לני קרביץ
 | |
| קרביץ, 2013 | |
| לידה |
26 במאי 1964 (בן 54) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה | לאונרד אלברט קרביץ |
| מקום לימודים |
תיכון בוורלי הילס |
| מוקד פעילות | ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| שנות פעילות | 1988–היום |
| סוגה | רוק, פאנק (Funk), פיוז'ן, רטרו, מוזיקת נשמה, R&B, פופ, מוזיקה אלקטרונית, רגאיי, פולק, בלוז, ג'אז, גוספל |
| סוג קול |
טנור |
| עיסוק |
זמר, זמר-יוצר, מלחין, שחקן, מדבב, פסנתרן, נגן כלי הקשה, גיטריסט, מפיק מוזיקלי, שחקן קולנוע, משורר, רב-נגן |
| כלי נגינה | גיטרה, סקסופון, פסנתר, סיטאר, תופים, חצוצרה, בס |
| חברת תקליטים | וירג'ין רקורדס, אטלנטיק רקורדס, Roadrunner Records, Kobalt, Loud & Proud |
| פרסים |
מסדר האמנויות והספרות פרסי אמדאוס למוזיקה אוסטרית |
|
www | |
  | |
לאונרד אלברט "לני" קרביץ (באנגלית: Leonard Albert "Lenny" Kravitz; נולד ב-26 במאי 1964) הוא מוזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרביץ נולד בעיר ניו יורק. אביו מפיק סרטים יהודי. אימו שחקנית אפרו-אמריקאית שמוצאה מאיי בהאמה. שמו, לאונרד, ניתן לו על שם דודו, לאונרד מ. קרביץ, גיבור מלחמה שנהרג במלחמת קוריאה. קרביץ מחובר יותר לנצרות למרות שמגדיר עצמו גם כיהודי. בצעירותו הרבה ללכת לכנסייה, כתב אלבום בשם "Baptism", ואף קעקע "My Heart Belongs to Jesus Christ" על גבו.[1]
בצעירותו עברו הוריו לקליפורניה, שם לימד את עצמו לנגן בגיטרה, גיטרה בס, תופים ופסנתר. הוא למד פיתוח קול, והופיע בבית ספרו תחת שם הבמה "רומאו בלו" ("רומיאו הנוגה" או "רומיאו הכחול") בעקבות השפעתו מהזמר פרינס. בין חבריו של הוריו נמנו אמני ג'אז רבים, ביניהם אלה פיצג'רלד ומיילס דיוויס.
קרביץ שב לניו יורק עם סיום לימודיו, ובשנת 1987 נישא לליסה בונה, שחקנית מוכרת מהסדרות "משפחת קוסבי" ו"עולם אחר". באותה תקופה הוא חתם חוזה עם חברת התקליטים "וירג'ין רקורדס", והושפע רבות מאמני הנשמה והרוק הקלאסי, כמו ג'ימי הנדריקס, הביטלס, לד זפלין, בוב מארלי וסטיבי וונדר.
בתו של קרביץ מנישואיו לליסה בונה היא השחקנית והזמרת, זואי קרביץ.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומו הראשון, Let Love Rule, זכה להצלחה מסחרית בינונית, אך נכנס לרשימת 100 האלבומים הטובים של אותה שנה בארצות הברית. קרביץ זכה בהכרה בינלאומית ב-1990, כאשר מדונה ביצעה חידוש לשירו "Justify My Love". באותה שנה הוא גם התגרש מליסה בונה. אלבומו השני, "Mama Said", שיצא בשנת 1991, הגיע לרשימת 40 המקומות הראשונים במצעד השנתי של ארצות הברית. הסינגל הבולט מהאלבום הזה היה "It Ain't over till it's over" שהגיע למקום השני במצעד השנתי. באלבום זה הופיע גם שון לנון, בנו של ג'ון לנון, בהקלטת בכורה.
ב-1993 יצא אלבומו "Are You Gonna Go My Way", בגינו זכה בשנת 1994 בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בפרס לאמן הבינלאומי הטוב ביותר. השיר "Are You Gonna Go My Way" זכה בפרס לקליפ הטוב ביותר לזמר זכר. האלבום היה אחד המצליחים של קרביץ. שיתוף הפעולה המפורסם ביותר של קרביץ בשיר זה היה עם המוזיקאי והגיטריסט לשעבר של להקת ההארד רוק Guns N' Roses, סלאש.
ב-1995 יצא האלבום "Circus" שזכה להצלחה מועטה.
ביציאת אלבומו "5" ב-1999, התחיל קרביץ להשתמש יותר בכלי נגינה אלקטרוניים כגון סינתיסייזר וכלים אחרים של מוזיקה אלקטרונית. להיטו הגדול ביותר מאלבום זה היה "Fly Away", שהגיע למקום ה-12 במצעד השנתי בארצות הברית, אך זכה להצלחה בקרב הקהל ובקרב חברות פרסום. השיר הפך לאחד השירים המסמלים את החופש ואת התעופה. עבור אלבום זה זכה בפרס הגראמי עבור אמן הרוק הטוב ביותר.
גרסת הכיסוי שלו לשיר של להקת "הנחש מי?" (The guess who?) לשיר "American Woman" זיכתה אותו בפרס הגראמי לשיר הטוב ביותר לזמר לשנת 2000. באותה שנה הוציא את האלבום "Greatest Hits", שהיה לאלבום הנמכר ביותר שלו אי פעם.
באוקטובר 2001 הוציא את האלבום "Lenny", שהסינגל "Dig in" מתוכו הצליח במצעדים בארצות הברית ובבריטניה, אך הצליח הרבה יותר ברחבי העולם ובעיקר במדינות לטיניות. ב-2003 קרביץ עבד עם מייקל ג'קסון על השיר "יום אחר". במאי 2004 יצא האלבום השביעי של קרביץ "Baptism".
בפברואר 2008 הוציא קרביץ את אלבומו השמיני " It Is Time For A Love Revolution" שאותו הוביל הלהיט "I'll Be Waiting". קרביץ הקליט את האלבום בניו יורק, בהאמס, מיאמי, פריז ובברזיל. קרביץ אף סימפל את עצמו בשיר "Will You Marry Me" כאשר הוא משתמש בהקלטות מתוך אלבומו "Are You Gonna Go My Way" מ-1993. קרביץ הוציא שני סינגלים נוספים מן האלבום - "Love Love Love" ו-"Dancin' Till Dawn".
באפריל 2009 הוציא קרביץ גרסת 20 שנה מיוחדת לצאת אלבומו הראשון "Let Love Rule". האלבום המחודש כולל גרסאות חדשות לכל הסינגלים שיצאו מן האלבום, דיסק עם גרסאות חיות של שירי האלבום, גרסאות דמו שלא יצאו לאור מעולם, וספרון בן 25 עמודים. באותה השנה שיחק קרביץ בתפקידו המשמעותי הראשון בהוליווד בדרמה "פרשס" את ג'ון מק'פיידן, האח שמתיידד עם הנערה במצוקה פרשס ג'ונס (גבורי סידיבי).
אלבומו ה-9 של קרביץ "Black And White America" יצא באוגוסט 2011. הסינגל הראשון מתוכו "Come On Get It", שימש כשיר פתיחת העונה של ליגת ה-NBA ברשת הטלוויזיה האמריקאית TNT. הסינגל השני והמוביל מתוך האלבום הוא שיר הסול-רוק "Stand".
בשנים 2012 ו-2013 שיחק קרביץ בסדרת סרטי "משחקי הרעב" בתפקיד סינה, הסטייליסט של גיבורת הסרט, קטניס אוורדין.
לאורך השנים המוזיקה של קרביץ התאפיינה בגיטרה מובילה, אשר לפחות לאורך כל הפתיח והבית הראשון ממשיכה באותו קצב, כאשר אליה מתלווה גיטרה משנית או תופים בהמשך השיר.
בשנת 2015 הופיע קרביץ יחד עם קייטי פרי במחצית סופרבול XLIX, הופעה זו היא הופעת המחצית הניצפת בהיסטוריה.
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Let Love Rule - 1989
- Mama Said - 1991
- Are You Gonna Go My Way - 1993
- Circus - 1995
- 1999 - 5
- Greatest Hits - 2000
- Lenny - 2001
- Baptism - 2004
- It Is Time For A Love Revolution - 2008
- 2009 - Let Love Rule- 20th Anniversary Edition
- 2011 - Black And White America
- 2012 - Mama Said- 21st Anniversary Edition
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לני קרביץ (באנגלית)
לני קרביץ, באתר Spotify
לני קרביץ, באתר Last.fm
לני קרביץ, באתר MySpace
לני קרביץ, באתר Allmusic (באנגלית)
לני קרביץ, באתר MusicBrainz (באנגלית)- לני קרביץ, באתר Discogs
- לני קרביץ, באתר Songkick
- אור ברנע, לני קרביץ - שחור לבן בצבעים, באתר ynet, 19 באוגוסט 2011
- אבנר שביט, לוס אנג'לס, ראיון בלעדי עם לני קרביץ שסוגר חשבון עם תוכניות הריאליטי, באתר וואלה! NEWS, 16 במרץ 2012
