תרבות להט"ב ברוסיה
אף על פי שהחיים ברוסיה המודרנית מאפשרים הרבה יותר חירויות לנשים לסביות, גברים הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) מאשר לפני מהפכות 1989, אפליה לא רשמית ופחד עדיין מוגדרים כנוכחים בקרב האוכלוסייה הרוסית כלפי חברי הקהילה. "זה יהיה טיפשי לפרש כמה חירויות חדשות כסובלנות", אמר איגור קון, סוציולוג המוגדר בתור המומחה הידוע ביותר ברוסיה עבור פרקטיקות מיניות, ומחבר הספר "המהפכה המינית ברוסיה" (The Sexual Revolution in Russia).
חיי קהילת הלהט"ב ברוסיה דווחו לאורך השנים כגלויים הרבה פחות מאשר במדינות המערב,[1] עם מגמת קבלה גוברת בערים גדולות כגון מוסקבה וסנקט פטרבורג בהן נכללים מועדונים וגיי ברים כגון התחנה המרכזית וצדפה כחולה ופסטיבל הסרטים "Side by Side".[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוסיה של ימי הביניים הייתה ככל הנראה מוגדרת עם רמת קבלה גבוה מאוד כלפי הומוסקסואליות, כאשר מבקרים זרים במדינה הופתעו מגילויי חיבה בין הומוסקסואלים. החוקים הראשונים נגד הומוסקסואלים ברוסיה הגיעו במאה ה-18, תחת שלטונו של פיוטר הגדול, אך רק בחוקים צבאיים עבור חיילים.
בשנת 1832 כלל הקוד הפלילי את סעיף 995, שקבע כי "מוז'לוז'סטבו", או גברים השוכבים עם גברים, הוא מעשה פלילי שדינו בגלות לסיביר למשך עד 5 שנים. גברים השוכבים עם גברים התפרשו על ידי בתי המשפט כמשמעות של קיום מין אנאלי. יישום החוקים היה נדיר, ובתחילת המאה נמצאה הקלה של חוקים אלה והגברה כללית של סובלנות ונראות.
בעקבות מהפכת אוקטובר, המשטר הבולשביקי ביטל את הפללתה של הומוסקסואליות. עם זאת, תחת משטרו הרודני של יוסיף סטלין, ברית המועצות הפלילה מחדש הומוסקסואליות בצו שנחתם בסוף 1933. סעיף 121 החדש, שהעניש את מוז'לוז'סטבו במאסר של עד 5 שנים, כלל פשיטות ומעצרים בעוד הומוסקסואלים נשלחו למוסדות לחולי נפש או לעבודות פרך של כ-5 שנים.
סעיף 121 שימש לעיתים קרובות להארכת עונשי מאסר ושליטה במתנגדי משטר. בין הכלואים היו במאי הקולנוע הגאורגי סרגיי פרדג'אנוב והמשורר גנאדי טריפונוב. תחת ממשלו של מיכאיל גורבצ'וב, נוצר ארגון זכויות הלהט"ב הראשון ברחבי המעצמה אשר בראשו "ברית ההומואים והלסביות במוסקבה" עמדו יבגניה דבריאנסקאיה ורומן קלינין, שהפך לעורך עיתון הלהט"ב הרשמי הראשון, Tema (אפלה). התפרקותה של ברית המועצות האיצה את התקדמותם של זכויות להט"ב ברוסיה בעוד החלו להופיע פרסומים ומחזות הומוסקסואלים. בשנת 1993 נחתם חוק פלילי רוסי חדש אשר אינו כלל את סעיף 121 בתוכנו, בעוד גברים הומוסקסואלים שנכלאו החלו להשתחרר.
רוסיה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מצעד הגאווה במוסקבה
חיי קהילת הלהט"ב המודרניים ברוסיה נמצאים בתהליך של הגברת פתיחות החברה מאז תחילת המאה ה-21. העסקים הראשונים עם נטייה הומוסקסואלית החלו להופיע בהם: ברים, דיסקוטקים, סאונות ואף סוכנות נסיעות אם כי החיים של הומואים ולסביות במחוזות נותרו קשים, ישנם קהילות ותרבות להט"ב פתוחה בערים גדולות כגון מוסקבה וסנקט פטרבורג.[3] עם זאת, מפלגת השלטון השמרנית, רוסיה המאוחדת, לאורך השנים הגבילה את חופש הביטוי של חברי הקהילה הרוסית וחוקקה חוקים נגד תרבות להט"ב.
במסיבת עיתונאים ב-1 בפברואר 2007, נשאל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לחוות דעתו בעיצומה של המחלוקת על החלטתו של ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב, לאיסור על קיום מצעד הגאווה במוסקבה בעודו השיב כי, "בקשר למה שראשי האזורים אומרים, אני בדרך כלל משתדל לא להגיב. אני לא חושב שזה העסק שלי. היחס שלי להפגנות הומוסקסואלים ולמיעוטים מיניים באופן כללי הוא פשוט - זה קשור לעניין שלי. חובות רשמיות והעובדה שאחת הבעיות המרכזיות של המדינה היא דמוגרפית. אבל אני מכבד ואמשיך לכבד את החופש האישי על כל צורותיו, על כל ביטוייו".[4]
באוגוסט 2009 הכריז ראש המחוז המנהלי הצפוני של מוסקבה, אולג מיטבול, על כוונתו לסגור את מועדון ההומואים המוביל "Dusha i Telo" במוסקבה. פעיל הלהט"ב הרוסי ניקולאי אלכסייב ועמיתיו הובילו בקמפיין נגד סגירת המועדון. באוקטובר 2009 ארגן אלכסייב מסיבת עיתונאים במרכז העיתונות העצמאית בה דיברו כוכבי פופ רוסים בהם לוליטה מילבסקיה ולהקות "Shura" ו-"Mirazh" לתמיכה בקיום המועדון.[5] "Dusha i Telo" נסגר מאוחר יותר בעוד בתי המשפט קבעו כי סיום החוזה היה בלתי חוקי, אם כי המועדון לא נפתח שוב. באוקטובר 2010 פוטר אולג מיטבול מתפקיד ראש המחוז.
ב-2013 חתם פוטין על החוק נגד תעמולה הומוסקסואלית לאחר שהתקבל בדומה הממלכתית. החוק אוסר על הפצת "תעמולה הומוסקסואלית" לקטינים לכאורה, אם כי בפועל, אסר על כול הפגנה למען זכויות להט"ב, דיבור המגן על זכויות להט"ב או קביעה שמערכות יחסים חד-מיניות שוות למערכות יחסים הטרוסקסואליות.[6][7][8] החוק מחייב אזרחים רוסים שנמצאו אשמים בקנסות של עד 5,000 רובל ופקידי ציבור לקנסות של עד 50,000 רובל בעוד ארגונים או עסקים ייקנסו עד מיליון רובל וייאלצו להפסיק את פעילותם למשך עד 90 יום.[9] זרים עשויים להיעצר ולהיכנס למעצר עד 15 ימים ולאחר מכן להיות מגורשים מהמדינה וכן להיקנס בסך של עד 100,000 רובל. אזרחים רוסים המשתמשים באינטרנט או בתקשורת כדי לקדם "יחסים לא מסורתיים" ייקנסו עד 100,000 רובל.[10] בהתייחסו להצעת החוק טרם העברתה, הצהיר הנשיא פוטין, במהלך ביקור באמסטרדם באפריל 2013 באומרו כי, "אני רוצה שכולם יבינו שברוסיה אין הפרות של זכויות מיעוטים מיניים. הם אנשים, בדיוק כמו כולם, והם נהנים מזכויות וחירויות מלאות".[11]
במרץ 2018 אסרו השלטונות הרוסיים על אתר אינטרנט הלהט"ב הגדול במדינה, "Gay.ru" בשל "תעמולה של מערכות יחסים מיניות לא מסורתיות".[12]
בשנת 2019, רוסיה צנזרה סצנות הומוסקסואליות במחזמר הסרט "רוקטמן" המבוסס על חייו של הזמר הבריטי אלטון ג'ון ובן זוגו. בתגובה, גינה ג'ון את הפעולה באומרו כי "אינה מקבלת באכזריות אהבה בין שני אנשים".[13]
סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – Moscow Pride '06 |
מספר סרטים תיעודיים על חיי הומוסקסואלים ברוסיה עלו בשנות ה-90 לאחר התפרקות ברית המועצות, בהם: "Kiev Blue" ,"To My Women Friends" ו-"Moscow Fags".[14]
"Moscow Pride '06" הוא סרט תיעודי המציג את מצעד הגאווה הראשון במוסקבה בשנת 2006. הכרנת בכורתו נערכה ב-27 בנובמבר, שישה חודשים לאחר קיומו.[15] כמה מוקדים של הסרט כללו את הפסטיבל הנורדי, תחרות התרבות הגאה הרוסית, הרצאתו של מרלין הולנד על סבו אוסקר ויילד וכנס היום הבינלאומי נגד הומופוביה (IDAHO). הסרט מתמקד בנוסף בצרות סביב הקרמלין ובית עיריית מוסקבה כאשר המשתתפים התאספו למחות על איסור קיום המצעד ועל החלטת בית המשפט טברסקוי לאשר את החלטת ראש העיר יורי לוז'קוב לאיסורו. ולאד אורטנוב, עורך לשעבר של "Argo", אחד ממגזיני הלהט"ב הוותיקים ברוסיה, תיאר את הסרט התיעודי כ-"מסמך היסטורי אנושי גדול שיאמר הרבה לדורות הבאים".[15]
מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
ראו גם – קוויר (מגזין) |
ישנם כתבי עת חדישים לחברי קהילת הלהט"ב הרוסי בהם מגזין קוויר יחד עם כתבי עת ותיקים יותר, כגון Tema, מגזין הלהט"ב הרשמי הראשון במדינה.
מגזינים ועיתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kvir (מ' - מוסקבה), (2003-2012).
- BF BEST FOR (מ'), (2005-הווה).
- Ty (מ'). גנאדי קרימנסקוי, 2 גיליונות (1992–1993).
- Argo (מ'), עורכים, ולאד אורטנוב, קונסטנטין יבגנייב, 3 גיליונות (1994–הווה).
- Tema, (מ') עורכים, רומן קלינין, ויטלי לזרנקו, 13 גיליונות, (1990–1993).
- 1/10 (מ') עורך, דמיטרי ליצ'ב, (1991–הווה).
- SOHO Revue 8 /94 (ספב' - סנקט פטרבורג), בתוספת רוסית כחלק ממגזין הלהט"ב הצ'כי.
- Kristofer (ספב') עורכים, ג. וטסקוי וסרגיי שצ'רבקוב, (1992).
- Impul's (מ') עורכים, גריגורי וצקוי, ניקולאי סיבולובוב, (1992)
- Risk (מ') עורכים, ולאד אורטנוב ודימה קוזמין, 5-6 גיליונות, (1990–1993).
כתבי עת, ספרות ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- !Gay, Slaviane (סנב') עורכים, אולגה ז'וק, סרגיי שצ'רבקוב, גנאדי טריפונוב, 2 גיליונות, (1993, 1994).
- Risk (מ') עורכים, דמיטרי קוזמין (אגור גורודצקי, ירוסלב מוגוטין), 2 גיליונות, (1995, 1996).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טלי קרופקין, בין פוליטיקה למאצ'ואיזם: למה רוסיה רודפת את ההומואים והלסביות?, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Specter, Michael (1995-07-08). "Gay Russians Are 'Free' Now But Still Stay in Fearful Closet". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-11-30.
- ^ Facebook, Instagram, LinkedIn, Twitter, Berlin in Summer, TripSavvy (באנגלית)
- ^ Russian Gay History, community.middlebury.edu
- ^ President of Russia, web.archive.org, 2009-05-24
- ^ Лолита Милявская в поддержку гей-сообщества, נבדק ב-2021-11-22
- ^ Alpert, Lukas I. (2013-06-12). "Russia Passes Bill Banning Gay 'Propaganda'". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2021-11-22.
- ^ "Obama meets with gay rights activists in Russia". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-11-22.
- ^ Russia: Use Leadership to Repeal Discriminatory Propaganda Law, Human Rights Watch, 2013-09-05 (באנגלית)
- ^ Sputnik International, Putin Signs Anti-Gay Bill Into Law, Sputnik International, 20130630T1157+0000 (באנגלית)
- ^ Russia passes law banning gay 'propaganda', the Guardian, 2013-06-11 (באנגלית)
- ^ "Q&A: Gay rights in Russia". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-08-13. נבדק ב-2021-11-22.
- ^ Роскомнадзор внес сайт Gay.ru в реестр запрещенных ресурсов, РБК (ברוסית)
- ^ Thomson Reuters Foundation, Elton John slams Russian cuts to 'Rocketman' gay scenes, news.trust.org
- ^ GAY-THEMED FILMS ABOUT RUSSIA, community.middlebury.edu
- ^ 1 2 Moscow Gay Pride Documentary Premiers at National Film Center, web.archive.org, 2011-01-05