwar (ed.). Participatory Budgeting (PDF). Washington D.C.: The World Bank. doi:10.1596/978-0-8213-6923-4. hdl:10986/6640. ISBN 978-0-8213-6924-1. S2CID 239243049. נבדק ב-12 באפריל 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Gonçalves, Sónia (2014-01-01). "The Effects of Participatory Budgeting on Municipal Expenditures and Infant Mortality in Brazil". World Development. Decentralization and Governance (באנגלית). 53: 94–110. doi:10.1016/j.worlddev.2013.01.009. ISSN 0305-750X.
  16. ^ 1 2 Bhatnagar, Prof. Deepti; Rathore, Animesh; Torres, Magüi Moreno; Kanungo, Parameeta (2003), Participatory Budgeting in Brazil (PDF), Ahmedabad; Washington, DC: Indian Institutes of Management; World Bank
  17. ^ Caldas Montes, Gabriel; Esteves Piñeiro, Walter (2022). "Participatory Budgeting, Corruption and Government Spending on Education: Evidence Based on Panel Data Analysis for Developed and Developing Countries". The Journal of Developing Areas. 56 (1): 117–142. doi:10.1353/jda.2022.0014. ISSN 1548-2278. S2CID 243853907.
  18. ^ Sihotang, Andreas D. (2023). "Does participatory budgeting improve public service performance? Evidence from New York City". Public Management Review: 1–25. doi:10.1080/14719037.2023.2212259. S2CID 258736517.
  19. ^ Touchton, Michael; McNulty, Stephanie; Wampler, Brian (2023). "Participatory budgeting and well-being: Governance and sustainability in comparative perspective". Journal of Public Budgeting, Accounting & Financial Management. ahead-of-print (ahead-of-print). doi:10.1108/JPBAFM-04-2022-0067. S2CID 256584895.
  20. ^ Kim, Soonhee. "Citizen Participation, Transparency, and Public Trust in Government: Participatory Budgeting in Local Governments of Korea" (PDF). נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Frenkiel, Emilie (2020). "Participatory budgeting and political representation in China". Journal of Chinese Governance. 6: 1–23. doi:10.1080/23812346.2020.1731944. S2CID 216391982. נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ Kukučková, Soňa (2019). "Does Participatory Budgeting Bolster Voter Turnout in Elections ? The Case of the Czech Republic". Nispacee Journal of Public Administration and Policy. 12 (2): 109–129. doi:10.2478/nispa-2019-0016. S2CID 209379125.
  23. ^ Schneider, Aaron; Baquero, Marcelo (2006). "Get what you want, give what you can : embedded public finance in Porto Alegre". Working Paper. 266. Institute of Development Studies. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  24. ^ Cabannes, Yves (באפריל 2004). "Participatory budgeting: a significant contribution to participatory democracy". Environment and Urbanization (באנגלית). 16 (1): 27–46. doi:10.1177/095624780401600104. ISSN 0956-2478. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Touchton, Michael; Wampler, Brian; Peixoto, Tiago. 2019. Of Governance and Revenue : Participatory Institutions and Tax Compliance in Brazil. Policy Research Working Paper; No. 8797. World Bank, Washington, DC
  26. ^ 1 2 Smith, Graham (2009). Democratic Innovations: Designing Institutions for Citizen Participation. Theories of Institutional Design. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-51477-4.
  27. ^ "[BackChannel] Unequal Participation: Open Government's Unresolved Dilemma?". TechPresident. 6 בנובמבר 2020. נבדק ב-2020-11-20. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ compiled by Brian Wampler, Michael Touchton, Czarina Medina-Guce, Tarson Núñez, Greta Ríos, Carolin Hagelskamp, Celina Su, José María Marín, Manuela Maunier, Eliza Meriabe, Alisa Aliti Vlasic, Daniel Schugurensky, Andrés Falck, Patricia García Leiva, Karla Valverde Viesca, Cintia Pinillos, Gisela Signorelli, Aline Yunery Zunzunegui López, Amala Vattappally, Kanza Fatima, and Xingmiao Ruan., Impacts of participatory budgeting: what we know, PeoplePowered, ‏2022-04-01
  29. ^ Zepic, Robert; Dapp, Marcus; Krcmar, Helmut (2017). Participatory Budgeting without Participants: Identifying Barriers on Accessibility and Usage of German Participatory Budgeting. ieeexplore.ieee.org (באנגלית אמריקאית). pp. 26–35. doi:10.1109/CeDEM.2017.24. ISBN 978-1-5090-6718-3. S2CID 7094503. נבדק ב-2023-10-09.
  30. ^ Stewart, LaShonda M.; Miller, Steven A.; Hildreth, R. W.; Wright-Phillips, Maja V. (2014-04-03). "Participatory Budgeting in the United States: A Preliminary Analysis of Chicago's 49 th Ward Experiment". New Political Science (באנגלית). 36 (2): 193–218. doi:10.1080/07393148.2014.894695. ISSN 0739-3148. S2CID 144133546.
  31. ^ Gilman, Hollie. "Engaging Citizens: Participatory Budgeting and the Inclusive Governance Movement within the United States" (PDF). נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "The Pitfalls of Participatory Budgeting". Chicago Tonight | WTTW (באנגלית). נבדק ב-2017-12-11.
  33. ^ 1 2 "History". The Participatory Budgeting Project. אורכב מ-המקור ב-2012-09-25. נבדק ב-2019-04-05.
  34. ^ Shah, Anwar (2007). Shah, Anwar (ed.). Participatory Budgeting (PDF). Washington D.C.: The World Bank. doi:10.1596/978-0-8213-6923-4. ISBN 978-0-8213-6924-1. נבדק ב-12 באפריל 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ "Participatory Budgeting – Working together, making a difference". Toronto Community Housing.
  36. ^ 1 2 PB Hamilton, Ontario, CA, אורכב מ-המקור ב-2016-01-11, נבדק ב-2019-04-05.
  37. ^ 1 2 "Poitou-Charentes' participatory budget in the high schools", Participedia (wiki).
  38. ^ 1 2 Boaventura de Sousa Santos,Participatory Budgeting in Porto Alegre: Towards a Redistributive Democracy. in democratizing democracy: beyond the liberal democratic canon, Verso, Political Science, july 2007. http://www.boaventuradesousasantos.pt/media/Chapter%2011.pdf
  39. ^ על הדיכאון*, באתר העוקץ
  40. ^ "About PBNYC". Participatory Budgeting (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-10-09.
  41. ^ Plitt, Amy (2018-11-07). "NYC's ballot measures all receive decisive approval". Curbed NY. נבדק ב-2019-01-10.
  42. ^ Participatory budgeting (PDF), UK: CFE, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-03-11, נבדק ב-2019-04-05.
  43. ^ "Participate". New York City Council. נבדק ב-2023-11-20.
  44. ^ https://www.dropbox.com/s/4tx9tjz3cft5q0t/Idea%20Ranking%20Tool-Cycle%2012.pdf?dl=0
  45. ^ Cycle 8 Results, Participatory Budgeting (באנגלית אמריקאית)
  46. ^ "Budżet obywatelski | Miasto i Gmina Wieliczka". zb.wieliczka.eu (בפולנית). נבדק ב-2023-11-16.
  47. ^ "Mapa aktualnych projektów | Miasto i Gmina Wieliczka". zb.wieliczka.eu (בפולנית). נבדק ב-2023-11-16.
  48. ^ "Wyniki | Miasto i Gmina Wieliczka". zb.wieliczka.eu (בפולנית). נבדק ב-2023-11-16.
  49. ^ "Wieliczka Green Million - Vote Results". equalshares.net (באנגלית). נבדק ב-2023-11-16.
  50. ^ עיריית תל אביב, מהו פרוייקט שש"ת?
  51. ^ איתי פידלמן, תקציב משתף, באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ‏ל בתשרי ה'תשפ"א, 18.10.2020
  52. ^ תל חיים - שאלון העדפות, באתר שאלון גוגל, ‏2019-06-01
  53. ^ "Examples of PB". Participatory Budgeting Project (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2016-09-29.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תקצוב_משתף&oldid=38148620"