Stories of Our Lives

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Stories of Our Lives
Stories of Our Lives.jpg
בימוי ג'ים צ'וצ'ו עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'ים צ'וצ'ו, Njoki Ngumi עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ג'ים צ'וצ'ו עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ים צ'וצ'ו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קניהקניה קניה
חברת הפקה The Nest Collective עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2014 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 62 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית, סוואהילי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט להט"בי עריכת הנתון בוויקינתונים
www.storiesofourlives.org
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Stories of Our Livesעברית: סיפורי חיינו) הוא סרט דרמה להט"בי-קנייתי בשחור-לבן שיצא ב-2014.[1] הסרט נוצר על ידי חברי "The Nest Collective" (אנ'). הסרט הוא אנתולוגיה של 5 סרטים קצרים הממחיזים סיפורים אמיתיים מחיי הקהילה הלהט"בית בקניה.[2][3]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

5 הסרטים הקצרים המרכיבים את הסרט הם כדלקמן:

תשאלי אותי יפה (Ask Me Nicely)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייט, תלמידת תיכון צעירה ומרדנית נתקלת בפיית', תלמידה אחרת בבית הספר התיכון במסדרונות בית הספר. הן פותחות במערכת יחסים רומנטית סודית, עד שמנהל בית הספר נוקט בפעולה להפרדת השתיים על ידי השעיית קייט מבית הספר. כשהיא רחוקה מבית הספר, קייט מקיימת באימפולסיביות יחסי מין עם נער מהשכונה שלה. כשחזרה לבית הספר, קייט מספרת לפיית' על המפגש המזדמן עם הנער. זה מכעיס את פיית ומוביל לסיום היחסים ביניהן.

רוץ (Run)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שניהל עסקה עם משכפל דיסקים, פטריק נתקל בגיי בר מקומי תוך כדי שהלך בדרכים עם חברו הטוב, קמה. קמה מביע רגשות שליליים לגבי הגיי בר בזמן שהם חולפים על פניו. בהמשך, חוזר פטריק למועדון כדי לבלות בו, בתקווה שאיש לא יגלה זאת. קמה רואה את פטריק עוזב את הבר, ומתחיל עם פטריק עימות אלים בעניין. פטריק בורח מהקטטה.

אתמן (Athman)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדי החווה החקלאית, ריי ואתמן הם חברים קרובים למשך שנים. כשריי נפגע ממערכת היחסים הפלרטטנית של אתמן עם פיונה, ריי מנהל שיחה מביכה עם אתמן על מערכת היחסים ביניהם. אתמן חוזר ומדגיש שהוא לא מעוניין בקשר מיני עם ריי. הם מתיישבים, ואז ריי שואל את אתמן אם הוא יכול לנשק אותו. אתמן נדהם מהשאלה ועוזב מאי-נוחות. למחרת, השניים מתפייסים, אולם ריי מחליט לעזוב את החווה החקלאית.

דואט (Duet)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ף, חוקר שביקר בבריטניה לוועידה מבקש מהמלווה שלו, רומן, שיבוא לשעה לחדרו במלון. רומן מגיע לחדר, ומרגיש את חרדתו של ג'ף והוא מנסה להרגיע אותו. ג'ף שואל אם הם יכולים לדבר קצת לפני שהוא עוסק בפעילות מינית כלשהי. השניים יושבים ומנהלים שיחה על יחסים בין גזעיים (אנ'). לאחר מכן, רומן מציע לתת לג'ף עיסוי, מה שגורם לג'ף להיות פחות חרד. השניים ממשיכים במעשיהם ואז מתמזמזים.

כל לילה אני חולמת (Each Night I Dream)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליז מדמיינת לעצמה ולבת זוגתה, אצ'י, תוכניות בריחה דרמטיות כאשר המחוקקים המקומיים מאיימים לאכוף חוקים נגד הומוסקסואליות.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט החלק כפרויקט תיעוד של קבוצת האמנים The Nest Collective. קבוצת האמנים טיילה ברחבי קניה והקליטה ראיונות אודיו עם אנשים המזוהים כלהט"בים. הקלטות אלו היוו את הבסיס לתחילתו של הסרט.[4] תקציב של הסרט היה 15,000 דולר, והוא הגיע מ-Uhai/EASHRI, הקרן לזכויות מיניות של מזרח אפריקה שמקורה בניירובי שבקניה. הסרט צולם על ידי קבוצת האמנים במהלך 8 חודשים באמצעות מצלמת וידאו DSLR בודדת של החברה היפנית המתמחה בצילום ובמוצרי אופטיקה, קנון.[2][5]

יציאת הסרט להקרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהמצב החוקי של ההומוסקסואליות בקניה מאפשר לעצור את חברי קבוצת האמנים, מספר חברי קבוצת אמנים נותרו אנונימיים בקרדיטי הסרט.[4] כשעלה הסרט לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-5 בספטמבר 2014, שלושה מחברי קבוצת האמנים, ג'ים צ'וצ'ו, ג'ורג' גצ'ארה ונג'וקי נגומי, בחרו לחשוף את שמם בריאיון לעיתון Xtra הקנדי.[5]

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014, הסרט נאסר לצפייה בקניה על ידי המועצה לסיווג הקולנוע בקניה בטענה שהסרט מראה ”הרבה גסות, וסצנות מפורשות של פעילויות מיניות, ו[גם] מקדם הומוסקסואליות, המנוגד לנורמות ולערכים לאומיים [של קניה]”.[6] המפיק הבכיר ג'ורג' גצ'ארה נעצר לאחר מכן באשמה של הפרת חוק הסרטים והמחזות של המדינה על ידי צילום כביכול בסרט ללא רישיון של המחלקה לשירותי הקולנוע בקניה.[7] במרץ 2015, ההאשמות נגד ג'ורג' גצ'ארה השמטו, אם כי הסרט עצמו עדיין נאסר לצפייה בקניה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות חיוביות. ביקורות מההפינגטון פוסט תיארו את הסרט כ”תיאור אינטימי ואדוני של קהילת הלהט"ב בקניה, [וגם כ]אחד הסרטים המנצחים והמדהימים של השנה”.[2][8] ביקורות מ-IndieWire (אנ') תיארו את הסרט גם כ”סרט קטן ויפה על אהבה, על אנושיות ועל אחד מההיבטים הרבים של המשמעות של להיות אפריקני.[2]

הסרט זכה בפרס חבר השופטים של פרס טדי בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-65 בברלין והגיע למקום השני בפרס פנורמת הקהל.[2][9][10]

פסקול הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהשירים של פסקול הסרט המקורי הולחנו והופקו על ידי במאי הסרט, ג'ים צ'וצ'ו. מה-24 בספטמבר 2014, פסקול הסרט המקורי ניתן להורדה בחינם בבנדקמפ.[10][11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stories of Our Lives, באתר IFFR, ‏2017-12-22 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 5 Stories of Our Lives—An Anthology Film (2014), באתר The Nest Collective (באנגלית)
  3. ^ Stories of | our lives, באתר Big World Cinema (באנגלית)
  4. ^ 1 2 ‘Stories of Our Lives’ Sheds Light on Kenya’s Gay Community. Variety, September 5, 2014.
  5. ^ 1 2 "Kenyan filmmakers ‘come out’ ahead of TIFF premiere". Xtra!, September 5, 2014.
  6. ^ Banned in Africa in 2014: Kissing, Manchester United jerseys, and more | MG Africa, באתר web.archive.org, ‏2016-03-14
  7. ^ Executive producer of gay Kenyan film arrested, באתר Xtra, ‏2014-10-15
  8. ^ Stories of Our Lives is an Intimate, Masterly Portrayal of Kenya's LGBT Community. Huffington Post, September 22, 2014.
  9. ^ "Berlin: 'The Second Mother' Wins Panorama Audience Award". Hollywood Reporter. נבדק ב-14 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Jim Chuchu - Stories of Our Lives (2014), באתר Jim Chuchu (באנגלית)
  11. ^ Stories of Our Lives: Original Soundtrack, by The NEST Collective, באתר The Nest Collective