נמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס

נמל התעופה הבין-לאומי לוס אנג'לס
Los Angeles International Airport
	נמל התעופה הבינלאומי לוס אנג'לס
נתוני השדה
סוג השדה	ציבורי
תקופת הפעילות	1 באוקטובר 1928 – הווה (95 שנים)
מפעיל	לוס אנג'לס וורלד איירפורטס
בעלים	לוס אנג'לס
עיר סמוכה	לוס אנג'לס
קואורדינטות	33°56′33″N 118°24′29″W / 33.94250°N 118.40806°W
גובה מעל פני הים	38 מטר
	אתר האינטרנט
מסלולי טיסה
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; LAX
מספר הנוסעים	65,924,298 (נכון ל־2022)

נמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס (באנגלית: Los Angeles International Airport; מוכר גם בקיצור כ-LAX) הוא נמל תעופה בינלאומי המשרת את העיר לוס אנג'לס שבמדינת קליפורניה ואת סביבותיה, המשתרע על שטח של 14 קילומטרים רבועים בדרום-מערב לוס אנג'לס, לחוף האוקיינוס השקט. זהו נמל התעופה הגדול ביותר והעמוס ביותר במדינת קליפורניה ובכל מערב ארצות הברית. בשנת 2019 עברו בנמל התעופה 88,068,013 נוסעים, ובשל כך זהו נמל התעופה השלישי בעולם בכמות הנוסעים שעוברת בו מדי שנה, והשני בארצות הברית לאחר נמל התעופה הבינלאומי של אטלנטה.

LAX מוציא טיסות ל-87 נמלי תעופה מקומיים ברחבי ארצות הברית ול-69 נמלי תעופה בינלאומיים. חברת התעופה יונייטד איירליינס מפעילה 210 טיסות מדי יום מנמל התעופה ל-61 יעדים, אמריקן איירליינס המפעילה 126 טיסות מדי יום ל-34 יעדים וסאות'ווסט איירליינס מפעילה 123 טיסות מדי יום. אל על מפעילה 5 טיסות שבועיות בין תל אביב ללוס אנג'לס במשך כל השנה. הטיסות מבוצעות במטוסי בואינג 9–787.

ישנם תשעה טרמינלים לנוסעים בנמל התעופה, הבנויים בצורה של U או של פרסה. בנוסף ישנם עוד 186,000 מטרים מרובעים המיועדים למטען ומנחת מסוקים. בנוסף להיותו נמל תעופה אזרחי, הוא משמש כבסיס צבאי. תחנת האוויר של משמר החופים האמריקאי שפועלת בנמל התעופה מפעילה ארבעה מסוקי יורוקופטר HH-65 דולפין למשימות הצלה בלב ים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה החל להבנות בשנת 1928, לאחר שהמועצה העירונית של לוס אנג'לס הקצתה שטח ליד שכונת וסטצ'סטר דרומית-מערבית למרכז העיר. עד אז נמל התעופה הראשי היה נמל התעופה גרנד סנטרל (אנ') שליד העיר גלנדייל. עוד באותה שנה החלו עבודות לבניית מסלולי המראה/נחיתה ושנה לאחר מכן נבנה ההאנגר הראשון. הנמל החל לפעול בשנת 1930 ונקרא "שדה מיינס", על שם ויליאם מיינס, סוכן נדל"ן שתיווך בין העירייה לבעלי הקרקעות.^[1] עיריית לוס אנג'לס רכשה אותו בשנת 1937 על מנת שישמש כנמל תעופה עירוני ושמו הוחלף ל"נמל התעופה של לוס אנג'לס". בשנת 1949 הוחלף שמו לשמו כיום: "נמל התעופה הבינלאומי לוס אנג'לס".

עם השנים גדל תפקידו של הנמל והוא הפך לנמל התעופה הראשי של כל המטרופולין של לוס אנג'לס. בשנות החמישים נעשו עבודות להרחבת הכביש מערבה לכיוון הים, אך מערבית לנמל התעופה עבר הכביש הראשי שדרות ספולוודה (אנ'), ובכך מנע את הארכת מסלולי ההמראה והנחיתה מערבה. ב-1950 שונה מהלך השדרה כך שיקיף את מסלולי ההמראה והנחיתה, וב-1953 נבנתה מנהרה, כך שמסלולי ההמראה/נחיתה עוברים מעל הכביש, שהוחזר למסלולו הקודם. זה היה נמל תעופה הראשון שמסלולי ההמראה/נחיתה והגישה עברו כגשר מעל כביש. מאז נמלי תעופה רבים משתמשים ברעיון.

בשנת 1958 תכנן משרד האדריכלים פריירה ולאקמן מערך מבנים מרכזי גדול בסגנון מודרניסטי "חללי" כך שיתאים ל"עידן הסילון". מן התכנון, שלא מומש במלואו, הוקם ב-1960 רק המבנה המרכזי הקרוי "בניין הנושא" ("Theme Building"), הבנוי כעצם בלתי מזוהה שנחת על ארבע רגליו. בראש המבנה נמצאת מסעדה המשקיפה על הפעילות הרוחשת בנמל התעופה.

בשנת 2002 בוצע במקום פיגוע ירי שבו נרצחו שני ישראלים. מבצע הפיגוע היה פליט מצרי בשם השאם מוחמד הדאית (هشام محمد هدايت).