Miss Representation
 | |
| בימוי | ג'ניפר סיבל ניוסום |
|---|---|
| הופק בידי |
ג'ניפר סיבל ניוסום ג'ולי קוסטנזו |
| תסריט |
ג'ניפר סיבל ניוסום ג'סיקה קונגדון קלייר דיטריך ג'ני רסקין |
| מוזיקה |
Eric Holland  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה | Girls' Club Entertainment |
| חברה מפיצה |
נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
2011 |
| משך הקרנה | 85 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט תיעודי |
| תקציב | $750,000 (בערך) |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
Miss Representation הוא סרט תיעודי אמריקאי משנת 2011, אשר נכתב, בוים, והופק על ידי ג'ניפר סיבל ניוסום. הסרט בוחן כיצד התקשורת תורמת לתת-ייצוג של נשים בעמדות השפעה על ידי הפצת תיאורים מוגבלים, ולעיתים קרובות מזלזלים, של נשים. בכורת הסרט התקיימה פסטיבל הסרטים סאנדנס 2011.
שם הסרט הוא משחק מילים בין המילה "misrepresentation" (תיאור מסולף או מצג שווא), לבין המשמעות המילולית – העלמה ייצוג – בשל נושא הסרט, ייצוג של ילדות, נערות ונשים בתקשורת.
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט משלב סיפורים של נערות מתבגרות עם ראיונות פרובוקטיביים הנותנים מבט מבפנים על התקשורת ועל המסרים שלה. המוטו של הסרט, "“You can't be what you can't see" (את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות), מדגיש את הרצון והצורך של נשים צעירות במודלים חיוביים לחיקוי, ושהתקשורת עד כה הזניחה את ההזדמנות הייחודית שלה לספק כאלה; ושיתרה מכן, התקשורת מעבירה מסרים סמויים וגלויים לגבי נשים המשפיעים על נשים וילדות, ועל הדימוי העצמי שלהן, לרעה. הסרט כולל קמפיין חברתי שמטרתו להביא לשינויים במדיניות ובחינוך, וקריאה להתנהלות עסקית אחראית מבחינה חברתית. הסרט עודד צופים וצופות, ובעיקר ילדות, לנקוט בעמדה נגד "gender misrepresentation" (ייצוג מגדרי שלילי, בלתי שוויוני, או לא נכון). בנוסף, הסרט הוליד את השימוש בהאשטאגים כמו #RepresentHer #DisruptTheNarrative.[1][2]
בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרנה מוקדמת של הסרט נערכה ב-18 באוקטובר 2010, בטקס חלוקת פרסים בחסות ועידת העיר סן פרנסיסקו למעמד האישה. בכורת הסרט הייתה ב-22 בינואר 2011 בפסטיבל הסרטים.
משתתפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסרט השתתפו נשים ממגוון רקעים ומקצועות, ביניהן פוליטיקאיות, נשות חינוך ואקדמיה, שחקניות וסלבריטאיות אחרות, בנוסף למספר גברים מתחום הפוליטיקה והחינוך, דוגמת ג'ונתן כץ. הרשימה כוללת את ג'ין קילבורן, הילרי קלינטון, אלן דג'נרס, דולי פרטון, אופרה וינפרי, מרגרט צ'ו, קייטי קוריק, דולורס הוארטה, גלוריה סטיינם, ג'יין פונדה, רייצ'ל מאדו, רוזריו דוסון, ננסי פלוסי, ועוד.[3]
פסקול ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקול הסרט כולל את הרצועות הבאות:[4]
- Help, I'm Alive -Metric
- Gold Guns Girls - Metric
- In The Swing - Alan Moorhouse
- Tom Fool - Van Phillips
- I Want It All - Jules Larson
- Drive Me Crazy - Chinatown
- This Is My Life - Randi Skyland
פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשת התקשורת שת אופרה וינפרי רכשה את זכויות השידור של הסרט בעקבות הבכורה שלו.
פרסי קהל:[5]
- פסטיבל הקולנוע פאלו אלטו 2011
- פסטיבל הקולנוע סונומה 2011
בחירה רשמית בפסטיבל:
- פסטיבל הקולנוע אטלנטה 2011
- פסטיבל הקולנוע דאלאס 2011
- פסטיבל הקולנוע דנבר 2011
- פסטיבל הקולנוע ניופורט ביץ' 2011
- פסטיבל הקולנוע ניו זילנד 2011
- פסטיבל הקולנוע סן פרנסיסקו 2011
- פסטיבל הקולנוע סילבר דוקס 2011
- פסטיבל הסרטים סאנדנס
אחרים:
- פסטיבל הסרטים מאווי 2011: Movies Matter Award
- מועמדות לפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס 2011[6]
- פרס גרייסי: פרס הסרט התיעודי המצטיין[7]
- פרס Women Film Critics Circle Awards 2011 לסרט הטוב ביותר שלא יצא בבתי הקולנוע המסחריים
פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט Miss Representation הוליד את The Representation Project, או "פרויקט הייצוג", ארגון ללא מטרות רווח שנעזר בשגרירות מפורסמות, בעיקר מעולם הבידור, כדי להפיץ את המסרים של הסרט בחברה ולתקשורת. הארגון נוסד באפריל 2011 ומאז יצר את הסרט התיעודי זוכה הפרסים The Mask You Live In, גם הוא פרי עבודתה של ג'ניפר סיבל ניוסום, אשר בוחן מסרים ורעיונות שליליים ביחס לגבריות. הארגון גם בנה פלטפורמה מקוונת כדי לספק כלים ומידע לייצור שינוי.[8]
קמפיין קריאה-לפעולה התעורר בעקבות הסרט, כולל קמפיין בטוויטר כדי לעשות "קולינג אאוט" (calling out - הצבעה פומבית על פגיעה או התנהלות פסולה) לייצוגים פוגעניים בתקשורת, רשימות מדיה ב"גיוס"-המונים אשר מספקות ייצוגים חיוביים ושוויוניים של נשים, נערות וילדות, מדריכים לייצוג שוויוני ומדריכים לפיתוח שיח לגבי ייצוג מגדרי, מדריכים לקידום בחירת נשים לתפקידים פוליטיים, ועוד. הסרט עורר הרבה פעילות ארגונית, כולל הקרנות מיוחדות על ידי ארגוני נשים ובמוסדות חינוכיים ברחבי עולם, הן עבור הילדים והנערות והן עבור המורות והפעילות בנושא מגדר .[9]
במרץ 2017, ביום האישה הבינלאומי, ג'ניפר סיבל ניוסום ופרויקט הייצוג השיקו קמפיין נגד דברי שנאה (hate speech).[10] במסגרת הקמפיין יצרו tweetstorm ("סערת טוויטר" - אירוע שבו משתתפים בקמפיין מצייצים בטוויטר מסרים או נושאים מוסכמים מראש בשעה מסוימת, כדי להגיע לרמת טרנדינג גבוהה) תוך שימוש בהאשטג "#NotBuyingIt", וביקשו מאמזון להפסיק לקנות מודעות באתר האינטרנט של חדשות ברייטברט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של Miss Representation
"Miss Representation", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"Miss Representation", באתר נטפליקס
"Miss Representation", באתר AllMovie (באנגלית)
"Miss Representation", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"Miss Representation", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אתר ארגון The Representation Project
- Miss Representation, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "#RepresentHer - The Representation Project". The Representation Project (באנגלית אמריקאית).
- ^ "#DisruptTheNarrative - The Representation Project". The Representation Project (באנגלית אמריקאית).
- ^ Newsom, Jennifer Siebel; Acquaro, Kimberlee; Baker, Chris; Ball, Krystal (2014-04-15), Miss Representation
- ^ Newsom, Jennifer Siebel; Acquaro, Kimberlee; Baker, Chris; Ball, Krystal (2014-04-15), Miss Representation
- ^ http://therepresentationproject.org/films/miss-representation/
- ^ Newsom, Jennifer Siebel; Acquaro, Kimberlee (2014-04-15), Miss Representation
- ^ "2012 and 2013 Gracie Awards". thegracies.org. אורכב מ-המקור ב-2012-10-04.
- ^ "About - The Representation Project". The Representation Project.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2014-02-10.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "This Is This Easiest Way To Fight Hate Speech".