אה"מ קינג אדוארד השביעי
 | |
| אה"מ קינג אדוארד השביעי | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי דבונפורט  |
| תחילת הבנייה | 8 במרץ 1902 |
| הושקה | 23 ביולי 1903 |
| תקופת הפעילות | 7 בפברואר 1905 – 6 בינואר 1916 (10 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה על ידי מוקש ימי |
| מיקום |
58°42′59″N 4°12′08″W / 58.716256159125°N 4.2023274562803°W |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 15,835–16,140 טון, מקסימלי: 17,282–17,567 טון |
| אורך | 138.3 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 7.82 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18.5 קשרים |
| גודל הצוות | 777 איש |
| טווח שיוט | 12,400 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 16 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–305 מ"מ, צריחי תותחים משניים – 127–229 מ"מ, קזמטים – 178 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 203–305 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 4 תותחים 9.2 אינץ' (234 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 14 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 14 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ קינג אדוארד השביעי, על שמו של המלך אדוארד השביעי, הייתה האונייה המובילה של הסדרה שלה של אוניות מערכה פרה-דרדנוט שנבנו עבור הצי המלכותי הבריטי. חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) וארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים), היא ואחיותיה סימנו התקדמות משמעותית בכוח ההתקפי בהשוואה לתכנונים קודמים של אוניות מערכה בריטיות שלא נשאו את תותחי ה-9.2 אינץ'. קינג אדוארד השביעי נבנתה במספנת דבונפורט, והונחה במרץ 1902, הושקה ביולי 1903 ונכנסה לשירות בפברואר 1905.
האונייה נכנסה לשירות בצי האטלנטי כאוניית הדגל של הצי לפני שהועברה לצי התעלה ב-1907, שם שימשה גם כאוניית הדגל. צי התעלה הפך לצי הבית ב-1909, שם היא שהתה במשך השנים הבאות. במהלך תקופה זו, הצי אורגן שוב ושוב, כאשר קינג אדוארד השביעי שובצה בסופו של דבר בשייטת אוניות המערכה השלישית עד 1912, יחד עם אחיותיה. האוניות נשלחו לים התיכון במהלך מלחמת הבלקן הראשונה כדי לאכוף את העברת סקוטארי לאלבניה. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, שייטת אוניות המערכה השלישית הפכה לחלק מהצי הגדול, שם שירתה קינג אדוארד השביעי במשך השנתיים הבאות. הצי הגדול ערך סריקות רבות בים הצפוני בתקווה לתפוס ספינות גרמניות בים, אך רק לעיתים נדירות נכנס לפעולה.
בבוקר 6 בינואר 1916, תוך כדי הפלגה לבלפסט לשיפוץ, קינג אדוארד השביעי פגעה במוקש ימי שהונח על ידי סיירת העזר הגרמנית SMS מווה. ניסיונות לגרור את קינג אדוארד השביעי לנמל נכשלו כשהיא קיבלה נטייה מסוכנת, אז היא ננטשה והצוות שלה פונה לכמה משחתות. קינג אדוארד השביעי טבעה מאוחר יותר באותו יום.
תכנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הפיתוח של אוניות מערכה מסוג פרה-דרדנוט הנושאות תותחים משניים כבדים בקוטר 8 אינץ' (200 מילימטרים) בצי המלכותי האיטלקי ובצי ארצות הברית, הצי המלכותי החליט לבנות אוניות דומות. הצעות ראשוניות קראו לאוניית מערכה מצוידת בשמונה תותחי 7.5 אינץ' (190 מילימטרים) לתמיכה בסוללה הראשית, אם כי בהנחייתו של ויליאם הנרי וייט, מנהל הבנייה הימית, הוחלפו אלו בארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים). האוניות החדשות, אף שהתבססו על הטיפוס הכללי של סדרת מג'סטיק שהיוו את הבסיס לארבעת תכנוני אוניות המערכה הקודמים, סימנו את השינוי המשמעותי הראשון בסדרה. כמו כל הפרה-דרדנוטים המאוחרות שנכנסו לשירות באמצע שנות ה-1900, גם קינג אדוארד השביעי הפכה למיושנת כמעט באופן מיידי עם כניסתה לשירות של אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט בדצמבר 1906, חמושה בסוללה של עשרה תותחים כבדים בהשוואה לארבעת התותחים הכבדים ברוב הפרה-דרדנוטים.
אוניות הסדרה היו באורך 425 רגל (130 מטרים) בין הניצבים ובאורך כולל של 453 רגל 9 אינץ' (138.30 מטרים). היה להן רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 25 רגל 8 אינץ' (7.82 מטרים). אוניות הסדרה היו כבדות יותר מאלף טון מאשר אוניות מערכה מוקדמות יותר והיו בהדחק של 15,585–15,885 טונות ארוכות (15,835–16,140 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,009–17,290 טונות ארוכות (17,282–17,567 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 777 קצינים ומלחים. האוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי 16 דוודי צינור מים. הדוודים פלטו לשתי ארובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18.5 קשרים (34.3 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט).
לאוניות הסדרה היו ארבעה תותחי Mk IX בקוטר 12 אינץ'/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים עם תותחים מקדימה ומאחורה. אלה נתמכו על ידי סוללה משנית כבדה של ארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מ"מ) בארבעה צריחים בודדים, שניים בכל צד רוחב. האוניות כללו גם עשרה תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף ל-14 תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ו-14 תותחי 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, הן צוידו גם בחמישה צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף; שניים היו בכל צד רוחב, כשהחמישי בירכתיים.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בקצה האחורי של החגורה היו בעובי 8–12 אינץ' (203–305 מילימטרים). לצריחי הסוללה הראשיים של האוניות היו דפנות בעובי של 8 עד 12 אינץ', מותקנים על גבי ברבטים בעובי 12 אינץ'. התותחים בקוטר 9.2 אינץ' קיבלו הגנת שריון דקה יותר, עם דפנות של 5 עד 9 אינץ'. סוללת התאים המשוריינים הייתה מוגנת עם שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). לצריח הניתוב שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר קינג אדוארד השביעי הונח במספנת דבונפורט ב-8 במרץ 1902, הלוחית הראשונה הונחה על ידי המלך אדוארד השביעי, שעם אשתו המלכה אלכסנדרה השתתף זה עתה בטקס מתן השם וההשקה של אה"מ קווין. קינג אדוארד השביעי הושקה על שם המלך ב-23 ביולי 1903 והושלמה בפברואר 1905. אדוארד השביעי הסכים שקינג אדוארד השביעי תישא את שמו בתנאי שהיא תמיד תשמש כאוניית דגל. הצי המלכותי כיבד משאלה זו לאורך הקריירה שלה. קינג אדוארד השביעי נכנסה לשירות ב-7 בפברואר במספנת דבונפורט לשירות כאוניית הדגל, המפקד העליון, הצי האטלנטי. היא עברה שיפוץ בשנים 1906–1907, במהלכו הועברו באופן זמני תותחי ה-12 פאונד שלה לראש צריחי הסוללה הראשיים שלה. שירות הצי האטלנטי שלה הסתיים כשהיא עברה שיפוץ במספנת פורטסמות' ב-4 במרץ 1907.
ב-5 במרץ, קינג אדוארד השביעי הוצבה מחדש כאוניית הדגל של האדמירל לורד צ'ארלס ברספורד, המפקד העליון של צי התעלה. היא עברה שיפוץ נוסף בפורטסמות' בשנים 1907–1908. במהלך השיפוץ הזה, תותחי ה-12 הפאונד שלה חזרו למקומם המקורי, ותותחי ה-3 פאונד על הגשר שלה הוסרו. תחת ארגון מחדש של הצי ב-24 במרץ 1909, צי התעלה הפך לפלגה השנייה, צי הבית. בהתאם לכך, קינג אדוארד השביעי הוצבה מחדש כאוניית הדגל, תת אדמירל, צי הבית ב-27 במרץ. היא עברה שיפוץ בפורטסמות' מדצמבר עד פברואר 1910. היא נכנסה לשירות מחדש בפורטסמות' ב-1 באוגוסט 1911 בתור אוניית הדגל, תת-אדמירל, פלגות שלישית ורביעית, צי הבית.
תחת ארגון מחדש של הצי במאי 1912, קינג אדוארד השביעי וכל שבע אחיותיה - אפריקה, בריטניה, קומונוולת', דומיניון, היברניה, הינדוסטן וזילנדיה - הוקצו להקים את שייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הראשון, צי הבית. קינג אדוארד השביעי הוצבה בשירנס כאוניית הדגל, תת-אדמירל, שייטת אוניות המערכה השלישית, הצי הראשון, צי הבית, ב-14 במאי 1912. שייטת אוניות המערכה השלישית נותקה לים התיכון בנובמבר 1912 בגלל מלחמת הבלקן הראשונה (אוקטובר 1912 - מאי 1913); היא הגיעה למלטה ב-27 בנובמבר 1912 ולאחר מכן השתתפה, כחלק מכוח בינלאומי, במצור על מונטנגרו ובכיבוש של סקוטארי כדי לאלץ את המקדונים לוותר על העיר לאלבניה החדשה שהוקמה. השייטת חזרה לבריטניה ב-1913 והצטרפה מחדש לצי הבית ב-27 ביוני 1913.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_(14589593538).jpg)
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שייטת אוניות המערכה השלישית הוקצתה לצי הגדול ובסיסה ברוזית', כאשר קינג אדוארד השביעי ממשיכה בשירותה כאוניית דגל של השייטת, באותה עת בפיקודו של תת-אדמירל אדוארד ברדפורד. השייטת תוגברה בחמשת אוניות המערכה מסדרת דאנקן ושימשה כתוספת לסיירות של הצי הגדול בסיורים הצפוניים. ב-6 באוגוסט, למחרת הכרזת בריטניה מלחמה על גרמניה, גורמים מהצי הגדול התייצבו כדי לבדוק את חופי נורווגיה בחיפוש אחר בסיס צי גרמני המפר את הנייטרליות הנורווגית. קינג אדוארד השביעי ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית סיפקו תמיכה מרוחקת למבצע. בסיס כזה לא נמצא, והאוניות חזרו לנמל למחרת. ב-14 באוגוסט, האוניות של הצי הגדול יצאו לים לאימון קרב לפני שערכו סריקה לים הצפוני מאוחר יותר באותו יום ואל תוך 15 באוגוסט.
בסוף אוגוסט, קינג אדוארד השביעי דיווחה כי שניים מארבעת תותחי ה-12 אינץ' שלה פיתחו סדקים בקנים הפנימיים, שהצריכו החלפה. בהתאם לכך היא עזבה את סקפה פלו לדבונפורט כדי שיחליפו את התותחים, ברדפורד העביר את דגלו לאוניית האחות שלה דומיניון באופן זמני. קינג אדוארד השביעי חזרה לצי ב-2 בספטמבר, ואז דומיניון נשלחה להחליף את התותחים שלה. ב-2 בנובמבר נותקה השייטת כדי לתגבר את צי התעלה והתבססה מחדש בפורטלנד. השייטת חזרה לצי הגדול ב-13 בנובמבר, למרות שקינג אדוארד השביעי נשארה מאחור באופן זמני, ולא חזרה לשייטת הגדולה עד 30 בנובמבר. במהלך סריקות על ידי הצי, היא ואחיותיה הפליגו לעיתים קרובות בראשי הפלגות של הדרדנוטים היקרות בהרבה, שם הם יכלו להגן על הדרדנוטים על ידי מעקב אחר מוקשים או על ידי היותן הראשונות להיפגע מהם.
ב-14 בדצמבר, שייטת סיירות המערכה הראשונה, שייטת אוניות המערכה השנייה והמשחתות הנלוות עזבו את הנמל כדי ליירט את הכוחות הגרמניים המתכוננים לפשוט על סקרבורו, הרטליפול וויטבי. עם הדיווחים הראשונים על מגע עם יחידות גרמניות בבוקר 16 בדצמבר, הורה מפקד הצי הגדול, אדמירל ג'ון ג'ליקו, לברדפורד לקחת את שייטת אוניות המערכה השלישית כדי לתמוך בספינות שהיו במגע בשעה 10:00. ארבע שעות לאחר מכן, הם פגשו את שייטות אוניות המערכה הראשונה והרביעית, בדרך מסקפה פלו, אם כי לא הצליחו להגיע לצי הים הפתוח הגרמני לפני שהאחרון נסוג. הצי הגדול נשאר בים עד סוף 17 בדצמבר, אז הצטוותה שייטת אוניות המערכה השלישית לחזור לרוזית'. קינג אדוארד השביעי ושאר השייטת הצטרפו לצי הגדול לסריקה נוספת לים הצפוני ב-25 בדצמבר. הצי חזר לנמליו יומיים לאחר מכן, לאחר שלא הצליח לאתר כלי שיט גרמני.
שייטת אוניות המערכה השלישית יצאה לים ב-12 בינואר 1915 לאימוני ירי, הפליגה צפונה וחלפה ממערב לאורקני בלילה שבין 13 ל-14 בינואר. לאחר שסיימו את האימונים ב-14, הם חזרו לרוזית' ב-15 בינואר. ב-23 בינואר, שייטות סיירת המערכה ה-1 וה-2 יצאו לפעולה כדי לארוב לקבוצת הסיור הגרמנית I במה שהביא לקרב שרטון דוגר למחרת. מאוחר יותר ב-23, שאר הצי הגדול, כולל קינג אדוארד השביעי, התייצב כדי לתמוך בסיירות המערכה. ספינות השייטת השלישית יצאו ראשונות והפליגו במלוא המהירות כדי להגיע לספינות של כוח הארוויץ', שדיווחו על מגע עם כלי שיט גרמניים. סיירות המערכה נכנסו ראשונות לקרב, וקינג אדוארד השביעי ואחיותיה הגיעו בסביבות השעה 14:00, עד אז הטביעו סיירות המערכה את הסיירת המשוריינת בליכר והספינות הגרמניות ששרדו נמלטו. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה באזור עם שאר הצי הגדול במהלך הלילה לפני שנותקה בשעה 08:00 ב-25 בינואר כדי להפליג לרוזית'.
אלמנטים של הצי הגדול יצאו לים שוב ושוב במהלך החודשים הבאים. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה במרכז הים הצפוני יחד עם שייטת הסיירות השלישית בין 10–13 במרץ. שתי היחידות יצאו שוב לים כדי לטהר את מרכז הים הצפוני בין 5–8 באפריל. מבצע צי גדול לאחר מכן ב-11 באפריל, כאשר כל הצי הגדול יצא לטהר את הים הצפוני ב-12–13 באפריל. השייטות חזרו לנמליהן ב-14 באפריל כדי למלא את הדלק שלהן. מבצע נוסף כזה התרחש ב-17 באפריל, שגם הוא לא הצליח לאתר ספינות גרמניות. שייטת אוניות המערכה השלישית חזרה לרוזית' מאוחר ב-18 באפריל. הצי יצא שוב לפעולה ב-21 באפריל, וחזר לנמל יומיים לאחר מכן. שייטת אוניות המערכה השלישית, אליה הצטרפה שייטת הסיירות השלישית, סיירה בצפון הים הצפוני בין 5–10 במאי, במהלכו תקפה צוללת את אוניות המערכה אך לא הצליחה להשיג פגיעה.
סריקה נוספת לים הצפוני התרחשה בין 17–19 במאי, ולא נתקלו בכוחות גרמנים. הצי יצא שוב לים ב-29 במאי לסיור דרומה אל שרטון דוגר לפני שחזר לנמל ב-31 במאי, שוב מבלי שאיתרה אף כלי שיט גרמני. הצי הגדול בילה את רוב חודש יוני בנמל בביצוע אימונים, אבל היחידות המודרניות ביותר יצאו לים ב-11 ביוני לאימון ירי בצפון מערב שטלנד. בזמן שהם התאמנו, קינג אדוארד השביעי ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית, יחד עם שייטת הסיירות השלישית, סיירו במרכז הים הצפוני. פעילות הצי הוגבלה ביולי, עקב איום בשביתה של כורי פחם, שהחלה ב-18 ביולי ואיימה על אספקת הפחם לאוניות הצי. השביתה נמשכה באוגוסט, מה שהוביל את ג'ליקו להמשיך להגביל את פעילות הצי כדי לשמר את מלאי הפחם שלו. הצי ראה פעילות מועטה בספטמבר, ובתקופה זו, הצי הגדול החל לצאת לים ללא שייטת אוניות המערכה השלישית.
טביעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-6 בינואר 1916, קינג אדוארד השביעי - לאחר שהעבירה את דגלה באופן זמני - עזבה את סקפה פלו בשעה 07:12 במסע סביב החוף הצפוני של סקוטלנד לבלפסט, שם היא הייתה אמורה לעבור שיפוץ. בשעה 10:47 היא פגעה במוקש שהונח על ידי סיירת העזר הגרמנית SMS מווה מקייפ וראת' חמישה ימים לפני כן. מווה חלפה על פני פטרולים בריטיים והניחה 252 מוקשים בחסות חושך וסופת שלגים. הפיצוץ התרחש מתחת לחדר המכונות הימני, וקינג אדוארד השביעי החלה לנטות 8° לימין. הקצין המפקד שלה, קפטן (לימים אדמירל) קרופורד מקל'לן, הורה להעלות את ההגה הימני כדי לצמצם טווח לעבר החוף ולחוף את האונייה במידת הצורך, אך ההגה נתקע חזק ימינה וחדרי המכונות הוצפו במהירות, ועצרו את המנועים. הצפה הפחיתה את נטייתה ל-5°. אותות לקולייר שעברה, פרינסס מליטה, גרמו לה לצמצם טווח לעבר קינג אדוארד השביעי ולנסות לגרור את אוניית המערכה. בתחילה האמינו שהמתקפה בוצעה מצוללת גרמנית, מנהיגת השייטת קמפנפלט ו-12 משחתות התייצבו כדי לבוא לעזרתה של קינג אדוארד השביעי. לאחר שהגיעה למקום, הצטרפה קמפנפלט לניסיון הגרירה. הגרירה החלה בשעה 14:15, אך קינג אדוארד השביעי שקעה עמוק יותר במים ונטתה 15 מעלות בים סוער ורוחות חזקות ועד מהרה התבררה כבלתי ניתנת לניהול. כבל הגרירה של פרינסס מליטה נפרד בשעה 14:40, ולאחר מכן הורה קפטן מקל'לן לקמפנפלט להחליק גם את הגרירה שלה.
עם המשך ההצפה והחשיכה מתקרבת, קפטן מקל'לן הורה לנטוש את קינג אדוארד השביעי. המשחתת מוסקטיר הגיעה לצדה בשעה 14:45, והיא והמשחתות פורצ'ן ומארן, הורידו את הצוות עם אבדן חיים אחד בלבד (אדם נפל בין אוניית המערכה לאחת מכלי החילוץ), האיש האחרון שיצא היה קפטן מקל'לן, שעלה על המשחתת נסוס בשעה 16:10. פורצ'ן, מארן ומוסקטיר יצאו לקחת את צוות אוניית המערכה לנמל, בעוד נסוס נשארה במקום עד 17:20 עם גוררות שהגיעו לסייע. לאחר שנסוס עזבה, המשיכו הגוררות לעמוד מנגד, וראו את קינג אדוארד השביעי מתהפכת בשעה 20:10 ושוקעת בסביבות תשע שעות לאחר הפיצוץ. סיבת אובדנה לא הייתה ידועה בתחילה, מכיוון שהבריטים לא היו מודעים באותה עת לשדה המוקשים של מווה, ואוניית המערכה אפריקה עברה באזור מוקדם יותר באותו יום ללא תקריות. מחסור בשולות מוקשים עיכב גם את גילוי שדה המוקשים.
