Laß, Fürstin, laß noch einen Strahl, רי"ב 198

Laß, Fürstin, laß noch einen Strahl (גרמנית: "אַפשֶרי, נסיכה, אַפשרי רק עוד קרן אחת"), רי"ב 198, היא קנטטה חילונית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה כקינה לזכרה של כריסטיאנה אברהארדינה (Christiane Eberhardine) שמתה ב-4 בספטמבר 1727. הקנטטה בוצעה ב-17 באוקטובר, כחודש לאחר היוודע דבר מותה. הקנטטה מוכרת גם בשמות "קינה" (גרמנית: Trauerode - "טראוּוֶר-אוֹדֶה") או "קינה: על מותה של המלכה כריסטיאנה אברהארדינה" (גרמנית: Trauerode: auf den Tod der Königin Christiane Eberhardine).

היסטוריה

הקנטטה הוזמנה על ידי אוניברסיטת לייפציג שבסקסוניה, לא רק בשל היות כריסטיאנה הנסיכה הבוחרת של סקסוניה בהיותה אשת הנסיך הבוחר מסקסוניה, פרידריך אוגוסט הראשון, אלא בהיותה דמות נערצת בסקסוניה לאחר שבעלה (כאמור הנסיך הבוחר), אוגוסט, בחר להמיר דתו לקתולית כדי לרשת את כתר מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא כריסטיאנה דבקה בדת הפרוטסטנטית במחיר הדרתה מטקס ההכתרה של בעלה ולהלכה מעולם לא הוכתרה בעצמה למלכת פולין ולדוכסית הגדולה של ליטא. וכן לאחר המרת דתו של בנם היחיד פרידריך אוגוסט השני (לימים ירש את כל תוארי אביו) ב-1717. כריסטיאנה כונתה "die Betsäule Sachsens" (גרמנית: "אבן השתייה הסקסונית") על מסירותה האיתנה לדת הלותרנית בימים של מאבקי דת נרחבים וארוכים שחצו את אירופה כולה, פיזית ותאולוגית-תרבותית.

לברית הקנטטה נכתבה על ידי יוהאן כריסטוף גוטשט (Johann Christoph Gottsched), סופר ומבקר בעל שם, לימים (1730) פרופסור לשירה (ספרות), וללוגיקה ולמטאפיזיקה באוניברסיטת לייפציג. להבדיל מקנטטות חילוניות מסוימות של באך, שבכל זאת נושאות טקסט דתי חרף החוסר בציון יום חג כנסייתי, לִברית זו נעדרת הקשר דתי ובעיקר נסובה סביב ההלם בו הוכתה "הממלכה" (נסיכות סקסוניה) עם היוודעה מותה של הנסיכה (מלכה).

הקנטטה בוצעה בכנסיית אוניברסיטת לייפציג "כנסיית הקדוש פאולוס" (גרמנית: Paulinerkirche פאולינר-קירכה) בניצוחו של באך "מהצ'מבלו" כחודש לאחר מותה של כריסטיאנה.

באך שאל קטעים מהקנטטה רי"ב 56 ומאוחר יותר שאל מרי"ב 198 קטעים עבור קנטטת הלוויה רי"ב 244a ועבור הפסיון על פי מרקוס (רי"ב 247) שאבד.

מבנה

הקנטטה כתובה לסופרן, אלט, טנור, בס, מקהלה, שני חלילים, שני אבובי ד'אמורה, שני כינורות, ויולה, שתי ויולות דה גמבה, שתי לאוטות ובאסו קונטינואו. לקנטטה עשרה פרקים המחולקים לשני חלקים, הראשון בוצעה לפני נשיאת הספדים והחלק השני לאחריהם.

פרקי היצירה

החלק הראשון

1. כורו (מקהלה) Laß, Fürstin, lass noch einen Strahl
2. רצ'יטטיב (סופרן) Dein Sachsen, dein bestürztes Meißen (סקסוניה שלך, מייסן המוכה שלך)
3. אריה (סופרן) Verstummt, verstummt, ihr holden Saiten! (החרישו, החרישו, מיתריה הענוגים!)
4. רצ'יטטיב (אלט) Der Glocken bebendes Getön (קול הפעמונים המהדהדים)
5. אריה (אלט) Wie starb die Heldin so vergnügt! (איך מתה הגיבורה כה עליזה!)
6. רצ'יטטיב (טנור) Ihr Leben ließ die Kunst zu sterben (חייה האומנות של הגסיסה)
7. כורו (מקהלה) An dir, du Fürbild großer Frauen (בך, מופת גברות ענק)

החלק השני

1. אריה (טנור) Der Ewigkeit saphirnes Haus (בית ספירים הנצח)
2. רצ'יטטיב (בס) Was Wunder ists? Du bist es wert (היפלא? את ראויה)
3. כורו (מקהלה) Doch, Königin! du stirbest nicht (אהה מלכה! אינך בת תמותה)

היבטים ביצירה

הקנטטה אומנם נכתבה כהספד וקינה לכריסטיאנה אברהרדינה, אך לא בוצעה בהלווייתה אלא בטקס לזכרה. כקנטטת אשכבה נושאת מאפיינים דומים לקנטטה המוקדמת רי"ב 106, למשל בחירת התזמור בחלילים ובגמבות בדומה לקנטטה 106 בה תפקידים לחליליות ולגמבות, ולמעשה האפקט הנוצר מגוני הצליל דומה. כמו כן ניתן להשוותה לפרקים מהמיסה בסי מינור (שבתורה היא אוסף של פרקי קנטטות שונות) ומהפסיונים.

הקנטטה אומנם מדגימה מבנה מסודר למדי של פרק מקהלה פותח ופרק מקהלה מסיים ובינם רצ'יטטיב ואריה לכל קול, ייתכן ובאך בהשפעת הדוחק בלוח הזמנים, שבוודאי הושפע גם מזמינות הלברית שגם כן הוזמנה במיוחד עבור יום הציון, נאלץ לוותר על פרקים מסוימים ולקצר פרקים אחרים, בהיעדר די זמן לחזרות לפני הביצוע.

הקנטטה נפתחת בפרק מקהלה, הדומה במבנהו לפתיחה צרפתית אך עם תפקיד למקהלה. הפרק כתוב במשקל מרובע ובסולם סי מינור. הפרק נפתח בהקדמה כלית (אינסטרומנטלית), כשהטרברסי, אבובי הד'אמורה וכלי הקשת מנגנים מוטיב במקצב מנוקד סינקופי כנגד הלוטי והקונטינואו המנגנים במשקל שגרתי, ולמעשה "מושכים" המוזיקה קדימה לעומת המנגינה המקוטעת ובעלת האופי הריקודי הכתובה ליתר הכלים. כבר בהקדמה הכלית, וכן הפרק כולו, משופע "קדנצות כוזבות", ובתיבה האחת-עשרה בעוד קדנצה (סיום) מדומה כזו נכנסת המקהלה השרה במקביל (יחדיו) אקורד שהוא למעשה חותם המוטיב הכלי ופותח מוטיב חדש. במרבית המשכו של הפרק, המקהלה שרה בהרמוניה מקבילה ולא בקולות חופשיים, למעט תיבות בודדות בהן כל זוג קולות (סופרן ובס או אלט וטנור) נכנסים בזה אחר זה באותו המוטיב (תיבות 16-17).

הרצ'יטטיב לסופרן כתוב לכינורות, לויולה ולקונטינואו, כשהקונטינואו ובהמשך כלי הקשת (תיבה 3) מושכים המנגינה והעלילה קדימה כנגד הסופרן השרה בהטעמה עצמאית (שוב משקל שגרתי). מינצ'ם מציין שכלי הקשת למעשה מנגנים טריל איטי מתמשך המדמה יבבה.

האריה לסופרן נפתחת מיד עם סיום הרצ'יטטיב, תפקיד הסופרן נכנס בתיבה השמינית לליווי הקונטינואו בלבד אך לאחר שירת המשפט "החרישו מיתרים" מנגנים המיתרים מוטיב יורד.

ברצ'יטטיב בעל אופי ייחודי, הנפתח בהפסקה (המלמדת על היעדר דגש הפעמה הפותחת) נכנס הטרברסו בנגינה מהירה (אחד חלקי שש עשרה) וחזרתית של צליל בודד (לה) אליו מצטרף החליל השני בטרצה למטה (פה דיאז), אבובי הד'אמורה מנגנים צלילים ארוכים כנקודת עוגב ובדיסוננט, כלי הקשת מנגנים ארפג'י בפיציקטו והקונטינואו חוזר על מוטיב בן שני תווים סך הכל, כולם ליווי לשירת האלט על "הדהוד הפעמונים". אומנם הרצ'יטטיב כתוב באחת-עשרה תיבות בלבד, הוא מונה למעלה מ-1200 סימני תיווי.

לאחר שני רצ'יטטיבי ואריה קצרים יחסית (אך דחוסים), מופיע פרק מרכזי נוסף (לפרק הראשון) בקנטטה, האריה לאלט. לראשונה חורגת האריה מהמשקל המרובע לטובת משקל 12 שמיניות (משולש), ולסולם רה מז'ור (היחסי לסי מינור). האריה כתובה לויולות דה גמבה, ללוטי ולקונטינואו, היא מז'ורית ובעלת אופי עדין, בניגוד מוחלט לרצ'יטטיב לאותו הקול הקודם לה.

הרצ'יטטיב הקצר (11 תיבות) לטנור חוזר למשקל המרובע אך דבק בסולם המז'ורי, הפעם במוטיב קצר לאבובי ד'אמורה, החוזר שתי וערב לשירת הטנור. להבדיל מהרצ'יטטיבי הקודמים, הקונטינואו לא דוחף המנגינה קדימה.

אף על פי שנראה כי התבנית הכללית שבחר באך לקנטטה היא של רצ'יטטיב ואריה לכל קול, בין הרצ'יטטיב והאריה לטנור מפריד פרק מקהלה החותם גם החלק הראשון שלה. הפרק נפתח בשירת הטנור (אולי בהמשך לרצ'יטטיב) בקדמה ובשתי תיבות וחצי (פה דיאז), אז בתיבה השלישית נכנס תפקיד האלט במרווח קוורטה למעלה, תפקיד הסופרן נכנס שש תיבות לאחר האלט ("כפול מקצבית" מהפער בין האלט והטנור) בקוורטה מעליו, ותפקיד הבס נכנס שוב לאחר שלש תיבות מהסופרן בדודצימה למטה (או אוקטבה כפולה למטה של קוורטה למעלה) הפוגה מסיימת באקורד רה מז'ור. לאחר הפוגה ישנו מעבר כלי (אינסטרומנטלי) רגוע, לאחר עוצמת הנגינה והשירה של התזמורת והמקהלה, בו שתי הגמבות מנגנות במרווח טרצה מוטיב זריז במקביל לקונטינואו מדוד, אז נכנסת שוב הפוגה הפעם פותח תפקיד האלט בדו והפוגה נבנת באופן דומה מבחינה קצבית, אך כניסת הטנור יורדת באוקטבה מכניסת הסופרן (ולא בקוורטה) וכן הלאה וחוזרת לסולם סי מינור.

האריה לטנור חוזרת לסולם המינורי אך כתובה במשקל משולש ונושאת אופי של ריקוד מתון (ראו מינואט). היא נפתחת בהקדמה כלית, ניתן לומר כי הנושא מגיע לשיאו בתיבה 16 בתפקיד אבוב הד'אמורה (המוכפל על ידי הטרברסו) והמוטיב החדש לגמבות המופיע בתיבה. את האריה פותח הטרברסו במוטיב מקושט לליווי המדוד של הכינורות והקונטינואו, כשהגמבות מנגנות מוטיב משלהן, והאבוב ד'אמורה תחילה מתפקד כדבק מאחד לקולות השונים בתפקיד ארוך וממושך. כאמור בתיבה ה-16 המנגינה מגיעה לשיא, שאחריו הטרברסו ואבוב הד'אמורה מנגנים לסירוגין את המוטיב בו פתח הטרברסו ביצירת הופעות חולפות של קאנון. בתיבה ה-21 נכנס תפקיד הטנור, כשבתיבה 38 לשירת הטנור במליסמה ארוכה (חילוף צלילים תוך שירת הבהרה אחת) שב להופיע השיא מתיבה 16, אך בפעם זו נוסף למרקם הקונטרפונקטי תפקיד הטנור הקישוטי.

הרצ'יטטיב לבס במשקל מרובע, ובסולם סי מינור, כתוב תחילה "יבש" לליווי הקוניטינואו בלבד. בתיבה העשירית הרצ'יטטיב היבש הופך אריוזו (מורגש בתיבה ה-11 עם כניסת המוטיב הקישוטי לתפקיד הבס) הכתוב במשקל משולש, דבר המניע מעט המוזיקה מהתקדמותה האיטית להתקדמות מתונה. מבלי הפסקה ממשיך האריוזו שהוא למעשה רצ'יטטיב, לרצ'יטטיב חדש וקצר (שבע תיבות), השב למשקל המרובע, ונפתח בשינוי הרמוני דרמטי, כמו גם בתוספת של נגינת הטרברסו ואבובי הד'אמורה.

הפרק המסיים, הוא פרק מקהלה דה קאפו, כתוב במשקל 12 שמיניות (שכבר הופיע בקנטטה) עם קדמה, אומנם פותח בסולם המינורי אך מתחלף למז'ור (סוף תיבה שלישית) וחוזר חלילה. הפרק מתחיל במוטיב של שמיניות, ובשל המשקל מחולקות לשלשות (לא טריולות) מאפיין ניכר, המוטיב כתוב לתפקידי הטרברסי, אבובי הד'אמורה והכינור הראשון, בעוד הכינור השני, הויולה, הגמבות, הלוטי והקונטינואו מנגנים הרמוניה. בתיבה ה-12 (להוציא הקדמה) נכנסת המקהלה, גם כן בקדמה, כשהיא שרה את ההרמוניה בעוד הטרברסי, אבוב הד'אמורה והכינור הראשון מנגנים מהתחלה את המוטיב בשמיניות, אך במהרה תפקיד המקהלה מקבל איכויות ייחודיות משלו, כשבתיבה 17 (להוציא שתי הקדמות) שרה המקהלה נושא מז'ורי משלה, לאחר חזרה (תיבה 25 להוציא שתי קדמות) מתיבה 12 (כניסת המקהלה), מוצג נושא חדש למקהלה, המנוגד באופיו לנושא שקדם לו, וממשיך את הקו "חמור הסבר" שבו נפתח הפרק ואף מכביד עליו, הנושא שזור בנושא "רגוע" יותר ופחות עגמומי (שהופיע כבר בשירת המקהלה), ומושר למילים " Ihr Dichter, schreibt! wir wollen's lessen" ("כתבו המשוררים ואנו נקרא ברצון"). שיא "עומקו" בתיבה 28 (להוציא שלש קדמות) וחוזר בתיבה 35 (להוציא שלש קדמות) לביטוי "Sie ist der Tugend Eigentum" ("היא יחידת סגולה") ו"Der Untertanen Lust und Ruhm" ("העונג והתהילה לנתינה").

ביצוע

היצירה בוצעה על ידי מיטב המבצעים, וראו הקישורים החיצוניים. מבין אלה שלא הוזכרו הביצוע בניצוחו של ג'ון אליוט גרדינר על מקהלת מונטוורדי וסולני הבארוק האנגלים, של פיטר יאן לסינק על קולגיום באך הולנד ושל הלמוט רילינג וה"גכינגר קנטוריי".

קישורים חיצוניים

• פקסימיליה של היצירה בשלמותה
• פרטיטורה
• אתר קנטטות באך
• היצירה בניצוח פרנסואז לזר ובביצוע אקדמיה (אנסמבל)
• היצירה בניצוח פיליפ הרווחה ובביצוע קולגיום וקאל חנט
• היצירה בניצוח גוסטב ליאונהארדט ופיליפ הרווחה
• היצירה בניצוח טון קופמן ובביצוע תזמורת ומקהלת הבארוק אמסטרדם
• היצירה בניצוח דייגו פסוליס ובביצוע אי-בארוקיסטי(אנסמבל), סרטון באתר יוטיוב
• היצירה בניצוח ייורגן ייורגנס ובביצוע מקהלת מונטורדי-המבורג