אה"מ דומיניון
 | |
| אה"מ דומיניון | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
ויקרס  |
| תחילת הבנייה | 23 במאי 1902 |
| הושקה | 25 באוגוסט 1903 |
| תקופת הפעילות | 15 באוגוסט 1905 – 2 במאי 1918 (12 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-9 במאי 1921 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 15,835–16,140 טון, מקסימלי: 17,282–17,567 טון |
| אורך | 138.3 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 7.82 מטר |
| מהירות | 18.5 קשרים |
| גודל הצוות | 777 איש |
| טווח שיוט | 12,400 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 16 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–305 מ"מ, צריחי תותחים משניים – 127–229 מ"מ, קזמטים – 178 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 203–305 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 4 תותחים 9.2 אינץ' (234 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 14 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 14 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ דומיניון הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי מסדרת קינג אדוארד השביעי. כמו כל אוניות הסדרה (מלבד אה"מ קינג אדוארד השביעי), היא נקראה על שם חלק חשוב מהאימפריה הבריטית, כלומר הדומיניון של קנדה. האונייה נבנתה על ידי ויקרס; היא הונחה במאי 1902, הושקה באוגוסט 1903 והושלמה ביולי 1905. חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) וארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים), היא ואחיותיה סימנו התקדמות משמעותית בכוח ההתקפי בהשוואה לתכנונים קודמים של אוניות מערכה בריטיות שלא נשאו את תותחי ה-9.2 אינץ'.
היא נכנסה לשירות באוגוסט 1905, והצטרפה לשירות עם הצי האטלנטי אך היא עלתה על שרטון באוגוסט 1906 במפרץ סנט לורנס. התיקונים ארכו כמעט שנה, ולאחר השלמתם, היא שובצה לצי הבית. לאחר ארגון מחדש של הצי בשנת 1912, היא, יחד עם האוניות האחיות שלה, שובצה בשייטת אוניות המערכה השלישית, חלק מצי הבית. באותה שנה יצאה השייטת לים התיכון במהלך מלחמת הבלקן הראשונה כחלק ממצור בינלאומי על מונטנגרו. ב-1913 חזרה האונייה למים הבריטים, שם שובצה בפלגה השנייה, צי הבית ונשארה שם עד 1914.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, דומיניון הועברה בחזרה לשייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הגדול, הצי הבריטי העיקרי במהלך המלחמה. במהלך השנים 1914 ו-1915, האוניות יצאו לעיתים קרובות לים כדי לחפש כלי שיט גרמניים, אך דומיניון לא ראתה כל פעולה בתקופה זו. עד סוף השנה הפסיק הצי הגדול לפעול עם אוניות שייטת אוניות המערכה השלישית, ובאפריל 1916 הועברה שייטת אוניות המערכה השלישית לפיקוד נור. היחידה התפרקה לאחר מכן במרץ 1918. היא הייתה ספינת אם לפשיטות על זבריחה ואוסטנד, ולאחר שהוצאה משירות במאי, סיימה את המלחמה כספינת בסיס. היא נמכרה ב-1921 ולבסוף נגרטה ב-1924.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הפיתוח של אוניות מערכה מסוג פרה-דרדנוט הנושאות תותחים משניים כבדים בקוטר 8 אינץ' (200 מילימטרים) בצי המלכותי האיטלקי ובצי ארצות הברית, הצי המלכותי החליט לבנות אוניות דומות. הצעות ראשוניות קראו לאוניית מערכה מצוידת בשמונה תותחי 7.5 אינץ' (190 מילימטרים) לתמיכה בסוללה הראשית, אם כי בהנחייתו של ויליאם הנרי וייט, מנהל הבנייה הימית, הוחלפו אלו בארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים). האוניות החדשות, אף שהתבססו על הטיפוס הכללי של סדרת מג'סטיק שהיוו את הבסיס לארבעת תכנוני אוניות המערכה הקודמים, סימנו את השינוי המשמעותי הראשון בסדרה. כמו כל הפרה-דרדנוטים המאוחרות שנכנסו לשירות באמצע שנות ה-1900, גם דומיניון הפכה למיושנת כמעט באופן מיידי עם כניסתה לשירות של אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט בדצמבר 1906, חמושה בסוללה של עשרה תותחים כבדים בהשוואה לארבעת התותחים הכבדים ברוב הפרה-דרדנוטים.
אוניות הסדרה היו באורך 425 רגל (130 מטרים) בין הניצבים ובאורך כולל של 453 רגל 9 אינץ' (138.30 מטרים). היה להן רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 25 רגל 8 אינץ' (7.82 מטרים). אוניות הסדרה היו כבדות יותר מאלף טון מאשר אוניות מערכה מוקדמות יותר והיו בהדחק של 15,585–15,885 טונות ארוכות (15,835–16,140 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,009–17,290 טונות ארוכות (17,282–17,567 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 777 קצינים ומלחים. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי 16 דוודי צינור מים. הדוודים פלטו לשתי ארובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18.5 קשרים (34.3 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט).
לאוניות הסדרה היו ארבעה תותחי Mk IX בקוטר 12 אינץ'/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים עם תותחים מקדימה ומאחורה. אלה נתמכו על ידי סוללה משנית כבדה של ארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מ"מ) בארבעה צריחים בודדים, שניים בכל צד רוחב. האוניות כללו גם עשרה תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף ל-14 תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ו-14 תותחי 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, הן צוידו גם בחמישה צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף; שניים היו בכל צד רוחב, כשהחמישי בירכתיים.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בקצה האחורי של החגורה היו בעובי 8–12 אינץ' (203–305 מילימטרים). לצריחי הסוללה הראשיים של האוניות היו דפנות בעובי של 8 עד 12 אינץ', מותקנים על גבי ברבטים בעובי 12 אינץ'. התותחים בקוטר 9.2 אינץ' קיבלו הגנת שריון דקה יותר, עם דפנות של 5 עד 9 אינץ'. סוללת הקזמטים הייתה מוגנת עם שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
דומיניון הוזמנה על פי הערכות הצי משנת 1902. היא הונחה במספנת ויקרס בבארו-אין-פורנס ב-23 במאי 1902, ולוחית השדרית הראשונה שלה הונחה על ידי לורד וולטר קר, לורד הים הראשון. היא הושקה ב-25 באוגוסט 1903, החלה בניסויים במאי 1905 והושלמה ביולי 1905. דומיניון נכנסה לשירות ב-15 באוגוסט במספנת פורטסמות' לשירות בצי האטלנטי. היא עלתה על שרטון במפרץ סנט לורנס ב-16 באוגוסט 1906, ספגה נזק חמור לציפוי הגוף שלה והצפות. היא הגיעה למספנת הצי המלכותי במושבת המבצר הקיסרי של ברמודה (בסיס הבית של תחנת צפון אמריקה ואיי הודו המערבית) לתיקונים זמניים בספטמבר, כולל אבזור בתחתית עץ זמנית. כאשר אלה הושלמו בינואר 1907, היא עברה למספנת צ'טם לצורך השלמת תיקוניה החל מפברואר. כשהיא לא בשירות בצ'טם, היא עברה לצי התעלה במרץ. התיקונים שלה הסתיימו ביוני והיא נכנסה מחדש לשירות בצי התעלה. כחלק מארגון מחדש של הצי ב-24 במרץ 1909, צי התעלה הפך לפלגה השנייה, צי הבית, ודומיניון הפכה ליחידת צי הבית באותה פלגה.
תחת ארגון מחדש של הצי במאי 1912, דומיניון וכל שבע אחיותיה (אפריקה, בריטניה, קומונוולת', היברניה, הינדוסטן, קינג אדוארד השביעי וזילנדיה) הוקצו להקים את שייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הראשון, צי הבית, למרות שדומיניון צורפה בתחילה לשייטת אוניות המערכה השנייה ולא הצטרפה לשייטת אוניות המערכה השלישית עד יוני 1912. השייטת נותקה נותקה לים התיכון בנובמבר 1912 בגלל מלחמת הבלקן הראשונה (אוקטובר 1912 - מאי 1913); היא הגיעה למלטה ב-27 בנובמבר 1912 ולאחר מכן השתתפה, כחלק מכוח בינלאומי, במצור על מונטנגרו ובכיבוש של סקוטארי כדי לאלץ את המקדונים לוותר על העיר לאלבניה החדשה שהוקמה. השייטת חזרה לבריטניה ב-1913 והצטרפה מחדש לצי הבית ב-27 ביוני 1913.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שייטת אוניות המערכה השלישית, בפיקודו של תת-אדמירל אדוארד ברדפורד, הוקצתה לצי הגדול ובסיסה ברוזית'. השייטת תוגברה בחמשת אוניות המערכה מסדרת דאנקן ושימשה כתוספת לסיירות של הצי הגדול בסיורים הצפוניים. ב-6 באוגוסט, למחרת הכרזת בריטניה מלחמה על גרמניה, גורמים מהצי הגדול התייצבו כדי לבדוק את חופי נורווגיה בחיפוש אחר בסיס צי גרמני המפר את הנייטרליות הנורווגית. דומיניון ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית סיפקו תמיכה מרוחקת למבצע. בסיס כזה לא נמצא, והאוניות חזרו לנמל למחרת. ב-14 באוגוסט, האוניות של הצי הגדול יצאו לים לאימון קרב לפני שערכו סריקה לים הצפוני מאוחר יותר באותו יום ואל תוך 15 באוגוסט. במהלך סריקות על ידי הצי, היא ואחיותיה הפליגו לעיתים קרובות בראשי הפלגות של הדרדנוטים היקרות בהרבה, שם הם יכלו להגן על הדרדנוטים על ידי מעקב אחר מוקשים או על ידי היותן הראשונות להיפגע מהם. ב-25 באוגוסט, דומיניון דיווחה כי שניים מתותחי ה-12 אינץ' שלה נסדקו, אם כי לאוניית הדגל של השייטת, קינג אדוארד השביעי, הייתה אותה בעיה, אז מפקד השייטת העביר את דגלו לדומיניון בזמן שאוניית הדגל שלו הייתה מושבתת לצורך תיקונים. קינג אדוארד השביעי חזרה ב-1 בספטמבר וחידשה את תפקידה כאוניית הדגל, ואיפשרה לדומיניון לעזוב כדי להחליף את התותחים שלה בדבונפורט. ב-2 בנובמבר נותקה השייטת כדי לתגבר את צי התעלה והתבססה מחדש בפורטלנד. השייטת חזרה לצי הגדול ב-13 בנובמבר.
ב-14 בדצמבר, שייטת סיירות המערכה הראשונה, שייטת אוניות המערכה השנייה והמשחתות הנלוות עזבו את הנמל כדי ליירט את הכוחות הגרמניים המתכוננים לפשוט על סקרבורו, הרטליפול וויטבי. עם הדיווחים הראשונים על מגע עם יחידות גרמניות בבוקר 16 בדצמבר, הורה מפקד הצי הגדול, אדמירל ג'ון ג'ליקו, לברדפורד לקחת את שייטת אוניות המערכה השלישית כדי לתמוך בספינות שהיו במגע בשעה 10:00. ארבע שעות לאחר מכן, הם פגשו את שייטות אוניות המערכה הראשונה והרביעית, בדרך מסקפה פלו, אם כי לא הצליחו להגיע לצי הים הפתוח הגרמני לפני שהאחרון נסוג. הצי הגדול נשאר בים עד סוף 17 בדצמבר, אז הצטוותה שייטת אוניות המערכה השלישית לחזור לרוזית'. דומיניון ושאר השייטת הצטרפו לצי הגדול לסריקה נוספת לים הצפוני ב-25 בדצמבר. הצי חזר לנמליו יומיים לאחר מכן, לאחר שלא הצליח לאתר כלי שיט גרמני.
שייטת אוניות המערכה השלישית יצאה לים ב-12 בינואר 1915 לאימוני ירי, הפליגה צפונה וחלפה ממערב לאורקני בלילה שבין 13 ל-14 בינואר. לאחר שסיימו את האימונים ב-14, הם חזרו לרוזית' ב-15 בינואר. ב-23 בינואר, שייטות סיירת המערכה ה-1 וה-2 יצאו לפעולה כדי לארוב לקבוצת הסיור הגרמנית I במה שהביא לקרב שרטון דוגר למחרת. מאוחר יותר ב-23, שאר הצי הגדול, כולל דומיניון, התייצב כדי לתמוך בסיירות המערכה. אוניות השייטת השלישית יצאו ראשונות והפליגו במלוא המהירות כדי להגיע לספינות של כוח הארוויץ', שדיווחו על מגע עם כלי שיט גרמניים. סיירות המערכה נכנסו ראשונות לקרב, ודומיניון ואחיותיה הגיעו בסביבות השעה 14:00, עד אז הטביעו סיירות המערכה את הסיירת המשוריינת בליכר והספינות הגרמניות ששרדו נמלטו. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה באזור עם שאר הצי הגדול במהלך הלילה לפני שנותקה בשעה 08:00 ב-25 בינואר כדי להפליג לרוזית'.
אלמנטים של הצי הגדול יצאו לים שוב ושוב במהלך החודשים הבאים. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה במרכז הים הצפוני יחד עם שייטת הסיירות השלישית בין 10–13 במרץ. שתי היחידות יצאו שוב לים כדי לטהר את מרכז הים הצפוני בין 5–8 באפריל. מבצע צי גדול לאחר מכן ב-11 באפריל, כאשר כל הצי הגדול יצא לטהר את הים הצפוני ב-12–13 באפריל. השייטות חזרו לנמליהן ב-14 באפריל כדי למלא את הדלק שלהן. מבצע נוסף כזה התרחש ב-17 באפריל, שגם הוא לא הצליח לאתר ספינות גרמניות. שייטת אוניות המערכה השלישית חזרה לרוזית' מאוחר ב-18 באפריל. הצי יצא שוב לפעולה ב-21 באפריל, וחזר לנמל יומיים לאחר מכן. שייטת אוניות המערכה השלישית, אליה הצטרפה שייטת הסיירות השלישית, סיירה בצפון הים הצפוני בין 5–10 במאי, במהלכו תקפה צוללת את אוניות המערכה אך לא הצליחה להשיג פגיעה.
סריקה נוספת לים הצפוני התרחשה בין 17–19 במאי, ולא נתקלו בכוחות גרמנים. הצי יצא שוב לים ב-29 במאי לסיור דרומה אל שרטון דוגר לפני שחזר לנמל ב-31 במאי, שוב מבלי שאיתרה אף כלי שיט גרמני. הצי הגדול בילה את רוב חודש יוני בנמל בביצוע אימונים, אבל היחידות המודרניות ביותר יצאו לים ב-11 ביוני לאימון ירי בצפון מערב שטלנד. בזמן שהם התאמנו, דומיניון ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית, יחד עם שייטת הסיירות השלישית, סיירו במרכז הים הצפוני. פעילות הצי הוגבלה ביולי, עקב איום בשביתה של כורי פחם, שהחלה ב-18 ביולי ואיימה על אספקת הפחם לאוניות הצי. השביתה נמשכה באוגוסט, מה שהוביל את ג'ליקו להמשיך להגביל את פעילות הצי כדי לשמר את מלאי הפחם שלו. הצי ראה פעילות מועטה בספטמבר, ובתקופה זו, הצי הגדול החל לצאת לים ללא שייטת אוניות המערכה השלישית.
ב-29 באפריל 1916, שייטת אוניות המערכה השלישית הוצבה מחדש בשירנס, וב-3 במאי היא הופרדה מהצי הגדול והועברה לפיקוד נור. דומיניון נשארה שם עם השייטת עד מרץ 1918, הותקפה ללא הצלחה על ידי צוללת גרמנית במאי 1916 ועברה שיפוץ במספנת פורטסמות' ביוני 1917. היחידות של שייטת אוניות המערכה השלישית החלו להתפזר בהדרגה בשנת 1916, ועד ל-1 במרץ 1918, דומיניון ואוניית המערכה דרדנוט היו האוניות היחידות שנותרו בשייטת. השייטת פורקה לבסוף במרץ 1918, ודומיניון הוצאה משירות לשמש כספינת בסיס עבור הפשיטה על זבריחה והפשיטה הראשונה על אוסטנדה; היא הצטרפה להינדוסטן ושימשה לשכן את הצוותים של הספינות המעורבות בפעולות בזמן שהצוותים התאמנו. היא שירתה בתפקיד זה, מוצבת בסווין, עד תחילת מאי. ב-2 במאי, דומיניון הועברה לצי העתודה בנור. היא הועסקה כספינת בסיס. ב-29 במאי 1919, דומיניון הוכנס לרשימת הפירוק במספנת צ'טם. היא נמכרה לגריטה ב-9 במאי 1921 ל-Thos. W. Ward. ב-30 בספטמבר 1923 היא נגררה לבלפסט כדי לפרוק אותה מנשקה, והיא הגיעה לפרסטון לצורך גריטה ב-28 באוקטובר 1924.
