Chinese Democracy

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Chinese Democracy
GNRchinesedemocracy.jpg
אלבום אולפן מאת Guns N' Roses
יצא לאור 23 בנובמבר 2008
הוקלט 20071997
סוגה הארד רוק, רוק אלקטרוני, רוק תעשייתי, נו-מטאל
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 71:18
חברת תקליטים גפן רקורדס
הפקה אקסל רוז
כרונולוגיית Guns N' Roses
"The Spaghetti Incident?"
(1993)
Chinese Democracy
(2008)
Appetite for Democracy 3D
סינגלים מ-Chinese Democracy
  1. "Chinese Democracy"
    תאריך יציאה: 22 באוקטובר 2008
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Chinese Democracy (בתרגום מאנגלית: דמוקרטיה סינית) הוא אלבום האולפן השישי של להקת ההארד רוק האמריקאית Guns N' Roses. האלבום יצא לאור בדיוק כ-15 שנים לאחר אלבומה הקודם של הלהקה, "The Spaghetti Incident?", ב-23 בנובמבר 2008. אף-על פי שהתמקם במקום השלישי במצעד האלבומים של מגזין בילבורד (בישראל, התמקם האלבום במקום החמישי[1]) וזכה בתואר "אלבום פלטינה" (על-פי RIAA[2]), האלבום לא עמד לגמרי בציפיות הגבוהות אשר נצברו לו במהלך השנים. האלבום זכה להצלחה בינלאומית ומכר יותר ממיליון עותקים באירופה בלבד.

התעכבותה של הלהקה להוצאת אלבום חדש נגרם, בין היתר, בעקבות חילוקי דעות יצירתיים בין חברי הלהקה בשנת 1994. אלו הובילו לפיטורים או התפטרותם של סלאש, דאף מק'אגן, מאט סורום וגילבי קלארק באמצע שנות ה-90. סולן הלהקה, אקסל רוז והקלידן דיזי ריד, היחידים שנשארו מהרכב הלהקה הקודם, החלו להקליט את האלבום בשנת 1997 עם הסגל החדש של הלהקה, אשר כלל את הגיטריסטים רובין פינק, פול טוביאס וטומי סטינסון (הבסיסט), המתופף ג'וש פריז וקלידן נוסף, כריס פיטמן. במקור, תוכנן האלבום לצאת לאור בשנת 2000 ולכן הוקלט האלבום במלואו כבר בשנה הזו. למרות זאת, תאריך יציאת האלבום נדחה מספר פעמים, בין היתר, מסיבות חוקיות ומשאיפתו של רוז לפרפקציוניזם. לבסוף, הוכרז לצאת במרץ 2007, אך יצא בנובמבר 2008. עם עלויות כוללות של יותר מ-13 מיליון דולר, נחשב Chinese Democracy לאלבום הרוק היקר ביותר שהופק בכל הזמנים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאנז אנד רוזס החלה, באופן לא רציף, לכתוב ולהקליט שירים חדשים בשנת[3]1994. הגיטריסט סלאש ביקר את אופן פעילותו של הסולן אקסל רוז וטען כי גרם להתנהלות בלהקה להיראות כמו "דיקטטורה"[4]. רוז הסביר מאוחר יותר את תפקודה הלקוי של הלהקה, בדבריו: "היינו זקוקים לשיתוף פעולה כולל בלהקה, בשביל לכתוב את השירים הטובים ביותר. משום שזה לא קרה, זו הסיבה שחומרים לשירים מסוימים נמחקו"[5].

חבר ילדותו של רוז מלהקתם הקודמת - Hollywood Rose, פול טוביאס, הצטרף ללהקה והחליף את גיטריסט הליווי גילבי קלארק - אשר חוזהו עם הלהקה לא חודש[6]. בעקבות בעיות אישיות עם טוביאס וקו-מחשבה שונה משל רוז, פרש גם סלאש מן הלהקה, בשנת 1996[7]. הבסיסט דאף מק'אגן פרש זמן קצר לאחר מכן. לבסוף, פוטר המתופף מאט סורום, בשנת[8]1997. סלאש הוחלף בגיטריסט רובין פינק, מק'אגן בטומי סטינסון וסורום הוחלף במתופף ג'וש פריז. בתחילת 1998, החלה הלהקה, עם חבריה החדשים, להקליט חומר חדש. חברת התקליטים אשר גאנז אנד רוזס חתומה אצלה, גפן רקורדס, שילמה לרוז מיליון דולר על מנת שיקליט את האלבום במלואו ולאחר מכן מיליון דולר נוספים, למקרה שרוז ימסור את האלבום מוכן, עד לתאריך 1 במרץ 1999.

באוגוסט 1999, היו מוכנים לרשות הלהקה יותר מ-30 שירים לאלבום, אשר שמו במקור תוכנן להיקרא "Intentions 2000"[9]. בראיון שמסר רוז ל-MTV באותה השנה, הכריז על יציאתו של האלבום בשמו הסופי, Chinese Democracy ופירט: "...קיימות המון תנועות דמוקרטיות סיניות, זהו עניין שמדברים עליו הרבה ולכן יהיה נחמד לראות אותו (בשם האלבום). זו גם יכולה להיות הצהרה אירונית. לא יודע, אני פשוט את אוהב את ה'צליל' של זה".

באותה שנה, נכלל שירה של הלהקה - "Oh My God", בפסקול של הסרט "סוף העולם". דייב נבארו, גיטריסט להקת ג'יינז אדיקשן, הקליט חלקי גיטרה לשיר. זהו השיר הראשון שהוציאה הלהקה כחומר חדש שלה, עם הרכבה החדש.

ב-1 בינואר 2001 פתחה הלהקה בסיבוב ההופעות "Chinese Democracy Tour", לקידום אלבומה החדש. בגלל התעכבותו, הסתיים סיבוב ההופעות באופן רשמי רק ב-31 בדצמבר 2011.

סגנון האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chinese Democracy שונה מאלבומיה הקודמים של להקת גאנז אנד רוזס במספר מובנים, בעיקר בגלל הז'אנרים החדשים הכלולים בשירי האלבום. כבר בשנת 1997, דיווחו מקורות על האלבום כאלבום ש-"נשמע שונה מהצליל המוכר... מושפע בהחלט ממוזיקה אלקטרונית"[10][11]. ביולי 1998, דיווח כתב ה-"ניו יורק טיימס", ניל שטראוס, שהאלבום העתיד לצאת יהיה "מושפע ממוזיקה אלקטרונית"[12]. מקורות נוספים דיווחו שהאלבום יהיה בסגנון "רוק תעשייתי" (ז'אנר המשלב מוזיקה תעשייתית וז'אנרים שונים של רוק), בדומה ללהקות Nine Inch Nails ומיניסטרי, סגנון אותו העריץ אקסל רוז במשך שנים. למרות זאת, בראיון לתחנת רדיו ארגנטינאית בשנת 2001, ציין רוז כי האלבום לא יהיה בסגנון תעשייתי[13]. בשנת 2006, ערך רוז ראיון למגזין רולינג סטון, בו אמר: "זה אלבום מאוד מורכב, אני מנסה לעשות משהו שונה. חלק מן השירים יזכירו את להקת קווין. יהיו אנשים שיגידו: 'זה (האלבום) לא נשמע כמו אקסל רוז, זה לא נשמע כמו Guns N' Roses'. אבל אתם תאהבו לפחות כמה שירים באלבום[14]." בראיון אחר באותה שנה, גם הוא לרולינג סטון, תיאר סולן להקת Skid Row, סבסטיאן באך את האלבום כ- "אפי" והוסיף: "זה אלבום מגניב מאוד, עם ריפים וצרחות קטלניות, אבל גם יש לו צליל מאוד מודרני"[15].

האלבום סימן שינוי בלהקה, עם ז'אנרים חדשים כמו רוק תעשייתי[16], רוק אלקטרוני[17] ונו-מטאל[18]. למרות זאת, הצליח האלבום לשמור על סגנון ההארד רוק הישן והמוכר של הלהקה, מאלבומיה הקודמים.

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שםכותב(ים) משך
1. Chinese Democracy רוז, ג'וש פריז, פול טוביאס, טומי סטינסון, דיזי ריד, רובין פינק, קארם קוסטנזו, אריק קאודיו 4:43
2. Shackler's Revenge רוז, פינק, בריאן קרול, קוסטנזו, בריאן מנטייה, פיט סקטורו 3:37
3. Better רוז, פינק 4:58
4. Street of Dreams רוז, פינק, ריד, סטינסון, טוביאס 4:46
5. If the World רוז, כריס פיטמן 4:54
6. There Was a Time רוז, טוביאס, ריד, סטינסון 6:41
7. Catcher in the Rye רוז, סטינסון, ריד, פינק, טוביאס 5:53
8. Scraped רוז, קרול, קוסטנזו 3:30
9. Riad N' the Bedouins רוז, פינק, ריד, סטינסון, טוביאס 4:10
10. Sorry רוז, קרול, מנטייה, סקטורו 6:14
11. .I.R.S רוז, טוביאס, ריד 4:28
12. Madagascar רוז, פיטמן 5:38
13. This I Love רוז 5:34
14. Prostitute רוז, פינק, טוביאס 6:15
משך כולל:
71:18

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chinese Democracy במצעד המכירות בארץ, musicnet.com
  2. ^ עמוד האלבום Chinese Democracy, riaa.com
  3. ^ ראיון עם מאט סורום, ‏1996
  4. ^ The Most Expensive Album Never Made, nytimes.com, ‏6 במרץ, 2005
  5. ^ GN'R press release with Axl interview, heretodaygonetohell.com, ‏14 באוגוסט, 2002
  6. ^ !Four Bust-ups And A Single, heretodaygonetohell.com, ‏נובמבר, 1994
  7. ^ SLASH: AXL Quit GUNS N' ROSES To Gain Control Of Band, blabbermouth.net, ‏9 בנובמבר, 2007
  8. ^ SEVEN QUESTIONS with Matt Sorum of The Cult, ljworld.com, ‏28 ביוני, 2001
  9. ^ Guns N' Roses 2-part article, heretodaygonetohell.com, ‏21 באוגוסט, 1999
  10. ^ Moby To Produce Guns N' Roses?, heretodaygonetohell.com, ‏18 במרץ, 1997
  11. ^ Guns N' Roses To Go Techno?, heretodaygonetohell.com, ‏19 במרץ, 1997
  12. ^ NEIL STRAUSS, THE POP LIFE; Failure's Hard But Success Can Be Worse, nytimes.com, ‏23 ביולי, 1998
  13. ^ Axl interview Rock & Pop FM Argentina, heretodaygonetohell.com, ‏22 בינואר, 2001
  14. ^ Axl Rose Breaks His Silence, rollingstone.com, ‏2006
  15. ^ "New G'nR album: "almost like doom metal, Drowned in Sound, ‏30 בספטמבר, 2006
  16. ^ 10 ESSENTIAL GUNS N' ROSES SONGS, rockhall.com, ‏2 באפריל, 2012
  17. ^ Guns N' Roses Use Classics, Commentary To Impress At Rock In Rio, heretodaygonetohell.com
  18. ^ Guns N’ Roses’ Dizzy Reed: “I’m very proud of Chinese Democracy”, http://fasterlouder.junkee.com, ‏7 במרץ. 2013