Made in England

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Made in England
אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 17 במרץ 1995
הוקלט פברואר – מאי 1994
AIR Lyndhurst Hall (אנ') שבלונדון[1]
סוגה רוק • פופ רוק
שפה אנגלית
אורך 52:34
חברת תקליטים איילנד רקורדס (ארצות הברית)
רוקט רקורדס (אנ') (בריטניה)
הפקה גרג פני (אנ'), אלטון ג'ון[2]
כרונולוגיית אלבומים של אלטון ג'ון
מלך האריות (פסקול)
(1994) 		Made in England
(1995) 		Love Songs
(1996)
סינגלים מ-Made in England
  1. "Believe"
    תאריך יציאה: 20 בפברואר 1995
  2. "Made in England"
    תאריך יציאה: 8 במאי 1995
  3. "Blessed"
    תאריך יציאה: 18 בדצמבר 1995 (לא בבריטניה)
  4. ""Please" (בריטניה)"
    תאריך יציאה: 22 בינואר 1996

Made in England (בתרגום חופשי: תוצרת אנגליה) הוא אלבום האולפן ה־24 של המוזיקאי הבריטי אלטון ג'ון, שיצא לאור ב־17 במרץ 1995. הפיקו אותו גרג פני וג'ון עצמו, אלבום האולפן הראשון מאז Leather Jackets (אנ') ‏(1986) ללא כריס תומאס בהפקה. הוא גם האלבום האחרון בהשתתפות נגן כלי ההקשה ריי קופר, עד חזרתו ב־"Wonderful Crazy Night" ‏(2016). בוב בירץ' (אנ') הצטרף כבסיסט באולפן ובהופעות והמשיך בתפקידו עד מותו ב־2012[2].

"Made in England" היה האלבום הראשון של ג'ון שיצא לאור בחברת "PolyGram" (אנ'), שהוציאה אותו בלייבלים "רוקט"–"איילנד"[3][2].

השיר "Please" זכה לגרסת כיסוי של זמרת הבלוגראס רונדה וינסנט (אנ') וזמרת הקאנטרי דולי פרטון, לכבוד הוצאת אלבומי ההוקרה לג'ון ולטופין "Revamp" ו־"Restoration" (אנ') ב־2018[4].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון רצה להוציא את האלבום הטוב ביותר מזה זמן, ולשם כך ניסה לשחזר את הרגלי וסביבת העבודה שלו מימי שיא הצלחתו במחצית הראשונה של שנות ה־70. הוא זנח את תכנות התופים, בו עשה שימוש נרחב באלבומי האולפן הקודמים (ובאופן בולט במיוחד באלבום האולפן הקודם, "The One") וחזר לעבוד עם המעבד פול בקמסטר, לראשונה מאז "A Single Man" שמ־1978, זאת בנוסף לעבודתו עם ריי קופר ועם הגיטריסט דייווי ג'ונסטון (אנ'). ברני טופין הוטס מקליפורניה כדי לכתוב את מילות השירים באולפן, כפי שנעשה באלבומים המוקדמים של השניים. דמיון נוסף לאלבומיו המוקדמים היה בכך שגם אלבום זה תואר כ"אלבום להקה" שבו חברי הלהקה, ובעיקר ג'ונסטון, תרמו תרומה משמעותית לצליל האלבום. ג'ון ויתר באלבום זה על שירותיו של המפיק כריס תומאס, שהשתתף בפסקול "מלך האריות", ובחר לעבוד עם גרג פני, שהיה צופה צעיר בהכנת "Goodbye Yellow Brick Road"‏[1][3].

ג'ון זנח באלבום זה את מנהגו הישן להקליט את תפקידי הזמרה והפסנתר שלו ולהשאיר את כל השאר למפיק, והיה מעורב בכל תהליכי ההפקה, כולל אובר-דאבינג, תפקידי הבס והגיטרה וכדומה. היה זה משום שהרגיש שבעבר הוויתור שלו על מעורבות בהפקה גרם לתוצאות שלא היה שלם איתן: בעיות סאונד לא פתורות ושירים שהוכנסו לאלבומים אף על פי שהעדיף שלא להכניס אותם. על תפקידו המשמעותי באולפן קיבל קרדיט כמפיק במשותף עם פני[1][3][2][4]. ג'ון נהנה להקליט באולפני AIR (אנ') שבלונדון: ”השמש זרחה מבעד לחלונות. [זה היה] מקום מאוד מעורר השראה לכתוב בו”, סיפר[1]. 20 שירים הוקלטו במהלך ההקלטות, אך רק 11 נכנסו לגרסה הסופית[1][2]. האלבום תוכנן להיקרא כשם הסינגל הראשון, "Believe", אך ג'ון שינה את דעתו ברגע האחרון, משום שחשב ש־"Believe" נשמע "מיסטי מדי"[1][3][2].

הוצאת האלבום התעכבה עקב ההצלחה הגדולה של "מלך האריות" (והפסקול שלו), שקדם לו. משום מכך האלבום יצא לאור כשנה לאחר הקלטתו, ועדיין קיבל רוח גבית מהצלחת הפסקול, שכללה פרסי אוסקר וגראמי שג'ון זכה בהם, ומהפרסום שזכה לו בעקבותיו. כתוצאה מכך, האלבום נכנס למקום ה־13 בהופעת הבכורה שלו בבילבורד 200 – הבכורה המוצלחת ביותר במצעד זה לאלבום של ג'ון מאז "Blue Moves" שמ־1976[1][3][2].

האלבום הושפע ונעשו בו מחוות ללהקת "הביטלס" ולג'ון לנון: שמות שירי האלבום תוכננו מלכתחילה על ידי ברני טופין להיות כולם בני מילה אחת (למשל, "Made in England" תוכנן להיקרא "England"), השפעה מתקליט הסולו הראשון של לנון, "John Lennon/Plastic Ono Band" (בו היו כמה שירים ששמותיהם בני מילה אחת). ג'ון אמר למפיק גרג פני: ”אני רוצה את הסאונד הקולי הזה [של לנון]. אתה יודע, כמו Mother (אנ')...”‏[2]. השיר "Latitude" התבסס על שירי "הביטלס" "You've Got to Hide Your Love Away" ו־"For No One", ומשום כך נעשתה פנייה לג'ורג' מרטין, שגם היה הבעלים של אולפני AIR (אנ'), שם הוקלט האלבום, בבקשה לבצע את עיבודי הקרנות וכלי הקשת בשיר, פנייה לה נענה מרטין בחיוב. אקורד הפתיחה של "Made in England" הוא מחווה לשיר "הביטלס" "A Hard Day's Night" והפזמון של "Please" מזכיר במכוון את "Please Please Me"‏[2][3][1]. ג'ון טען שהמוזיקה של "Believe" היא "לנונית"[1][5].

ג'ון ביצע את "Believe" בהופעת בכורה בערב הראשון של סיבוב ההופעות שלו עם ריי קופר בפיניקס שבאריזונה, חמישה חודשים לפני היציאה הרשמית של הסינגל. "Believe" הגיע למקום ה־15 בבריטניה ולמקום ה־13 בבילבורד הוט 100 בארצות הברית, והיה הסינגל היחיד מהאלבום שהגיע לטופ 20 במצעד זה. במהלך נובמבר, ג'ון הופיע בברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, פרו, שווייץ, פולין, צרפת, איטליה, בריטניה ויפן, ובארצות נוספות חודשיים לאחר מכן. כמה משירי האלבום נכללו ברשימת השירים של סיבוב ההופעות, בכללם "Believe", ‏"Made in England", ‏"Pain", ‏"Lies" ו־"Blessed".

הסיום המקורי שתוכנן לשיר "Belfast" היה שג'ון שר את השורה האחרונה, "Belfast". בריאיון למגזין המעריצים "East End Lights", סיפר המעבד פול בקמסטר שהוא חשב שלשיר מתאים סיום מרומם יותר וכתב את סיומת השיר, שנשמעה לדעתו "כאילו נוגנה בפאב אירי בהמשך הדרך". נמסר שג'ון היה חשדני בתחילה לגבי הרעיון, אך בקמסטר סיפר שהוא שינה את דעתו לאחר שהקשיב לקודה שכתב, ואישר אותה לגרסה הסופית.

כחלק מקידום האלבום, ג'ון וטופין ערכו ערב חתימות נדיר במגדלי טאוור בלוס אנג'לס[2][3].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [5]
שיקגו טריביון [6]
דזרט ניוז (אנ') חיובית[7]
אנטרטיינמנט ויקלי חיובית[8]
לוס אנג'לס טיימס [9]
מוזיקה & מדיה חיובית[10]
רולינג סטון [11]

ויליאם רלמן, מבקר "AllMusic", כתב ש"ג'ון נשאר ג'וקבוקס מוזיקלי: ל־'Please' יש ריף גיטרה מאנפף שנשמע כמו 'המחפשים' מסביבות 1965, בעוד שהקלידן האורח פול קאראק מביא תחושת בוקר טי (אנ') מלאת סול ל־'Man'". רלמן מציין ש"ההשפעה הקולית המרכזית של ג'ון נשארת, כרגיל, ג'ון לנון, במיוחד בסינגל הראשון, 'Believe', שבו גם המילים מהדהדות את הנימה של כמה מבלדות הסולו של לנון". לגבי כותב המילים, ברני טופין, מציין רלמן שבאלבום הזה הוא אישי באופן שחורג מהרגלו, וש"ג'ון לא משקיע יותר מדי עבודה בניסיון להעביר את התחושה של המילים, אף כי הוא נשמע זועם וכבד ראש לסירוגין, כפי הנדרש מהמילים, אם כי אף פעם לא באופן שמפריע לזרימה המלודית". רלמן מוסיף שכרגיל טופין מעוניין יותר בצליל של המילים מאשר במשמעות שלהן, אך במקרה הזה זה דווקא לטובה.

מארק קארו מ"שיקגו טריביון" כתב שג'ון נכנס לשלב האולטרא מקצועני בקריירה שלו, "בו כל אלבום מגיע מלא בסימני ההיכר שלו: מלודיות ועיבודים במלוא פריחתם, וקול חזק ובטוח. הבלדות לרוב נוהגות לפי התבנית של 'Don't Let the Sun Go Down on Me' ‏[...] 'Believe' נשמע כמו אחד האפוסים שלו משנות ה־70 [...] ‏'Man' מוסיף כמה נגיעות גוספל לנוסחה. השירים הקצביים לרוב מוכיחים שלהקת נגני אולפן שמכניסים את עצמם לסערת חושים זה לא שווה לרוק אנד רול", אף כי רלמן מחריג מהקביעה הזאת את שיר הנושא, אותו הוא מציין לטובה, בין השאר כי ג'ון באופן חריג מגלה בו רגשות, לאחר שברוב המקרים הוא כופה את שאר הרגשות שלו בסביבה סטרילית.

ג'ים רייברן מדזרט ניוז (אנ') כותב שבשמיעה ראשונה הוא חש ששמע כל אחד מהשירים בעבר, אך "זה לא רע. למעשה, זה טוב", מכיוון שהוא אוהב את מה ששמע מג'ון בעבר. לדעת רייברן רוב השירים מזכירים בסגנונם את שירי אלבום האולפן הקודם, "The One", שלדעתו ניתן לטעון לגביו שהוא האלבום הטוב ביותר של ג'ון מאז שנות ה־70. רייברן שיבח את "Pain", שלדעתו בעל פוטנציאל להיות שיר הופעות גדול. על "Belfast" הוא כותב שיש בו "הרבה תזמורת והרבה חומר טוב". ל־"Man" יש "נגיעות בלוז". ל־"Lies" "סגנון קופצני קצבי". "Latitude" ו־"Please" לדעתו מתאימים שניהם להיות סינגלים ושירי הופעה גדולים. רייברן מסכם שהוא אוהב את הסגנון הישן של ג'ון שבו בשירים רבים משולבת תזמורת, עם הרבה יותר גיטרה שמשולבת עם הפסנתר. ”זה עשוי לקחת כמה האזנות לרכוש את הטעם, אבל ברגע שאתם נותנים לזה הזדמנות, קרוב לוודאי שתשימו אותו [האלבום] באותו מעמד איכותי של 'The One'”.

קן טאקר מ"אנטרטיינמנט ויקלי" כתב שב־"Believe" ג'ון "נשמע כן", ו'הצליח שוב לנצח את הבנאליות המדהימה של מילותיו של ברני טופין וליצור בלדת פופ קליטה". בלדות פופ קליטות הן הכישרון של ג'ון, אבל ”'Made in England' מתפקד כקורס רענון באלטוניה: הוא מסכם בעצם כל שלב בקריירה שלו ומאלץ מאזין להעריך מה האיש [...] מסוגל לעשות”. טאקר מזכיר בחיוב את חזרתו של פול בקמסטר, וכותב כי כאשר עבודתו מוּחלת על הלחנים המפולפלים של ג'ון, היא "יוצרת כמה רגעים נעימים: 'Please' מנגן כמו בלדת ביטלס מוקדמת, ויש תמציתיות עפיצה ל־'House' שהופכת אותו לאחד משירי אני־בודד־בבקשה־חבק־אותי הטובים ביותר של ג'ון". טאקר מציין גם את "Pain" כשיר בולט. באופן כללי מציין טאקר שהאלבום מוצא את ג'ון ב”כושר טוב, לעזאזל. כרגיל, זאת העבודה של הפזמונאי שלו שנראית רופסת”, ומוסיף שהוא "מיואש מטופין", אך מחמיא שוב לג'ון.

רוברט הילברן מ"לוס אנג'לס טיימס", כותב שבאלבום ”הקלאסי הזה” ג'ון וטופין היו שיטתיים בהתקרבות לאלבומי ציוני הדרך שלהם משנות ה־70 יותר מאשר כל האלבומים שמאז "Blue Moves" שמ־1976. הוא מתאר את האלבום כעבודה בעלת ”תשוקה ותכלית”, וכותב שברובו הוא ”מלהיב ומעולה”.

במגזין "מוזיקה & מדיה" נכתב כי המפיק גרג פני ”הניח את הבסיס הקולי המושלם להלך עליו”, וש"הבלדה המפוארת 'Believe' כבר שימשה כשטיח האדום שעליו הוא פסע הישר לזרועותיהם של עורכי המוזיקה. מי ייתן והוא יחזור על כך עם 'Latitude', הרצועה ה'פנית' ביותר, שכמו כן ג'ורג' מרטין עיבד אותה".

פיטר גלווין מ"רולינג סטון" כתב שמאז "Blue Moves" שמ־1976, חוסר היציבות של ג'ון גרם להתייחס אליו על בסיס שיר אחר שיר. ”אז איזו הפתעה שאלבומו ה־32 של ג'ון, 'Made in England', מחזיק כסט שירים גמור, מגובש, שהתמה שמונחת ביסודם – ההשלמה שבאה עם ההזדקנות – מנוסחת תכופות באופן יפה”. את השיר "Please" מתאר גלווין כ"מקסים", שיר "סקסי ורומנטי ככל שיר רית'ם אנד בלוז איטי מלוכלך ומרושע". הוא מוסיף שהאלבום יותר מבוסס גיטרה מאשר כל אלבום מאז "Rock of the Westies" ‏(1975), ושיש בו ”בלתי אמצעיות שהייתה חסרה הרבה זמן במוזיקה של ג'ון” (הוא מציין שהרבה מהאלבום הוקלט חי באולפן). ”ל־'Latitude' קצב קאנטרי קליל שהוא הן פשוט הן מתעתע. השיר פוגע והזמרה הנוגעת ללב של ג'ון מזכירה כמה מעבודותיו הקוליות הטובות ביותר”. גלווין מציין שירים קצביים יותר, כמו "Pain" ושיר הנושא, ש”שואלים משהו מהחספוס של פופ גיטרה אלטרנטיבי, אף שהחיוניות שלהם היא ג'ון מובחר המזכיר קלסיקות כמו Saturday Night's Alright for Fighting (אנ') ו־The Bitch Is Back (אנ')”. בנוגע למילים (אותן כתב טופין), גלווין מבקר את הבנאליות והקלישאות שבכמה שירים, אף שלדעתו על פי רוב טופין "פעל כשורה" עם ג'ון. גלווין מסכם שחרף הבעיות האלה האלבום הוא ”בסדר באופן מפתיע”, אחד שמראה מוזיקאי ”המחויב מחדש להתחבר למהות הזרימה היצירתית שלו”.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

מס' שם משך
1. Believe 4:55
2. Made in England 5:09
3. House 4:27
4. Cold 5:37
5. Pain 3:49
6. Belfast 6:29
7. Latitude 3:34
8. Please 3:52
9. Man 5:16
10. lies 4:25
11. Blessed 5:01
משך כולל:
 52:34

צדדי ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השיר פורמט
"The One" (חי) ‏"Believe" ‏7 אינץ' / תקליטור (ארצות הברית / בריטניה)
"The Last Song" (חי) ‏"Believe" תקליטור (ארצות הברית / בריטניה)
"Sorry Seems to Be the Hardest Word" (חי) ‏"Believe" תקליטור (ארצות הברית / בריטניה)
"Believe" (חי) ‏"Believe" תקליטור (ארצות הברית / בריטניה)
"Believe" ‏(Urban Turban Version) ‏"Believe" תקליטור (ארצות הברית)
"Believe" ‏(Hardkiss Mix) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' / תקליטור (ארצות הברית)
"Made in England"‏ (Junior's Sound Factory Mix) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית / בריטניה), תקליטור (ארצות הברית), "Blessed" תקליטור (בריטניה)
"Made in England"‏ (Junior's Factory Dub) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית / בריטניה), תקליטור (ארצות הברית)
"Made in England" ‏(Junior's Joyous Mix) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית / בריטניה), תקליטור (ארצות הברית), "Blessed" תקליטור (בריטניה)
"Made in England" ‏(Junior's Big House Mix) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית)
"Made in England" ‏(Junior's Jungle Mix) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית)
"Made in England" ‏(Junior's Big House Dub) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית)
"Made in England" ‏(Junior's Massive House Dub) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית)
"Made in England" ‏(Junior's Jungle Dub) ‏"Made in England" ‏12 אינץ' (ארצות הברית)
"Your Song" (חי) ‏"Made in England" תקליטור (בריטניה)
"Don't Let the Sun Go Down on Me" (חי) ‏"Made in England" תקליטור (בריטניה)

השמטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההקלטות הוקלטו 20 שירים[2], רבים מהם הושמטו מהעריכה הסופית: "Building a Bird", ‏"Leaves", ‏"Hell", ‏"Skin", ‏"Tick-Tock", ‏"Undone", ‏"Red", ‏"Live Like Horses", גרסה חלופית ל־"Belfast" וגרסה חלופית ל־"Believe". גרסה של "Live Like Horses" נכללה באלבום האולפן הבא, "The Big Picture". ‏"Red" יצא לימים באלבום האוסף הצרפתי (שהיה אלבום צדקה לאיידס), "Sol En Si". את "Building a Bird" הקליט נייג'ל אולסון (אנ') לתקליטור שהוציא ב־2001 (ביפן בלבד) "Move the Universe"‏[2].

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלטון ג'ון – מפיק
  • גרג פני – מפיק, מיקסינג
  • ג'ון אינגולדסבי– הקלטה, מיקסינג
  • אנדי סטריינג' – עוזר מקליט
  • כריס בלמן – מאסטרינג ב"ברני גרונדמן מאסטרינג" (אנ') (הוליווד, קליפורניה)
  • אדריאן קולי – תיאום אולפן
  • סטיב בראון – תיאום אלבום
  • פט מילס – טכנאי תופים וגיטרה
  • ביל האריסון – טכנאי כלי הקשה
  • גרג גורמן – צילום
  • Wherefore Art? – עיצוב
  • ג'ון ריד (אנ') – ניהול

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי גראמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה עבודה מועמדת קטגוריה תוצאה
1996 "Believe" ביצוע הפופ הקולי הגברי הטוב ביותר מועמדות[12]

פרסי המוזיקה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מועמד קטגוריה תוצאה
1996 אלטון ג'ון (מבצע) אומן פופ/רוק גבר מועדף מועמדות[13]

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיקומי שיא במצעדים שבועיים נבחרים
סינגל מצעד מיקום שיא
Believe בילבורד הוט 100[14] 13
מצעד השירים העכשוויים למבוגרים[15] 1
מצעד 40 השירים למבוגרים[16] 31
מצעד 40 שירי המיינסטרים[17] 21
מצעד הסינגלים הקנדי[18] 1
מצעד הסינגלים הבריטי[19] 15
Eurochart Hot 100[20] 18
המצעד הצרפתי[21] 13
Made in England בילבורד הוט 100[14] 52
מצעד 40 השירים למבוגרים[15] 12
מצעד שירי הדאנס קלאב[22] 13
מצעד שירי הדאנס/אלקטרוני[23] 29
מצעד 40 שירי המיינסטרים[17] 39
מצעד הסינגלים הבריטי[24] 18
‏Eurochart Hot 100[25] 74
מצעד הסינגלים הקנדי[26] 5
Blessed בילבורד הוט 100[14] 34
מצעד השירים העכשוויים למבוגרים[15] 2
Please המצעד הבריטי[27] 33

מצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שבועי (1995)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 1[28]
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 6[29]
אירופה מצעד האלבומים האירופאי 4[30]
ארצות הברית בילבורד 200 13[31]
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 3[32]
גרמניה GfK – טופ 100 4[33]
דנמרק היטליסטן 5[34]
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 11[35]
הונגריה Mahasz 17[36]
ולוניה אולטראטופ 40 5[37]
יפן אוריקון 13[38]
נורווגיה VG-lista 3[39]
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 10[40]
ספרד PROMUSICAE 3[41]
פורטוגל מצעד האלבומים הפורטוגזי (AFP) 6[42]
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 9[43]
פלנדריה אולטראטופ 50 8[44]
צרפת SNEP 2
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 3[45]
שוודיה סוורייטופליסטן 8[46]
שווייץ המצעד השווייצרי 1[47]

מצעדים שנתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שנתי (1995)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 9[48]
ארצות הברית בילבורד 200 89
גרמניה GfK – טופ 100 29[49]
ולוניה אולטראטופ 40 27[50]
פלנדריה אולטראטופ 50 79[51]
צרפת SNEP 51[52]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 46
שווייץ המצעד השווייצרי 12

נתוני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה הסמכה יחידות מאושרות / מכירות
אוסטריה (IFPI אוסטריה)[53] פלטינה 50,000*
ארצות הברית (RIAA)[54] פלטינה 1,000,000^
בריטניה (BPI)[55] זהב 100,000^
גרמניה (BVMI)[56] זהב 250,000^
יפן (RIAJ)[57] זהב 101,130[58]
ניו זילנד (RMNZ)[59] זהב 7,500^
ספרד (PROMUSICAE)

[60]

פלטינה 100,000^
צרפת (SNEP)[61] זהב ×2 286,400[62]
קנדה (Music Canada)[63] פלטינה ×2 200,000^
שוודיה (GLF)[64] זהב 50,000^
שווייץ (IFPI שווייץ)[65] פלטינה 50,000^
סיכום
אירופה (IFPI)[66] פלטינה 1,000,000*
בכל העולם — 3,300,000[67]
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד
*אומדן המכירות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתנה מדייווי ג'ונסטון[2].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Elizabeth J. Rosenthal, His Song: The Musical Journey of Elton John, מהדורה ראשונה, Billboard Books, 2001, עמ' 383–392, ISBN 0-8230-8893-6
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 ‏Made In England – ‏25 עובדות כיפיות ל־25 שנים (במידת הצורך יש ללחוץ על "CONTINUE TO SITE"), באתר eltonjohn.com, ‏20 במרץ 2020, בדיקה אחרונה ב־29 בדצמבר 2021
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Claude Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man: Elton John From A - Z, Paperback edition, Praeger, 1996, עמ' 148–149, ISBN 0-275-95698-9
  4. ^ 1 2 ‏‘Made In England’: Elton John’s ‘Refresher Course In Eltonia’, באתר udiscovermusic.com, ‏17 במרץ 2021, בדיקה אחרונה ב־29 בדצמבר 2021
  5. ^ 1 2 William Ruhlmann, ביקורת "AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  6. ^ מארק קארו, ביקורת "שיקגו טריביון", באתר שיקגו טריביון, ‏30 במרץ 1995, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  7. ^ Jim Rayburn, ‏MADE IN ENGLAND EVOKES OTHER SONGS THAT FANS KNOW AND LOVE, באתר דזרט ניוז (אנ'), ‏7 באפריל 1995, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  8. ^ Ken Tucker, ביקורת EW, באתר אנטרטיינמנט ויקלי, ‏31 במרץ 1995, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  9. ^ רוברט הילברן, ‏Record Rack: John-Taupin Teach the Lessons of Loss, באתר לוס אנג'לס טיימס, ‏19 במרץ 1995, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  10. ^ מוזיקה ומדיה 1 באפריל 1995 עמ' 9 – "New Releases: Albums" (PDF), באתר worldradiohistory.com, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  11. ^ פיטר גלווין, ביקורת "רולינג סטון", באתר רולינג סטון, 2 בפברואר 1998, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  12. ^ היסטוריית גראמי של אלטון ג'ון, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 20 בדצמבר 2021
  13. ^ ‏23rd American Music Awards, באתר rockonthenet.com, בדיקה אחרונה ב־31 בדצמבר 2021
  14. ^ 1 2 3 היסטוריית ג'ון בבילבורד הוט 100, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־28 באוקטובר 2021
  15. ^ 1 2 3 היסטוריית ג'ון במצעד השירים העכשוויים למבוגרים, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־8 בנובמבר 2021
  16. ^ היסטוריית ג'ון במצעד 40 השירים למבוגרים, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־6 בנובמבר 2021
  17. ^ 1 2 היסטוריית ג'ון במצעד 40 שירי המיינסטים, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־8 בנובמבר 2021
  18. ^ הסינגל "Believe" במצעד הסינגלים הקנדי, מגזין RPM (אנ') גיליון 6889 על ידי Library and Archives Canada (אנ'), 17 באפריל 1995 באתר bac-lac.gc.ca, בדיקה אחרונה ב־9 בנובמבר 2021
  19. ^ מצעד הסינגלים של חברת המצעדים הרשמית בשבוע של 5 במרץ 1995 – 11 במרץ 1995, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה ב־9 בנובמבר 2021
  20. ^ הסינגל "Believe" – דירוג במצעד אירופה הוט 100 (קובץ PDF), באתר Music & Media (אנ'), כרך 12, מס' 12, ‏25 במרץ 1995, עמ' 15, בדיקה אחרונה ב־10 בנובמבר 2021
  21. ^ הסינגל "Believe" – דירוג במצעד הצרפתי, באתר lescharts.com, בדיקה אחרונה ב־10 בנובמבר 2021
  22. ^ היסטוריית ג'ון במצעד שירי הדאנס קלאב , באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־16 בנובמבר 2021
  23. ^ היסטוריית ג'ון במצעד שירי הדאנס/אלקטרוני, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־16 בנובמבר 2021
  24. ^ מצעד הסינגלים של חברת המצעדים הרשמית בשבוע של 21 במאי 1995 – 27 במאי 1995, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה ב־16 בנובמבר 2021
  25. ^ ‏Eurochart Hot 100 Singles (קובץ PDF), באתר Music & Media (אנ'), כרך 12, מס' 23, ‏ 10 ביוני 1995, עמ' 19, בדיקה אחרונה ב־28 בנובמבר 2021
  26. ^ הסינגל "Made in England" במצעד הסינגלים הקנדי, מגזין RPM (אנ') גיליון 7762 על ידי Library and Archives Canada (אנ'), באתר bac-lac.gc.ca, בדיקה אחרונה ב־28 בנובמבר 2021
  27. ^ היסטוריית ג'ון במצעד הסינגלים הבריטי, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה ב־6 בדצמבר 2021
  28. ^ המצעד האוסטרי, באתר austriancharts.at, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  29. ^ המצעד האוסטרלי, באתר australian-charts.com, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  30. ^ המצעד האירופי Eurochart hot 100, ‏Nielsen Business Media, Inc, "בילבורד" 15 באפריל 1995, באתר ארכיון האינטרנט, עמ' 41, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  31. ^ היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  32. ^ היסטוריית אלטון ג'ון במצעד הבריטי (לשונית "Albums"), באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  33. ^ המצעד הגרמני, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  34. ^ "בילבורד" 22 באפריל 1995, באתר גוגל ספרים, עמ' 67, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  35. ^ המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  36. ^ המצעד ההונגרי, באתר mahasz.hu, בדיקה אחרונה ב־15 באוקטובר 2021
  37. ^ המצעד הבלגי – ולוניה, באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  38. ^ המצעד היפני, באתר oricon.co.jp, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  39. ^ המצעד הנורווגי, באתר norwegiancharts.com, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  40. ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  41. ^ המצעד הספרדי (בילבורד 22 באפריל 1995, עמ' 67), באתר גוגל ספרים, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  42. ^ המצעד הפורטוגלי (בילבורד 15 באפריל 1995, עמ' 41), באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  43. ^ Pennanen, Timo, Sisältää hitin - levyt ja esittäjät Suomen musiikkilistoilla vuodesta 1972, הלסינקי: Sisältää hitin - levyt ja esittäjät Suomen musiikkilistoilla vuodesta 1972, 2006, עמ' 280, ISBN 9789511210535
  44. ^ המצעד הבלגי – פלנדריה, באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה ב־26 בדצמבר 2021
  45. ^ המצעד הקנדי Top Albums/CDs - Volume 61, No. 10, באתר ארכיון האינטרנט, 10 באפריל 1995, אורכב ב־17 באוקטובר 2017, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  46. ^ המצעד השוודי, באתר swedishcharts.com, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  47. ^ המצעד השווייצרי, באתר hitparade.ch, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  48. ^ המצעד האוסטרי השנתי, באתר austriancharts.at, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  49. ^ המצעד הגרמני השנתי, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  50. ^ המצעד הבלגי השנתי – ולוניה, באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  51. ^ המצעד הבלגי השנתי – פלנדריה, באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  52. ^ המצעד הצרפתי השנתי (1995), באתר ארכיון האינטרנט, אורכב ב־9 בפברואר 2012, בדיקה אחרונה ב־15 באוקטובר 2021
  53. ^ אוסטריה – פלטינה, באתר ifpi.at, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  54. ^ מכירות בארצות הברית, באתר RIAA, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  55. ^ בריטניה – זהב, באתר איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  56. ^ הסמכה בגרמניה – זהב, באתר musikindustrie.de, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  57. ^ הסמכה ביפן – זהב, באתר nztop40.co.nz, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  58. ^ Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
  59. ^ ניו זילנד – זהב, באתר nztop40.co.nz, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  60. ^ ספרד – פלטינה ‏Solo Exitos 1959–2002 Ano A Ano: Certificados 1991–1995, בהוצאת Iberautor Promociones Culturales, ‏ISBN ‏8480486392, עמ' 13, באתר mediafire.com, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  61. ^ פלטינה בצרפת, באתר infodisc.fr, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  62. ^ מכירות בצרפת, באתר וייבאק מאשין, אורכב מה מקור ב־28 בדצמבר 2010, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  63. ^ קנדה — פלטינה כפולה, באתר musiccanada.com, בדיקה אחרונה ב־27 בדצמבר 2021
  64. ^ הסמכה בשוודיה – זהב (PDF), באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מה מקור ב־16 ביוני 2011, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  65. ^ מכירות בשווייץ, באתר swisscharts.com, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  66. ^ הסמכות פלטינה באירופה – 1996, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מה מקור ב־24 בדצמבר 2013, בדיקה אחרונה ב־28 בדצמבר 2021
  67. ^ ג'פרי דון, מכירות בעולם – "בילבורד" כרך 107 מס' 31 עמ' 3, באתר ארכיון האינטרנט, ‏5 באוגוסט 1995, אורכב מה מקור ב־27 בנובמבר 2020, בדיקה אחרונה ב־30 בדצמבר 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Made_in_England&oldid=38265985"