X-21

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורת'רופ X-21
נורת'רופ X-21A
נורת'רופ X-21A
מאפיינים כלליים
סוג מטוס ניסוי
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן נורת'רופ עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת שירות 1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
צוות 5
יחידות שיוצרו 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמש ראשי נאס"א עריכת הנתון בוויקינתונים
ממדים 
אורך 22.94 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 7.8 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוטת כנפיים 28.51 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח כנפיים 116.17 m²
משקל ריק 20,783 kg
משקל טעון 37,727 kg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות מרבית 896 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 7,697 km
סייג רום 42,500 רגל (12,957 m)
דחף 41.9 kN כל מנוע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
2 × General Electric J79-GE-13 turbojets
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנורת'רופ X-21אנגלית: Northrop X-21) היה כלי טיס ניסיוני שנועד לבחון כנפיים עם מערכת בקרת זרימה למינארית. המטוס התבסס שלדת דאגלס WB-66D, עם מנועים שעברו לאחורי המטוס ובכף פינו מקום למדחסי אוויר. המטוס טס לראשונה ב־18 אפריל 1963 עם טייס הניסוי של נאס"א, ג'ק וולס[1]. למרות שתוצאות הבדיקות היו שימושיות, התחזוקה השוטפת שנצרכה מערכת בקרת הזרימה הלמינארית, התוכנית בוטלה.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרת זרימה למינארית היא טכנולוגיה אשר מציעה פוטנציאל שיפור משמעותי במקדם הגרר אשר יספק ניצול טוב יותר של הדלק, הגדלת טווח הטיסה, ועוד. בעיקרון, אם 80 אחוז מהכנף הייתה למינרית, הגרר הכולל היה מופחת בכ25 אחוזים. הדרך העיקרית לבקרת הזרימה הלמינארית היא "הסרת" כמות קטנה של אוויר על ידי יניקה של האוויר דרך חומרים נקבוביים, חריצים צרים או נקבים קטנים.

שני שינויים גדולים נדרשו, הראשון היה הסרת מנועי ה־Allison J71 והחלפתם בזוג מנועי ג'נרל אלקטריק J79 בלי מבערים אחוריים, שחוברו לאחורי גוף המטוס. אוויר שהצטבר מסביב למנוע נשאב לתוך טורבינות שהיו בתחתית הכנפיים ובכך פינו את שכבת האוויר, והפחיתו את הגרר על המטוס. ב־X-21A הוכנסו מערכות בקרת זרימה מתוחכמות יותר.

טייס ישב בקדמת המטוס יחד עם שני מהנדסי טיסה. שני מהנדסי טיסה נוספים מוקמו ליד הכנפיים

פרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני המטוסים שנבנו אוחסנו בסוף הניסויים בהם בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה. שרידי המטוסים עדיין נמצאים שם אבל לא נעשה אף ניסיון משמעותי לשחזור או להצגה במוזיאון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]