אה"מ רזולושן (1915)

אה"מ רזולושן
	אה"מ רזולושן באוקיינוס ההודי, 1942–1943
	אה"מ רזולושן באוקיינוס ההודי, 1942–1943
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	הצי המלכותי הבריטי
סדרה	רוונג'
חלק מסדרה	השאל-החכר
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Palmers Shipbuilding and Iron Company
תחילת הבנייה	29 בנובמבר 1913
הושקה	14 בינואר 1915
תקופת הפעילות	30 בדצמבר 1916 – 5 במאי 1948 (31 שנים)
אחריתה	נגרטה
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם השנייה (השמדת השייטת הצרפתית במרס אל כביר); מלחמת העולם הראשונה; מלחמת האזרחים ברוסיה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 26,160 טון, מקסימלי: 31,630 טון
אורך	189.2 מטר
רוחב	27 מטר
שוקע	10.2 מטר
נתונים טכניים
מהירות	22 קשרים
גודל הצוות	910 איש
טווח שיוט	12,960 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	18 דוודים המזינים 2 טורבינות בהספק 40,000 כוחות סוס
צורת הנעה	4 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	שריון עיקרי – 330 מ"מ, שריון סיפון – 25–102 מ"מ, צריחי תותחים – 279–330 מ"מ, ברבטות – 152–254 מ"מ, מחיצות הגנה – 102–152 מ"מ, מגדל הניווט – 76–279 מ"מ
חימוש	8 תותחים 15 אינץ' (381 מ"מ), 14 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 2 תותחים נ"מ 3 אינץ' (76 מ"מ), 4 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ)

אה"מ רזולושן הייתה אחת מחמש אוניות המערכה מסדרת רוונג' שנבנו עבור הצי המלכותי במהלך מלחמת העולם הראשונה. רזולושן שהושלמה בדצמבר 1916, לא ראתה קרב במהלך המלחמה, שכן גם הצי הבריטי וגם הצי הגרמני אימצו אסטרטגיה זהירה יותר לאחר קרב יוטלנד במאי, בשל האיום הגובר של צוללות ומוקשים ימיים.

רזולושן בילתה את שנות ה-20 וה-30 בסירוגין בין הצי האטלנטי לצי הים התיכון. בזמן ששירתה בים התיכון בתחילת שנות ה-20, האונייה נסעה לטורקיה פעמיים בתגובה למשברים שנבעו ממלחמת יוון–טורקיה, כולל השריפה הגדולה של סמירנה ב-1922. היא גם ראתה מעורבות מוגבלת במהלך ההתערבות הצרפתית-בריטית במלחמת האזרחים ברוסיה בים השחור ב-1920. למעט אירועים אלו, הקריירה של האונייה בין המלחמות הייתה חסרת אירועים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, הוטלה רזולושן לתגבר את צי התעלה לפני שהועברה לתפקידי ליווי שיירות בצפון האוקיינוס האטלנטי. במאי 1940 היא השתתפה בקרבות נרוויק עד שהתקפות אוויריות גרמניות הבריחו אותה.

ביוני 1940 הועברה האונייה לכוח H, שם השתתפה בהשמדת הצי הצרפתי במרס אל כביר ביולי לאחר כניעת הצרפתים לגרמניה. היא גם הייתה מעורבת בקרב דקר, ניסיון לנטרל את אוניית המערכה הצרפתית רישלייה שהסתיים בטרפוד של רזולושן על ידי הצוללת הצרפתית Bévéziers. רזולושן ניזוקה קשות, תחילה תוקנה בפריטאון, סיירה לאון, ולאחר מכן במספנת הצי של פילדלפיה תחת חוק השאל-החכר. לאחר מכן, הוקצתה לצי המזרחי, גילה מנע ממנה לראות פעולה נגד הצי הקיסרי היפני, ובמקום זאת היא ליוותה שיירות מול החוף המזרחי של אפריקה. היא חזרה לבריטניה בספטמבר 1943 והוצאה משירות. לאחר מכן ראתה שירות עם מוסד ההדרכה אה"מ אימפריוז, תפקיד שמילאה עד פברואר 1948, אז הוצאה משירות לחלוטין, נמכרה לגרוטאות ונגרטה בפסליין.

תכנון ותיאור

אוניות המערכה מסדרת רוונג' (המכונה לפעמים סדרת רויאל סובריין או סדרת R) תוכננו כגרסאות קטנות מעט יותר, איטיות יותר ומוגנות בכבדות יותר מהסדרה הקודמת קווין אליזבת. כאמצעי חסכוני הם נועדו לחזור לנוהג הקודם של שימוש גם במזוט וגם בפחם, אך לורד הים הראשון ג'קי פישר ביטל את ההחלטה לגבי פחם באוקטובר 1914. בזמן הבנייה, האוניות עוצבו מחדש כדי להשתמש בדוודי נפט שהגדילו את עוצמת המנועים ב-9,000 כוחות סוס (6,700 קילוואט) מעל המפרט המקורי.

לרזולושן היה אורך כולל של 620 רגל 7 אינץ' (189.2 מטרים), רוחב של 88 רגל 6 אינץ' (27 מטרים) ושוקע עמוקה של 33 רגל 7 אינץ' (10.2 מטרים). הייתה לה תפוסה מתוכננת של 25,750 טונות ארוכות (26,160 טונות) והדחק של 31,130 טונות ארוכות (31,630 טונות) במעמס מלא. היא הונעה על ידי שני סטים של טורבינות קיטור של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור מ-18 דוודי Yarrow. הטורבינות דורגו ב-40,000 כוחות סוס (30,000 קילוואט) ונועדו להגיע למהירות מרבית של 23 קשרים (42.6 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-22 במאי 1916, האונייה הגיעה למהירות מרבית של 22 קשרים (41 קמ"ש) מ-40,360 כוחות סוס (30,100 קילוואט). היה לה טווח שיוט של 7,000 מיילים ימיים (12,964 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש). הצוות שלה מנה 910 קצינים ומלחים בשנת 1916.

האונייה הייתה מצוידת בשמונה תותחים נטעני מכנס (BL) 15 אינץ' (381 מ"מ) Mk I בארבעה צריחי תותחים תאומים, בשני זוגות ירי-על מלפנים ומאחור של המבנה, המסומנים 'A', 'B', 'X' ו-'Y' מלפנים לאחור. 12 מתוך 14 תותחי BL 6 אינץ' (152 מ"מ) Mk XII היו מותקנים בקזמטים לאורך הצד הרחב של כלי השיט באמצע האונייה; הזוג הנותר הורכב על סיפון המקלט והיו מוגנים על ידי מגני תותחים. חימוש הנ"מ שלהם היה מורכב משני תותחי ירי מהיר (QF) 3 אינץ' (76 מ"מ) 20 cwt Mk I. האוניות היו מצוידות בארבעה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שניים בכל צד רחב.

רזולושן הושלמה עם שני מנהלי בקרת אש מצוידים במדי טווח 15 רגל (4.6 מטרים). האחד היה מורכב מעל מגדל הניווט, מוגן על ידי חיפוי משוריין, והשני היה גבוה על תורן החצובה. בכל צריח הותקן גם מד טווח של 15 רגל. החימוש הראשי יכול להיות גם נשלט על ידי צריח 'X'. החימוש המשני נשלט בעיקר על ידי מנהלי בקרת האש שהותקנו בכל צד של פלטפורמת המצפן על התורן הקדמי לאחר שהותקנו באפריל 1917. בקצה האחורי של המבנה העילי הותקן מנהל בקרת טורפדו עם מד טווח של 15 רגל.

חגורת קו המים של האונייה הייתה מורכבת משריון מוצק של קרופ (KC) בעובי 13 אינץ' (330 מילימטרים) בין ברבטות 'A' ל-'Y' שהצטמצמה ל-4–6 אינץ' (100–150 מילימטרים) לכיוון קצות האונייה, אך הוא לא הגיע לא לחרטום ולא לירכתיים. מעל זה היה רצועה של שריון 6 בעובי סנטימטרים שנמשך בין ברבטות 'A' ל-'X'. מחיצות רוחביות בעובי של 4 עד 6 אינץ' עברו בזווית מקצות החלק העבה ביותר של חגורת קו המים אל הברבטות 'A' ו-'Y'. צריחי התותחים היו מוגנים על ידי 11–13 אינץ' (279–330 מילימטרים) של שריון KC, מלבד גגות הצריח שהיו בעובי 4.75–5 אינץ' (121–127 מילימטרים) עבה. עובי הברבטים נע בין 6–10 אינץ' (152–254 מילימטרים) מעל הסיפון העליון, אך היו בעובי רק 4 עד 6 אינץ' מתחתיו. לאונייה היו מספר סיפונים משוריינים שנעו בין 1–4 אינץ' (25–102 מילימטרים) בעובי. למגדל הניווט הראשי היו 13 אינץ' של שריון בצדדים עם גג 3 אינץ'. למנהל הטורפדו במבנה העילי האחורי היו 6 אינץ' של שריון שהגן עליו. לאחר קרב יוטלנד, נוספו 1 אינץ' של פלדה בעלת מתיחה גבוהה לסיפון הראשי מעל מחסני התחמושת והותקן ציוד נוסף נגד רשף במחסני התחמושת.

האונייה צוידה בסיפוני טיסה, שהותקנו על גגות צריחי 'B' ו-'X', ב-1918; שמהם יכלו להשיק מטוסי קרב ומטוסי סיור. בשנת 1927 הותקן מעוט מסתובב על סיפון הרבע של רזולושן. הוא הוסר במהלך השיפוץ שלה בשנים 1929–1931. ספוני הטיסה הוסרו בשנים 1932–1933. מעוט נוסף על גג צריח 'X' עד ספטמבר 1936 וכן עגורן לטיפול במטוס.

שינויים גדולים

ברזולושן הותקנו בליטות נגד טורפדו בין סוף 1917 למאי 1918. הם נועדו להפחית את ההשפעה של פיצוצי טורפדו ולשפר את היציבות. הם תוכננו להפחית את ההשפעה של פיצוצי טורפדו ולשפר את היציבות במחיר של הרחבת רוחב האונייה במעל 13 ורגל (4.0 מטרים). הם הגדילו את הרוחב שלה ל-101 רגל 6 אינץ (30.9 מטרים) ואת ההדחק ל-32,820 טונות ארוכות (33,350 טונות), הפחיתו את השוקע שלה ל-31 רגל 11 אינץ' (9.7 מטרים), הגדילו את גובהה המטצנטרי ל-5.1 רגל (1.6 מטרים) במעמס מלא. מאוחר יותר בשנת 1918, 30 רגל (9.1 מטרים) מד טווח הותקנו בצריח 'B'.

מגני התותחים עבור תותחי הסיפון שישה אינצ'ים על סיפון המקלט הוחלפו בקזמטים משוריינים ב-1922. שנתיים לאחר מכן, הגנת הנ"מ שלה שודרגה על ידי החלפת תותחי הנ"מ המקוריים בקוטר 3 אינץ' בזוג תותחי נ"מ QF 4 אינץ' (102 מ"מ). זוג נוסף של תותחי נ"מ בקוטר 4 אינץ' נוספו ותותחי 6 אינץ' מסיפון המקלט הוסרו ב-1927. במהלך השיפוץ של האונייה בשנים 1929–1931, הותקנה מערכת בקרת זווית גבוהה (HACS) Mk I לניהול בקרת האש על החלק העליון והזוג האחורי של צינורות הטורפדו משני הצדדים הוסר אף הוא. צריח ניסיוני עם זוג תותחי 4 אינץ' דו-תכליתיים הותקן במקום תותח הנ"מ הקדמי הימני להערכה.

עד ספטמבר 1933 נוספו זוג צריחים מרובעים של מקלעי ויקרס 0.50 נוספו ליד מגדל הניווט. שלוש שנים מאוחר יותר החליף מנהל בקרת האש HACS Mk II את ה-Mk I במרומי האונייה. על התורן המרכזי נוספה פלטפורמה למנהל בקרת אש נוסף שהוסב לחצובה כדי להתמודד עם המשקל הנוסף. מנהל בקרת האש של הטורפדו ומד הטווח הקשור אליו הוסרו. בינואר 1938 נוסף מנהל בקרת האש ה-HACS האחורי, תותחי הנ"מ הקיימים הוחלפו בתותחי QF 4 אינץ' Mk XVI בצריחים תאומים Mk XIX וזוג צריח תותחי 2 פאונד "פום-פום" מתומנים. התווספו עם מנהלי בקרת האש שלהם. הצמד הקדמי של צינורות הטורפדו השקועים הוסר גם כן.

השינויים בזמן המלחמה עבור אוניות המערכה מסדרת רוונג' היו מינימליים למדי. בשנת 1941 הותקן ברזולושן מכ"ם אזהרה מוקדמת מסוג 279 וזוג מערכות ירי נ"מ מסוג 285. בשנה שלאחר מכן נוספו מכ"ם חיפוש עילי מסוג 273 וזוג מכ"מי ירי מסוג 284 עבור התותחים העיקריים. תשעה תותחי אורליקון 20 מ"מ שהחליפו את הצריחים המרובעים של מקלעי ה-0.50 בספטמבר 1941. שני תותחי "פום-פום" מרובעי קנים נוספו ב-1942 וכן תותח אורליקון נוסף. כדי לחסוך במשקל ולפנות מקום נוסף לצוות הנוסף הנדרש לאייש את הציוד החדש כמו המכ"מים והאורליקונים, הוסרו ארבעה תותחי 6 אינץ' ב-1943.

בנייה ושירות

מלחמת העולם הראשונה

לאחר הפעולה ב-19 באוגוסט 1916, שבה איבד הצי הגדול שתי סיירות קלות בתקיפת צוללת גרמנית, אדמירל ג'ון ג'ליקו, מפקד הצי, החליט שאין לסכן את הצי בגיחות כאלה אלא אם כן צי הים הפתוח יעז לצאת לים הצפוני או שהמצב האסטרטגי יצדיק את הסיכון. הצי הגרמני מצדו נשאר בנמל או התאמן בים הבלטי עד 1917, שכן שני הצדדים נטשו במידה רבה את הרעיון של קרב שטח מכריע בים הצפוני. שני הצדדים פנו ללוחמה נייחת, הנחת שדות של מוקשים ימיים, וגרמניה חידשה את מסע לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת בתחילת השנה. כתוצאה מכך, רזולושן ושאר הצי הגדול לא ראו שום פעולה במהלך השנתיים האחרונות של המלחמה.

ב-1917 החלה בריטניה להפעיל שיירות סדירות לנורווגיה, בליווי כוחות קלים; הגרמנים פשטו על השיירות הללו פעמיים בסוף השנה, מה שגרם לאדמירל דייוויד ביטי, שהחליף את ג'ליקו בשנה הקודמת, לשלוח שייטות אוניות מערכה של הצי הגדול ללוות את השיירות. צי הים הפתוח יצא לים ב-23 באפריל כדי לתקוף את אחת מהשיירות המלוות, אך לאחר שסיירת המערכה SMS מולטקה עברה תאונה מכנית קשה למחרת, הגרמנים נאלצו להפסיק את הפעולה. רזולושן ושאר הצי הגדול התייצבו ב-24 באפריל ברגע שהם יירטו אותות אלחוטיים מהמולטקה הפגועה, אבל הגרמנים הקדימו את הבריטים יותר מדי, ולא נורו יריות בין הצדדים. ב-21 בנובמבר 1918, לאחר שביתת הנשק, כל הצי הגדול יצא מהנמל כדי ללוות את הצי הגרמני שנכנע למעצר בסקפה פלו.

בין המלחמות

לאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, רזולושן פעלה בדרך כלל עם האוניות האחיות שלה, מלבד תקופות בהן הן נותקו לצורך שיפוץ או מודרניזציה. באפריל 1919, האוניות הועברו לצי האטלנטי, עדיין במסגרת שייטת אוניות המערכה הראשונה. לאחר מכן הם צורפו לצי הים התיכון לצורך פעולות בטורקיה ובים השחור כחלק מהתגובות של בריטניה למלחמת יוון–טורקיה ולמלחמת האזרחים ברוסיה, בהתאמה. ב-10 באפריל, האונייה הגיעה לקונסטנטינופול ממלטה, ויומיים לאחר מכן היא ועוד כמה אוניות נסעו לפרינקיפו כדי לערוך אימוני ירי. לאחר מכן נסעה רזולושן לבתומי שבדרום רוסיה, שם היא נשארה עד אמצע יוני, אז חזרה בהפלגה על פני הים השחור לקונסטנטינופול, והגיעה ב-18 ביוני. האונייה הוצבה לאחר מכן בצ'אנק, יחד עם אחותה רויאל אוק והסיירת הקלה סרס. שתי אוניות המערכה העלו נוסעים ונפגעים שנסעו לבריטניה בטרם הפליגו למים הביתיים, יחד עם זוג משחתות.

האוניות חזרו לצי האטלנטי באוגוסט. שייטות אוניות המערכה ה-1 וה-2 התמזגו במאי 1921, כאשר רזולושן וארבע אחיותיה יצרו את הפלגה הראשונה וחמש אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת היוו את הפלגה השנייה. רזולושן ושלוש מאחיותיה נשלחו שוב לצי הים התיכון בספטמבר 1922 במהלך המשבר בסמירנה שהגיע לשיאו בשריפה הגדולה של סמירנה עם סיומה של מלחמת יוון–טורקיה. האוניות פעלו בעיקר בדרדנלים ובים מרמורה, אם כי רזולושן נעצרה גם במיטילינה ובסמירנה בפברואר 1923 יחד עם אוניית המערכה אה"מ אמפרור אוף אינדיה וכמה סיירות ומשחתות. עם סיום המלחמה בנובמבר, האוניות היו חופשיות לחזור שוב לצי האטלנטי.

ב-10 בינואר 1924, בעת ביצוע אימונים בתעלת למאנש, נתקלה רזולושן בצוללת הבריטית אה"מ L24 והטביעה אותה בעת שהצוללת עלתה לפני השטח, ופגעה בחרטומה בהתנגשות. אנשי הצוות על סיפון רזולושן דיווחו שהרגישו זעזוע בשעה 11:13, אך הם לא היו מודעים לכך שהם פגעו בצוללת; הדבר התברר מאוחר יותר באותו יום כאשר הצי חזר לנמל ו־L24 נעדרה. הצוללת הוטבעה עם אובדן כל צוותה. מיולי עד אוקטובר, רזולושן עברה שיפוץ. ב-1 בנובמבר, הצי האטלנטי עבר ארגון מחדש שגרם לכך שאוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת נשלחו לצי הים התיכון ואוניות הפלגה הראשונה כוננו מחדש כשייטת אוניות המערכה הראשונה. האונייה עברה שיפוץ נוסף וממושך יותר מדצמבר 1926 עד דצמבר 1927. רזולושן ואחיותיה הועברו לצי הים התיכון באוגוסט 1927.

בתחילת 1935, סדרות רוונג' וקווין אליזבת שוב החליפו עמדות, אם כי בשלב זה, השם האטלנטי שונה לצי הבית. ב-16 ביולי, האוניות נכחו במהלך סקירת הצי בספיטהד לרגל יובל הכסף של המלך ג'ורג' החמישי. בדצמבר, רזולושן שוב נכנסה למבדוק היבש לצורך שיפוץ שנמשך עד ספטמבר 1936. היא ואחיותיה נכחו בסקירת ההכתרה לג'ורג' השישי ב-20 במאי 1937. בשבועות האחרונים של אוגוסט 1939, הצי המלכותי החל להתרכז בבסיסים של ימי מלחמה כשהמתיחות עם גרמניה עלתה. רזולושן הפליגה לאינברגורדון, שם הצטרפה לאחיותיה רויאל סובריין ורויאל אוק, רודני, ולסיירת המערכה ריפאלס. עד 31 באוגוסט, אל הכוח הצטרפה נלסון, אוניית הדגל של אדמירל צ'ארלס פורבס, מפקד צי הבית.

מלחמת העולם השנייה

בספטמבר 1939, מיד לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, צורפה רזולושן לצי התעלה, שבסיסו בפורטלנד. ב-1 באוקטובר, לאחר שהסיירת הכבדה הגרמנית אדמירל גרף שפה הטביעה את ספינת הסוחר SS קלמנט, האדמירליות הורתה לרזולושן להצטרף לפיקוד דרום האטלנטי, אך ביטלה את הצו כעבור ארבעה ימים. רזולושן נשלחה במקום זאת לכוח הליווי הצפון-אטלנטי ביחד עם רוונג'. היא נשאה מטען של מטילי זהב לקנדה כדי לשמור עליו במהלך המלחמה, ולאחר מכן ליוותה שיירות של ספינות חיילים מקנדה לבריטניה עד דצמבר 1939. היא ליוותה את שיירת הכוחות הגדולה הראשונה החל ב-12 בדצמבר, יחד עם סיירת המערכה ריפאלס. הצי המלכותי רכש את אוניית הסוחר SS וואימנה בספטמבר והסווה אותה כרזולושן להונות מטוסים גרמניים בזמן שאוניית המערכה הייתה בסיור באוקיינוס האטלנטי, תפקיד שמילאה עד פברואר 1942.

באפריל 1940, רזולושן הצטרפה מחדש לצי הבית במהלך המערכה בנורווגיה. היא נשלחה להחליף את אוניית המערכה וורספייט ליד נרוויק בסוף אותו חודש, והגיעה ב-26 באפריל. האונייה והסיירת הקלה אאורורה הפגיזו עמדות גרמניות סביב בייספורד ב-1 במאי. היא תמכה בנחיתה בבג'רקוויק ב-13 במאי במהלך קרבות נרוויק. היא הגיעה לברקוויק מאוחר ב-12 במאי כחלק מכוח שכלל שתי סיירות וחמש משחתות; הם עשו הכנות למתקפה, שהחלה בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת. היא נשאה חמישה טנקים וכלי רכב נוספים לנחיתה, אותם הנחיתה החוצה בחושך. שלושה מהטנקים נשלחו ראשונים, ובזמן שהמגנים הגרמנים ירו בהסתערות האמפיבית עליהם, הפגיזו רזולושן והסיירות והמשחתות הגנות גרמניות באזור. כשהאנשים והטנקים נלחמו בדרכם פנימה, האוניות ירו מטח זוחל. עד השעה 06:00, הכוחות אבטחו את העיירה וסימנו כי רזולושן ושאר השייטת יכולים לצאת. מאוחר יותר במאי היא הותקפה על ידי מפציצי יונקרס Ju 88 גרמנים; היא נפגעה מפצצה של 1,000 ליברות (450 קילוגרם) שהרגה שני אנשי צוות ופצעה עוד עשרים ושבעה. ב-18 במאי היא נותקה כדי לחזור לסקפה פלו כדי למנוע ממנה להיפגע מהתקפות אוויר נוספות.

כוחות H ו-M

ב-4 ביוני, רזולושן עזבה את סקפה פלו לכיוון גיברלטר, שם היא הצטרפה לכוח H, שכלל גם את סיירת המערכה הוד ואת אוניית המערכה וליאנט. היא השתתפה בהשמדת הצי הצרפתי במרס אל כביר ב-3 ביולי 1940. לאחר הכניעה הצרפתית ב-22 ביוני, הצי הצרפתי אמור היה להתפרק מנשקו בפיקוח גרמני ואיטלקי. הפיקוד העליון הבריטי, לעומת זאת, היה מודאג מכך שהאוניות הצרפתיות ייתפסו על ידי מעצמות הציר ויוכנסו לשירות. לכן ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל הורה לתת אדמירל ג'יימס סומרוויל, מפקד כוח H, לנטרל את הצי הצרפתי במרס אל כביר. הוא קיבל הוראה להורות לכלי השיט הצרפתיים להצטרף לבריטים ולכוחות צרפת החופשית, להיכנע למעצר, להטביע את עצמם או להיות מוטבעים. ב-3 ביולי הגיע סומרוויל והציב את האולטימטום; הצרפתים דחו אותו, וכך פתחו האוניות הבריטיות באש. פגיעות פגזים מרזולושן, וליאנט והוד פגעו באוניית המערכה הצרפתית ברטאן, והשמידו אותה בפיצוץ מחסן תחמושת, ואילצו את אוניית המערכה דנקרק לעלות על שרטון כדי להימנע מטביעה. אוניית המערכה פרובאנס טבעה גם היא במים רדודים, אם כי מאוחר יותר הוצפה מחדש.

עם נטרול הצי במרס אל כביר, הפכו כוחות הצי בדקר למטרה הבאה של כוח H. אוניית המערכה רישלייה שכמעט הושלמה, שנמלטה מברסט, צרפת כדי להימלט מהצבא הגרמני המתקדם, הייתה בדקר והייתה אמורה להיות מותקפת ב-6 ביולי. עם זאת, סומרוויל הצטווה לחזור למרס אל כביר כדי להבטיח שדנקרק אכן הושמדה - התקפות שבוצעו על ידי הוד, וליאנט וארק רויאל - מה שהעניק לרישלייה דחייה זמנית. כוח H, שוב כולל רזולושן, נשלח לאחר מכן ב-8 ביולי להסיט את תשומת הלב של הצי המלכותי האיטלקי בזמן ששיירת מלטה הובלה לאי. במהלך המבצע, האוניות ערכו הטעיה לכיוון סרדיניה וארק רויאל פתחה בפשיטה על קליארי. כוח H תמך בשלב הבא במבצע הורי בסוף יולי ובתחילת אוגוסט. בעקבות המבצע, רזולושן וארק רויאל נותקו מכוח H כדי לנהל סוף סוף את המתקפה על רישלייה. האוניות הצטרפו לאוניית המערכה ברהאם, שלוש סיירות ועשר משחתות ככוח M, בפיקודו של אדמירל אנדרו קנינגהם.

מגדיר טווחים של סוללת החוף בדקר שרזולושן ירתה בה

בבוקר 23 בספטמבר, כוח M הופיע ליד דקר וקנינגהם הציב למפקד הצרפתי את אותו אולטימטום כמו במרס אל כביר. לאחר שהצרפתים שוב סירבו להיכנע או להטביע את ספינתם והחלו לירות על הצי הבריטי, השיבו האוניות הבריטיות באש, ובמהלך כחצי שעה, רזולושן וברהאם ירו יותר מ-100 פגזים מהסוללה הראשית שלהם. ראות לקויה הפריעה לירי שלהם, וביניהם זכו שתי אוניות המערכה רק לפגיעה בודדת בספינת משא. כשהוא לא הצליח לירות ביעילות לעבר הכוחות הצרפתיים בנמל, קנינגהם הפסיק את המתקפה לאחר שכמה מאוניותיו חטפו פגיעות חמורות מסוללות החוף הצרפתיות. למחרת, קנינגהם ניסה תקיפה אווירית מארק רויאל, שלא הצליחה לגרום נזק לרישלייה המשוריינת בכבדות. בזמן שהם הפליגו מול החוף, המשחתת פורצ'ן ספגה מתקפה של סיירת צרפתית, אשר רזולושן הניסה עם מטח דופן בודד של תותחי הסוללה העיקריים שלה. אוניות המערכה עברו אז לעמדה כדי לתקוף את הנמל; הם קלעו מכה בודדת ברישלייה, אם כי זה היה רק רסיס מפגז של 15 אינץ' שגרם נזק קטן. הציוד של מנהל האש של רזולושן התקלקל עשר דקות לאחר תחילת הפעולה, והפחית באופן דרסטי את יכולתה לירות באופן מדויק. הבריטים נסוגו לזמן קצר לפני שתקפו שוב מאוחר יותר אחר הצהריים; רזולושן ירתה לעבר סוללת החוף בזמן שברהאם ירתה על רישלייה. אף אחת מהאוניות הבריטיות לא זכתה לפגיעה כלשהי, אם כי רזולושן רותקה על ידי תותחי החוף. קנינגהם שוב ניתק מגע, נחוש לבצע התקפה נוספת למחרת בבוקר.

שתי אוניות המערכה הגיעו ליד דקר בסביבות השעה 9:00 כדי לצאת להתקפה נוספת, הפעם בתמיכת זוג סיירות כבדות. בדיוק כשהם תמרנו לעמדה, הצוללת הצרפתית Bévéziers שיגרה מטח טורפדו לעבר אוניות המערכה, שאחת מהן פגעה ברזולושן באמצע האונייה בצד השמאלי שלה. הפיצוץ קרע חור גדול בגופה והציף את חדר הדוודים השמאלי, הפחית את מהירותה ל-12 קשר (22 קמ"ש; 14 מייל לשעה) וגרם לנטייה רצינית שמאלה. רזולושן נאלצה לסגת, והותירה לברהאם לירות לעבר רישלייה לבדה. קנינגהם ליווה את אוניית המערכה הנכה לפריטאון לצורך תיקונים, ולמחרת בבוקר, ברהאם נאלצה לקחת אותה בגרירה. האוניות הגיעו לפרייטאון ב-29 בספטמבר, שם עברה רזולושן שישה חודשים של תיקונים. היא חזרה לפורטסמות' במרץ 1941, שם עברה התקפה אווירית גרמנית שלא הצליחה לקלוע פגיעה כלשהי. לאחר מכן חצתה רזולושן את האוקיינוס האטלנטי למספנת הצי של פילדלפיה, שם היא עברה תיקונים ומודרניזציה במסגרת חוק השאל-החכר; השינויים כללו שינוי של צריחי הסוללה הראשיים שלה כדי לאפשר הגבהה ל-30 מעלות, מה שהגדיל משמעותית את הטווח שלה. העבודה הסתיימה בספטמבר 1941, ואיפשרה לרזולושן לחזור לפעולה.

הצי המזרחי

בתחילת 1942 החל הצי המלכותי לצבור כוחות לשלוח לאוקיינוס ההודי כדי להגן על הודו הבריטית לאחר תחילת מלחמת האוקיינוס השקט בדצמבר 1941. האונייה הפליגה לקייפטאון, שם פגשה את נושאת המטוסים פורמידבל; מאוחר יותר הצטרפו אליהם רוונג' ווורספייט, ובהגיעם לאוקיינוס ההודי, הם נפגשו עם נושאות המטוסים אינדומיטבל והרמס הקטנות והמיושנות. עד סוף מרץ 1942 הוקם הצי המזרחי בפיקודו של אדמירל סומרוויל. למרות החוזק המספרי של הצי המזרחי, רבות מיחידותיו, כולל ארבע אוניות המערכה מסדרת רוונג', לא היו עוד ספינות מלחמה בקו החזית. Kido Butai החזק של תת-אדמירל צ'ואיצ'י נגומו, המורכב משש נושאות מטוסים וארבע אוניות מערכה מהירות, היה חזק משמעותית מהצי המזרחי של סומרוויל. כתוצאה מכך, רק וורספייט המחודשת יכלה לפעול עם שתי נושאות המטוסים; רזולושן, שלוש אחיותיה והרמס הורחקו מקרב כדי ללוות שיירות באוקיינוס ההודי.

בסוף מרץ הודיעו מפענחי הקוד בלשכה המשולבת למזרח הרחוק, סניף של בלצ'לי פארק, לסומרוויל שהיפנים מתכננים פשיטה לאוקיינוס ההודי כדי לתקוף את קולומבו וטרינקומלי ולהשמיד את הצי שלו. לכן הוא חילק את הצי שלו לשתי קבוצות: כוח A, שהורכב משתי נושאות המטוסים, וורספייט וארבע סיירות, וכוח B, שבמרכזו רזולושן ואחיותיה והרמס. הוא התכוון לארוב לצי של נאגומו בפעולה לילית, השיטה היחידה שבה חשב שהוא יכול להשיג ניצחון. לאחר שלושה ימים של חיפושים אחר הצי היפני ללא הצלחה, חזר סומרוויל לאדו אטול לתדלק. תוך כדי תדלוק ספינותיו, קיבל סומרוויל דיווח שהצי היפני מתקרב לקולומבו, אותה הם תקפו למחרת, ב-5 באפריל, ולאחר מכן התקפות על טרינקומלי ב-9 באפריל. בעקבות הפשיטה הראשונה ב-5 באפריל, סומרוויל הסיג את רזולושן ושלוש אחיותיה למומבסה, שם יכלו לאבטח את נתיבי השיט במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. ארבעת אוניות הסדרה יצאו מאטול אדו מוקדם בבוקר 9 באפריל, לכיוון מומבסה; הם נשארו מבוססות שם עד 1943. בפברואר 1943, רזולושן ורוונג' ליוו את שיירת מבצע קונטרס שהובילה את הדיוויזיה האוסטרלית ה-9 ממצרים חזרה לאוסטרליה.

קריירה מאוחרת יותר

בספטמבר חזרה רזולושן לבריטניה, שם עברה שיפוץ. היא צומצמה למילואים באוקטובר, ובשנת 1944 שובצה למוסד ההכשרה אה"מ אימפריוז. היא פורקה מנשקה, תותחי הסוללה העיקריים שלה שימשו כחלפים עבור וורספייט וראמיליס, אשר שימשו להפגזות חוף לתמיכה בנחיתות בנורמנדי באותה תקופה. רזולושן שימשה כספינת אימונים בארבע השנים הבאות לפני שהוצאה משירות בפברואר 1948. לאחר מכן היא הוכנסה לרשימת הפירוק ונמכרה לחברת הברזל והפלדה הבריטית, ששלחה את כלי השיט לתעשיות מתכת בע"מ בפסליין לפירוקה, והגיעה לשם ב-13 במאי. אחד מתותחי ה-15 אינץ של רזולושן, שהותקן מאוחר יותר למוניטור אה"מ רוברטס, מוצג במוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אה"מ רזולושן בוויקישיתוף