ננסי פלוסי

ננסי פלוסי
Nancy Pelosi
	דיוקנה הרשמי של פלוסי בבית הנבחרים, 2019
לידה	26 במרץ 1940 (בת 81); בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת טרינטי וושינגטון (1962); מוסד נוטר דאם (1958) ;
עיסוק	פוליטיקאית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן זוג	פול פלוסי
	יו"ר בית הנבחרים ; pelosi.house.gov
	3 בינואר 2019 – מכהנת; (שנתיים ו־41 שבועות)
סגן יושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית	סטני הויר
	→ פול ראיין
	3 בינואר 2007 – 3 בינואר 2011; (4 שנים)
	→ דניס הסטרט ג'ון ביינר ←
	3 בינואר 2011 – 3 בינואר 2019; (8 שנים)
סגן מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים	סטני הויר
	→ ג'ון ביינר קווין מקארתי ←
	3 בינואר 2003 – 3 בינואר 2007; (4 שנים)
סגן מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים	סטני הויר
	→ דיק גפהארדט ג'ון ביינר ←
	15 בינואר 2002 – 3 בינואר 2003; (50 שבועות ו־4 ימים)
	15 בינואר 2002 – 3 בינואר 2003; (50 שבועות ו־4 ימים)
	2 ביוני 1987 – מכהנת; (34 שנים)
מחוז בחירה	המחוז ה-5 בשנים 1987-1993 ; המחוז ה-8 בשנים 1993-2013 ; המחוז ה-12 החל מ-2013
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2 ביוני 2007); היכל התהילה הלאומי לנשים (2013); פרס פרופיל האומץ (2019); פרס דר. נייתן דייויס לנציגי ארה"ב (2016); Grand Cross of the Order of the Golden Heart; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; Order of the Golden Heart ;
חתימה

פלוסי בעת נאום מצב האומה של הנשיא בוש בינואר 2007. הייתה זו הפעם הראשונה בה נאום זה מתרחש לצד אישה המכהנת כיושבת ראש בית הנבחרים

ננסי פלוסי במצעד הגאווה בסן פרנסיסקו, 2013

פלוסי מובילה משלחת חברי קונגרס בפגישה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במסגרת אירועי פורום השואה העולמי החמישי בירושלים, ינואר 2020

ננסי פטרישיה ד'אלסנדרו פלוסי (באנגלית: Nancy Patricia D'Alesandro Pelosi; נולדה ב-26 במרץ 1940) היא פוליטיקאית אמריקאית חברת המפלגה הדמוקרטית, המכהנת כיושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, משרה בה החזיקה גם בשנים 2007–2011, עת הייתה לאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה.^[1]

היא מייצגת את המחוז ה-12 של קליפורניה, המכסה את רוב העיר והמחוז העצמאי סן פרנסיסקו. לאחר ההפסד של מפלגתה בבחירות לבית הנבחרים ב-2010, חזרה לעמוד בראש המיעוט הדמוקרטי בבית. עד השבעתה של הסנטורית קמלה האריס לתפקיד סגנית הנשיא של ארצות הברית ב-2021, הייתה פלוסי האישה בעלת הדרג הבכיר ביותר בהיסטוריה של הממשל האמריקאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוסי נולדה בבולטימור שבמרילנד, כבת הצעירה למשפחה בת שישה ילדים ממוצא איטלקי. אביה, תומאס ד'אלסנדרו ג'וניור, היה חבר קונגרס וראש עיריית בולטימור. היא למדה בתיכון קתולי לבנות ואחר כך למדה בקולג' טריניטי שבוושינגטון הבירה, שם פגשה את פול פלוסי, אשר לו נישאה בהמשך. לאחר נישואיהם הם עברו לסן פרנסיסקו, עירו של בעלה.

לאחר שילדיה גדלו, החלה פלוסי בקריירה הפוליטית שלה, ונבחרה ליושבת ראש המפלגה בצפון קליפורניה. ב-1987 נבחרה לראשונה לקונגרס בבחירות מיוחדות בשל פטירתה של חברת הקונגרס הקודמת מסרטן, וניצחה ברוב קטן מועמד עצמאי שמאלני. מחוז הבחירה שלה כולל את רובה של סן פרנסיסקו, ונחשב לאחד המחוזות הליברליים ביותר בארצות הברית. מאז 1988 היא נבחרה בו מחדש ברציפות ללא תחרות ממשית.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס כיהנה פלוסי בוועדת ההקצבות ובוועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית (שם אף הייתה הדמוקרטית הבכירה למשך שנתיים). ב-2001, נבחרה למצליפת הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. אחרי הכישלון בבחירות ב-2002 פרש מתפקידו מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, דיק גפהארדט. פלוסי התמודדה על התפקיד מול הרולד פורד, חבר קונגרס אפרו-אמריקני מטנסי וניצחה ברוב גדול. בכך הייתה לאישה הראשונה שעומדת בראש אחת המפלגות בקונגרס. בעקבות המהפך הדמוקרטי בבית הנבחרים בבחירות של 2006, נבחרה פלוסי פה אחד על ידי חברי בית הנבחרים הדמוקרטיים ליושבת ראש הבית, והיא הייתה האישה הראשונה בתפקיד.

פלוסי נחשבת כשייכת לאגף השמאלי-ליברלי במפלגתה.

פלוסי הייתה פעילה בנושאי בריאות, חולי איידס, ונכים. היא התנגדה לכל ניסיון להטיל הגבלות על הפלות. מאז המחאות בכיכר טיין-אן-מן ב-1989 הייתה פעילה בנושא הפרת זכויות האדם בסין ותמכה בתנועות לדמוקרטיזציה בסין ולשחרור טיבט.

פלוסי הצביעה נגד היציאה למלחמת המפרץ, וגם נגד היציאה למלחמת עיראק. היא הצביעה בעד חוק הפטריוט, אולם לאחר מכן הייתה ביקורתית כלפיו. בשלוש הצבעות אלה היא הצביעה עם רוב של כשני שלישים מחברי המפלגה בבית הנבחרים. היא נחשבת לתומכת ישראל, ביקרה כחברת קונגרס בישראל, ונאמה בכינוסים של איפא"ק.

כיושבת ראש בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע זה אינו מעודכן, ומאז העריכה האחרונה של הערך אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לקראת הבחירות לקונגרס בשנת 2006, פרסמה פלוסי את תוכניתה ל"מאה השעות הראשונות" כיושבת ראש בית הנבחרים,^[2] שכללה בין השאר הנהגת כללים חדשים בנוגע להשפעת לוביסטים על תהליך החקיקה, יישום בחקיקה של מסקנות דוח החקירה על פיגועי 11 בספטמבר, חוק להעלאת שכר המינימום הפדרלי וחוק המעודד מחקר בתאי גזע עובריים. בית הנבחרים קיבל את כל ההחלטות שהובטחו בתוכנית. חלקן זכה לתמיכה גם בסנאט ולחתימת הנשיא והתקבל כחוק, אך חלקן נבלם בסנאט.

באפריל 2007, ערכה סיור במזרח התיכון בראשות משלחת של חברי קונגרס, רובם ממפלגתה, ביניהם טום לנטוס, שכלל את ישראל, הרשות הפלסטינית, סוריה וערב הסעודית. בישראל היא נאמה בפני מליאת הכנסת, ופגשה את ראש הממשלה אהוד אולמרט. החלק השנוי במחלוקת של ביקורה היה בסוריה, אותה ניסה ממשל בוש לבודד בשל קשריה עם איראן וסיועה לטרור, בפרט בעיראק. עצם הביקור היווה התרסה כנגד מדיניות הממשל וסירובו לנהל מגעים דיפלומטיים ישירים עם מדינות מסוימות,^[3] וממשל בוש תקף את פלוסי על ביקורה.^[4] מבוכה מסוימת נגרמה לפלוסי לאחר שהיא הודיעה שהיא העבירה לנשיא הסורי בשאר אל-אסד מסר מראש הממשלה אולמרט כי ישראל מוכנה לשלום, אולם לאחר מכן פרסמה ישראל הצהרה שהסתייגה מדברי פלוסי והדגישה שבדברים שנאמרו לה לא היה שום שינוי עמדה של ישראל.^[5]

אחרי הבחירות של 2008 בהן נבחר ברק אובמה לנשיאות, והרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גדל, פלוסי מילאה תפקיד מרכזי בהעברת האג'נדה החקיקתית הדמוקרטית.

היה לה חלק מכריע בחקיקת חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה בשנת 2010. העברת הרפורמה בביטוח הבריאות, אחד הנושאים שברק אובמה הבטיח לטפל בהם במערכת הבחירות שלו ושהרפובליקנים פעלו להכשילה בכל מחיר. החוק התקבל בשתי גרסאות שונות בבית הנבחרים ובסנאט, אולם כשהגיע השלב בו שתי הגרסאות היו אמורות להיות מאוחדות לחוק אחד עליו שוב יש להצביע בכל אחד מהבתים, איבדו הדמוקרטים את הרוב המיוחס בסנאט המאפשר עצירת פיליבסטרים בשל ניצחון המועמד הרפובליקני בבחירות המיוחדות שנערכו במסצ'וסטס אחרי מותו של טד קנדי. בשלב זה גם בקרב הדמוקרטים, כולל ראש סגל הבית הלבן רם עמנואל, עלו קולות שהציעו להסתפק ברפורמה מוגבלת, אולם בהשפעתה של פלוסי, אובמה החליט לא לוותר על העברת רפורמה מקיפה ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר אותה. בית הנבחרים הצביע בעד גרסת הסנאט ללא כל שינוי, דבר שאפשר את העברתו כחוק. בהצבעה הצמודה תמכו בחוק 219 צירים שכולם דמוקרטיים, מול 212 צירים שכללו את כל הרפובליקנים וכ-30 דמוקרטים, ופלוסי לחצה על חברי מפלגתה המתנדנדים עד הרגע האחרון. במקביל העביר בית הנבחרים חוק לתיקונים מסוימים בחוק שזה עתה קיבל, ושעליהם הייתה הסכמה בסנאט גם בקרב מספר מצומצם של הסנאטורים הרפובליקנים.^[6]

בינואר 2020 הובילה משלחת חברי קונגרס אמריקאים (שכללה את ניטה לאווי, אליוט אנגל, ג'ו וילסון (אנ'), דבי וסרמן שולץ, טד דויטש ובראד שניידר) לאתרים יהודיים בפולין ולפורום השואה העולמי החמישי שהתקיים בירושלים, שם ייצגה את ארצות הברית לצידו של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס.^[7]

בשנת 2020 הופיעה ברשימה השנתית של מגזין טיים, טיים 100.^[8]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוסי נשואה לפול פלוסי, איש עסקים מתחום הנדל"ן. לבני הזוג חמישה ילדים. בנוסף לאביה, גם אחיה כיהן כראש עיריית בלטימור. גיסה (אחי בעלה) היה חבר מועצת העירייה בסן פרנסיסקו, ובתה, אלכסנדרה, היא עיתונאית, שבין השאר ליוותה את ג'ורג' ווקר בוש במסע הבחירות שלו בשנת 2000, וצילמה סרט תיעודי בשם "מסעותיי עם ג'ורג'".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ננסי פלוסי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ננסי פלוסי
ננסי פלוסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ננסי פלוסי, ברשת החברתית פייסבוק
ננסי פלוסי, ברשת החברתית טוויטר
ננסי פלוסי, ברשת החברתית אינסטגרם
ננסי פלוסי, סרטונים בערוץ היוטיוב
ננסי פלוסי, אתר מנהיגת הדמוקרטים
שמואל רוזנר, מילון פלוסי לפרו-ישראליות, באתר הארץ, 16 במאי 2008
נטשה מוזגוביה, יו"ר הקונגרס פלוסי: דודה נחמדה - אבל עם שיניים חדות, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2009
יצחק בן-חורין, האשה החזקה באמריקה לא בכיס של אף אחד, באתר ynet, 27 במרץ 2010
ננסי פלוסי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ חדשות - בעולם nrg - ננסי פלוסי הושבעה כיו"ר בית הנבחרים, www.makorrishon.co.il
^ David Espo,‏ Pelosi Says She Would Drain GOP 'Swamp'‎, באתר עיתון הוושינגטון פוסט, 6 באוקטובר 2006
^ Hassan M. Fattah,‏ Pelosi’s Delegation Presses Syrian Leader on Militants, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 5 באפריל 2007
^ עמירם ברקת ויואב שטרן, הארץ‏, ננסי פלוסי בישראל: אגיע לסוריה, באתר וואלה!‏, 1 באפריל 2007
^ סוכנויות הידיעות, פלוסי לאסד: ישראל מוכנה למשא ומתן לשלום, באתר ynet, 4 באפריל 2007
^ Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico ‏ 20-03-10
^ Oster, Marcy (21 בינואר 2020). "Nancy Pelosi leads congressional delegation to Poland and Israel". JTA. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2020.
^ Nancy Pelosi: The 100 Most Influential People of 2020, Time

[1] חדשות - בעולם nrg - ננסי פלוסי הושבעה כיו"ר בית הנבחרים, www.makorrishon.co.il

[2] David Espo,‏ Pelosi Says She Would Drain GOP 'Swamp'‎, באתר עיתון הוושינגטון פוסט, 6 באוקטובר 2006

[3] Hassan M. Fattah,‏ Pelosi’s Delegation Presses Syrian Leader on Militants, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 5 באפריל 2007

[4] עמירם ברקת ויואב שטרן, הארץ‏, ננסי פלוסי בישראל: אגיע לסוריה, באתר וואלה!‏, 1 באפריל 2007

[5] סוכנויות הידיעות, פלוסי לאסד: ישראל מוכנה למשא ומתן לשלום, באתר ynet, 4 באפריל 2007

[6] Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico ‏ 20-03-10

[7] Oster, Marcy (21 בינואר 2020). "Nancy Pelosi leads congressional delegation to Poland and Israel". JTA. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2020.

[8] Nancy Pelosi: The 100 Most Influential People of 2020, Time

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]