לני קרביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לני קרביץ
Lenny Kravitz, Leonard A. Kravitz
קרביץ, 2013
קרביץ, 2013
לידה 26 במאי 1964 (בן 58)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה לאונרד אלברט קרביץ
שם במה Lenny Kravitz עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
תקופת הפעילות 1988–הווה (כ־34 שנים)
מקום לימודים תיכון בוורלי הילס, PS 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, פאנק (Funk), פיוז'ן, רטרו, מוזיקת נשמה, R&B, פופ, מוזיקה אלקטרונית, רגאיי, פולק, בלוז, ג'אז, גוספל
סוג קול טנור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, סקסופון, פסנתר, סיטאר, תופים, חצוצרה, בס
חברת תקליטים וירג'ין רקורדס, אטלנטיק רקורדס, Roadrunner Records, Kobalt, Loud & Proud
בן או בת זוג ליסה בונה (16 בנובמבר 1987–12 באפריל 1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
ונסה פאראדי
מדונה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים זואי קרביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר מסדר האמנויות והספרות (30 בנובמבר 2011)
  • פרסי אמדאוס למוזיקה אוסטרית
  • קצין מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
www.lennykravitzmusic.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאונרד אלברט "לני" קרביץ (באנגלית: Leonard Albert "Lenny" Kravitz; נולד ב-26 במאי 1964) הוא זמר-יוצר, מפיק מוזיקלי ושחקן אמריקאי, זוכה ארבע פעמים ברציפות בפרס הגראמי להופעת הרוק הטובה ביותר בשנים 1999–2002.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונרד אלברט קרביץ נולד במנהטן, ניו יורק. בנם היחיד של השחקנית רוקסי רוקר (1929–1995), שמוכרת בשל כיכובה בסיטקום משנות השבעים "הג'פרסונים", ומפיק הטלוויזיה ברשת NBC סיי קרביץ (1924–2005). אמו באה ממשפחה נוצרית ממוצא אפרו-אמריקאי ומאיי בהאמה. אביו צאצא ליהודי אוקראינה. בזכות אמו, קרביץ הוא בן דודו השני של מגיש מזג האוויר בטלוויזיה אל רוקר, כיוון שסביהם היו אחים.

בצעירותו עברו הוריו לקליפורניה, שם לימד את עצמו לנגן בגיטרה, גיטרה בס, תופים ופסנתר. הוא למד פיתוח קול, והופיע בבית ספרו תחת שם הבמה "רומאו בלו" ("רומיאו הנוגה" או "רומיאו הכחול") בעקבות השפעתו מהזמר פרינס. בין חבריו של הוריו נמנו אמני ג'אז רבים, ביניהם אלה פיצג'רלד ומיילס דייוויס.

בשנותיו הראשונות קרביץ לא גדל בסביבה דתית. לאחר חוויה רוחנית שחווה בגיל 13, החל ללמוד בכנסייה ומאוחר יותר הפך לנוצרי לא דתי. אביו של קרביץ היה לוחם בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית ודודו, לאונרד מ' קרביץ, היה טוראי ראשון. לני קרביץ נקרא על שם דודו, גיבור המלחמה לאונרד מ', שנהרג בפעולה במלחמת קוריאה בגיל 19 בעת שהתגונן מפני התקפה סינית, והציל את רוב מחלקתו בתהליך. לאונרד מ' זכה בצלב השירות המצוין לאחר מותו, אך נשלל ממנו מדליית הכבוד. בשנת 2014 הוא קיבל לבסוף את אות הכבוד בטקס שהעניק גם ל-24 משרתים שלא קיבלו אותה בגלל מוצאם האתני או דתם. קרביץ גדל באפר איסט סייד בבית הוריו ובסופי שבוע אצל סבתא בסי בשכונת בדפורד-סטייבסנט בברוקלין.

קרביץ מחובר יותר לנצרות אף על פי שמגדיר עצמו גם כיהודי. בצעירותו הרבה ללכת לכנסייה, כתב אלבום בשם "Baptism", ואף קעקע "My Heart Belongs to Jesus Christ" על גבו.[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומו הראשון, "Let Love Rule", שיצא בשנת 1989 זכה להצלחה מסחרית בינונית, אך נכנס לרשימת 100 האלבומים הטובים של אותה שנה בארצות הברית. קרביץ זכה בהכרה בינלאומית ב-1990, כאשר מדונה ביצעה את השיר אשר כתב, "Justify My Love". באותה שנה הוא גם התגרש מליסה בונה. אלבומו השני, "Mama Said", שיצא בשנת 1991, הגיע לרשימת 40 המקומות הראשונים במצעד השנתי של ארצות הברית. הסינגל הבולט מהאלבום הזה היה "It Ain't over till it's over" שהגיע למקום השני במצעד השנתי. באלבום זה הופיע גם שון לנון, בנו של ג'ון לנון, בהקלטת בכורה. באותה תקופה הוא חתם חוזה עם חברת התקליטים "וירג'ין רקורדס", והושפע רבות מאמני הנשמה והרוק הקלאסי, כמו ג'ימי הנדריקס, הביטלס, לד זפלין, בוב מארלי וסטיבי וונדר.

ב-1993 יצא אלבומו השלישי "Are You Gonna Go My Way", בגינו זכה בשנת 1994 בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בפרס לאמן הבינלאומי הטוב ביותר. השיר "Are You Gonna Go My Way" זכה בפרס לקליפ הטוב ביותר לזמר זכר. האלבום היה אחד המצליחים של קרביץ. שיתוף הפעולה המפורסם ביותר של קרביץ בשיר זה היה עם המוזיקאי והגיטריסט לשעבר של להקת ההארד רוק Guns N' Roses, סלאש.

ב-1995 יצא האלבום הרביעי של קרביץ "Circus" שזכה להצלחה מועטה.

ביציאת אלבומו החמישי אשר נקרא "5" ב-1999, התחיל קרביץ להשתמש יותר בכלי נגינה אלקטרוניים כגון סינתיסייזר וכלים אחרים של מוזיקה אלקטרונית. להיטו הגדול ביותר מאלבום זה היה "Fly Away", שהגיע למקום ה-12 במצעד השנתי בארצות הברית, אך זכה להצלחה בקרב הקהל ובקרב חברות פרסום. השיר הפך לאחד השירים המסמלים את החופש ואת התעופה. עבור אלבום זה זכה בפרס גראמי עבור אמן הרוק הטוב ביותר.

גרסת הכיסוי שלו לשיר של להקת "הנחש מי?" (The guess who?) לשיר "American Woman" זיכתה אותו בפרס גראמי לשיר הטוב ביותר לזמר לשנת 2000. באותה שנה הוציא את אלבום הלהיטים הראשון שלו "Greatest Hits", שהיה לאלבום הנמכר ביותר שלו אי פעם.

באוקטובר 2001 הוציא את האלבום "Lenny", שהסינגל "Dig in" מתוכו הצליח במצעדים בארצות הברית ובבריטניה, אך הצליח הרבה יותר ברחבי העולם ובעיקר במדינות לטיניות. ב-2003 קרביץ עבד עם מייקל ג'קסון על השיר "יום אחר".

במאי 2004 יצא האלבום השביעי של קרביץ "Baptism".

בפברואר 2008 הוציא קרביץ את אלבומו השמיני " It Is Time For A Love Revolution" שאותו הוביל הלהיט "I'll Be Waiting". קרביץ הקליט את האלבום בניו יורק, בהאמס, מיאמי, פריז ובברזיל. קרביץ אף סימפל את עצמו בשיר "Will You Marry Me" כאשר הוא משתמש בהקלטות מתוך אלבומו "Are You Gonna Go My Way" מ-1993. קרביץ הוציא שני סינגלים נוספים מן האלבום - "Love Love Love" ו-"Dancin' Till Dawn".

באפריל 2009 הוציא קרביץ גרסת 20 שנה מיוחדת לצאת אלבומו הראשון "Let Love Rule". האלבום המחודש כולל גרסאות חדשות לכל הסינגלים שיצאו מן האלבום, דיסק עם גרסאות חיות של שירי האלבום, גרסאות דמו שלא יצאו לאור מעולם, וספרון בן 25 עמודים.

אלבומו ה-9 של קרביץ "Black And White America" יצא באוגוסט 2011. הסינגל הראשון מתוכו "Come On Get It", שימש כשיר פתיחת העונה של ליגת ה-NBA ברשת הטלוויזיה האמריקאית TNT. הסינגל השני והמוביל מתוך האלבום הוא שיר הסול-רוק "Stand".

לאורך השנים המוזיקה של קרביץ התאפיינה בגיטרה מובילה, אשר לפחות לאורך כל הפתיח והבית הראשון ממשיכה באותו קצב, כאשר אליה מתלווה גיטרה משנית או תופים בהמשך השיר.

בשנת 2015 הופיע קרביץ יחד עם קייטי פרי במחצית סופרבול XLIX, הופעה זו היא הופעת המחצית הניצפת בהיסטוריה. בשנת 2020 התארח בחידוש לשירם של להקת הרוק אואזיס "stop crying your heart out".

משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 שיחק קרביץ בתפקידו המשמעותי הראשון בהוליווד בסרט הדרמה "פרשס" את ג'ון מק'פיידן, האח שמתיידד עם הנערה במצוקה פרשס ג'ונס (גבורי סידיבי).

בשנים 2012 ו-2013 שיחק קרביץ בסדרת סרטי "משחקי הרעב" בתפקיד סינה, הסטייליסט של גיבורת הסרט, קטניס אוורדין.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתיים של היכרות, ב-16 בנובמבר 1987 נישא לשחקנית ליסה בונה, ביום הולדתה ה-20. בשנת 1988 נולדה לזוג ילדה, השחקנית והזמרת זואי קרביץ. ב-1991 קרביץ ובונה נפרדו, וב-1993 התגרשו.

קרביץ יצא עם הזמרת והשחקנית הצרפתייה ונסה פאראדי בין השנים 1992 ל-1996. הוא החל לצאת עם הדוגמנית הברזילאית אדריאנה לימה בשנת 2001, והם התגוררו יחד לפני שהתארסו בשנת 2002. האירוסים בוטלו באפריל 2003. לאחר מכן יצא במשך זמר קצר ואף התארס לשחקנית האוסטרלית ניקול קידמן בין השנים 2003–2004.

קרביץ הוא טבעוני. בריאיון ב-2020 סיפר כי חלק עיקרי מהתזונה שלו מגיע מפירות וירקות שהוא מגדל עצמאית בגינה שלו.[1]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי להיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
1998 ראגרטס: הסרט תינוק שרק נולד דיבוב
2001 זולנדר בתפקיד עצמו
2007 הפרפר ופעמון הצלילה
2009 פרשס האח ג'ון
2012 משחקי הרעב סינה
2013 משחקי הרעב: התלקחות
המשרת ג'יימס הולוואי
2016 זולנדר 2 בתפקיד עצמו ללא קרדיט
2022 Shotgun Wedding שון
TBA Cutman אמריט

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סדרה תפקיד הערות
2002 משפחת סימפסון בתפקיד עצמו דיבוב; פרק: "How I Spent My Strummer Vacation"
2004 Rebelde פרק: "Capítulo 1"
2010 הפמליה פרק: "Tequila and Coke"
2016 דברים טובים יותר מר טרובלוד פרק: "Brown"
סטאר רולנד קריין 2 פרקים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לני קרביץ

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Audrey Enjoli, Lenny Kravitz Credits his Vegan Diet for Keeping him Healthy at 56, Livekindly, October 5, 2020


פרס המוזיקה האמריקאית לאמן הפופ/רוק האהוב ביותר
ג'ים קרוצ'י (1974) • ג'ון דנוור (1975) • ג'ון דנוור (1976) • אלטון ג'ון (1977) • בארי מנילו (1978) • בארי מנילו (1979) • בארי מנילו (1980) • קני רוג'רס (1981) • קני רוג'רס (1982) • ג'ון מלנקמפ / ריק ספרינגפילד (1983) • מייקל ג'קסון (1984) • ליונל ריצ'י (1985) • ברוס ספרינגסטין (1986) • ליונל ריצ'י (1987) • פול סיימון (1988) • ג'ורג' מייקל (1989) • בובי בראון (1990) • פיל קולינס (1991) • מייקל בולטון (1992) • מייקל בולטון (1993) • אריק קלפטון (1994) • מייקל בולטון (1995) • מייקל ג'קסון (1996) • אריק קלפטון (1997) • בייביפייס (1998) • אריק קלפטון (1999) • ויל סמית' (2000) • קיד רוק (2001) • לני קרביץ (2002) • אמינם (2003) • קיד רוק (2003) • אשר (2004) • ויל סמית' (2005) • שון פול (2006) • ג'סטין טימברלייק (2007) • כריס בראון (2008) • מייקל ג'קסון (2009) • ג'סטין ביבר (2010) • ברונו מארס (2011) • ג'סטין ביבר (2012) • ג'סטין טימברלייק (2013) • סם סמית' (2014) • אד שירן (2015) • ג'סטין ביבר (2016) • ברונו מארס (2017) • פוסט מאלון (2018) • חאליד (2019) • ג'סטין ביבר (2020) • אד שירן (2021)
פרס המוזיקה הבריטית לזמר הבינלאומי הטוב ביותר
מייקל ג'קסון (1989) • מייקל האצ'נס (1991) • לני קרביץ (1994) • פרינס (1995) • פרינס (1996) • בק (1997) • ג'ון בון ג'ובי (1998) • בק (1999) • בק (2000) • אמינם (2001) • שאגי (2002) • אמינם (2003) • ג'סטין טימברלייק (2004) • אמינם (2005) • קניה וסט (2006) • ג'סטין טימברלייק (2007) • קניה וסט (2008) • קניה וסט (2009) • ג'יי זי (2010) • סי-לו גרין (2011) • ברונו מארס (2012) • פרנק אושן (2013) • ברונו מארס (2014) • פארל ויליאמס (2015) • ג'סטין ביבר (2016) • דרייק (2017) • קנדריק לאמאר (2018) • דרייק (2019) • טיילר, דה קריאייטור (2020) • דה ויקנד (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לני_קרביץ&oldid=34222151"