The X Factor (תוכנית טלוויזיה אמריקאית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אקס פקטור
The X Factor
XFactorTitles.jpg
סוגה תוכנית מציאות
יוצרים סיימון קאוול
מנחים עונה 1 - סטיב ג'ונס
עונה 2 - מריו לופז וקלואי קרדשיאן
עונה 3 - מריו לופז
זוכים מלאני אמרו
טייט סטיבנס
אלכס וסיירה
פרסים חוזה הקלטות
ארץ מקור בריטניהבריטניה  בריטניה
שפות אנגלית
מספר עונות 3
מספר פרקים 80
תוכנית מקור אקס פקטור בריטניה
הפקה
מפיק מייק הופרת'
מפיקים בפועל ריצ'רד הולוויי
אנדרו לינרס
רוב וייד
ססיל-פרוט קוטאז
חברת הפקה FremantleMedia עריכת הנתון בוויקינתונים
הפצה FremantleMedia עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר צילומים CBS Television City
אורך פרק 60-150 דקות
שידור
רשת שידור פוקס
רשת שידור בישראל הוט 3
תקופת שידור מקורית 21 בספטמבר 2011 – 19 בדצמבר 2013
תקופת שידור בישראל 23 בספטמבר 2011 – 19 בדצמבר 2013
קישורים חיצוניים
www.thexfactorusa.com
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אקס פקטוראנגלית: The X Factor) היא תוכנית מציאות אמריקאית המבוססת על תוכנית בריטית בעלת אותו השם. יוצר התוכנית הוא המפיק סיימון קאוול, שאף שימש כשופט במשך כלל העונות. הפקת התוכנית נעשתה בשיתוף פעולה בין חברות ההפקה פרמנטל מדיה מקבוצת ברטלסמאן וסייקו מיוזיק. במסגרת התוכנית, ובדומה למקור, מתקיימת תחרות שירה בין מוזיקאים שונים אשר מטרתה היא לגלות כשרון מוזיקה חדש. המתמודדים נבחנים באודישנים פתוחים ובהמשך מתחרים ביניהם על קולות הקהל, שלבסוף מכריע מיהו הזוכה הגדול. התוכנית שודרה בערוץ פוקס מה-21 בספטמבר 2011 ועד ה-19 בדצמבר 2013 במשך שלוש עונות ובמגמתיות בין החודשים ספטמבר לדצמבר. בישראל שודרה התוכנית בצמוד לשידור בארצות הברית בערוץ HOT 3 המשתייך לחברת הכבלים HOT, כאשר פרקי הגמר הועברו בשידור חי. שידור גמר העונה הראשונה היה לשידור החי הראשון בישראל של תוכנית ריאליטי זרה[1].

בתוכנית נכח פאנל שופטים שהורכב מארבעה אנשים המעורבים בתעשיית המוזיקה, ומטרתו הייתה להעריך את ביצועי המתמודדים. הפאנל המקורי כלל את סיימון קאוול, פאולה עבדול, שריל קול ואל.איי ריד. יתר על כן המנחה הוולשי סטיב ג'ונס והזמרת ניקול שרזינגר שימשו כמנחים המקוריים, אולם קול נאלצה לפרוש מהפאנל לאחר שני סבבי אודישנים בלבד ושרזינגר תפסה את מקומה. לקראת העונה השנייה עבדול ושרזינגר הודיעו על פרישה מהתוכנית, וזמרות הפופ דמי לובאטו ובריטני ספירס הצטרפו אל הפאנל במקומן. כמו כן גם המנחה הוולשי לא המשיך לעונה השנייה והוא הוחלף במריו לופז וקלואי קרדשיאן שביצעו הנחייה משותפת. לקראת העונה השלישית קרדשיאן לא נקראה לחזור להנחות את התוכנית ומריו לופז נותר כמנחה הבלעדי, כמו גם בריטני ספירס והמפיק אל.איי ריד החליטו לעזוב את הפאנל, ואת שני כיסאות השופטים הנותרים תפסו קלי רולנד ופאולינה רוביו.

העונה הראשונה של התוכנית קיבלה את המדרוג הגבוה ביותר, בעוד המדרוג של העונות הבאות ירד בהדרגה עם כל עונה. ב-7 בפברואר 2014 רשת הטלוויזיה פוקס הודיעה כי התוכנית לא תחודש לעונה רביעית, זאת בעקבות החלטתו של קאוול יום קודם לכן לחזור לשמש כשופט בגרסתה הבריטית של התוכנית[2]. התוכנית קיבלה שלל מועמדויות ופרסים בטקסי פרסים המיועדים לקהל הילדים והנוער.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפיק המוזיקה סיימון קאוול שימש בעברו כשופט בתוכנית המציאות הבריטית "פופ איידול". הריאליטי כלל שתי עונות כאשר העונה הראשונה נחלה הצלחה גדולה, אולם בגמר העונה השנייה לעומת זאת, אחוזי ההצבעה שהתקבלו היו נמוכים מספיק כדי לגרום לקאוול להחליט לפתח תוכנית חדשה שהזכויות עליה בלעדיות לו. במקביל הוא הצטרף לפאנל השופטים של ריאליטי הכשרונות המצליח "אמריקן איידול", שהתבססה על פורמט "פופ איידול" והייתה לתוכנית הפופולרית ביותר בארצות הברית בשעות הפריים-טיים במשך שמונה עונות רצופות.

הריאליטי "פופ איידול" ירד מהמסכים בשנת 2004, ובהמשך אותה השנה הודיעה רשת ITV, ששידרה את התוכנית, על עלייתה של תוכנית כשרונות חדשה בשם "אקס פקטור" הרשומה תחת שמו של קאוול. עם זאת, המפיק סיימון פיולר הגיש תביעה בבריטניה מיד לאחר ביטולה של התוכנית בטענה שהצלחת הריאליטי "אקס פקטור" היא הגורם לכך. נכון לשנת 2015 התוכנית עדיין משודרת בבריטניה וזוכה לנתוני רייטינג גבוהים. באפריל 2009 נודע כי קאוול מתכנן להביא את התוכנית לשידור בארצות הברית לאחר שהחוזה שלו עם "אמריקן איידול", שאסר עליו להשיק תוכנית מתחרה בארצות הברית, הגיע לסיומו[3]. בספטמבר של אותה השנה ערוץ פוקס, המשדרת את "אמריקן איידול", הגיעה להסכם מוסדר עם קאוול שאישר את השקת התוכנית בערוץ בגרסתה האמריקאית.

ב-11 בינואר 2010 חברת התקשורת ניוז קורפ הודיעה דרך "פוקס ניוז" בארצות הברית ומגזין "הטיימס" בבריטניה כי קאוול יעזוב את "אמריקן איידול" בסיום העונה התשיעית במטרה להשיק את "אקס פקטור" בספטמבר 2011 בארצות הברית. קאוול הצהיר בהקשר זה שרצונו הוא לשמש גם כשופט וגם כמפיק פועל, ונוסף על כך חתם על חוזה לטווח ארוך עם סוני מיוזיק, שמחזיקה בחצי מהבעלות על סייקו מיוזיק, המאפשר לו להיות מעורב בהפקת התוכנית, כמו גם לעבוד עם האומן הזוכה[4].

בנובמבר 2010 ערוץ פוקס התחיל בפרסום התוכנית כשהחל לשדר פרסומות קצרות המבשרות על עלייתה של התוכנית בסתיו 2011. במהלך האירוע בעל הרייטינג הגבוה ביותר בארצות הברית - הסופרבול השנתי - ששודר בפברואר 2011, פוקס חשפה את הלוגו הרשמי של התוכנית באחד הפרומואים. פרומו שני שהוצג במהלך המחצית בהשתתפותם של האומנים קייטי פרי, ג'סטין ביבר, בלאק אייד פיז, אשר, ליידי גאגא, הפוסיקאט דולס ומדונה עורר השערות רבות לגבי השאלה מי יצטרף לפאנל השופטים לצדו של קאוול. לקראת ההשקה של "אקס פקטור" בארצות הברית באופן רשמי פיולר תבע את קאוול בשנית, כשהפעם הוא טוען שלא ניתן לו הקרדיט כמפיק פועל, זאת למרות העובדה שלא נטל כל חלק בתוכניתו החדשה של קאוול. לאחר שנגמרה התביעה המשפטית בשנת 2011 קאוול היה רשאי לשדר את "אקס פקטור" בארצות הברית, אם כי ללא האפשרות למתן קרדיט לקאוול כיוצר או כמפיק פועל של התוכנית.

שלבי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל עונה המתמודדים מחולקים לארבע קטגוריות, כאשר כל שופט מדריך קטגוריה אחת. השופטים אינם יודעים איזו קטגוריה הם מדריכים אלא רק לאחר שלב מחנה האימונים (בעונות הראשונה והשנייה) או לפני אתגר ארבעה הכיסאות (בעונה השלישית), והמתמודדים עצמם מגלים מי המדריך שלהם רק בשלב בתי השופטים עצמו או לפני אתגר ארבעה הכיסאות ביחד עם השופט המדריך. הקטגוריות בעונה הראשונה היו "בנים" (בגילאי 12-29), "בנות" (בגילאי 12-29), "30 ומעלה" (אומני סולו מעל גיל 30) ו"להקות" (כולל צמדים). הקטגוריות בעונות השנייה והשלישית נקבעו על פי גיל כאשר קטגוריית הבנים וקטגוריית הבנות התאחדו לכדי קטגוריית ה"נערים" בגילאי 12-17, קטגוריית "30 ומעלה" השתנתה לקטגוריה "25 ומעלה", כמו גם נוספה קטגוריה חדשה בשם "צעירים בוגרים" בגילאי 18-24. בכל העונות לפחות קבוצה אחת הורכבה מאומני סולו שלא עברו את מחנה האימונים, או במקרה של העונה השלישית אומני סולו שלא נכנסו לנבחרת 40 המתמודדים שתתחרה באתגר ארבעה הכיסאות. הקטגוריות מכל העונות מוצגות בטבלה הבאה (המתמודד והמדריך הזוכים בירוק, שמו של הזוכה מודגש).

קטגוריות בכל העונות
עונה שופטים
1 סיימון קאוול
(בנות)
פאולה עבדול
(להקות)
ניקול שרזינגר
(30 ומעלה)
              אל.איי ריד              
(בנים)
מלאני אמרו
רייצ'ל קרואו
דרו
סימון באטל
טיה טוליוור
לקודה ריין
דה סטריאו הוגז
אינטנסיטי
האחים ברואר
ג'וש קרג'יק
לירוי בל
סטייסי פרנסיס
דקסטר הייגוד
כריס רנה
מרקוס קנטי
אסטרו
פיליפ לומקס
2 סיימון קאוול
(להקות)
דמי לובאטו
(בוגרים צעירים)
בריטני ספירס
(נערים)
אל.איי ריד
(25 ומעלה)
פיפת' הרמוני
Emblem3
ליריק 145
סיסטר סי
סיסי פריי
פייג' תומאס
ג'נל גרסיה
ווילי ג'ונס
קרלי רוז סוננקלר
דיאמונד וייט
ביאטריס מילר
ארין ריי
טייט סטיבנס
וינו אלן
ג'ייסון ברוק
דייוויד קוריי
3 סיימון קאוול
(להקות)
דמי לובאטו
(בנות)
קלי רולנד
(25 ומעלה)
פאולינה רוביו
(בנים)
אלכס וסיירה
רסטלס רוד
סוויט סוספנס
רוקסי מונטנה
ריון פייג'
אילונה סנטיאגו
קאיה כהן
דני גיימר
ג'ף גאט
לילי מקלאוד
רייצ'ל פוטר
ג'יימס קני
קרליטו אוליברו
ג'וש לוי
טים אולסטד
קרלוס גווארה

אודישנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האודישנים פתוחים לאומני סולו ולהקות מגיל 12 ומעלה וללא הגבלת גיל[5]. ניתן להיכנס לתחרות באמצעות אודישן וידאו מצולם, אותו מעלים לאתר האינטרנט של התוכנית. בנוסף מפיקי התוכנית נוסעים למקומות נבחרים ברחבי ארצות הברית עם ואן אודישנים נייד על מנת לבחון את הזמרים שאין ביכולתם להגיע לארנה המרכזית בה מתקיימים האודישנים. סבב האודישנים הראשון מתקיים בפני מפיקי התוכנית, הן לאחר פניות אישיות והן במסגרת אודישנים פתוחים לציבור הרחב, ונערך חודשים לפני שידור התוכנית בטלוויזיה. האודישנים הפתוחים נערכים במקומות ציבורים ברחבי ארצות הברית ומושכים אליהם קהל רב. סבב האודישנים הראשון אינו משודר, אולם הקהל שמגיע למבחנים, כמו גם המכוניות מהן יוצאים השופטים, מצולמים כולם בסבב זה ולאחר מכן נכנסים בעריכה לפרקי האודישנים שמצולמים מאוחר יותר בהמשך השנה ונבחרים לשידור בטלוויזיה. כלומר, הגרסה המצולמת נותנת את הרושם המוטעה לפיו כל הקהל הרב מחכה להיבחן בפני השופטים כשבפועל הם נמצאים בסבב האודישנים הראשוני. אחרי המתנה שנמשכת שעות ארוכות ובמהלכן צוות התוכנית מצלם את הקהל מנופף וצועק, כל מתמודד נבחן במשך זמן קצר על ידי עובד הפקה. מתמודד שעובר את האודישן, או בשל כישרונו או כי ההפקה חושבת שביכולתו לבדר את הצופים בבית, מקבל כרטיס זהב המתיר לו להיבחן בשנית, הפעם בפני חבר בכיר יותר בהפקה. רק מתמודד שעובר בהצלחה את האודישן השני (ולאחר מכן אודישן שלישי על פי שיטה דומה) זוכה להיבחן בפני פאנל השופטים וקהל חי עם פלייבק ברקע. אם שלושה שופטים לכל הפחות מצביעים "כן" אזי המתמודד עובר אל השלב הבא, אחרת המתמודד נשלח הביתה. מתוך אלפי אודישנים ההפקה בוחרת לרוב את האודישנים הטובים ביותר, הגרועים ביותר והמוזרים ביותר ואלו משודרים בשבועות הראשונים של התוכנית בטלוויזיה.

מחנה אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב מחנה האימונים התקיים בשתי העונות הראשונות בלבד. לשלב זה עברו המתמודדים שצלחו את האודישנים בפני השופטים. בעונה הראשונה מחנה האימונים נמשך שלושה ימים כאשר בסוף כל יום התבצעה הדחה. ביום הראשון 162 מתמודדים הופיעו בפני השופטים בקבוצות של עשר ונבחנו כל אחד בתורו. אחרי שהמתמודדים הופיעו ולפני הכרזת התוצאות הם חולקו לשלוש קבוצות, מתוכן שתי קבוצות המשיכו הלאה וקבוצה אחת נשלחה הביתה. בסוף היום הראשון נשארו בתחרות 100 מתמודדים. ביום השני המתמודדים חולקו לזוגות או שלישיות כאשר לכל צמד או טריו נבחר שיר מבעוד מועד. הקבוצות קיבלו 5 שעות ללמוד את השירים כשלרשותם עומדים כוראוגרף, מורה לפיתוח קול וסטייליסטים צמודים. אחרי כל ההופעות ולפני הכרזת התוצאות המתמודדים חולקו שוב לשלוש קבוצות, מתוכן שתי קבוצות המשיכו הלאה וקבוצה אחת נשלחה הביתה. בסוף היום השני התבקשו 64 המתמודדים הנותרים לבחור מתוך רשימה של 35 שירים שיר אחד שמייצג אותם באופן הטוב ביותר. השופטים לא העריכו את ביצועי המתמודדים בשלב זה, ובסוף היום השלישי מחצית מהמתמודדים נשלחו הביתה ומחציתם, 32 מתמודדים, עברו אל שלב בתי השופטים. בעונה השנייה עברו 120 מתמודדים אל שלב מחנה האימונים, שהיה בנוי משני שלבים שכללו את אותן המשימות של היומיים הראשונים במחנה האימונים בעונה הקודמת.

הזדמנות שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלושת העונות החליט צוות השופטים להעניק הזדמנות שנייה לאומני סולו שהודחו אך עדיין היו טובים בעיניהם. בעונות הראשונה והשנייה הלהקות הורכבו בסוף שלב מחנה האימונים, ובעונה השלישית הן הורכבו כאשר המתמודדים צומצמו לכדי 40 מתמודדים לאחר האודישנים בפני השופטים. אחת הסיבות להדחתם הייתה העובדה שהם אינם טובים מספיק כאומני סולו, בעיקר מבחינת הופעה על הבמה, ולפיכך החליטו השופטים לחבר אותם אחד עם השנייה ולהחזיר אותם לתחרות בתור להקה שתתחרה בקטגוריית הלהקות. בעונה הראשונה הרכיבו השופטים את הלהקות "אינטנסיטי" (שכללה מספר שיא של עשרה חברים בקבוצה) ו"לקודה ריין", שקבעו בעצמן את שמותיהן. אחת מחברות הקבוצה של "אינטנסיטי", אילונה סנטיאגו נבחנה שוב לעונה השלישית כזמרת סולו והצליחה להעפיל לשלב השידורים החיים. בעונה השנייה השופטים הרכיבו את הלהקות "ליריק 145", "פלייבק" ו"פיפת' הרמוני", כאשר שמה של האחרונה הוענק לה על ידי המעריצים לאחר שני שמות בעייתיים. בעונה השלישית השופטים הרכיבו את הלהקות "רסטלס רוד" ו"סוויט סוספנס".

בתי השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב בתי השופטים התקיים בשתי העונות הראשונות בלבד. לשלב זה עלו המתמודדים שצלחו את שלב מחנה האימונים. בעונה הראשונה הגיעו לשלב זה 32 מתמודדים ובעונה השנייה 24 מתמודדים. המתמודדים מגלים את זהותו של השופט שהולך להדריך אותם לאורך העונה כולה עם הגעתם לביתו. בשלב זה המתמודדים מופיעים בסדרת אודישנים בפני המדריך שלהם, במהלכה המדריך נעזר באדם חיצוני המשתייך לתעשיית המוזיקה וזה עוזר לו להעריך את המתמודדים ואת ביצועם. בעונה הראשונה הדיח סיימון קאוול את מלאני אמרו מקטגוריית הלהקות בשלב זה, אולם לאחר ההדחה הוא התחרט והחזיר אותה לתחרות ובכך סגר את הנבחרת עם 17 מתמודדים שעלו לשלב השידורים החיים. בעונה השנייה עלו לשלב השידורים החיים 16 מתמודדים.

בתי השופטים - עונות ראשונה ושנייה
עונה ראשונה
שופט/ת קטגוריה מקום אורח/ת מתמודדים שהודחו
סיימון קאוול בנות צרפת שלושה מורים לפיתוח קול מלאני אמרו, קייטלים קוץ', ג'זלין ליטל, טורה וולושין
פאולה עבדול להקות סנטה ברברה, קליפורניה פארל ויליאמס שתיים בריבוע, פור שור, דה אנסר, אילוז'ן קונפיוז'ן
ניקול שרזינגר 30 ומעלה מליבו, קליפורניה אנריקה איגלסיאס טייגר בודביל, כריסטה קולינס, איליין גיבס
אל.איי ריד בנים ההמפטונס, ניו יורק ריהאנה סקיילור אנדרסון, טים סייפרס, ברנין האנט, ניק ווס
עונה שנייה
סיימון קאוול להקות מיאמי ביץ', פלורידה מארק אנתוני דופ קריסיס, פלייבק
דמי לובאטו בוגרים צעירים לוס אנג'לס, קליפורניה ניק ג'ונאס ג'יליאן ג'נסן, ניק יאנגרמן
בריטני ספירס נערים מליבו, קליפורניה ויל.איי.אם דריל בלאק, טרה סימון
אל.איי ריד 25 ומעלה בוורלי הילס, קליפורניה ג'סטין ביבר וסקוטר בראון ריד דמינג, ג'יימס טנר

אתגר ארבעה הכיסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתגר ארבעה הכיסאות הופיע בעונה השלישית בלבד במקום שני השלבים הקודמים, מחנה האימונים ובתי השופטים. אחרי האודישנים בפני השופטים המתמודדים צומצמו לכדי 40 מתמודדים עם 10 מתמודדים בכל קטגוריה, על פי החלטת השופטים, ורק לאחר מכן הם הגיעו לאתגר ארבעה הכיסאות. באתגר ארבעה הכיסאות המתמודדים שרים כל אחד בתורו, ומיד אחר כך המדריך שלהם קובע אם הוא ירצה לראות אותו בנבחרת 16 המתמודדים שתעלה לשידורים החיים. אם המדריך מחליט להעביר את המתמודד אזי הוא מתיישב על אחד מארבעה הכיסאות, בעוד מתמודד שלא עבר את האודישן הולך הביתה, וכך הלאה עד שכל ארבעה הכיסאות תפוסים. עם זאת, אם המדריך רוצה להעביר מתמודד כשכל הכיסאות מלאים, הוא יהיה חייב לפנות את אחד הכיסאות ולהדיח את אחד המתמודדים שכבר קיבלו ממנו כיסא. רק ארבעת המתמודדים שיישארו יישובים על הכיסא בסוף השלב יזכו להגיע לשידורים החיים. תוצאות אתגר ארבעה הכיסאות מוצגות בטבלה הבאה.

אתגר ארבעה הכיסאות - עונה שלישית
קטגוריה מתמודד שיר באודישן כיסא/הדחה החלפה
25 ומעלה
(קלי רולנד)
ויקטוריה קריגר "Make You Feel My Love" כיסא
קריסטין מירל "Oops!... I Did It Again" כיסא
ג'ף גאט "Amazing Grace" כיסא
רייצ'ל פוטר "Irreplaceable" כיסא
לורי מור "I'll Make Love to You" כיסא קריסטין מירל
אליסון דייוויס "Tik Tok" / "Push It" הדחה
ג'ף ברינקמן "Without You" כיסא ויקטוריה קריגר
דני סמית' "In the Midnight Hour" הדחה
ג'יימס קני "Lean on Me" כיסא ג'ף ברינקמן
לילי מקלאוד "A House Is Not a Home" כיסא לורי מור
בנות
(דמי לובאטו)
ברי רנדול "Glad You Came" כיסא
קאיה כהן "Locked Out of Heaven" כיסא
ג'יימי פינדה "Don't Speak" כיסא
אשלי ויליאמס "I Don't Want to Miss a Thing" כיסא
סימון טורס "A Change Is Gonna Come" כיסא ברי רנדול
דני גיימר "Georgia on My Mind" כיסא סימון טורס
ריילי בראון "Angels" הדחה
פרימרוז מרטין "Blame It on the Boogie" הדחה
ריון פייג' "I Won't Let Go" כיסא אשלי ויליאמס
אילונה סנטיאגו "Clarity" כיסא ג'יימי פינדה
בנים
(פאולינה רוביו)
אל קלדרון "Call Me Maybe" כיסא
אייזה אלסטון "The Greatest Love of All" הדחה
אייזק טאואפה "Bubbly" הדחה
קרלוס גווארה "Ain't No Sunshine" כיסא
סטון מרטין "Torn" כיסא
צ'ייס גוהרינג "Airplanes" כיסא
טים אולסטד "The Climb" כיסא סטון מרטין
קרליטו אוליברו "Dreaming of You" כיסא צ'ייס גוהרינג
טימי ת'יימס "The New Girl in Town" כיסא טים אולסטד
טים אולסטד הוחזר על ידי המדריך כיסא אל קלדרון
ג'וש לוי "I Can't Make You Love Me" כיסא טימי ת'יימס
להקות
(סיימון קאוול)
גירלז יונייטד "Yeah 3x" כיסא
ויילד טינגז "Party Rock Anthem" כיסא
גלמור "When I'm Gone (Cups)" כיסא
רסטלס רוד "Somebody Like You" כיסא
סוויט סוספנס "Wishing on a Star" כיסא ויילד טינגז
ילו האוס קניון "Hell on Heels" הדחה
פוראבר אין יור מיינד "Lovebug" כיסא גלמור
גוד ניוז "Landslide" הדחה
אלכס וסיירה "You're the One That I Want" כיסא גירלז יונייטד
רוקסי מונטנה "Man in the Mirror" כיסא פוראבר אין יור מיינד
מקרא צבעים:
   המתמודד קיבל כיסא, לא הוחלף ונכנס לנבחרת השידורים החיים
   המתמודד קיבל כיסא, הוחלף עם מתמודד אחר והודח מהתחרות
   המתמודד לא קיבל כיסא והודח מיידית אחרי האודישן

שידורים חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השידורים החיים התקיימו באולפני CBS Television City הממוקמים בלוס אנג'לס, קליפורניה עם קהל חי באולפנים, והועברו בשידור חי לקהל בבית בימי רביעי וחמישי בשעת פריים טיים. משלב זה כלל המתמודדים עוברים להתאכסן במגורים משותפים בהוליווד הילס עד סוף התוכנית. אותה האחוזה שבה לנו המתמודדים אירחה גם את מתמודדי התוכנית "אמריקן איידול"[6]. 16 (בעונות השנייה והשלישית) או 17 (בעונה הראשונה) המתמודדים שצלחו את שלבי מחנה האימונים ובתי השופטים (עונות ראשונה ושנייה) או את אתגר ארבעה הכיסאות (עונה שלישית) עוברים אל השידורים החיים. במהלך השבוע שודרו שתי תוכניות יומיים ברציפות; התוכנית הראשונה היא ההופעות החיות, במסגרתה המתמודדים מבצעים קטעי מוזיקה על הבמה בשידור חי עם קהל חי, כאשר בסיום התוכנית נפתחה ההצבעה עבור כל אחד מהמתמודדים שנשא מספר הצבעה אישי. בתוכנית השנייה, ששודרה יום לאחר מכן נחשפו תוצאות ההצבעה של הצופים בבית, אשר בעקבותיהן מתמודד אחד או יותר נשלחים הביתה או ששני מתמודדים נלחמים בקרב ראש בראש על מקומם בתחרות. הדו-קרב מוכרע על ידי השופטים, שמצביעים עבור האומן שהם רוצים לשלוח הביתה, כאשר במקרה של תיקו המתמודד שהולך הביתה הוא איזה מבין השניים שקיבל מהקהל את מספר ההצבעות הנמוך יותר. בשידורים החיים התארחו לעיתים זמרים ומוזיקאים שהעניקו הופעות בשידור חי.

קדם תוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשידור החי בערוץ פוקס, החברות סוני וסייקו טי.וי יצרו בחסות פפסי קדם תוכנית דיגיטלית בשידור חי שנקראה The X Factor Digital Experience, אשר דרכה הצופים, במקביל לשידור החי בטלוויזיה, יכלו להיות מעורבים באמצעות מספר פלטפורמות[7]. התוכנית שודרה שעה לפני כל שידור חי וכללה ראיונות מאחורי הקלעים עם השופטים, המתמודדים ובלוגרים שהביעו דעתם על מגוון נושאים, מבחירות השירים וההופעות האהובות עליהם ועד התלבושות והאיפור הן של המתמודדים והן של השופטים. בנוסף יכלו הצופים לשלוח שאלות בטוויטר, ומעריצים נבחרים אף הצטרפו לשידור עצמו באמצעות סקייפ. בסוף השידור הצופים יכלו להמשיך לעשות מגוון פעולות בזמן השידור החי, ביניהם להתדיין על נושאים שונים ולהביע תמיכה באומן האהוב עליהם, לקבל הצצות אל מאחורי הקלעים של תמונות וקטעי וידאו, לקרוא ציוצים בטוויטר של השופטים והמתמודדים בזמן אמת, לקרוא את מילות השיר של האומן בזמן ההופעה, לקרוא את הביוגרפיות של המתמודדים ולהוריד את האודיו של ההופעות החיות ישירות אל הנייד. כל זאת באמצעות אפליקציה בשם אקסטרה פקטור.

הופעות חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד כישרון השירה של המתמודד, בהופעות החיות הדגש הוא על ההופעה ומאפייניה האמנותיים, הנוכחות הבימתית והאישיות של הזמר הזמרת או הלהקה. בתוכנית ההופעות החיות המתמודדים מבצעים ומופיעים עם קטע שירה במשך כשתי דקות בפני השופטים והקהל באולפן. לכל תוכנית הופעות נקבע נושא שונה והשיר נבחר בהתאם לנושא. קטע השירה לרוב מלווה בכוראוגרפיה ו/או מאפיינים אמנותיים אחרים, כמו גם המתמודדים עצמם מבצעים לעיתים גרסה אקוסטית של השיר הנבחר, כאשר במקום השמעת פלייבק ברקע הם מלווים את עצמם בגיטרה או פסנתר. אחרי כל הופעה פאנל השופטים מעריך כל אחד בתורו את ההופעה כאשר הם כמעט תמיד משבחים את הופעותיהם של המתמודדים המשתייכים לקטגוריה שלהם. אחרי שכל המתמודדים מופיעים קווי ההצבעה נפתחים והצופים בבית מצביעים למתמודד אותו הם רוצים להשאיר בתוכנית. הקווים נשארים פתוחים עד לתוכנית התוצאות המשודרת יום אחרי. כשמספר המתמודדים מצטמצם לשישה או חמישה (תלוי עונה) כל מתמודד מופיע עם שני קטעי שירה, זאת עד שנשארים שלושה מתמודדים שזוכים להגיע לגמר, ומתוכם נבחר הזוכה הגדול על פי הצבעות הצופים בבית. המנצח בגמר זוכה בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק (בבעלותו של סיימון קאוול) על סך 5 מיליון דולר (בעונות הראשונה והשנייה) או בשווי מיליון דולר (בעונה השלישית).

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית התוצאות או תוכנית ההדחה משודרת למחרת תוכנית ההופעות החיות, ובמסגרתה נחשפות הצבעות הצופים שבעקבותיהם מתמודד אחד או יותר נשלח הביתה. בדרך כלל נחשפים שני המתמודדים שקיבלו את מספר ההצבעות הנמוך ביותר מהצופים, ושניהם שרים פעם נוספת כדי להילחם על מקומם בתחרות. בשלב זה השופטים הם אלו שמכריעים מי מבין השניים הולך הביתה, כאשר במצב של תיקו ההכרעה חוזרת למספר ההצבעות שקיבל המתמודד מהצופים בבית. מי מבין השניים שקיבל כמות הצבעות נמוכה יותר הוא זה שמפנה את מקומו בתחרות. בתוכניות מסוימות היו הדחות כפולות שבמסגרתן נחשפו שלושת המתמודדים שקיבלו את מספר ההצבעות הנמוך ביותר, כאשר המתמודד עם הכי פחות הצבעות נשלח אוטומטית הביתה והשניים האחרים מגיעים לעימות הסופי. חשיפת ההצבעות נעשית תמיד בסדר אקראי ומספר ההצבעות שקיבל כל מתמודד אינו מתגלה. עם זאת, בעונה השנייה מספר ההצבעות שקיבל כל מתמודד נחשף מיד לאחר שהתבצעה הדחה. כשנשארים ארבעה מתמודדים המתמודד בעל מספר ההצבעות הנמוך ביותר מבין הארבעה נשלח אוטומטית הביתה.

התוכנית לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירת התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה תאריכי שידור מקוריים מתמודדי הגמר מדריך מנצח חסויות שופטים מנחים מספר צופים
בשידור הבכורה
מספר צופים
בשידור הגמר
1 21 בספטמבר 2011 - 22 בדצמבר 2011 מלאני אמרו סיימון קאוול פפסיקו
סוני
Verizon
שברולט
סיימון קאוול
פאולה עבדול
ניקול שרזינגר
אל.איי ריד
סטיב ג'ונס 12.49 12.59[8]
ג'וש קרג'יק
כריס רנה
2 12 בספטמבר 2012 - 20 בדצמבר 2012 טייט סטיבנס אל.איי ריד פפסיקו
סוני
Verizon
Best Buy
סיימון קאוול
בריטני ספירס
דמי לובאטו
אל.איי ריד
מריו לופז
קלואי קרדשיאן
8.73 9.66[9]
קרלי רוז סוננקלר
פיפת' הרמוני
3 11 בספטמבר 2013 - 19 בדצמבר 2013 אלכס וסיירה סיימון קאוול CoverGirl
Herbal Essences
הונדה
Secret
סיימון קאוול
דמי לובאטו
קלי רולנד
פאולינה רוביו
מריו לופז 6.45 6.20[10]
ג'ף גאט
קרליטו אוליברו
מקרא צבעים:    זוכה העונה      מקום שני      מקום שלישי

עונה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלאני אמרו, זוכת העונה הראשונה

העונה הראשונה של אקס פקטור ארצות הברית שודרה בשנת 2011 בין התאריכים 21 בספטמבר עד 22 בדצמבר. המנחים המקוריים של התוכנית היו סטיב ג'ונס וניקול שרזינגר, ופאנל השופטים המקורי כלל את סיימון קאוול, פאולה עבדול, שריל קול ואל.איי ריד. לאחר שני סבבי אודישנים בלבד הזמרת שריל קול פוטרה מתפקידה כשופטת, זאת למרות שהייתה חתומה על חוזה בשווי 1.2 יורו[11]. על פי הדיווחים רשת פוקס ומפיקי התוכנית בחרו להחליף את קול משום החשש שהקהל האמריקאי יתקשה להבין אותה עקב המבטא הג'ורדי, כמו גם חשו חוסר שביעות רצון מהכימיה בין ארבעת השופטים[11]. הרשת החליטה להושיב במקומה את ניקול שרזינגר וכתוצאה מכך הפך סטיב ג'ונס למנחה הבלעדי.

שופטים ומנחים (עונה 1)
המנחה סטיב ג'ונס
שופטי העונה הראשונה
מימין לשמאל: שריל קול (נשרה בהמשך), אל.איי ריד, ניקול שרזינגר (החליפה את קול), פאולה עבדול וסיימון קאוול


עונה זו כללה שישה סבבי אודישנים בפני השופטים שהתקיימו בלוס אנג'לס, שיקגו, ניוארק, מיאמי, דאלאס וסיאטל. המתמודדים שקיבלו "כן" משלושה שופטים לפחות עברו בהצלחה והתקדמו אל שלב מחנה האימונים. אל מחנה האימונים בעונה זו העפילו 162 מתמודדים שלבסוף צומצמו לכדי 32 מתמודדים. ארבע הקטגוריות בעונה זו היו קטגוריית הבנים (בגילאי 12-29), קטגוריית הבנות (בגילאי 12-29), קטגוריית הלהקות (כולל צמדים) וקטגוריית 30 ומעלה (אומני סולו מעל גיל 30). בתום שלב מחנה האימונים נחשפה בפני כל אחד מהשופטים הקטגוריה אותה הוא הולך להדריך לאורך כל העונה. המוזיקאים שצלחו את שלב מחנה האימונים הגיעו אל שלב בתי השופטים, במסגרתו כמות המתמודדים הייתה אמורה להצטמצם בחצי לכדי 16 מתמודדים, 4 בכל קטגוריה, אולם סיימון בחר להחזיר אל התחרות את המתמודדת מלאני אמרו לאחר שהוא סבר כי טעה לגביה, ואל השידורים החיים עלו לבסוף 17 מתמודדים. אותה מלאני אמרו מקטגוריית הבנות הוכתרה בסוף התחרות כמנצחת הגדולה של אקס פקטור וזכתה בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק בשווי 5 מיליון דולר. תוצאות ההופעות החיות מוצגות בטבלה.

מוזיקאים שהתארחו בשידורים החיים היו Outasight, ג'סי ג'יי, וילו סמית', ריהאנה, קלי קלרקסון, ברונו מארס, טייני טמפה, מרי ג'יי בלייג', לני קרביץ, פלורנס אנד דה מאשין וניקול שרזינגר. הופעות הגמר בוצעו על ידי המוזיקאים ג'סטין ביבר, ליאונה לואיס, 50 סנט, סטיבי וונדר, פיטבול וני-יו.

מקרא צבעים
   המתמודד קיבל את מירב ההצבעות
   המתמודד הודח על ידי המדריך שלו (לא הייתה הצבעת קהל או דו-קרב סופי)
   המתמודד הגיע לשניים או השלושה האחרונים ונאלץ לשיר שוב בדו קרב
   המתמודד הגיע לשניים או השלושה האחרונים אך קיבל את מספר ההצבעות הנמוך ביותר והודח מיידית
   המתמודד קיבל את מספר ההצבעות הנמוך ביותר והודח מיידית (ללא דו-קרב סופי)
תוצאות ההופעות החיות (עונה 1)
מתמודד שבוע 1 שבוע 2 שבוע 3 שבוע 4 שבוע 5 שבוע 6 שבוע 7 שבוע 8 שבוע 9
מלאני אמרו בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה הזוכה
ג'וש קרג'יק בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח מקום 2
כריס רנה בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח מקום 3
מרקוס קנטי בטוח בטוח בטוח בטוח מקום 7 3 האחרונים מקום 4 מקום 4 הודח (שבוע 8)
רייצ'ל קרואו בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה מקום 5 הודחה (שבוע 7)
דרו בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה 3 האחרונים הודחה (שבוע 6)
אסטרו בטוח בטוח בטוח 2 האחרונים בטוח מקום 7 הודח (שבוע 6)
לירוי בל בטוח בטוח בטוח בטוח מקום 8 הודח (שבוע 5)
לקודה ריין בטוחות בטוחות 2 האחרונים בטוחות מקום 9 הודחו (שבוע 5)
סטייסי פרנסיס בטוחה בטוחה בטוחה 2 האחרונים הודחה (שבוע 4)
דה סטריאו הוגז בטוחים 2 האחרונים 2 האחרונים הודח (שבוע 3)
אינטנסיטי בטוחים 2 האחרונים הודחו (שבוע 2)
סימון באטל לא בטוחה הודח (שבוע 1)
טיה טוליוור לא בטוחה הודחה (שבוע 1)
דקסטר הייגוד לא בטוח הודח (שבוע 1)
האחים ברואר לא בטוחים הודחו (שבוע 1)
פיליפ לומקס לא בטוח הודח (שבוע 1)

עונה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייט סטיבנס, זוכה העונה השנייה

העונה השנייה של אקס פקטור ארצות הברית שודרה בשנת 2012 בין התאריכים 12 בספטמבר עד 20 בדצמבר. את התוכנית הנחו מריו לופז וקלואי קרדשיאן בהנחיה משותפת. שתי הנשים בפאנל השופטים של העונה הקודמת, פאולה עבדול וניקול שרזינגר לא המשיכו לעונה השנייה וזמרות הפופ דמי לובאטו ובריטני ספירס תפסו את מקומן, כך שצוות השופטים הורכב מסיימון קאוול, דמי לובאטו, בריטני ספירס ואל.איי ריד.

שופטים ומנחים (עונה 2)
מנחי העונה השנייה מריו לופז וקלואי קרדשיאן
שופטי העונה השנייה
מימין לשמאל: אל.איי ריד, בריטני ספירס, דמי לובאטו וסיימון קאוול


עונה זו כללה חמישה סבבי אודישנים בפני השופטים שהתקיימו באוסטין, קנזס סיטי, סן פרנסיסקו, פרובידנס וגרינסבורו. באודישנים שהתקיימו בקנזס סיטי מנהל הכשרונות האירי לואיס וולש הופיע כמנחה אורח. מתמודדים שקיבלו "כן" משלושה שופטים לפחות עברו בהצלחה והתקדמו אל שלב מחנה האימונים, אם כי בתוכנית אחת שבה סיימון קאוול נעדר המתמודד היה עובר אם היה מקבל "כן" משתי שופטים. אל מחנה האימונים בעונה זו העפילו 120 מתמודדים שלבסוף צומצמו לכדי 24 מתמודדים. ארבע הקטגוריות בעונה זו נקבעו על פי גיל וכללו את קטגוריית הנערים (בגילאי 12-17), קטגוריית בוגרים צעירים (בגילאי 18-24), קטגוריית הלהקות (כולל צמדים) וקטגוריית 25 ומעלה (אומני סולו מעל גיל 25). בסוף התחרות המתמודד טייט סטיבנס מקטגוריית 25 ומעלה הוכתר כמנצח הגדול של אקס פקטור וזכה בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק בשווי 5 מיליון דולר. תוצאות ההופעות החיות מוצגות בטבלה.

מוזיקאים שהתארחו בשידורים החיים היו ואן דיירקשן, טיילור סוויפט, שר לויד, בקי ג'י, ויל.איי.אם, בריטני ספירס, ג'וש קרג'יק, אלישיה קיז, מלאני אמרו, קשה, ברונו מארס וברידג'יט מנדלר. הופעות הגמר בוצעו על ידי המוזיקאים ואן דיירקשן ופיטבול.

מקרא צבעים
   המתמודד קיבל את מירב ההצבעות
   המתמודד הגיע לשניים האחרונים בגלל המדריך שלו ונאלץ לשיר שוב בדו-קרב (לא הייתה הצבעת קהל)
   המתמודד הגיע לשניים או השלושה האחרונים ונאלץ לשיר שוב בדו קרב
   המתמודד הגיע לשניים או השלושה האחרונים אך קיבל את מספר ההצבעות הנמוך ביותר והודח מיידית
   המתמודד קיבל את מספר ההצבעות הנמוך ביותר והודח מיידית (ללא דו-קרב סופי)
תוצאות ההופעות החיות (עונה 2)
מתמודד שבוע 1 שבוע 2 שבוע 3 שבוע 4 שבוע 5 שבוע 6 שבוע 7 שבוע 8
טייט סטיבנס בטוח מקום 1 מקום 1 מקום 2 מקום 2 מקום 1 בטוח הזוכה
קרלי רוז סוננקלר בטוחה מקום 2 מקום 2 מקום 1 מקום 1 מקום 2 בטוחה מקום 2
פיפת' הרמוני 2 האחרונים מקום 5 מקום 6 מקום 7 מקום 4 3 האחרונים בטוחות מקום 3
Emblem3 בטוחים מקום 6 מקום 4 מקום 4 מקום 3 מקום 3 מקום 4 הודחו (שבוע 7)
דיאמונד וייט 2 האחרונים מקום 4 מקום 7 מקום 5 3 האחרונים 3 האחרונים הודחה (שבוע 6)
סיסי פריי 2 האחרונים מקום 12 מקום 5 3 האחרונים מקום 5 מקום 6 הודחה (שבוע 6)
וינו אלן בטוח מקום 3 מקום 3 מקום 3 3 האחרונים הודח (שבוע 5)
פייג' תומאס בטוחה מקום 8 3 האחרונים מקום 6 מקום 8 הודח (שבוע 5)
ביאטריס מילר בטוחה מקום 10 מקום 8 3 האחרונים הודחו (שבוע 4)
ארין ריי 2 האחרונים מקום 11 מקום 9 מקום 10 הודחה (שבוע 4)
ג'נל גרסיה בטוחה מקום 7 3 האחרונים הודחה (שבוע 3)
ליריק 145 בטוחים מקום 9 מקום 12 הודחו (שבוע 3)
ג'ייסון ברוק 2 האחרונים מקום 13 הודח (שבוע 2)
סיסטר סי 2 האחרונים הודחה (שבוע 1)
דייוויד קוריי 2 האחרונים הודח (שבוע 1)
ווילי ג'ונס 2 האחרונים הודחו (שבוע 1)

עונה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכס וסיירה, זוכי העונה השלישית

העונה השלישית של אקס פקטור ארצות הברית שודרה בשנת 2013 בין התאריכים 11 בספטמבר עד 19 בדצמבר. מריו לופז נותר כמנחה הבלעדי של התוכנית לאחר ששותפתו להנחייה קלואי קרדשיאן לא נקראה לחזור להנחות את העונה השלישית. שני השופטים אל.איי ריד ובריטני ספירס פרשו מהפאנל בסיום העונה השנייה ובמקומן הצטרפו זמרות הפופ קלי רולנד ופאולינה רוביו. בעונה זו התבטלו שלב מחנה האימונים ושלב בתי השופטים. קאוול טען כי "זה היה האלמנט היחיד בתוכנית שלא הייתי מרוצה ממנו, הוא היה דומה מדי למה שכל האחרים עושים", והוסיף ש"יש שלב ביניים בתוכנית שהולך להיות מאוד דרמטי, מאוד מחמיר איתנו (השופטים) ועם המתמודדים, ומאוד מלחיץ. מעולם לא ראית את זה בתוכנית מהסוג הזה"[12].

שופטים ומנחים (עונה 3)
המנחה מריו לופז
שופטי העונה השלישית
מימין לשמאל: קלי רולנד, פאולינה רוביו, דמי לובאטו וסיימון קאוול


עונה זו כללה חמישה סבבי אודישנים בפני השופטים שהתקיימו בלוס אנג'לס, ניו אורלינס, צ'ארלסטון, לונג איילנד ודנוור, זאת במקביל לאודישנים מקוונים שנערכו באתר הרשמי של התוכנית. מתמודדים שקיבלו "כן" משלושה שופטים לפחות עברו בהצלחה והתקדמו אל אתגר ארבעה הכיסאות, אם כי בתוכנית אחת שבה סיימון קאוול נעדר המתמודד היה עובר אם היה מקבל "כן" משני שופטים. אל אתגר ארבעה הכיסאות העפילו 40 מתמודדים שלבסוף צומצמו לכדי 16 מתמודדים. המתמודד טים אולסטד הודח בשלב זה על ידי המדריכה שלו פאולינה רוביו, אולם היא בחרה להחזיר אותו והוא לבסוף העפיל לשלב השידורים החיים. לאור בעיה טכנית, בתוכנית התוצאות שהתקיימה בשבוע השני לא התבצעה הדחה, ובמקום זאת התקיימה הדחה כפולה בתוכנית התוצאות שלאחריה. בסוף התחרות הצמד אלכס וסיירה מקטגוריית הלהקות הוכתרו כמנצחים הגדולים של אקס פקטור וזכו בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק בשווי מיליון דולר. תוצאות ההופעות החיות מוצגות בטבלה.

מוזיקאים שהתארחו בשידורים החיים היו סלינה גומז, פיפת' הרמוני, ואן דיירקשן, מייקל בובלה, דמי לובאטו, Emblem3, ליטל מיקס ואנריקה איגלסיאס. הופעות הגמר בוצעו על ידי המוזיקאים פאולינה רוביו, מרי ג'יי בלייג', ליאה מישל, ליאונה לואיס, פיטבול ו-ואן דיירקשן.

מקרא צבעים
   המתמודד קיבל את מירב ההצבעות
   המתמודד הודח על ידי המדריך שלו (לא הייתה הצבעת קהל או דו-קרב סופי)
   המתמודד הגיע לשניים או השלושה האחרונים ונאלץ לשיר שוב בדו קרב
   המתמודד הגיע לשניים או השלושה האחרונים אך קיבל את מספר ההצבעות הנמוך ביותר והודח מיידית
   המתמודד קיבל את מספר ההצבעות הנמוך ביותר והודח מיידית (ללא דו-קרב סופי)
תוצאות ההופעות החיות (עונה 3)
מתמודד שבוע 1 שבוע 2 שבוע 3 שבוע 4 שבוע 5 שבוע 6 שבוע 7 שבוע 8
רביעי חמישי
אלכס וסיירה בטוחים ללא הדחה מקום 1 מקום 1 מקום 1 מקום 1 מקום 1 מקום 1 הזוכים
ג'ף גאט בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח בטוח מקום 2
קרליטו אוליברו בטוח בטוח בטוח 3 האחרונים בטוח 3 האחרונים בטוח מקום 3
רסטלס רוד בטוחים בטוחים בטוחים בטוחים בטוחים בטוחים מקום 4 הודחו (שבוע 7)
ריון פייג' בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה מקום 6 3 האחרונים הודחה (שבוע 6)
אילונה סנטיאגו בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה מקום 6 הודחה (שבוע 6)
ג'וש לוי לא בטוח בטוח בטוח בטוח מקום 7 הודח (שבוע 5)
לילי מקלאוד בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה מקום 8 הודחה (שבוע 5)
טים אולסטד בטוח בטוח בטוח 3 האחרונים הודח (שבוע 4)
קאיה כהן בטוחה בטוחה 3 האחרונים מקום 10 הודחה (שבוע 4)
רייצ'ל פוטר בטוחה בטוחה 3 האחרונים הודחה (שבוע 3)
סוויט סוספנס בטוחות בטוחות מקום 12 הודחו (שבוע 3)
קרלוס גווארה בטוח מקום 13 הודח (שבוע 3)
רוקסי מונטנה לא בטוחות הודחו (שבוע 1)
ג'יימס קני לא בטוח הודח (שבוע 1)
דני גיימר לא בטוחה הודחה (שבוע 1)

תדמית התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעונה הראשונה, השופטת ניקול שרזינגר הצביעה בעד הדחתה של המתמודדת רייצ'ל קרואו בעימות הסופי בינה לבין המתמודד מרקוס קנטי וגרמה למצב של תיקו. לבסוף רייצ'ל קרואו נשלחה הביתה לאחר שקיבלה את מספר ההצבעות הנמוך ביותר מהצופים בבית, ושרזינגר ספגה צעקות בוז מהקהל ואף קיבלה איומים על חייה ממספר צופים שהטילו עליה את האשמה[13]. בעקבות זאת עתידה של שרזינגר בתוכנית היה בסיכון ולבסוף הודיעו על עזיבתה בסיום העונה.
  • בעונה השנייה, הפרק שבו השופטת דמי לובאטו סגרה את נבחרת השידורים החיים נעצר באמצע בפתאומיות ובמקומו שודר משחק בייסבול. לאחר תלונות של צופים בטוויטר ואף התייחסות של סיימון קאוול עצמו לעניין באומרו "זה מה שנקרא מצב *** לגמרי", הפרק שודר במלואו בשבוע שלאחר מכן.
  • בעונה השלישית, בעקבות בעיות טכניות בתוכנית השנייה של ההופעות החיות, ההצבעות של הצופים בבית נקלטו באופן שגוי ולכן לא התקיימה הדחה בתוכנית זו אם כי התבצעה הדחה כפולה בשבוע שלאחר מכן[14].

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס קטגוריה מועמדות הערות
2012 פרסי בחירת הנוער בחירת הטלוויזיה: ריאליטי תחרות אקס פקטור זכייה
בחירת הטלוויזיה: פריצת השנה - סדרה זכייה
בחירת הטלוויזיה: אישיות - גבר סיימון קאוול זכייה
בחירת הטלוויזיה: כוכבת ריאליטי מלאני אמרו מועמדות
2013 פרסי בחירת הקהל ריאליטי תחרות אהוב אקס פקטור זכייה
שופט מפורסם אהוב דמי לובאטו זכייה
בריטני ספירס מועמדות
פרסי בחירת הילדים דמות רעה אהובה סיימון קאוול זכייה
פרסי בחירת הנוער בחירת הטלוויזיה: ריאליטי תחרות אקס פקטור זכייה
בחירת הטלוויזיה: אישיות - גבר סיימון קאוול זכייה
בחירת הטלוויזיה: אישיות - אישה דמי לובאטו זכייה
בחירת המוזיקה: פריצת השנה - להקה Emblem3 זכייה

דיסקוגרפיה של מתמודדי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה אומן מקום בתחרות שם השיר יציאה לאור מיקום שיא
(בילבורד הוט 100)
1 מלאני אמרו ראשון "Don't Fail Me Now" / "Love Me Now" 18 בספטמבר 2012
"Long Distance" 3 בדצמבר 2012
ג'וש קרג'יק שני "One Thing She'll Never Know" 29 בנובמבר 2012
"Back Where We Belong" 5 במרץ 2013
כריס רנה שלישי "Young Homie" 13 במרץ 2012 101
"Trouble" 26 ביוני 2012
"Rockin' with You" 9 באוקטובר 2012
מרקוס קנטי רביעי "Won't Make a Fool Out of You" 7 במרץ 2012
"In & Out" 31 ביולי 2012
"Used by You" 11 בדצמבר 2012
רייצ'ל קרואו חמישי "Mean Girls" 26 ביוני 2012
דרו שישי "Illuminate Me" 7 באפריל 2014
לירוי בל שמיני "One More Chance" 1 באוקטובר 2012
לקודה ריין תשיעי "Emergency Brake" 18 בספטמבר 2012
סטייסי פרנסיס עשירי "Purple Rain" 29 במאי 2012
"I Am the Change" 7 באוגוסט 2012
סימון באטל שלוש עשרה
(הדחה משולשת)
"He Likes Boys" 28 באוקטובר 2012
האחים ברואר "The Christmas Song / Mistletoe" 1 באוקטובר 2012
טיה טוליוור "I" 29 ביוני 2012
2 טייט סטיבנס ראשון "Power of a Love Song" 12 במרץ 2013
פיפת' הרמוני שלישי "Miss Movin' On" 15 ביוני 2013 76
"BO$$" 8 ביולי 2013 43
"Sledgehammer" 28 באוקטובר 2014 40
"Worth It" 3 במרץ 2015 12
Emblem3 רביעי "Chloe (You're the One I Want)" 16 באפריל 2013 93
"3000 Miles" 8 באוקטובר 2013
וינו אלן שביעי "My Summer" 22 במאי 2013
ביאטריס מילר תשיעי "Young Blood" 30 ביוני 2014 105
"Fire n Gold" 28 באפריל 2015 78
ליריק 145 שתים עשרה "I Get It" 10 בפברואר 2013
דייוויד קוריי ארבע עשרה
(הדחה משולשת)
"One More Chance" 4 ביולי 2013
"Show Me" 16 ביולי 2013

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה אומן מקום בתחרות שם האלבום יציאה לאור מיקום שיא
(בילבורד 200)
1 ג'וש קרג'יק שני Josh Krajcik 29 בנובמבר 2012 140
Blindly, Lonely, Lovely 2 באפריל 2013 140
כריס רנה שלישי I'm Right Here 2 באוקטובר 2012 55
מרקוס קנטי רביעי This...Is Marcus Canty 5 במרץ 2013 114
רייצ'ל קרואו חמישי Rachel Crow 26 ביוני 2012 114
דרו שישי Hello It's Me 17 בדצמבר 2012
לירוי בל שמיני Traces 28 בפברואר 2012
Rock 'N Soul 1 בפברואר 2013
2 טייט סטיבנס ראשון Tate Stevens 23 באפריל 2013 18
פיפת' הרמוני שלישי Better Together 22 באוקטובר 2013 6
Reflection 5 בפברואר 2015 5
Emblem3 רביעי Nothing to Lose 30 ביולי 2013 7
ביאטריס מילר תשיעי Young Blood 22 באפריל 2014 64
Not an Apology 24 ביולי 2015 7
3 אלכס וסיירה ראשון It's About Us 7 באוקטובר 2014 8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]