תרבות להט"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל הגאווה, המשמש לעיתים קרובות כסמל לתרבות להט"ב

תרבות להט"ב (לעיתים נקראת תרבות קווירית או תרבות גאה) היא תרבות המשותפת ללסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וקווירים.

לא כל הלהט"בים מזדהים עם תרבות הלהט"ב. ייתכן וזה נובע ממרחק גאוגרפי, חוסר מודעות לקיומה של התת-תרבות, פחד מסטיגמה חברתית או העדפה לא להיות בתת-תרבות קווירית. התנועות קווירקור ו-Gay Shame מבקרות את המסחור וה-"גטואיזציה" הקיים של תרבות הלהט"ב.[4][5]

בערים מסוימות, במיוחד באמריקה הצפונית ובהממלכה המאוחדת, ניתן למצוא גיי וילג'.

תרבות הומואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרט, עד לתחילת המחצית השנייה של המאה ה-20,"הומוסקסואליות" ייחס לתרבות ההומואית: "התרבות ההומואית החדשה הזו מסמנת קשת מלאה של חיי חברה: לא רק רצונות חד-מיניים אלא הומואים, שכנים הומואים ושיטות חברתיות הומואיות המייחדות את החברה העשירה והפוסט-תעשייתית שלנו".[6]

במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התרבות ההומוסקסואלית הייתה במידה רבה תת-קרקעית או מקודדת. ההשפעה של הומואים באמריקה הייתה, בעיקר, דרך התרבות הגבוהה. דוגמה לכך ניתן לראות בסרט מ-1953, גברים מעדיפים בלונדיניות. סצנה בסרט מציג את ג'יין ראסל שרה את "Anyone Here for Love" בחדר כושר בזמן שגברים רוקדים סביבה. התלבושות עוצבו על ידי גבר, כוריאוגרף הריקוד היה גבר והרקדנים, כפי שמציין התסריטאי פול ראדניק (אנ'), "נראים מעוניינים יותר זה בזה מאשר בראסל".[7]

לאחר שהתקיימו מהומות סטונוול בניו יורק ב-1969, בערוצי החדשות המיינסטרים שודרו תמונות של גברים הומואים שמתפרעים ברחובות, תרבות גברית הומואית בקרב מעמד הפועלים, אנשים בעלי צבע, אנשי רחוב, פעילים פוליטיים רדיקליים והיפים. קבוצות כמו, החזית לשחרור להט"ב, שהוקמו בניו יורק ואגודת מאטאשין, שעוסקת בתקשורת מאז 1950, זכו לנראות רבה יותר כאשר פנו להמונים ולתקשורת בעקבות ההתקוממויות בגריניץ' וילג'. ב-28 ביוני 1970, התקיים מצעד הגאווה בניו יורק (אנ'), שציין את תחילתן של מצעדי גאווה ברחבי העולם.

ב-1980, קבוצה של שבעה גברים הומואים הקימה את המועדון הספרותי The Violet Quill (אנ') בניו יורק. המועדון התמקד בכתיבה על החוויה ההומוסקסואלית כקו עלילה רגיל במקום קו צד "שובב" בסיפור שברובו הטרוסקסואלי. אחד מהספרים שנכתבו במועדון היה הרומן A Boy's Own Story (אנ') של אדמונד וייט (אנ'). ברומן, וייט כותב כמספר הומופילי צעיר שגדל עם אב מושחת ומרוחק, שלומד הרגלים רעים מאביו הסטרייט, ומיישם אותם בחייו ההומוסקסואלים.

סלבריטאיות, כגון לייזה מינלי, ג'יין פונדה ובט מידלר, בילו חלק ניכר מזמן החברתי שלה עם גברים הומואים עירוניים, בעוד סלבריטאים, כגון אנדי וורהול, היו פתוחים לגבי מערכות היחסים שלהם. יציאות מהארון ברמה כזו הייתה מוגבלת לאזורים העירוניים הגדולים והמתקדמים ביותר (כגון ניו יורק, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, בוסטון, פילדלפיה, סיאטל, שיקגו, דאלאס, יוסטון, אטלנטה, מיאמי, וושינגטון די. סי. וניו אורלינס). עם זאת, מספר ידוענים נוספים יצאו מהארון מאחר שחלו באיידס (בזמנו: "הסרטן ההומוסקסואלי").[8]

אלמנטים המזוהים יותר עם גברים הומואים מאשר עם קבוצות אחרות כוללים בין היתר:[9]

ישנן מספר תת-תרבויות בתרבות הגברית ההומוסקסואלית, כגון דובים, צ'אבים (אנ'), לת'ר וסאדומאזוכיזם. המבקר מייקל מוסטו סבר כי: "אני מבקר חריף של הקהילה הגאה כי אני מרגיש שכאשר יצאתי מהארון לראשונה חשבתי שאכנס לעולם של אי-התאמה ואינדיבידואליות, ובצדק התברר שזהו עולם של שיבוט בצורה מסוימת. גם שנאתי את כל העניין הפשיזם של הגוף שהשתלט על ההומואים במשך זמן רב."[10]

כחלק מהתרבות קיים אף סלנג להט"בי. השימוש בלשון דיבור זו אינו חורג בדרך כלל מגבולות הקהילה הגאה, ומשמש כאמצעי לבידול מהאוכלוסייה הכללית. ככל עגה, גם הסלנג הלהט"בי כולל המצאת מילים חדשות שלא קיימות במשלב התקני, וכן ייבוא של מילים משפה אחרת. הסלנג הלהט"בי בכל מדינה הוא תלוי תרבות. בשפה העברית, לדוגמה, הוא כולל מונחים שחלקם יובאו, למשל, מערבית ואף מיידיש.[11]

זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מערכת יחסים של זוג מאותו המין
שני גברים מתנשקים

מספר מחקרים בארצות הברית מצאו כי רוב הזוגות הגברים הומואים נמצאים במערכות יחסים מונוגמיות. מחקר מייצג בארצות הברית מ-2018 מצא כי ל-32% מהזוגות הגברים הומואים יש מערכת יחסים פתוחה.[12] במחקר שנערך על ידי קולין הופ על 566 זוגות הומואים מאזור מפרץ סן פרנסיסקו במימון המכון הלאומי לבריאות הנפש (אנ') מצא כי 45 אחוזים מהם היו במערכת יחסים מונוגמית. השחקן הגאה ניל פטריק האריס ציין כי: "אני חסיד גדול של מערכות יחסים מונוגמיות ללא קשר למיניות, ואני גאה על האופן בו המדינה ממשיכה בכיוון".[13]

במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20, שון מרטין (אנ') יצר את רצועת הקומיקס דוק וריידר. הקומיקס הציג זוג הומואים המתגוררים בגיי וילג' (או בקרבתו) בטורונטו, קנדה. אף על פי שהקומיקס היה בעיקר הומוריסטי, הקומיקס התייחס לפעמים לנושאים כמו בריונות והטרדות נגד להט"ב, HIV ואלימות במשפחה.

מחקר אוסטרלי שנערך על ידי רופי וולינג ב-2016 גילה כיצד גברים הומואים מגיעים להיפר-סקסואליות. המשתתפים דיווחו כיצד גברים אחרים יניחו אוטומאטית שלכל אינטראקציה מינית איתם, יש מניע מיני. עם זאת, אם יובהר למשתתפים שלא היה מניע מיני, הם ירגישו הדרה חברתית, ואי אפשרות להשיג אהבה אפלטונית. אחד המשתתפים דיווח על תחושות זרות והתעלמות על ידי אנשים, שלא מחשיבים אותו כמושך מינית. חזקה וגישה זו של היפר-סקסואליות פוגעות, שכן היא כופה אידיאלים קבועים מראש על אנשים, שלאחר מכן נידונים אם אינם עומדים בהם.[14]

תרבות וקהילה מקוונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר אתרים חברתיים מקוונים לגברים הומואים. בתחילה, אתרים אלו התרכזו במגע מיני או בעוררות מינית. ישנם אתרים שאוסרים על העלאת תוכן מיני מפורש.[15] כמו כן, בעשור השני של המאה ה-21, הוקם אתר קופונים מקוון גאה לקמעונאים.[16]

מחקרים שנעשו לאחרונה מצביעים על כך שגברים הומואים חושבים בעיקר על אתגרים משפחתיים ודתיים, במקום בהתמקדות בחיזוק מערכת היחסים עם בני זוגם. ההטבות החברתיות-לאומיות המקוונות של המשתתפים סותרות במידה רבה את המחקרים האחרונים שמצביעים על כך ששימוש מקוון עשוי להוביל לתוצאות שליליות של בריאות הנפש.[17]

תרבות לסבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – לסביות, לאבריס, משולש שחור

בדומה לתרבות ההומואית, התרבות הלסבית כוללת אלמנטים מתרבות הלהט"ב, כמו כן אלמנטים ספציפיים לקהילה הלסבית. ארגוני טרום סטונוול שדגלו בזכויות לסביות וסיפקו הזדמנויות שונות ללסביות, כגון בנותיה של ביליטיס, הוקמו בסן פרנסיסקו ב-1955. חברי הארגון קיימו הפגנות פומביות, שוחחו עם התקשורת ופרסמו ניוזלטר.

התרבות הלסבית, הקשורה בעיקר ללסביות באמריקה הצפונית, אירופה, אוסטרליה וניו זילנד, כללה פעמים רבות אירועי "נשים" גדולים, כגון פסטיבל המוזיקה של נשות מישיגן (אנ')[18] (שסגור מאז 2015) ו-Club Skirts Dinah Shore Weekend (אנ')‏.[19][20] לתרבות הלסבית יש אייקונים משלה, כגון מליסה אתרידג', קיי די לאנג (בוצ'ה), אלן דג'נרס (אנדרוגינית) ופורשיה דה רוסי (פמית). מאז סוף המאה ה-20, התרבות הלסבית הייתה שזורה, לעיתים קרובות, עם הגל השני של הפמיניזם. פמיניזם בדלני היא דוגמה לתיאוריה ולפרקטיקה לסבית בזיהוי תחומי עניין ורעיונות לסביים וקידום תרבות לסבית ספציפית, בין היתר בהקמת מדינה פמיניסטית (אנ') ומוזיקה פמיניסטית (אנ')‏.[21][22][23] קבוצות ספורט המבוססות על זהות נקשרו גם לתרבות לסבית, במיוחד לעליית קבוצות וליגות לסביות בסביבות סוף המאה ה-20. סופטבול וקבוצות אתלטיות אחרות יצרו קהילה חברתית שאיפשרו ללסביות לדחות ציפיות חברתיות גופניות, אך בדרך כלל הן נחשבו כמנותקות מפמיניזם לסבי ומאקטיביזם פוליטי.[24]

סטריאוטיפים, משנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20, של נשים לסביות הדגישו כי לסביות שייכות לאחת משתי הקטגוריות הבאות: בוצ'ה ופמית. בשנות ה-70 של המאה ה-20, אנדרוגיניות, לסביות פוליטית והפרדה לסבית נהיו נפוצים יותר, יחד עם יצירת קהילות פמיניסטיות. בסוף המאה ה-20, נרשמה התעוררות מחודשת של הסטריאוטיפ בוצ'ה ופמית, והשפעות מתת-תרבויות פאנק, גראנג', ריוט גירל, אימו והיפסטר.[25] בתחילת המאה ה-20, עליית הזהויות המגדריות הלא-בינאריות הביאה מידה מסוימת של חזרה לסגנונות אנדרוגניים, אם כי לפעמים עם כוונות ופרשנויות שונות מאשר בשנות ה-70.

תרבות ביסקסואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הקהילה הביסקסואלית

התרבות הביסקסואלית מדגישה ההתנגדות, או התעלמות, מזהות מינית וזהות מגדרית, בין היתר דרך מונוסקסיזם (פור'), מחיקה ביסקסואלית וביפוביה. ביופוביה נפוצה בקהילות ההומוסקסואליות, הלסביות וההטרוסקסואליות.[26]

ביסקסואלים ופאנקסקסואלים רבים רואים את עצמם כחלק מהקהילה הגאה, למרות כל אפליה שהם עלולים להתמודד איתה. לתרבויות הביסקסואליות, הפנסקסואליות והנוזליות המערביות יש גם תרבויות משלהן.[27][28][29]

דגל הגאווה הביסקסואלי תוכנן על ידי מייקל פייג' ב-1998 כדי להעניק לקהילה סמל משלה, הדומה לדגל הגאווה. הפס הוורוד העמוק בראש הדגל מייצג משיכה חד-מינית. הפס הכחול המלכותי בתחתית הדגל מייצג משיכה הטרוסקסואלית. הפסים חופפים בחמישית המרכזית של הדגל ויוצרים גוון עמוק של סגול, המייצג משיכה בכל מקום לאורך הספקטרום המגדרי.[30] יום הנראות הביסקסואלי מתרחש ב-23 בספטמבר מדי שנה מאז 1999.[31][32]

תרבות טרנסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – קאסטת ההיג'רה, Two-spirit
דגל הגאווה הטרנסג'נדרי

חקר התרבות הטרנסג'נדרית והטרנסקסואלית מסתמך על התמודדות התרבויות עם זהות מינית, נטייה מינית ומגדר. למשל, בתרבויות רבות אנשים הנמשכים לאנשים מאותו המין, כלומר אלה שבתרבות המערבית העכשווית היו מזדהים כגייז, לסביות או ביסקסואלים, מסווגים כמגדר שלישי עם אנשים שהיו מסווגים כטרנסים.

במערב העכשווי, יש קבוצות שונות של אנשים טרנסג'נדרים ו טרנסקסואלים, כגון קבוצות עבור אנשים טרנסקסואלים שרוצים ניתוח להתאמה מגדרית, קבוצות של קרוס-דרסינג הטרוסקסואלים בלבד, וקבוצות של גברים טרנסים. קבוצות המקיפות את כל הטרנסג'נדרים, הן של גברים טרנסים, והן של נשים טרנסיות והן של אנשים א-בינאריים, התחילו להופיע בשנים האחרונות.

לעומת זאת, ישנם אנשים טרנסים שאינם מזדהים כחלק מתרבות ספציפית של הקהילה הטרנסית.[33]

על פי מחקר שנערך על ידי מכון ויליאמס מ-UCLA בנושא "כמה מבוגרים מזוהים כטרנסג'נדרים בארצות הברית?", נמצא כי קיים סיכוי גבוה יותר שמבוגרים צעירים יוזדהו כטרנסים מאשר מבוגרים. ייתכן וזה נגרם כתוצאה מקבלה חדשה יותר של טרנסג'נדרים על ידי הקהילה שמאפשרת לאנשים שמזדהים כטרנסים לקבל קול גדול יותר. במחקר נמצר גם כי כ-0.7% מהמבוגרים בגילאים 18–24 מזדהים כטרנסג'נדרים, בעוד ש-0.6% מהמבוגרים בגילאים 25–64 ו-0.5% מהמבוגרים בני 65 ומעלה מזדהים כטרנסג'נדרים.[34]

הפסים הוורודים על דגל הגאווה הטרנסג'נדרית מייצג נקבה, כאשר הפסים הכחולים על דגל הגאווה הטרנסג'נדרית מייצג זכר. הפס הלבן על דגל הגאווה הטרנסג'נדרית מייצג מגדר שאינו זכר או נקבה.[35]

מערכות יחסים טרנסג'נדריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח "נקודות מבט משני צידי הגשר? מגדר, לגיטימציה מינית וחוויות יחסים של אנשים טרנסג'נדרים" (במקור: "Views from both sides of the bridge? Gender, sexual legitimacy, and transgender people's experiences of relationships"), שנכתב לאחר שבוצע מחקר על מערכות יחסים של 1229 טרנסג'נדרים מעל גיל 18 בארצות הברית. תוצאות המחקר הראו כי אנשים טרנסג'נדרים חיזקו את רעיון ההטרונורמטיביות, כפי שניתן לראות בשיטות המגדריות והאמונות שלהם. עם זאת, קיימים אנשים טרנסג'נדרים המנסים לערער על אמונות מסורתיות מערביות בתפקידי המגדר ובהבדלים המיניים בתוך מערכות היחסים.[36]

אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצרת הצעדה והסולידריות לטרנסים, וושינגטון די. סי., ארצות הברית, 2015

אירועים שנתיים רבים נצפים על ידי הקהילה הטרנסג'נדרית, בין היתר בקיום מדי שנה את יום הזיכרון הטרנסג'נדרי ב-20 בנובמבר לכבוד ריטה הסטר, שנהרגה ב-28 בנובמבר 1998, בפשע שנאה נגד טרנסג'נדרים. יום הזיכרון משרת מספר מטרות:[37]

  • הנצחת קורבנות של פשעי שנאה ודעות קדומות.
  • העלאת מודעות לגבי פשעי שנאה כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית.
  • כיבוד המתים וקרובי משפחתוהים.

אירוע נוסף שהקהילה הטרנסית מקיימת היא מצעד הטרנס, סדרה של צעדות, הפגנות או התכנסויות שנתיות שמתקיימות ברחבי העולם, לעיתים קרובות במהלך שבוע הגאווה המקומי. אירועים אלו מאורגנים, לעיתים קרובות, על ידי הקהילה הטרנסית, בשביל לבנות קהילה, להתמודד עם מאבקי זכויות אדם ולייצר נראות.

תרבות הנוער הלהט"בי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדי גאווה לנוער הם הרחבה של מצעד הגאווה ותנועות חברתיות להט"ביות, לקידום שוויון בקרב חברים צעירים (בדרך כלל מעל גיל ההסכמה) של הקהילה הגאה.[38] התנועה קיימת במדינות רבות ומתמקדת בייצור פסטיבלים ומצעדים לנוער שמאפשרת לבני נוער להט"בים רבים ליצור חברויות, לתקשר ולחגוג את זהותם המגדרית והמינית.[38] מארגני מצעדי גאווה לנוער מצביעים על הערך בבניית קהילה ותמיכה בצעירים, מכיוון שהם נוטים יותר לבריונות והטרדות.[39] בתי ספר שתומכים בלהט"בים מטפלים באפליה ובאלימות כלפי בני נוער להט"בים בבית ספרם. הם מפתחים כישורי קהילה והתמודדות, ונותנים לתלמידים מרחב בטוח להשיג מידע על בריאות ומרחב בטוח.[40] לפעמים, בתי הספר מונעים מתיוג צעירים, ומעדיפים לתת להם את הזכות להגדיר את עצמם בתנאים שלהם "כשהם מרגישים בטוחים".[41]

לפי דו"ח כוח המשימה האמריקאי בנושא התאבדות נוער, לנוער הומוסקסואלי ולסבי יש סיכון מוגבר להתאבדות, שימוש בסמים, בעיות בבית הספר ובידוד בגלל "סביבה עוינת ומגנה, אלימות מילולית ופיזית, דחייה ובידוד ממשפחה ומעמיתים".[42] יתר על כן, צעירים להט"בים נוטים יותר לדווח על התעללות פסיכולוגית ופיזית מצד הוריהם או מטפליהם, ועל התעללות מינית. הסיבות המוצעות לפער זה הן:[43]

  • בני נוער עשויים להיות ממוקדים במיוחד על סמך נטייתם המינית הנתפסת או המראה הלא-תואם מגדרי.
  • גורמי סיכון הקשורים למעמד המיעוט המיני, כולל אפליה, חוסר ראייה ודחייה מצד בני משפחה עלולים להוביל לעלייה בהתנהגויות הקשורות בסיכון לקורבנות, כגון שימוש בסמים, יחסי מין עם מספר שותפים או בריחה מהבית כנער.

מחקר שנערך ב-2008, הראה מתאם בין מידת הדחייה ההורית של מתבגרים להט"בים לבין בעיות בריאות שליליות בקרב בני הנוער שנחקרו.[44] בתי מחסה זמניים בערים גדולות ואתרי מידע באינטרנט הוקמו בשביל לסייע לנוער ולמבוגרים.[45] קו סיוע למניעת התאבדות לנוער להט"ב הוא חלק מפרויקט טרוור.[46]

הגברת קבלת המיינסטרים של הקהילה הגאה הביאה את ועדת מושל מסצ'וסטס בנושא נוער הומוסקסואלים ולסביות להתחיל במסיבה השנתית של נוער גאה-סטרייטי ב-1995.[38][47] ב-1997 נוסד הארגון ללא מטרות רווח, "גאוות הנוער" (במקור: Youth Pride Alliance), קואליציה של 25 קבוצות תמיכה בנוער. הארגון התחיל לקיים אירוע שנתי של גאווה לנוער בוושינגטון די. סי..[48][49] מאז 1999 מתקיים יום הגאווה לנוער של ורמונט.[50] מאז 2002, מתקיים במקביל יריד מכללות.[51] באפריל 2003, מקהלת הנוער הגאה, שאורגנה על ידי המרכז הגאה (אנ') בניו יורק, קיימה חזרות ומספר הופעות בקרנגי הול עם מקהלת הגברים ההומואים בניו יורק (אנ')‏.[52]

ב-2004, סניף סן דייגו של GLSEN עבד יחד עם רכזי הגאווה לנוער בסן דייגו כדי לארגן את יום השתיקה ברחבי המדינה.[53] ב-2005, מרכז הגאווה לנוער בג'ורג'יה השתתף בהפגנה נגד הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו, "[ש]אמרה לסטודנטים ולסגל את הדברים 'אלוהים שונא את מעשי הפאג' ואת 'תודה לאל על [פיגועי] 11 בספטמבר'" בלפחות עשרה מקומות.[54] ב-2008, מרכז הגאווה לנוער בשיקגו, ששימש בעיקר לנוער להט"בי בעלי צבע, פתח מקום זמני ותכנן לעבור לבניין החדש שלהם בדרום שיקגו ב-2010.[55] ב-2009, מרכז הגאווה של יוטה ערך אירוע המתאים לחופשה של מצעד גאווה לנוער: "טיול קרוס קאנטרי של שתי נשים מיוטה המנסות להסב את תשומת הלב לבעיות העומדות בפני בני נוער להט"ב".[56] באוגוסט 2010, נערך מצעד גאווה לנוער הראשון בהוליווד, שהתמקד ב-"מספר רב של בני נוער להט"ב חסרי בית המתגוררים ברחובות לוס אנג'לס".[57] במצעדי גאווה ופסטיבלים גדולים יש לעיתים קרובות ייעוד מקומות בטוחים לצעירים.[58][59]

בני נוער להט"ב נוטים יותר להיות חסרי בית מאשר בני נוער הטרוסקסואליים, אזרחיים בשל דחיית הוריהם בגלל נטייתם המינית או זהותם המגדרית. על פי דו"ח מ-2007, "מתוך כ-1.6 מיליון צעירים אמריקאים חסרי בית, בין 20 ל-40 אחוזים מזדהים כלהט"בים".[60][61] במחקר שנערך ב-2014 בקרב בני נוער חסרי בית, נמצא כי 7% מהם היו טרנסג'נדרים. עוד נמצא במחקר כי רוב מבני הנוער הטרנסג'נדרים שממוקמים במקלטים ללא קורת גג אינם מקבלים את העזרה הדרושה להם ולעיתים קרובות הם חווים אפליה ומחסומים מערכתיים הכוללים תוכניות בהפרדה מגדרית בשיטות מוסדיות המסרבות להבין את מגדרן. צעירים טרנסים רבים מתקשים להתקבל למקלטים בשל מדיניות מסוימת כמו כללי בינאריות מגדרית, קוד לבוש והקצאת חדרים. בעיות סיווג מתרחשות כאשר הנהלים או המדיניות של מקלט מסוים מחייב הפרדה של בני הנוער על סמך המין שהוקצה להם ולא על פי מגדרם. כתוצאה מכך, רבים מהנוער הלהט"בי מגיעים, בסופו של דבר, לרחוב במקום במקלטים שנועדו להגן עליהם.[62]

יש שיעור התאבדויות (פי 4) גבוה יותר אצל נוער להט"בי מאשר נוער הטרוסקסואלי.[63] במחקר שבוצע ב-2014 בחן את ההבדל בשיעורי האובדנות אצל תיכוניסטיים הומוסקסאלים לבין תיכוניסטיים הטרוסקסואלים. במחקר, הם נשאלו לגבי נטייתם המינית, ולאחר מכן על אובדנותם. במחקר נמצא שלכ-32% מהמיעוטים המיניים היו מחשבות אובדניות בהשוואה לכמעט 9.5% מבני גילם ההטרוסקסואליים.[63]

גאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – גאווה (להט"ב), מצעד הגאווה
מצעד הגאווה בקלן, גרמניה, 2014

מצעד הגאווה הוא מצעד שנתי, המתקיים בערים שונות ברחבי העולם, בו מציינים להט"בים את מאבקם לקבלה חברתית ועצמית, הישגים, זכויות חוקיות וגאווה.[64]

תרבויות להט"ב אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר תת-קהילות בתוך הקהילה הגאה, שלהן תרבויות משלהן.

תרבות להט"ב אפרו-אמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית ובאירופה, ערים מסוימות מארחות אירועי גאווה של אנשים בעלי צבע עם דגש על חגיגת הקהילה והתרבות ההומואית השחורה. מצעדי הגאווה השחורים הגדולים ביותר בארצות הברית הם מצעד הגאווה השחור באטלנטה (אנ') ומצעד הגאווה השחוק בוושינגטון די. סי. (אנ'). בבריטניה, מתקיים מדי שנה מצעד הגאווה השחור בבריטניה (אנ').

תנועות חברתיות ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות חברתיות להט"ביות הן תנועות חברתיות הדוגלות בשוויון זכויות או בשחרור הקהילה הגאה.

שמרנות להט"בית היא תנועה חברתית-פוליטית החובקת ומקדמת את האידאולוגיה של השמרנות בהקשר ללהט"ב.

תרבות להט"ב בצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010, ביטול המדיניות אל תשאל, אל תספר של צבא ארצות הברית היה צעד גדול בהכללת אנשים להט"בים בצבא, ובכך גרם לביטול הנוהג לשחרר אנשי שירות להט"בים על בסיס זהותם המינית. אף על פי שמדובר בשינוי מדיניות גדול בארצות הברית עבור אלו המזדהים כלהט"בים, טרנסג'נדרים רבים עדיין אינם נכללים בשינוי זה:[65]

חלק מהאתגרים שהטרנסג'נדרים מתמודדים איתם לאחר ביטול המדיניות הם:[66]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על תרבות הלהט"ב מגיעה ממגוון מקורות. חלקם, כמו העיתונאי הגעה, מייקל מוסטו (אנ'), רואים בתרבות התאמה לקריקטורות או סטריאוטיפים המרחיקים את חברי הקהילה שנמצאים על ה-"שוליים". הסופרת מטילדה ברנשטיין סיקמור ותנועות כמו Gay Shame טוענים כי תרבות הלהט"ב הופשטה על ידי מיעוט זעיר של אנשים קווירים מיוחסים יחסית, שמשתתפים ב-"מוסדות דיכוי" על חשבון הרוב המכריע של הלהט"בים.[67]

בעיה נוספת היא שביסקסואליים, טרנסקסואליים, וטרנסג'נדרים חווים לחץ חברתי להזדהות כהומואים או כלסביות, ועלולים להתמודד עם נידוי ואפליה מתרבות הלהט"ב. עבור ביסקסואלים, לחץ זה ידוע בשם מחיקה ביסקסואלית. פרופסור בית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, קנג'י יושינו (אנ') טוען כי: "הומואים מורידים לגיטימציה לביסקסואלים... הקהילה הלסבית וההומואית שופעת דימויים שליליים של ביסקסואלים כמושבי גדרות, בוגדים, שוטרים, ארוניסטיים, אנשים שמטרתם העיקרית בחיים הוא לשמור על 'פריווילגיה הטרוסקסואלית'".[68]

אף על פי שקבוצות או יחידים מסוימים עשויים לסתור את זכויות הלהט"בעל סמך הדת או השמרנות החברתית, נושאי הביקורת המוזכרים להלן אינם בהכרח מרמזים על אי-תמיכה בלהט"ב.

פוליטיקה של זהויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פוליטיקה של זהויות

הועלתה ביקורת על כך שהקהילה הגאה מייצגת הפרדה מלאכותית, שלא על ידי מנהגים מוחשיים או זיהוי אתני. במיוחד תוויות שחברי הקהילה משתמשים בהן בכדי לתאר את עצמם משתנות מאוד. חלקם פשוט מעדיפים להזדהות כאוהבים מגדר מסוים. יש הסבורים שתפיסת הקהילה הגאה מנכרת הטרוסקסואליים, וייתכן גם, באופן מלאכותי, קבוצות מיניות או מגדריות אחרות.[69]

הסופרת מטילדה ברנשטיין סיקמור טוענת כי מוקד הנושא היחיד של פוליטיקה להט"בית, המתעלמת מכל ההבדלים הקבוצתיים, הוביל באופן טבעי לתנועה ולתרבות המתמקדות בצרכיהם של גברים הומואים סיסג'נדרים לבנים, בני המעמד הבינוני, שמרחיק את כל מי שלא מתאים לתיאור הזה.[67]

התמקדות תרבותית במופקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הומונורמטיביות

מספר הומוסקסואליים שנמצאים במערכות יחסים מונוגמיות טוענים כי זלזול המונוגמיה של התרבות ההומוסקסואלית וקידום המופקרות פוגע במאמצים להכשיר נישואים של זוגות מאותו המין.[70] יובראג' ג'ושי טוען כי המאמצים להכשיר נישואים של זוגות מאותו המין הדגישו את זהותם של הומואים להטרוסקסואלים, תוך הפרטת ההבדלים הקווירים שלהם.[71]

גזענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו של העיתונאי הבריטי מארק סימפסון (אנ') מ-1996, Anti-Gay, נמצאו תיאורים של חוסר סובלנות מצד הקהילה הגאה כלפי תת-קבוצות. הטיימס כתב כי סימפסון הצליח "להצביע על כך שדיכוי ודעות קדומות אינן לגיטימיות רק מפני שהן נמצאות במקרה אצל המדוכאים בעבר". העיתונאי איידן שו, מ-Time Out, כתב כי "תודה לאל שמישהו עשה את זה, כי ... מה קרה לאינדיבידואליות שלנו, ההבדלים שלנו?". פרשנים אחרים מתחו ביקורת קשה על הטיעון של סימפסון, כאשר המגזין Boyz (אנ') הכריז כי "סימפסון הוא זונה".[72]

שוביניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פינקוושינג (להט"ב)

החוקר האמריקאי שעוסק בלימודי מגדר, ג'סביר פואר (אנ'), ציין כי מספר מעצמות פוליטיות התייצבו עם המטרה של הקהילה הגאה, במטרה להצדיק עמדות גזעניות וקסנופוביות, במיוחד נגד האסלאם. עמדות אלו מבוססות כביכול על דעות קדומות לפיהן מהגרים הם בהכרח הומופוביים וכי החברה המערבית היא שוויונית לחלוטין.[73][74][75] לפיכך, עמדות פוליטיות נגד הגירה מתקיימות על ידי שימוש במגוון המיני ובזכויות הלהט"ב, והן נפוצות יותר ויותר בקרב מפלגות הימין הרדיקלי.[76][77][78]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bockenek, Michael, A. Widney Brown, "Hatred in the hallways: violence and discrimination against lesbian, gay, bisexual, and transgendered students in U.S. schools", Human Rights Watch, 2001, מסת"ב 1-56432-259-9, מסת"ב 978-1-56432-259-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תרבות להט"ב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Goicichea, Julia (16 באוגוסט 2017). "Why New York City Is a Major Destination for LGBT Travelers". The Culture Trip. ארכיון מ-2019-04-28. נבדק ב-2 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Rosenberg, Eli (24 ביוני 2016). "Stonewall Inn Named National Monument, a First for the Gay Rights Movement". The New York Times. ארכיון מ-2019-04-12. נבדק ב-25 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Workforce Diversity The Stonewall Inn, National Historic Landmark National Register Number: 99000562". National Park Service, U.S. Department of the Interior. ארכיון מ-2016-03-06. נבדק ב-21 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ du Pleissis, Michael; Chapman, Kathleen (בפברואר 1997). "Queercore: The distinct identities of subculture". College Literature. ISSN 0093-3139. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2007. נבדק ב-21 ביוני 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ "Gay Shame: A Celebration of Resistance". אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2013. נבדק ב-18 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Herdt, Gilbert, ed. (1992). Gay Culture in America: Essays from the Field. Boston, Massachusetts: Beacon Press. ISBN 978-0807079157.
  7. ^ "Homosexuality in Film". אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2010. נבדק ב-8 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Timeline: 25 Milestones in Our Time With AIDS | TheBody". www.thebody.com. ארכיון מ-2020-10-21. נבדק ב-2021-09-12.
  9. ^ Ratti, Rakesh (Ed.) (1993). Lotus Of Another Color: An Unfolding of the South Asian Gay and Lesbian Experience. Alyson Books Boston MA
  10. ^ Interview with Michael Musto, David Shankbone, Wikinews, October 7, 2007.
  11. ^ גאווה, ‏איך אומרים את זה בהומואית?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏15 בספטמבר 2011‏
  12. ^ Levine, Ethan Czuy; Herbenick, Debby; Martinez, Omar; Fu, Tsung-Chieh; Dodge, Brian (ביולי 2018). "Open Relationships, Nonconsensual Nonmonogamy, and Monogamy Among U.S. Adults: Findings from the 2012 National Survey of Sexual Health and Behavior". Archives of Sexual Behavior. 47 (5): 1439–1450. doi:10.1007/s10508-018-1178-7. ISSN 0004-0002. PMC 5958351. PMID 29696552. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ "Neil Patrick Harris On Gay Marriage, Monogamy & Anderson Cooper". NBC New York. ארכיון מ-2019-08-27. נבדק ב-2021-09-12.
  14. ^ Roffee, James A. (2016). "James Roffee & Andrea Waling Rethinking microaggressions and anti-social behaviour against LGBTIQ+ Youth". Safer Communities. 15 (4): 190–201. doi:10.1108/SC-02-2016-0004.
  15. ^ Veneziani, Vince (11 באוקטובר 2006). "Eight Social Networking Sites for Men Who Love Men". Techcrunch. ארכיון מ-2021-08-27. נבדק ב-17 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Seligson, Hannah (19 ביוני 2011). "A Daily Deal Site Aimed Squarely at Gay Men". New York Times. ארכיון מ-2021-08-27. נבדק ב-17 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Etengoff, C. & Daiute, C. (2015). Online Coming Out Communications between Gay Men and their Religious Family Allies: A Family of Choice and Origin Perspective, Journal of GLBT Family Studies.
  18. ^ Lo, Malinda Behind the Scenes at the Michigan Womyn's Music Festival (אורכב 13.08.2008 בארכיון Wayback Machine) April 20, 2005 AfterEllen
  19. ^ Ficera, Kim Don't Quote Me: Dinah Shore Weekend (אורכב 26.03.2008 בארכיון Wayback Machine) February 22, 2006 AfterEllen
  20. ^ Downs, Maggie Dinah Shore events part of celebration that began with a round of golf (אורכב 03.08.2020 בארכיון Wayback Machine) March 28, 2010 The Desert Sun
  21. ^ Bunch, Charlotte/The Furies Collective, Lesbians in Revolt, in The Furies: Lesbian/Feminist Monthly, vol.1, January 1972, pp.8-9
  22. ^ Hoagland articulates a distinction (originally noted by lesbian separatist author and anthologist Julia Penelope) between a lesbian subculture and a lesbian community; membership in the subculture being "defined in negative terms by an external, hostile culture", and membership in the community being based on "the values we believe we can enact here." Hoagland, Sarah Lucia. Lesbian Ethics: Towards a New Value, Institute for Lesbian Studies, Palo Alto, Ca.
  23. ^ Tallen, Bette S. Lesbian Separatism: A Historical and Comparative Perspective, in For Lesbians Only: A Separatist Anthology, Onlywomen Press, 1988, מסת"ב 0-906500-28-1, p141
  24. ^ Zipter, Yvonne, 1954- (1988). Diamonds are a dyke's best friend : reflections, reminiscences, and reports from the field on the lesbian national pastime. Ithaca, N.Y.: Firebrand Books. ISBN 0-932379-48-6. OCLC 18558637.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  25. ^ Phoenix, Katrina (2010-03-24). "Why Lesbians Won't Give Up the Hipster". AutoStraddle. The Excitant Group, LLC. ארכיון מ-2015-02-24. נבדק ב-27 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Welzer-Lang, Daniel (2008). "Speaking Out Loud About Bisexuality: Biphobia in the Gay and Lesbian Community". Journal of Bisexuality. 8 (1–2): 81–95. doi:10.1080/15299710802142259.
  27. ^ "25 Years of Bi Life". www.advocate.com. 2015-09-25. ארכיון מ-2019-01-29. נבדק ב-2019-01-28.
  28. ^ "These signs will help you figure out if you are bisexual". Gay Star News. 2018-01-29. ארכיון מ-2019-01-28. נבדק ב-2019-01-28.
  29. ^ "LOUD & PROUD: 8 Gay Musical Milestones". HuffPost UK. 2016-04-19. ארכיון מ-2019-01-29. נבדק ב-2019-01-28.
  30. ^ Page, Michael. "History of the Bi Pride Flag". אורכב מ-המקור ב-20 בנובמבר 2012. נבדק ב-17 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Day celebrates bisexuality, dispels myths. The Michigan Daily. (אורכב 09.05.2008 בארכיון Wayback Machine)
  32. ^ Bi Community Celebrates. Bay Windows; 9/25/2003, Vol. 21 Issue 41, p3-3, 1/4p
  33. ^ Anneliese A. Singh; Danica G. Hays; Laurel S. Watson (1 בינואר 2011). "Strength in the Face of Adversity: Resilience Strategies of Transgender Individuals". Journal of Counseling & Development. אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2014. נבדק ב-17 בדצמבר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)(נדרשת הרשמה)
  34. ^ Flores, Herman, Gates, Brown, Andrew R., Jody L., Gary J., Taylor N.T. (ביוני 2016). "How Many Adults Identify as Transgender in the United States?" (PDF). The Williams Institute. ארכיון (PDF) מ-2020-03-18. נבדק ב-2021-09-12. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  35. ^ Barrios, Barclay (2004). "Journals at the LMU William H. Hannon Library". Computers and Composition. 21 (3): 341–361. doi:10.1016/j.compcom.2004.05.003.
  36. ^ Iantaffi, Alex; Bockting, Walter O. (2011-03-01). "Views from both sides of the bridge? Gender, sexual legitimacy and transgender people's experiences of relationships". Culture, Health & Sexuality. 13 (3): 355–370. doi:10.1080/13691058.2010.537770. ISSN 1369-1058. PMC 3076785. PMID 21229422.
  37. ^ "About TDOR at Transgender Day of Remembrance". Transgenderdor.org. 1998-11-28. אורכב מ-המקור ב-2011-07-23. נבדק ב-2011-07-06.
  38. ^ 1 2 3 Lisa Neff, "Pride by Many Other Names: Whether it's a Dyke March, Black Gay Pride, or a Youth Rally, Gay Men and Lesbians are Finding New Ways to Celebrate Their Diversity". pages 50-55, The Advocate, June 25, 2002.
  39. ^ Bockenek, et al, pages 49-53.
  40. ^ Bockenek, et al, pages 110-115.
  41. ^ Steph McKenna, "Diversity spotlight: Youth Pride Inc.", The Providence Journal, August 22, 2010.
  42. ^ Gibson, P. (1989). "Gay and Lesbian Youth Suicide". In Fenleib, Marcia R. (ed.). Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide. United States Government Printing Office. ISBN 978-0-16-002508-2.
  43. ^ Balsam, Kimberly F.; Esther D. Rothblum (ביוני 2005). "Victimization Over the Life Span: A Comparison of Lesbian, Gay, Bisexual, and Heterosexual Siblings" (PDF). Journal of Consulting and Clinical Psychology. 73 (3): 477–487. doi:10.1037/0022-006x.73.3.477. PMID 15982145. ארכיון (PDF) מ-2007-03-11. נבדק ב-2021-09-12. {{cite journal}}: (עזרה)
  44. ^ Ryan, Caitlin; Huebner, David; Rafael M. Diaz; Sanchez, Jorge (בינואר 2009). "Family Rejection as a Predictor of Negative Health Outcomes in White and Latino Lesbian, Gay, and Bisexual Young Adults". Pediatrics. 123 (1): 346–352. doi:10.1542/peds.2007-3524. PMID 19117902. ארכיון מ-2009-03-16. נבדק ב-2021-09-12. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Caruso, Kevin. "Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Suicide". Suicide.org. ארכיון מ-2007-04-30. נבדק ב-2007-05-04.
  46. ^ "Daniel Radcliffe to appear in anti-homophobia ad: Daniel Radcliffe will appear in a public service announcement to condemn homophobia". Pink News. 1 במרץ 2010. ארכיון מ-2021-02-11. נבדק ב-8 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Ethan Jacobs, "Mitt Romney's secret gay history!", Bay Windows, March 3, 2005.
  48. ^ "Dyer Appointed as District LGBTQ+ Director", District Chronicles, September 9, 2007.
  49. ^ "Gingrich to speak at Gay Youth Pride Day", press release at Salon.com
  50. ^ "Youth gay, lesbian event set for city", Rutland Herald, May 1, 2009.
  51. ^ Steve Desroches, "The Want You: A College Fair in Boston Helps Connect Gay and Lesbian Students With Schools Who Want Them On Campus" page 36, The Advocate, Sept. 3, 2002.
  52. ^ Smith Galtney, "All Together Now: A New Chorus for GLBTQI Youth Prepares a Holiday Concert in New York", page 50, Out, December 2003.
  53. ^ Travis D. Bone, "San Diego schools observe Day of Silence: National event aims to make schools safer", Gay & Lesbian Times, April 15, 2004.
  54. ^ Terri Blackwell, Carolyn Mathews and Melissa Winder, "Groups chant their opinions at 10 protests", White County News Telegraph, March 10, 2005.
  55. ^ "LGBTQ+ Chicago Year in Review", Windy City Times, December 29, 2007.
  56. ^ "Utah Pride Center hosts LGBT homeless youth event", Associated Press, 8 July 2009.
  57. ^ La, Steve (23 באוגוסט 2010). "Hollywood Youth Pride Hopes To Help Young People In L.A." LA Weekly. ארכיון מ-2021-05-08. נבדק ב-8 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ S.D. Liddick, "A Church Divided", San Diego Magazine, pages 109-113, June 2005.
  59. ^ Inside Pride, San Francisco Pride Guide, pages, pages 40-42, June 2010.
  60. ^ Ray, Nicholas (2006). "Lesbian, gay, bisexual and transgender youth: An epidemic of homelessness" (PDF). National Gay And Lesbian Task Force, National Coalition for The Homeless. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 במרץ 2015. נבדק ב-8 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Seaton, Jaimie. "Homeless rates for LGBT teens are alarming, but parents can make a difference". chicagotribune.com. ארכיון מ-2019-03-06. נבדק ב-2019-03-02.
  62. ^ Shelton, Jama (בדצמבר 2015). "Transgender youth homelessness: Understanding programmatic barriers through the lens of cisgenderism". Children and Youth Services Review. 59: 10–18. doi:10.1016/j.childyouth.2015.10.006. {{cite journal}}: (עזרה)
  63. ^ 1 2 Duncan, Dustin T.; Hatzenbuehler, Mark L. (בפברואר 2014). "Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Hate Crimes and Suicidality Among a Population-Based Sample of Sexual-Minority Adolescents in Boston". American Journal of Public Health. 104 (2): 272–278. doi:10.2105/ajph.2013.301424. ISSN 0090-0036. PMC 3935714. PMID 24328619. {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ^ Why Pride? An Explanation For Straight People
  65. ^ Alford, Brandon and Shawna J (ביולי 2016). "Toward Complete Inclusion: Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Military Service Members After Repeal of Don't Ask, Don't Tell". Social Work. 61 (3): 257–265. doi:10.1093/sw/sww033. PMID 27501643. {{cite journal}}: (עזרה)
  66. ^ Levy, D. A., Parco, J. E., & Spears, S. R. (2015). "Purple in a black and white world: Self-determination theory and transgender military service". Journal of Basic and Applied Sciences. 11: 359–369. doi:10.6000/1927-5129.2015.11.52.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  67. ^ 1 2 Sycamore, Mattilda Bernstein. ""Transgender Troops" Should Be an Oxymoron". Truthout. ארכיון מ-2019-08-30. נבדק ב-2021-09-12.
  68. ^ Yoshino, Kenji (2000). The epistemic contract of bisexual erasure. Stanford Law Review, 53(2), P. 399
  69. ^ Prosser, J (1998) Second Skins: The Body Narratives of Transsexuality. New York: Columbia University Press p. 59
  70. ^ "Gay Groups Ignore Monogamy when Promoting Marriage". 20 ביוני 2008. ארכיון מ-2008-06-23. נבדק ב-2021-09-12. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Joshi, Yuvraj (במאי 2012). "Respectable Queerness" (PDF). Columbia Human Rights Law Review. 43 (2): 415–467. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-05-23. {{cite journal}}: (עזרה)
  72. ^ "Anti-Gay". אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2011. נבדק ב-8 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Puar, Jasbir K. (2007). Terrorist Assemblages: Homonationalism in Queer Times. Duke University Press. p. 83. ISBN 978-0-8223-4094-2. ארכיון מ-2021-01-24. נבדק ב-2021-09-12.
  74. ^ Homonationalism, Heteronationalism and LGBTI Rights in the EU. (אורכב 13.07.2018 בארכיון Wayback Machine) Public Seminar. 31 August 2016.
  75. ^ In America, Muslims Are More Likely to Support Gay Marriage Than Evangelical Christians. (אורכב 12.06.2018 בארכיון Wayback Machine) Reason. 13 June 2016
  76. ^ The Men Who Would Be Queen: France, Le Pen & The LGBT Vote. (אורכב 13.07.2018 בארכיון Wayback Machine) Pride Life. 7 June 2016.
  77. ^ El ascenso de la extrema derecha en Europa, en clave LGTB. (אורכב 13.07.2018 בארכיון Wayback Machine) Dos manzanas. 2 June 2014.
  78. ^ Homo et d'extrême droite: qu'est-ce que «l'homonationalisme»? (אורכב 13.07.2018 בארכיון Wayback Machine) Le Monde. 22 December 2014.