אה"מ בריטניה (1904)

אה"מ בריטניה

אה"מ בריטניה
אה"מ בריטניה
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי
סדרה	אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי
ציוני דרך עיקריים
מספנה	בסיס הצי המלכותי בפורטסמות'
תחילת הבנייה	4 בפברואר 1904
הושקה	10 בדצמבר 1904
תקופת הפעילות	8 בספטמבר 1906 – 9 בנובמבר 1918 (12 שנים)
אחריתה	הוטבעה על ידי SM UB-50
מיקום	35°53′00″N 5°53′00″W
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 15,835–16,140 טון, מקסימלי: 17,282–17,567 טון
אורך	138.3 מטר
רוחב	22.9 מטר
שוקע	7.82 מטר
מהירות	18.5 קשרים
גודל הצוות	777 איש
טווח שיוט	12,400 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	16 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
שריון	שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–305 מ"מ, צריחי תותחים משניים – 127–229 מ"מ, קזמטים – 178 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 203–305 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ
חימוש	4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 4 תותחים 9.2 אינץ' (234 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 14 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 14 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ)

אה"מ בריטניה הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי מסדרת קינג אדוארד השביעי. היא נקראה על שם בריטניה, השם הלטיני של בריטניה הגדולה תחת השלטון הרומי. האונייה נבנתה על ידי מספנת פורטסמות' בין 1904 ל-1906. חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) וארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים), היא ואחיותיה סימנו התקדמות משמעותית בכוח ההתקפי בהשוואה לתכנונים קודמים של אוניות מערכה בריטיות שלא נשאו את תותחי ה-9.2 אינץ'.

לאחר כניסתה לשירות בספטמבר 1906, היא שירתה לזמן קצר בצי האטלנטי מאוקטובר עד מרץ 1907 לפני שעברה לצי התעלה. לאחר מכן הצטרפה לצי הבית ב-1909. בשנת 1912, היא, יחד עם ספינות אחיותיה, שובצה בשייטת אוניות המערכה השלישית, חלק מצי הבית. באותה שנה יצאה השייטת לים התיכון במהלך מלחמת הבלקן הראשונה כחלק ממצור בינלאומי על מונטנגרו. ב-1913 חזרה האונייה למים הבריטים, שם שובצה בפלגה השנייה, צי הבית.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בריטניה הועברה בחזרה לשייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה ל"גרנד פליט" ("הצי הגדול"), הצי הבריטי העיקרי במהלך המלחמה. במהלך השנים 1914 ו-1915, האוניות יצאו לעיתים קרובות לים כדי לחפש כלי שיט גרמניים, אך בריטניה לא ראתה כל פעולה בתקופה זו. עד סוף השנה הפסיק ה"גרנד פליט" לפעול עם אוניות שייטת אוניות המערכה השלישית, וב-1916 היא צורפה לשייטת המנותקת השנייה, ששירתה אז בים האדריאטי. לאחר שיפוץ ב-1917, היא ניהלה תפקידי סיור וליווי שיירות באוקיינוס האטלנטי. ב-9 בנובמבר 1918, יומיים בלבד לפני תום המלחמה, היא טורפדה על ידי צוללת גרמנית ליד כף טרפלגר וטבעה עם אובדן של 50 איש. בריטניה הייתה אחת מספינות המלחמה הבריטיות האחרונות שהוטבעו במלחמה.

תכנון

תרשים אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי

בעקבות הפיתוח של אוניות מערכה מסוג פרה-דרדנוט הנושאות תותחים משניים כבדים בקוטר 8 אינץ' (200 מילימטרים) בצי המלכותי האיטלקי ובצי ארצות הברית, הצי המלכותי החליט לבנות אוניות דומות. הצעות ראשוניות קראו לאוניית מערכה מצוידת בשמונה תותחי 7.5 אינץ' (190 מילימטרים) לתמיכה בסוללה הראשית, אם כי בהנחייתו של ויליאם הנרי וייט, מנהל הבנייה הימית, הוחלפו אלו בארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים). האוניות החדשות, אף שהתבססו על הטיפוס הכללי של סדרת מג'סטיק שהיוו את הבסיס לארבעת תכנוני אוניות המערכה הקודמים, סימנו את השינוי המשמעותי הראשון בסדרה. כמו כל הפרה-דרדנוטים המאוחרות שנכנסו לשירות באמצע שנות ה-1900, גם בריטניה הפכה למיושנת כמעט באופן מיידי עם כניסתה לשירות של אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט בדצמבר 1906, חמושה בסוללה של עשרה תותחים כבדים בהשוואה לארבעת התותחים הכבדים ברוב הפרה-דרדנוטים.

אוניות הסדרה היו באורך 425 רגל (130 מטרים) בין הניצבים ובאורך כולל של 453 רגל 9 אינץ' (138.30 מטרים). היה להן רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 25 רגל 8 אינץ' (7.82 מטרים). אוניות הסדרה היו כבדות יותר מאלף טון מאשר אוניות מערכה מוקדמות יותר והיו בהדחק של 15,585–15,885 טונות ארוכות (15,835–16,140 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,009–17,290 טונות ארוכות (17,282–17,567 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 777 קצינים ומלחים. האוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי 16 דוודי צינור מים. הדוודים פלטו לשתי ארובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18.5 קשרים (34.3 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט).

לאוניות הסדרה היו ארבעה תותחי Mk IX בקוטר 12 אינץ'/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים עם תותחים מקדימה ומאחורה. אלה נתמכו על ידי סוללה משנית כבדה של ארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מ"מ) בארבעה צריחים בודדים, שניים בכל צד רוחב. האוניות כללו גם עשרה תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף ל-14 תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ו-14 תותחי 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, הן צוידו גם בחמישה צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף; שניים היו בכל צד רוחב, כשהחמישי בירכתיים.

לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בקצה האחורי של החגורה היו בעובי 8–12 אינץ' (203–305 מילימטרים). לצריחי הסוללה הראשיים של האוניות היו דפנות בעובי של 8 עד 12 אינץ', מותקנים על גבי ברבטים בעובי 12 אינץ'. התותחים בקוטר 9.2 אינץ' קיבלו הגנת שריון דקה יותר, עם דפנות של 5 עד 9 אינץ'. סוללת הקזמטים הייתה מוגנת עם שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים), בהתאמה.

היסטוריית שירות

לפני מלחמת העולם הראשונה

בריטניה נבנתה במספנת פורטסמות', ונקראה על שם השם הלטיני של בריטניה הגדולה תחת שלטון רומי. היא הונחה ב-4 בפברואר 1904, הושקה ב-10 בדצמבר באותה שנה והושלמה בספטמבר 1906. בריטניה נכנסה לשירות לכוחות המילואים במספנת פורטסמות' ב-6 בספטמבר 1906. היא נכנסה לשירות מלא ב-2 באוקטובר 1906 לשירות בצי האטלנטי. היא עברה לצי התעלה ב-4 במרץ 1907. כחלק מארגון מחדש של הצי ב-24 במרץ 1909, צי התעלה הפך לפלגה השנייה, צי הבית, ובריטניה הפכה ליחידת צי הבית באותה פלגה, והפכה באפריל 1909 לאוניית הדגל, תת אדמירל, הפלגה השנייה. היא עברה שיפוץ בפורטסמות' מ-1909 עד 1910. ב-14 ביולי 1910, היא התנגשה בספינת המפרש Loch Trool, וסבלה מנזק קל.

תחת ארגון מחדש של הצי במאי 1912, בריטניה וכל שבע אחיותיה (אפריקה, קומונוולת', דומיניון, היברניה, הינדוסטן, קינג אדוארד השביעי וזילנדיה) הוקצו להקים את שייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הראשון, צי הבית. השייטת נותקה נותקה לים התיכון בנובמבר 1912 בגלל מלחמת הבלקן הראשונה (אוקטובר 1912 - מאי 1913); היא הגיעה למלטה ב-27 בנובמבר 1912 ולאחר מכן השתתפה, כחלק מכוח בינלאומי, במצור על מונטנגרו ובכיבוש של סקוטארי כדי לאלץ את המקדונים לוותר על העיר לאלבניה החדשה שהוקמה. השייטת חזרה לבריטניה ב-1913 והצטרפה מחדש לצי הבית ב-27 ביוני 1913, לאחר מכן עזבה בריטניה את השייטת כדי לחזור לפלגה השנייה, צי הבית.

מלחמת העולם הראשונה

עם ה"גרנד פליט"

מפת הים הצפוני

המצודה הקדמית של בריטניה בים באוקטובר 1914.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שייטת אוניות המערכה השלישית הוקצתה לצי הגדול ובסיסה ברוזית', כאשר בריטניה ממשיכה בשירותה כאוניית דגל של השייטת, באותה עת בפיקודו של תת-אדמירל אדוארד ברדפורד. השייטת תוגברה בחמשת אוניות המערכה מסדרת דאנקן ושימשה כתוספת לסיירות של ה"גרנד פליט" בסיורים הצפוניים. ב-6 באוגוסט, למחרת הכרזת בריטניה מלחמה על גרמניה, גורמים מה"גרנד פליט" התייצבו כדי לבדוק את חופי נורווגיה בחיפוש אחר בסיס צי גרמני המפר את הנייטרליות הנורווגית. בריטניה ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית סיפקו תמיכה מרוחקת למבצע. בסיס כזה לא נמצא, והאוניות חזרו לנמל למחרת. ב-14 באוגוסט, האוניות של ה"גרנד פליט" יצאו לים לאימון קרב לפני שערכו סריקה לים הצפוני מאוחר יותר באותו יום ואל תוך 15 באוגוסט. במהלך סריקות על ידי הצי, היא ואחיותיה הפליגו לעיתים קרובות בראשי הפלגות של הדרדנוטים היקרות בהרבה, שם הם יכלו להגן על הדרדנוטים על ידי מעקב אחר מוקשים או על ידי היותן הראשונות להיפגע מהם. ב-2 בנובמבר נותקה השייטת כדי לתגבר את צי התעלה והתבססה מחדש בפורטלנד. השייטת חזרה לצי הגדול ב-13 בנובמבר.

ב-14 בדצמבר, שייטת סיירות המערכה הראשונה, שייטת אוניות המערכה השנייה והמשחתות הנלוות עזבו את הנמל כדי ליירט את הכוחות הגרמניים המתכוננים לפשוט על סקרבורו, הרטליפול וויטבי. עם הדיווחים הראשונים על מגע עם יחידות גרמניות בבוקר 16 בדצמבר, הורה מפקד ה"גרנד פליט", אדמירל ג'ון ג'ליקו, לברדפורד לקחת את שייטת אוניות המערכה השלישית כדי לתמוך בספינות שהיו במגע בשעה 10:00. ארבע שעות לאחר מכן, הם פגשו את שייטות אוניות המערכה הראשונה והרביעית, בדרך מסקפה פלו, אם כי לא הצליחו להגיע לצי הים הפתוח הגרמני לפני שהאחרון נסוג. ה"גרנד פליט" נשאר בים עד סוף 17 בדצמבר, אז הצטוותה שייטת אוניות המערכה השלישית לחזור לרוזית'. בריטניה ושאר השייטת הצטרפו לצי הגדול לסריקה נוספת לים הצפוני ב-25 בדצמבר. הצי חזר לנמליו יומיים לאחר מכן, לאחר שלא הצליח לאתר כלי שיט גרמני.

שייטת אוניות המערכה השלישית יצאה לים ב-12 בינואר 1915 לאימוני ירי, הפליגה צפונה וחלפה ממערב לאורקני בלילה שבין 13 ל-14 בינואר. לאחר שסיימו את האימונים ב-14, הם חזרו לרוזית' ב-15 בינואר. ב-23 בינואר, שייטות סיירת המערכה ה-1 וה-2 יצאו לפעולה כדי לארוב לקבוצת הסיור הגרמנית I במה שהביא לקרב שרטון דוגר למחרת. מאוחר יותר ב-23, שאר ה"גרנד פליט", כולל בריטניה, התייצב כדי לתמוך בסיירות המערכה. ספינות השייטת השלישית יצאו ראשונות והפליגו במלוא המהירות כדי להגיע לספינות של כוח הארוויץ', שדיווחו על מגע עם כלי שיט גרמניים. סיירות המערכה נכנסו ראשונות לקרב, ובריטניה ואחיותיה הגיעו בסביבות השעה 14:00, עד אז הטביעו סיירות המערכה את הסיירת המשוריינת בליכר והספינות הגרמניות ששרדו נמלטו. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה באזור עם שאר ה"גרנד פליט" במהלך הלילה לפני שנותקה בשעה 08:00 ב-25 בינואר כדי להפליג לרוזית'. תוך כדי הפלגה בפירת' אוף פורת' מול אינצ'קית' למחרת, בריטניה עלתה על שרטון. היא נתקעה ל-36 שעות אבל הוצפה מחדש; לאחר שספגה נזק רב, האונייה נזקקה לתיקונים ממושכים במספנת דבונפורט.

פעולות מאוחרות יותר

ב-29 באפריל 1916, שייטת אוניות המערכה השלישית הוצבה מחדש בשירנס, וב-3 במאי היא הופרדה מה"גרנד פליט" והועברה לפיקוד נור. בריטניה נשארה שם עם השייטת עד אוגוסט, אז החלה בשיפוץ במספנת פורטסמות'. עם השלמת חידושה בספטמבר, עברה בריטניה משייטת אוניות המערכה השלישית לשירות בשייטת המנותקת השנייה, שאורגנה ב-1915 כדי לתגבר את הצי האיטלקי מול הצי האוסטרו-הונגרי בים האדריאטי. אדמירל פאולו ת'און די רבל, ראש המטה של הצי האיטלקי, האמין שהאיום מצוללות אוסטרו-הונגריות וממוקשים ימיים במימי הים הצרים של הים האדריאטי חמור מכדי שישתמש בצי לפעילות אקטיבית. במקום זאת, רבל החליט ליישם מצור בקצה הדרומי הבטוח יחסית של הים האדריאטי עם הצי הראשי, בעוד ספינות קטנות יותר, כמו ספינות MAS, ערכו פשיטות על ספינות ומתקנים אוסטרו-הונגריים.

היא עברה שיפוץ בגיברלטר בפברואר-מרץ 1917, ועם השלמתו צורפה לשייטת הסיירות ה-9 כדי לשרת בסיורים האטלנטיים ובמימות ליווי שיירות, שבסיסה בעיקר בסיירה לאון. היא החליפה את הסיירת המשוריינת אה"מ קינג אלפרד כאוניית הדגל של שייטת הסיירות התשיעית במרץ ועברה שיפוץ בברמודה במאי, שבמהלכו הוסרו תותחי ה-6 אינץ' שלה והוחלפו בארבעה תותחי 6 אינץ' בתושבות ציר ממוגנים על סיפון המקלט שלה, היכן שהיו ממוקמים תותחי ה-12 פאונד.

טביעה

בריטניה נוטה לפני הטביעה ב-9 בנובמבר 1918.

בבוקר 9 בנובמבר 1918, בפיקודו של קפטן פרנסיס ווייד קולפיילד, בריטניה הייתה בהפלגה בכניסה המערבית למצר גיברלטר כאשר טורפדה ליד כף טרפלגר על ידי הצוללת הגרמנית UB-50. לאחר הפיצוץ הראשון, האונייה נטתה עשר מעלות שמאלה. כמה דקות לאחר מכן, פיצוץ שני גרם לשריפה במחסן התחמושת בקוטר 9.2 אינץ', אשר בתורו גרם לפיצוץ קורדיט במחסן התחמושת. חושך מתחת לסיפונים מנע למעשה למצוא את שסתומי ההצפה למחסני התחמושת, ואלו שהצוות כן מצא היו ממוקמים בצורה גרועה ולכן היה קשה לסובב אותם, והכישלון שנבע מכך בהצפה כראוי של מחסן התחמושת הבוער כנראה הכריע את האונייה. בריטניה החזיקה בנטייתה 10 מעלות במשך שעתיים וחצי לפני שטבעה, ואפשרה להצלת רוב הצוות. רוב אנשי הצוות שאבדו נהרגו מעשן רעיל מקורדיט בוער; 50 אנשי צוות מתו ו-80 נפצעו. בסך הכל ניצלו 39 קצינים ו-673 מלחים.

בריטניה הוטבעה רק יומיים לפני ששביתת הנשק שסיימה את מלחמת העולם הראשונה נחתמה ב-11 בנובמבר 1918. היא הייתה אחת מספינות המלחמה הבריטיות האחרונות שאבדו במלחמה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אה"מ בריטניה בוויקישיתוף