ננסי פלוסי
| 26 במרץ 1940; בולטימור, מרילנד, ארצות הברית (בת 76) | |
 |
|
| שם בשפת המקור | Nancy Pelosi |
|---|---|
| מדינה |  ארצות הברית |
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית |
| בן-זוג |
פול פלוסי |
| pelosi.house.gov | |
| מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים | |
| תקופת כהונה | 3 בינואר 2011 – מכהנת (5 שנים ו-38 שבועות) |
| סגן | סטני הויר |
| הקודם בתפקיד | ג'ון ביינר |
| יושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית ה-60 | |
| תקופת כהונה | 3 בינואר 2007 – 3 בינואר 2011 (4 שנים) |
| הקודם בתפקיד | דניס הסטרט |
| הבא בתפקיד | ג'ון ביינר |
.jpg)
ננסי פטרישיה ד'אלסנדרו פלוסי (באנגלית: Nancy Patricia D'Alesandro Pelosi; נולדה ב-26 במרץ 1940) היא פוליטיקאית אמריקאית בולטת מהמפלגה הדמוקרטית. בשנים 2007 - 2011 כיהנה כיושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, הייתה לאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה.
היא מייצגת את המחוז ה-12 של קליפורניה, המכסה את רוב העיר והמחוז העצמאי סן פרנסיסקו. לאחר ההפסד של מפלגתה בבחירות לבית הנבחרים ב-2010, חזרה לעמוד בראש המיעוט הדמוקרטי בבית. היא האישה בעלת הדרג הבכיר ביותר בהיסטוריה של הממשל האמריקאי.
תוכן עניינים
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלוסי נולדה בבולטימור שבמרילנד, כבת הצעירה למשפחה בת שישה ילדים ממוצא איטלקי. אביה, תומאס ד'אלסנדרו ג'וניור, היה חבר קונגרס וראש עיריית בולטימור. היא למדה בתיכון קתולי לבנות ואחר כך למדה בקולג' טריניטי שבוושינגטון הבירה, שם פגשה את בעלה לעתיד פול פלוסי. לאחר נישואיהם הם עברו לסן פרנסיסקו, עירו של בעלה.
לאחר שילדיה גדלו, החלה פלוסי בקריירה הפוליטית שלה, ונבחרה ליושבת ראש המפלגה בצפון קליפורניה. ב-1987 נבחרה לראשונה לקונגרס בבחירות מיוחדות בשל פטירתה של חברת הקונגרס הקודמת מסרטן, וניצחה ברוב קטן מועמד עצמאי שמאלני. מחוז הבחירה שלה כולל את רובה של סן פרנסיסקו, ונחשב לאחד המחוזות הליברליים ביותר בארצות הברית. מאז 1988 היא נבחרה בו מחדש ברציפות ללא תחרות ממשית.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקונגרס כיהנה פלוסי בוועדת ההקצבות ובוועדת המודיעין (שם אף הייתה הדמוקרטית הבכירה למשך שנתיים). ב-2001, נבחרה למצליפת הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. אחרי הכישלון בבחירות ב-2002 פרש מתפקידו מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, דיק גפהארדט. פלוסי התמודדה על התפקיד מול הרולד פורד, חבר קונגרס אפרו-אמריקני מטנסי ונצחה ברוב גדול. בכך הייתה לאישה הראשונה שעומדת בראש אחת המפלגות בקונגרס. בעקבות המהפך הדמוקרטי בבית הנבחרים בבחירות של 2006, נבחרה פלוסי פה אחד על ידי חברי בית הנבחרים הדמוקרטיים ליושבת ראש הבית, והיא הייתה האישה הראשונה בתפקיד.
פלוסי נחשבת כשייכת לאגף השמאלי-ליברלי במפלגתה, אולם היא אינה קיצונית, ומתמרנת בין דרישות מחוז הבחירה שלה בסן פרנסיסקו שנחשב אחד הליברליים ביותר במדינה, לבין הצורך להתקרב למרכז המפה הפוליטית, בתור חברה בכירה במנהיגות המפלגה.
פלוסי הייתה פעילה בנושאי בריאות, חולי איידס, ונכים. היא התנגדה לכל ניסיון להטיל הגבלות על הפלות. מאז אירועי כיכר טיאנאנמן ב-1989 הייתה פעילה בנושא הפרת זכויות האדם בסין ותמכה בתנועות לדמוקרטיזציה בסין ולשחרור טיבט.
פלוסי הצביעה נגד היציאה למלחמת המפרץ, וגם נגד היציאה למלחמת עיראק. היא הצביעה בעד חוק הפטריוט, אולם לאחר מכן הייתה ביקורתית כלפיו. בשלוש הצבעות אלה היא הצביעה עם רוב של כשני שליש מחברי המפלגה בבית הנבחרים. היא נחשבת לתומכת ישראל, ביקרה כחברת קונגרס בישראל, ונאמה בכינוסים של איפא"ק.
כיושבת ראש בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת הבחירות לקונגרס בשנת 2006, פרסמה פלוסי את תוכניתה ל"מאה השעות הראשונות" כיושבת ראש בית הנבחרים,[1] שכללה בין השאר הנהגת כללים חדשים בנוגע להשפעת לוביסטים על תהליך החקיקה, יישום בחקיקה של מסקנות דוח החקירה על פיגועי 11 בספטמבר, חוק להעלאת שכר המינימום הפדרלי וחוק המעודד מחקר בתאי גזע עובריים. בית הנבחרים קיבל את כל ההחלטות שהובטחו בתוכנית. חלקן זכה לתמיכה גם בסנאט ולחתימת הנשיא והתקבל כחוק, אך חלקן נבלם בסנאט.
באפריל 2007, ערכה סיור במזרח התיכון בראשות משלחת של חברי קונגרס, רובם ממפלגתה, ביניהם טום לנטוס, שכלל את ישראל, הרשות הפלסטינית, סוריה וערב הסעודית. בישראל היא נאמה בפני מליאת הכנסת, ופגשה את ראש הממשלה אהוד אולמרט. החלק השנוי במחלוקת של ביקורה היה בסוריה, אותה ניסה ממשל בוש לבודד בשל קשריה עם איראן וסיועה לטרור, בפרט בעיראק. עצם הביקור היווה התרסה כנד מדיניות הממשל וסירובו לנהל מגעים דיפלומטיים ישירים עם מדינות מסוימות,[2] וממשל בוש תקף את פלוסי על ביקורה.[3] מבוכה מסוימת נגרמה לפלוסי לאחר שהיא הודיעה שהיא העבירה לנשיא הסורי בשאר אסד מסר מראש הממשלה אולמרט כי ישראל מוכנה לשלום, אולם לאחר מכן פרסמה ישראל הצהרה שהסתייגה מדברי פלוסי והדגישה שבדברים שנאמרו לה לא היה שום שינוי עמדה של ישראל.[4]
אחרי הבחירות של 2008 בהן נבחר ברק אובמה לנשיאות, והרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גדל פלוסי מילאה תפקיד מרכזי בהעברת האג'נדה החקיקתית הדמוקרטית.
היה לה חלק מכריע בחקיקת חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה בשנת 2010. העברת הרפורמה בביטוח הבריאות, אחד הנושאים שברק אובמה הבטיח לטפל בהם במערכת הבחירות שלו ושהרפובליקנים פעלו להכשילה בכל מחיר. החוק התקבל בשתי גרסאות שונות בבית הנבחרים ובסנאט, אולם כשהגיע השלב בו שתי הגרסאות היו אמורות להיות מאוחדות לחוק אחד עליו שוב יש להצביע בכל אחד מהבתים, איבדו הדמוקרטים את הרוב המיוחס בסנאט המאפשר עצירת פיליבסטרים בשל ניצחון המועמד הרפובליקני בבחירות המיוחדות שנערכו במסצ'וסטס אחרי מותו של טד קנדי. בשלב זה גם בקרב הדמוקרטים, כולל ראש סגל הבית הלבן רם עמנואל, עלו קולות שהציעו להסתפק ברפורמה מוגבלת, אולם בהשפעתה של פלוסי, אובמה החליט לא לוותר על העברת רפורמה מקיפה ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר אותה. בית הנבחרים הצביע בעד גרסת הסנאט ללא כל שינוי, דבר שאפשר את העברתו כחוק. בהצבעה הצמודה תמכו בחוק 219 צירים שכולם דמוקרטיים, מול 212 צירים שכללו את כל הרפובליקנים וכ-30 דמוקרטים, ופלוסי לחצה על חברי מפלגתה המתנדנדים עד הרגע האחרון. במקביל העביר בית הנבחרים חוק לתיקונים מסוימים בחוק שזה עתה קיבל, ושעליהם הייתה הסכמה בסנאט גם בקרב מספר מצומצם של הסנאטורים הרפובליקנים.[5]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ננסי פלוסי נשואה לפול פלוסי, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי נדל"ן. לבני הזוג חמישה ילדים ושמונה נכדים. בנוסף לאביה, גם אחיה כיהן כראש עיריית בלטימור. גיסה (אחי בעלה) היה חבר מועצת העירייה בסן פרנסיסקו, ובתה, אלכסנדרה, היא עיתונאית, ובין השאר ליוותה את ג'ורג' ווקר בוש במסע הבחירות שלו בשנת 2000, וצילמה סרט תיעודי בשם "מסעותי עם ג'ורג'".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ננסי פלוסי, אתר בית הנבחרים
- ננסי פלוסי, אתר מנהיגת הדמוקרטים
- הדף של ננסי פלוסי בפייסבוק
- שמואל רוזנר, מילון פלוסי לפרו-ישראליות, באתר הארץ, 16 במאי 2008
- נטשה מוזגוביה, יו"ר הקונגרס פלוסי: דודה נחמדה - אבל עם שיניים חדות, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2009
- יצחק בן-חורין, האשה החזקה באמריקה לא בכיס של אף אחד, באתר ynet, 27 במרץ 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ David Espo, Pelosi Says She Would Drain GOP 'Swamp', באתר עיתון הוושינגטון פוסט, 6 באוקטובר 2006
- ^ Hassan M. Fattah, Pelosi’s Delegation Presses Syrian Leader on Militants, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 5 באפריל 2007
- ^ עמירם ברקת ויואב שטרן, הארץ, ננסי פלוסי בישראל: אגיע לסוריה, באתר וואלה! NEWS, 1 באפריל 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, פלוסי לאסד: ישראל מוכנה למשא ומתן לשלום, באתר ynet, 4 באפריל 2007
- ^ Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico 20-03-10
