MBTI

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

MBTI (קיצור של Myers-Briggs Type Indicator) הוא שאלון אישיות שנועד לבחון את ההעדפות של המשיבים בראיית העולם וקבלת החלטות.[1] השאלון כולל 94 שאלות. בכל שאלה הנבדקים והנבדקות צריכים לבחור בין אחת משתי דיכוטומיות: מוחצנות-מופנמות (E-I), חושים-אינטואיציה (S-N), חשיבה-רגשות (T-F) ושיפוט-תפיסה (J-P).[2][1] על בסיס התכונה שנבחרה יותר פעמים בכל דיכוטומיה, המשיבים משויכים לאחד מ-16 דפוסי אישיות, לדוגמה: INFJ.[2] מקור הדיכוטומיות הללו מבוסס על תאוריית האישיות של הפסיכולוג קרל גוסטב יונג.[1] נכון לשנת 2020, השאלון קיים בארבע גרסאות שונות ומתורגם ל-20 שפות.[1]

השאלון פופולרי בהקשרים ארגוניים וייעוציים, אך כושל בביקורת מדעית.[1] רוב המחקרים התומכים בשימוש בשאלון נערכו על-ידי 'המרכז לאפליקציות של טיפוסים פסיכולוגיים'. ארגון זה פועל מטעם המרכז ל-MBTI וגם מוציא לאור "כתב עת" שמפרסם את מאמריו. התנהלות זו מעלה ספקות לגבי מידת ההטיה וניגוד העניינים העומדים מאחורי המאמרים הללו.[3] השאלון נחשב בעיני רבים לפסאודו-מדע, והוא אינו מקבל תמיכה מדעית רחבה.[4][5][6][3][1] חלק מהכשלים המדעיים (פסיכומטריים) בשאלון כוללים תוקף נמוך (השאלון לא מודד את מה שהוא אמור למדוד) ומהימנות נמוכה (חוסר עקביות). קיים קשר מסוים בין ארבעת הסולמות של ה-MBTI ושאלון האישיות Big-Five המקובל יותר בקהילה המדעית.[7]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1921, קרל גוסטב יונג כתב בספרו "Psychological Types" שתכונות אישיות אינן תכונות רציפות, אלא שאנשים מתחלקים לטיפוסים מולדים.[6] יונג טען שהאישיות היא קודם כל מוחצנת או מופנמת, ולאחר מכן היא מוגדרת על ידי שני זוגות פונקציות נוספות: חושים לעומת אינטואיציה וחשיבה לעומת רגשות. עשרים שנה לאחר מכן, קתרין קוק בריגס ולאחר מכן בתה, איזבל בריגס מיירס, הרחיבו את התיאוריה של יונג והוסיפו מימד רביעי של שיפוט לעומת תפיסה.[6][8] בזמן מלחמת העולם השנייה, בריגס ומיירס החלו לפתח שאלון דיווח עצמי אשר יחשוף את טיפוס האישיות של האדם על בסיס התאוריה של יונג, מתוך האמונה כי ידע זה יוכל לסייע לנשים, אשר נכנסו לראשונה בחייהן לשוק העבודה בתעשייה האמריקנית. השאלון התפתח לאורך השנים ופורסם לראשונה בשנת 1962.

בריגס ומיירס חברו לחברת CPP (Consulting Psychologists Press) על מנת להפיץ את השאלון באופן מקצועי. בשנת 2019 שינתה חברת CPP את שמה ל-The Myers Briggs Company. במקביל לבריגס ומיירס, פותחה בשנות ה-70 בברית המועצות שיטת סוציוניקה בעלת מודל 16 טיפוסי אישיות דומה ביותר המבוסס על יונג, אך תוך מתן דגש על יחסים בין טיפוסים. איזבל בריגס מיירס (18971980) פיתחה את השאלון כך שלא רק יזהה את טיפוס האישיות של האדם מתוך 16 האפשרויות, אלא גם יבדיל בין שני אנשים מאותו טיפוס ויזהה את המאפיינים הייחודיים של כל אחד. במילים אחרות, שהאבחון יראה לא רק מה דומה ביניהם, אלא גם מה שונה. הגרסה המעודכנת של אבחון MBTI Step II יצאה לאור בשלהי שנות ה-90 וכללה 144 שאלות. גרסה זו ממפה את האדם על גבי 20 מרכיבי אישיות אשר כל חמישה מהם מהווים תתי התנהגויות בתוך כל אחת מהדיכוטומיות של דפוסי ההתנהגות.

דפוסי ההתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל ה-MBTI מציג שמונה דפוסי התנהגות, כאשר לכל אדם יש נטייה לדפוס התנהגות טבעי אחד מבין שניים, על ארבע דיכוטומיות שונות. האדם משתמש בשני הקטבים של כל אחת מהדיכוטומיות, אך לא בשניהם בו-זמנית ולא באותה מידה של ביטחון. המודל טוען שכאשר האדם משתמש בשיטות המותאמות ל'טיפוס האמיתי' שלו, הוא מרגיש כשיר, טבעי ונמרץ.

טיפוס אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוסי אישיות
תכונות 16 סוגי האישיות

כל השילובים האפשריים של דפוסי ההתנהגות (שני קטבים עבור כל אחת מארבע הדיכוטומיות) מייצרים 16 צירופים המהווים טיפוס אישיות ייחודי שמתבטא בדפוסי חשיבה והתנהגות (לדוגמה ISTJ או ENFP).

פונקציות המנטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל יונג האמין שאנשים חיים בשני עולמות, הפנימי והחיצוני, הוא טען כי אנו מחצינים או מפנימים כל אחת מהפונקציות המנטליות. לכל פונקציה מנטלית תפקיד אחר בחיינו, אנו משתמשים בכולן אולם בסדר זמינות שונה. הפונקציה הזמינה ביותר אצל האדם נקראת פונקציה הדומיננטית, השנייה אחריה נקראת הפונקציה התומכת, השלישית נקראת 'השלישית', והרביעית נקראת הפונקציה האחרונה או הנחותה (the inferior function).[9] אלו 8 הפונקציות המנטליות:

  • Se – Extraverted Sensing
  • Si - Introverted Sensing
  • Ne - Extraverted iNtuition
  • Ni - Introverted iNtuition
  • Te - Extraverted Thinking
  • Ti - Introverted Thinking
  • Fe - Extraverted Feeling
  • Fi - Introverted Feeling

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ESFP - ארבע הפונקציות של טיפוס זה הן: הפונקציה הדומיננטית Se, הפונקציה התומכת Fi, הפונקציה השלישית T, הפונקציה האחרונה Ne. במקרה זה, האדם מחצין ומראה לעולם את הפונקציה הזמינה והטבעית לו ביותר Se.

INTP - ארבע הפונקציות של טיפוס זה הן: הפונקציה הדומיננטית Ti, הפונקציה התומכת Ne, הפונקציה השלישית S, הפונקציה האחרונה Fe. במקרה זה, האדם מחצין ומראה לעולם את הפונקציה התומכת Ne בעוד הפונקציה הדומיננטית והטבעית ביותר Ti נמצאת בשימוש בעיקר בעולם הפנימי.

סוגי טיפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוס הגדרת הטיפוס פונקציות דוגמאות
(דמויות בדיוניות)
ESTJ

(המוציא לפועל, המפקח, המנהל)

מוחצן-תחושתי-חושב-שיפוטי Te

Si
Ne
Fi

רג'ינה ג'ורג' (ילדות רעות)

הרמיוני גריינג'ר (הארי פוטר)

ENTJ

(המפקד, הגנרל)

מוחצן-אינטואיטיבי-חושב-שיפוטי Te

Ni
Se
Fi

נפולאון (חוות החיות)

ברנדט רוסטנקווסקי (המפץ הגדול)

ESFJ

(היועץ, המספק, המטפל)

מוחצן-תחושתי-מרגיש-שיפוטי Fe

Si
Ne
Ti

בובספוג (בובספוג מכנסמרובע)

אמילי קופר (אמילי בפריז)

ENFJ

(פרוטגוניסט, המורה)

מוחצן-אינטואיטיבי-מרגיש-שיפוטי Fe

Ni
Se
Ti

רייצ'ל ברי (Glee)

קמרון טאקר (משפחה מודרנית)

ESTP

(היזם)

מוחצן-תחושתי-חושב-תפישתי Se

Ti
Fe
Ni

מרידה (אמיצה)

בארט סימפסון (משפחת סימפסון)

ESFP

(הבדרן, המבצע)

מוחצן-תחושתי-מרגיש-תפישתי Se

Fi
Te
Ni

רייצ'ל גרין (חברים)

סימבה (מלך האריות)

ENTP

(המתדיין, הממציא)

מוחצן-אינטואיטיבי-חושב-תפישתי Ne

Ti
Fe
Si

האוורד וולוויץ (המפץ הגדול)

קפטן ג'ק ספרו (שודדי הקריביים)

ENFP

(האקטיביסט, האלוף, העיתונאי)

מוחצן-אינטואיטיבי-מרגיש-תפישתי Ne

Fi
Te
Si

אליזבת בנט (גאווה ודעה קדומה)

לורליי גילמור (בנות גילמור)

ISTP

(האומן, בעל המלאכה)

מופנם-תחושתי-חושב-תפישתי Ti

Se
Ni
Fe

קטניס אוורדין (משחקי הרעב)

רוזה דיאז (ברוקלין 99)

INTP

(הלוגיקאי, הארכיטקט, האדריכל)

מופנם-אינטואיטיבי-חושב-תפישתי Ti

Ne
Si
Fe

שרלוק הולמס

מטילדה וורמווד (מטילדה, מטילדה)

ISFP

(ההרפתקן, המחבר, האמן)

מופנם-תחושתי-מרגיש-תפישתי Fi

Se
Ni
Te

הארי פוטר (הארי פוטר)

מרידית גריי (האנטומיה של גריי)

INFP

(המגשר, המרפא, החוקר)

מופנם-אינטואיטיבי-מרגיש-תפישתי Fi

Ne
Si
Te

הנסיך הקטן (הנסיך הקטן)

ג'יין אייר (ג'יין אייר)

ISTJ

(הלוגיסטיקאי, המפקח, הנאמן)

מופנם-תחושתי-חושב-שיפוטי Si

Te
Fi
Ne

שלדון קופר (המפץ הגדול)

ספוק (מסע בין כוכבים)

ISFJ

(המגן, המשמר)

מופנם-תחושתי-מרגיש-שיפוטי Si

Fe
Ti
Ne

פם ביזלי (המשרד)

אוטיס מילברן (חינוך מיני)

INTJ

(הארכיטקט, האינטלקטואל, המדען)

מופנם-אינטואיטיבי-חושב-שיפוטי Ni

Te
Fi
Se

המלט (המלט)

אנבת צ'ייס (פרסי ג'קסון והאולימפיים)

INFJ

(הסנגור, היועץ, הסופר)

מופנם-אינטואיטיבי-מרגיש-שיפוטי Ni

Fe
Ti
Se

טרי ג'פורדס (ברוקלין תשע תשע)

טד מוסבי (איך פגשתי את אמא)

תמיכה מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניגוד עניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מהמחקרים התומכים בשימוש ב-MBTI נערכו על-ידי 'המרכז לאפליקציות של טיפוסים פסיכולוגיים'. המרכז פועל מטעם המרכז ל-MBTI וגם מוציא לאור "כתב עת" שמפרסם את מאמריו. התנהלות זו מעלה ספקות לגבי מידת ההטיה וניגוד העניינים העומדים מאחורי המאמרים.[3] המרכז ל-MBTI הוא גוף כלכלי עם הכנסות שנתיות של 20 מיליון דולר.[5] החברה מוכרת אפליקציה, ערכות למילוי ובדיקת השאלון, חומרי קריאה והכשרות.[10] בתור גוף כלכלי, האינטרס של המרכז לפרסם מאמרים חיוביים עומד בניגוד לאינטרס המדעי לפרסם מאמרים אובייקטיביים. במאמר סקירה על הכלי נכתב[6]:

למרות שהם מתקיימים ב'יקום מקביל' שנשלט בעיקר על-ידי מסחר, ולא על-ידי ביקורת עמיתים, MBTI אינם פטורים מבדיקה תיאורטית, המהווה מרכיב רגיל במדע פסיכולוגי קפדני. לכן, אין זה כלל מפתיע שנראה שהם מעדיפים את מה שמוכר על פני מה שנכון.

Stein & Swan, 2019

התאמה לידע קיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאוריה היוניגאנית בכללותה, אינה תיאוריה מבוססת עדויות[6]. התיאוריות של יונג, כמו אלה של פרויד, נוסחו לפני ההבניה המודרנית למושגים של הפרכה ובדיקה אמפירית של קרל פופר. רעיונותיו של יונג התבססו על טיעונים לוגיים ועל תצפיות אנקדוטליות, ולא על בחינה שיטתית של עדויות.[6] יש שהציעו שהפופולריות של דמויות כמו יונג ופרויד נובע מ'אפקט הגורו', כאשר אנשים מייחסים אמת עמוקה לאמירות מבלבלות מצד דמויות סמכות.[6] התיאוריה מאחורי ה-MBTI נשענת גם היא על הנחות לא מבוססות, למשל, ההנחה שקיימים "טיפוסים אמיתיים" שאינם מודעים לנו, או ההנחה שזוגות הפונקציות הן אכן דיכוטומיות.[6]

מהימנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הבעיות בשאלון ה-MBTI קשורה לקביעת הטיפוס האמיתי של המשתמשת. לפי ההנחיות, אם המשתמשת אינה מסכימה עם הטיפוס שיצא לה לפי הסולם, היא יכולה לבחור עבור עצמה טיפוס אחר.[6] צעד זו הוא בעייתי מכמה סיבות. ראשית, קביעת הטיפוס בצורה זו אינה אובייקטיבית ואינה ניתנת לשחזור. שנית, קביעת הטיפוס בצורה זו אינה עומדת בקנה אחד עם הטענה שהשאלון יכול לזהות את הטיפוס האמיתי הלא מודע של המשתמשת, שכן היא מתבקשת לשפוט באופן מודע אם הטיפוס שהתקבל מתאים לה או לא. שלישית, חברת MBTI משתמשת ברמת ההתאמה עליה מדווחים המשתמשים כמדד לאיכות השאלון. אם המשתמשים יכולים לשנות את התוצאה אותה קיבלו בשאלון, צעד זה יעלה באופן מלאכותי את רמת ההתאמה המתקבלת.[6] ניתן להבין את ההחלטה לאפשר למשתמשת לשנות את הטיפוס אותו קיבלה כהחלטה בעלת שיקולים כלכליים שנועדה לספק את הצרכנית.[6]

יונג ומאייר-בריגס טוענים שהטיפוס האמיתי הוא מולד והוא מתבסס לפני הבגרות. לכן, יש להניח שאדם העונה על השאלון פעמיים, יקבל את אותה התשובה לגבי הטיפוס האמיתי שלו. השוואה בין שתי בדיקות נקראת מהימנות של בדיקות חוזרות, ובמקרה של MBTI היא נמוכה מהמצופה. אפילו מחקר שפורסם בכתב העת של החברה דיווח על כך שבבדיקה חוזרת לאחר 5 שבועות, 50% מהנבדקים קיבלו טיפוס אחר.[11]

תוקף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשאלת השאלה עד כמה שאלון MBTI אכן מעריך בצורה נכונה את הטיפוס האישיותי של האדם. מלכתחילה, השאלון מתחיל מעמדה חלשה מכיוון שהשאלות שבו מבוססות על בחירה כפויה בין שתי אפשרויות. בחירה כפויה אינה נפוצה בשאלונים פסיכולוגיים מבוססים, והיא פוגעת ביכולת הניבוי של שאלונים כאלה.[12] פגיעה זו היא כה משמעותית, שיש הממליצים שלא להתבסס על כלים כאלה לקבלת החלטות חשובות.[13] תוקף של שאלון נבחן גם במידה בה המבנה הסטטיסטי שלו תואם את המבנה התאורטי. מחקרים רבים ניתחו את המבנה הסטטיסטי של השאלון ומצאו שהוא אינו תואם למבנה התאורטי שהוצע על-ידי מאייר-בריגס.[12][14]

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היעדר הביסוס המדעי, שאלון MBTI נפוץ בתחומים שונים. נכון לשנת 2013, כ-2.5 מיליון איש מוערכים בארצות הברית מדי שנה על פי השיטה. 89 מתוך 100 החברות המובילות בארצות הברית, על פי מגזין Fortune, משתמשות בשיטה זו להערכה במודל לפיתוח מנהלים וצוותים.[4] השאלון קיים ב-115 מדינות ותורגם ל-29 שפות.

למרות הפופולריות של השאלון, מאמר סקירה משנת 1996[15] סיכם:

ברור שהנסיונות לזהות קשרים פשטניים בין העדפות טיפוס לבין אפקטיביות ניהולית היו מאכזבים. אכן, בהינתן האיכות המשתנה של המחקרים והממצאים הבלתי-עקביים, לא ניתן להגיע למסקנות מוחלטות לגבי היחסים הללו.

Gardner and Martinko, 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא MBTI בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Scott P. King, Brittany A. Mason, Myers‐Briggs Type Indicator, Wiley, 1, 2020-09-18, עמ' 315–319, ISBN 978-1-119-54716-7. (באנגלית)
  2. ^ 1 2 Adrian Furnham, Myers-Briggs Type Indicator (MBTI), Cham: Springer International Publishing, 2020, עמ' 3059–3062, ISBN 978-3-319-24610-9. (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 Science and pseudoscience in clinical psychology, Second edition, 2015, ISBN 978-1-4625-1758-9
  4. ^ 1 2 Goodbye to MBTI, the Fad That Won’t Die | Psychology Today, www.psychologytoday.com (באנגלית)
  5. ^ 1 2 Joseph Stromberg, Why the Myers-Briggs test is totally meaningless, Vox, ‏2014-07-15 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Randy Stein, Alexander B. Swan, Evaluating the validity of Myers-Briggs Type Indicator theory: A teaching tool and window into intuitive psychology, Social and Personality Psychology Compass 13, 2019-02, עמ' e12434 doi: 10.1111/spc3.12434
  7. ^ Robert, R. McCrae, Paul, T. Costa Jr., Reinterpreting the Myers-Briggs Type Indicator from the perspective of the five-factor model of personality, Journal of Personality, 1 57, עמ' 17-40
  8. ^ James Michael, Using the Myers-Briggs Type Indicator as a Tool for Leadership Development? Apply With Caution, Journal of Leadership & Organizational Studies 10, 2003-02, עמ' 68–81 doi: 10.1177/107179190301000106
  9. ^ CPP, Inc. and Levy Consulting Bring Myers-Briggs Assessment Insights to Israel, ‏10 במאי 2014
  10. ^ Popular Products | The Myers-Briggs Company, www.themyersbriggs.com (בAmerican English)
  11. ^ N. G. McCarley and T. G. Carskadon, Test-retest reliabilities of scales and subscales of the Myers-Briggs Type Indicator and of criteria for clinical interpretive hypotheses involving them, Research in Psychological Type 6, 1983, עמ' 24-36
  12. ^ 1 2 David J. Pittenger, Cautionary comments regarding the Myers-Briggs Type Indicator., Consulting Psychology Journal: Practice and Research 57, 2005, עמ' 210–221 doi: 10.1037/1065-9293.57.3.210
  13. ^ Mary L. Tenopyr, Artifactual reliability of forced-choice scales., Journal of Applied Psychology, 4 73, עמ' 749-751
  14. ^ Aristide Saggino, Colin Cooper, Paul Kline, A confirmatory factor analysis of the Myers–Briggs Type Indicator, Personality and Individual Differences 30, 2001-01, עמ' 3–9 doi: 10.1016/S0191-8869(00)00004-0
  15. ^ William L. Gardner, Mark J. Martinko, Using the Myers-Briggs Type Indicator to Study Managers: A Literature Review and Research Agenda, Journal of Management 22, 1996-02, עמ' 45–83 doi: 10.1177/014920639602200103