אה"מ נלסון (1925)
 | |
| אה"מ נלסון, 17 במאי 1937 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | נלסון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
ארמסטרונג ויטוורת'  |
| הוזמנה | 1 בינואר 1923 |
| תחילת הבנייה | 28 בדצמבר 1922 |
| הושקה | 3 בספטמבר 1925 |
| תקופת הפעילות | 15 באוגוסט 1927 – 20 באוקטובר 1947 (20 שנה) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-19 במאי 1948 |
| מיקום |
57°48′41″N 5°38′31″W / 57.811311989223°N 5.641854481514°W |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 33,800 טון, 38,390 טון בעומס מקסימלי |
| אורך | 216.4 מטר |
| רוחב | 32.3 מטר (רוחב מקסימלי) |
| שוקע | 9.2 מטר |
| מהירות | 23 קשרים |
| גודל הצוות | 1,640 איש |
| טווח שיוט | 13,000 ק"מ במהירות 16 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 3 טורבינות בהספק 45,000 כוחות סוס |
| שריון | שריון עיקרי - 358.6 מ"מ, שריון סיפון - 161 מ"מ, צריחי תותחים - 412 מ"מ (בחזית הצריח), מחיצות הגנה - 300 מ"מ, מגדל מכוון - 360 מ"מ |
| חימוש | 9 תותחים 16 אינץ' (406 מ"מ) ב-3 צריחים, 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ) בשישה צריחים, 8 תותחים נ"מ 4.7 אינץ' (102 מ"מ) ב-4 צריחים, 48 תותחים נ"מ 2 ליטראות (1.5 אינץ', 40 מ"מ), 8 תותחים 20 מ"מ נ"מ |
| מטוסים | 2 מטוסים, מעוט אחד על צריח C |
  | |
אה"מ נלסון הייתה אוניית המערכה המובילה של שתי האוניות מסדרת נלסון שנבנו עבור הצי המלכותי בשנות ה-20. הן היו אוניות המערכה הראשונות שנבנו כדי לעמוד במגבלות של הסכם הצי של וושינגטון משנת 1922. כשהיא נכנסה לשירות בשנת 1927, האונייה בילתה את הקריירה שלה בימי שלום עם הצי האטלנטי וצי הבית, בדרך כלל כאוניית הדגל של הצי. בשלבים המוקדמים של מלחמת העולם השנייה, היא חיפשה אחר פושטות סחר גרמניות, החמיצה את השתתפותה במערכה בנורווגיה לאחר שנפגעה קשות ממוקש בסוף 1939, וליוותה שיירות באוקיינוס האטלנטי.
באמצע 1941 ליוותה נלסון מספר שיירות למלטה לפני שטורפדה בספטמבר. לאחר תיקונים היא חזרה ללוות שיירות לפני שתמכה בפלישה הבריטית לאלג'יריה הצרפתית במהלך מבצע לפיד בסוף 1942. האונייה חיפתה על הפלישות לסיציליה (מבצע האסקי) ואיטליה (מבצע מפולת שלגים) באמצע 1943 תוך הפגזת הגנות החוף במהלך מבצע בייטאון. במהלך הנחיתות בנורמנדי ביוני 1944, נלסון סיפקה תמיכה בירי ימי לפני שפגעה במוקש ובילתה את שארית השנה בתיקון. האונייה הועברה לצי המזרחי באמצע 1945 ושבה הביתה כמה חודשים לאחר הכניעה היפנית בספטמבר כדי לשמש כאוניית הדגל של צי הבית. היא הפכה לספינת אימונים בתחילת 1946 וצומצמה למילואים בסוף 1947. נלסון נמחקה מרשימות הצי שנתיים לאחר מכן לאחר ששימשה כמטרה לניסויי פצצות.
רקע ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
_profile_drawing.png)
אוניות המערכה מסדרת נלסון הייתה בעצם גרסה קטנה יותר, עם מהירות של 23 קשרים (43 קמ"ש), של סיירת המערכה G3 שבוטלה בגלל חריגה מהאילוצים של הסכם הצי של וושינגטון משנת 1922. לתכנון, שאושרה שישה חודשים לאחר חתימת האמנה, וכללה חימוש ראשי של תותחי 16 אינץ' (406 מילימטרים) שיתאימו לכוח האש של אוניות המערכה מסדרת קולורדו האמריקאיות ושל אוניות המערכה מסדרת נגאטו היפניות במערך הקרב באונייה עם הדחק של לא יותר מ 35,000 טונות ארוכות (36,000 טונות).
לנלסון היה אורך בין הניצבים של 660 רגל (201.2 מטרים) ואורך כולל של 709 רגל 10 אינץ' (216.4 מטרים), רוחב של 106 רגל (32.3 מטרים), ושוקע של 30 רגל 4 אינץ' (9.2 מטרים) בתפוסה סטנדרטית. הדחק האונייה היה 33,300 טונות ארוכות (33,800 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-37,780 טונות ארוכות (38,390 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 1,361 קצינים ומלחים כששירתה כאוניית דגל ו-1,314 כספינה פרטית. האונייה הונעה על ידי שני סטים של טורבינות קיטור בראון-קרטיס, שכל אחת הניעה צילינדר אחד, תוך שימוש בקיטור משמונה דוודי אדמירליות 3 תופים. הטורבינות דורגו ב-45,000 כוחות סוס (34,000 קילוואט) ונועדו לתת לאונייה מהירות מרבית של 23 קשרים (43 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-26 במאי 1927, הגיעה נלסון למהירות מרבית של 23.6 קשרים (43.7 קמ"ש) מ-46,031 כוחות סוס (34,325 קילוואט). האונייה נשאה מספיק מזוט כדי להעניק לה טווח של 7,000 מיילים ימיים (13,000 ק"מ) במהירות שיוט של 16 קשרים (30 קמ"ש).
חימוש ובקרת אש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוללה העיקרית של האוניות מסדרת נלסון כללה תשעה תותחי 16 אינץ' (BL), בשלושה צריחים לפני המבנה העילי המסומנים 'A', 'B' ו-'C' מלפנים לאחור, צריח 'B' ירה על פני האחרים. החימוש המשני שלהם כלל 12 תותחי BL 6 אינץ' (152 מ"מ) Mk XXII בצריחים תאומים מאחורי המבנה העילי, שלושה צריחים בכל צד רוחב. חימוש הנ"מ שלהם (AA) כלל שישה תותחי ירי מהיר (QF) 4.7 אינץ' (120 מ"מ) Mk VIII בצריחים בודדים לא ממוגנים ושמונה תותחי QF 2 פאונד (40 מ"מ (1.6 אינץ')) בצריחים בודדים. האוניות היו מצוידות בשני צינורות טורפדו שקועים בקוטר 24.5 אינץ' (622 מ"מ), אחד בכל צד רוחב, בזווית של 10 מעלות מקו המרכז.
אוניות הסדרה נבנו עם שני מגדלי בקרת אש מצוידים במדי טווח 15 רגל (4.6 מטרים) לשליטה על התותחים הראשיים. אחד הותקן מעל הגשר והשני היה בקצה האחורי של המבנה העילי. כל צריח היה מצויד גם במד טווח 41 רגל (12.5 מטרים). מנהל גיבוי לחימוש הראשי הוצב על גג מגדל הניווט בתא משוריין. החימוש המשני נשלט על ידי ארבעה מנהלי בקרת אש מצוידים במדי טווח 12 רגל (3.7 מטרים). זוג אחד הורכב בכל צד של המנהל הראשי על גג הגשר והאחרים היו לצד המנהל הראשי האחורי. מנהלי בקרת האש נגד מטוסים היו ממוקמים על מגדל מאחורי מנהל החימוש הראשי עם מד טווח 12 רגל זווית גבוהה באמצע המגדל. זוג מנהלי בקרת טורפדו עם מדי טווח 15 רגל הוצבו ליד הארובה.
שריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגורת השריון בקו המים של האוניות הייתה מורכבת משריון מוצק של קרופ (KC) בעובי 14 אינץ' (356 מילימטרים) בין הברבטים הראשיים של התותחים והתדלדלה ל-13 אינץ' (330 מילימטרים) מעל חדרי המנועים והדוודים וכן מעל מחסני ה-6 אינץ', אך לא הגיעה לא לחרטום ולא לירכתיים. כדי לשפר את יכולתה להסיט אש צוללת, הקצה העליון שלה נטה ב-18° כלפי חוץ. קצות המצודה המשוריינת נסגרו על ידי מחיצות רוחביות של שריון לא מוצק בעובי 8–12 אינץ' (203–305 מילימטרים) בקצה הקדמי ו-4–10 אינץ' (102–254 מילימטרים) בקצה האחורי. חזיתות צריחי התותחים הראשיים היו מוגנים על ידי שריון KC בעובי 16 אינץ' בעוד שצידי הצריח היו בעובי 9–11 אינץ' (229–279 מילימטרים) ולוחות השריון של הגג היו בעובי 7.25 אינץ' (184 מילימטרים). עובי שריון ה-KC של הברבטים נע בין 12–15 אינץ' (305–381 מילימטרים).
חלקה העליון של המצודה המשוריינת של אוניות הסדרה היה מוגן על ידי סיפון משוריין שהיה מונח על ראש חגורת השריון. לוחות השריון הלא מבוטנים שלו נעו בעובי של 6.25 אינץ' (159 מילימטרים) מעל מחסני התותחים הראשיים ל-3.75 אינץ' (95 מילימטרים) מעל חללי מכונות ההנעה והמגזינים המשניים. מאחורי המצודה היה סיפון משוריין בעובי 4.25 אינץ' (108 מילימטרים) בגובה הקצה התחתון של שריון החגורה שנמשך כמעט עד קצה הירכתיים כדי לכסות את גלגל ההיגוי. שריון ה-KC של מגדל הניווט היה בעובי 12–14 אינץ' (305–356 מילימטרים) עם גג בעובי 6.5 אינץ' (170 מילימטרים). צריחי התותחים המשניים היו מוגנים על ידי 1–1.5 אינץ' (25–38 מילימטרים) של שריון לא מוצק.
הגנה מתחת למים עבור האונייה סופקה על ידי תחתית כפולה בעומק 5 רגל (1.5 מטרים) ומערכת הגנה מטורפדו. היא כללה תא חיצוני ריק אטום למים ותא פנימי מלא במים. היה להם עומק כולל של 12 רגל (3.7 מטרים) והם גובו במחיצת טורפדו בעובי 1.5 אינץ'.
שינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהל בקרת האש הזווית הגבוהה ומד הטווח והפלטפורמה שלהם הוחלפו בפלטפורמה מעגלית חדשה עבור מנהל מערכת בקרת הזווית הגבוהה (HACS) Mk I במאי-יוני 1930. עד מרץ 1934, תותחי ה-2 פאונד הבודדים ומנהל בקרת הטורפדו הימני הוסרו והוחלפו בצריח תותח 2 פאונד "פום-פום" יחיד בצד הימני של הארובה. הוא סופק עם מנהל בקרת אש Mk I שהותקן על גג הגשר. בשנים 1934–1935 הותקנו על נלסון זוג צריחים מרובעים עבור מקלעי ויקרס 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ) נגד מטוסים שהוצבו על המבנה הקדמי. האונייה צוידה גם בעגורן לטיפול במטוס דו-כנפי ימי סופרמרין סיגול שנישא למטרות ניסוי; העגורן נשמר לאחר תום הניסויים. מתישהו בשנים 1936–1937, היא קיבלה תותח 2 פאונד "פום-פום" בצד השמאלי יחד עם מנהל בקרת אש. בנוסף הותקנו מגני תותחים לתותחים בקוטר 4.7 אינץ' למרות שהם הוסרו עד מרץ 1938. במהלך השיפוץ שלה מיוני 1937 עד ינואר 1938, נלסון חיזקה והגדלה את מגדל מנהל בקרת האש שלה בזווית גבוהה כדי להכיל זוג מנהלי בקרת אש HACS Mk III והותקן שריון סיפון חדש לא מוצק. כמו שריון הסיפון האחורי, הוא היה בגובה החלק התחתון של חגורת השריון, והשתרע קדימה מחזית המצודה כמעט עד החרטום; העובי נע בין 4 אינץ' (102 מילימטרים) קרוב למצודה עד 2.5 אינץ' (64 מילימטרים) ליד החרטום.
בעודה בתיקון מינואר-אוגוסט 1940 לאחר שנפגעה ממוקש בדצמבר 1939, נלסון החליפה את מנהלי בקרת האש האחוריים שלה של תותחי 6 אינץ' בזוג צריחי תותחי 2 פאונד "פום-פום", ועוד אחד נוסף על הסיפון. כמו כן הותקן עליה מכ"ם התרעה מוקדמת מסוג 279. מגני תותחים הותקנו מחדש על התותחים בקוטר 4.7 אינץ' וזוג של ארבעה משגרי רקטות UP 20 צינורות 7 אינץ' (178 מילימטרים) הותקנו על גגות צריחי 'B' ו-'C'. שינויים אלו הגדילו את גודל הצוות שלה ל-1,452.
במהלך התיקונים שלה לאחר שטורפדה באוקטובר 1941, נלסון הסירה את צינורות הטורפדו ואת משגרי הרקטות שלה UP והותקן צריח תותח 2 פאונד "פום-פום" על גג צריח 'B'. זוג תותחי אורליקון 20 מילימטרים (0.8 אינץ') נ"מ הותקנו על הגג של צריח 'C' ואחד עשר נוספים הותקנו במקומות שונים על המבנה העילי; כולם היו בצריחים בודדים. מנהלי תותחי ה"פום-פום" הקיימים הוחלפו בדגמי Mk III והותקנו שלושה מנהלי בקרת אש נוספים. כל אחד מהמנהלים הללו היה מצויד במכ"ם ירי מסוג 282. מנהלי ה-HACS קיבלו מכ"ם תותחים מסוג 285 ואילו מנהל החימוש הראשי הקדמי היה מצויד במכ"ם ירי מסוג 284. האונייה צוידה גם במכ"ם חיפוש עילי מסוג 273 וארבעה מכ"מים מסוג 283 לשימוש בתותחי ה-16 אינץ' ו-6 אינץ' בירי מטחים (נ"מ). תותח אורליקון נוסף נוסף לגג של צריח 'C' במהלך שיפוץ בספטמבר-אוקטובר 1942. מקלעי הוויקרס בקוטר 0.5 אינץ' הוסרו ונוספו 26 תותחי אורליקון בודדים במאי–יוני 1943; חמישה מהם היו על גג צריח 'C' והשני הורכבו על הסיפון ועל המבנה.
בזמן שיפוץ בארצות הברית בסוף 1944 כדי להכין אותה לפעולות באוקיינוס השקט, תוגבר חימוש הנ"מ שלה ב-21 תותחי אורליקון נוספים, בסך הכל 61 תותחים. מנהל בקרת האש לגיבוי והתא המשוריין שלו הוחלפו בפלטפורמה חדשה לזוג צריחים מרובעים של תותחי 40 מ"מ בופורס נ"מ; זוג נוסף של צריחים מרובעים נוספו מאחורי הארובה. רוב מנהלי תותחי ה"פום-פום" הוחלפו בארבעה מנהלי Mk 51 לתותחי בופורס. תוספות אלו הגדילו את ההדחק של האונייה ל-44,054 טונות ארוכות (44,761 טונות) והצוות שלה ל-1,631–1,650 איש.
בנייה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נלסון, על שם תת אדמירל הוריישו נלסון, הייתה הספינה השלישית על שמו ששירתה בצי המלכותי. היא הונחה ב-28 בדצמבר 1922 כחלק מהתוכנית הימית של 1922 במספנת Low Walker של ארמסטרונג ויטוורת' בצפון טיינסייד, ניוקאסל על הטיין והושקה ב-3 בספטמבר 1925. לאחר שסיימה את ניסויי הים המקדימים שלה, היא נכנסה לשירות ב-15 באוגוסט 1927 בעלות של 7,504,055 ליש"ט. האוניות מסדרת נלסון קיבלו מספר כינויים: נלסול ורודנול על שם מכליות הנפט של הצי המלכותי עם מבנה עילי בולט באמצע האונייה ושמות המסתיימים ב-"ol", אחוזות המלכה לאחר דמיון בין המבנה העליון שלה לבלוק הדירות של אחוזת המלכה אן, זוג המגפיים, האחיות המכוערות וסדרת עץ הדובדבן מאחר שנכרתו בהסכם הצי של וושינגטון. הניסויים של נלסון התחדשו לאחר שהוזמנה רשמית ונמשכו באוקטובר; האונייה נכנסה לשירות בפועל ב-21 באוקטובר כאוניית הדגל של הצי האטלנטי (ששמה שונה לצי הבית במרץ 1932) ונשארה כזו, מלבד שיפוצים או תיקונים, עד 1 באפריל 1941. הנסיך ג'ורג', דוכס קנט, בנם הרביעי של המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי, שירת עליה כלוטננט במטה האדמירל עד להעברתו לסיירת הקלה אה"מ דרבן בשנת 1928. באפריל 1928, האונייה אירחה את מלך אפגניסטן אמנואלה ח'אן במהלך תרגילים מול פורטלנד.
ב-29 במרץ 1931 היא התנגשה בספינת הקיטור SS ווסט ויילס, מקארדיף, ויילס, בתנאי ערפל ליד קייפ גילאנו, ספרד, אם כי אף אחד מכלי השיט לא ניזוק קשות. הנזק של נלסון תוקן ביולי. באמצע ספטמבר, הצוות של נלסון השתתף במרד אינברגורדון כאשר סירבו לפקודות לצאת לים לתרגיל, למרות שהם נכנעו לאחר מספר ימים כאשר האדמירליות הפחיתה את חומרת הקיצוץ בשכר שגרם למרד. ב-12 בינואר 1934, היא עלתה על שרטון ב-Hilton's Shoal, ממש ליד Southsea, כשעמדה לצאת עם צי הבית לשייט האביב באיי הודו המערבית. לאחר הסרת אספקה וציוד, האונייה צפה במהלך הגאות הבאה, ללא פגע. החקירה שלאחר מכן לא מצאה אף אחד מקציני האונייה אשם, וייחסה את האירוע לטיפולה הלקוי במהירות נמוכה. נלסון השתתפה בסקירת צי יובל הכסף של המלך ג'ורג' החמישי בספיטהד ב-16 ביולי 1935 ולאחר מכן בסקירת צי ההכתרה של המלך ג'ורג' השישי ב-20 במאי 1937. לאחר שיפוץ ממושך מאוחר יותר באותה שנה, ביקרה האונייה בליסבון, פורטוגל, יחד עם אחותה רודני בפברואר 1938.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר בריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה, ב-3 בספטמבר 1939, נלסון וחלק הארי של צי הבית סיירו ללא הצלחה במים בין איסלנד, נורווגיה וסקוטלנד בניסיון לבלום את רצי החסימה הגרמניים, ולאחר מכן עשו את אותו הדבר מול חופי נורווגיה בין 6–10 בספטמבר. ב-25–26 בספטמבר, היא סייעה לחפות על פעולות ההצלה וההצלה של הצוללת הפגועה אה"מ ספירפיש. חודש לאחר מכן, האונייה חיפתה על שיירת עפרות ברזל מנארוויק, נורווגיה. ב-30 באוקטובר, נלסון הותקפה ללא הצלחה על ידי הצוללת הגרמנית U-56 ליד איי אורקני ונפגעה משניים משלושת הטורפדות שנורו לטווח של 870 יארד (800 מטרים), שאף אחד מהם לא התפוצץ. לאחר הטבעת סיירת הסוחר החמושה Rawalpindi מול חופי איסלנד ב-23 בנובמבר על ידי אוניות המערכה הגרמניות שרנהורסט וגנייזנאו, השתתפו נלסון ואחותה במרדף חסר התוחלת אחריהם. ב-4 בדצמבר 1939, היא נפגעה מוקש מגנטי (הונח על ידי U-31) בכניסה ללוך איו על החוף הסקוטי והייתה בתיקון בבסיס הצי המלכותי בפורטסמות', עד אוגוסט 1940. המוקש פוצץ חור בגודל 10–6 רגל (3.0–1.8 מטרים) בגוף הקדמי של צריח 'A' שהציף את תא הטורפדו וכמה תאים סמוכים. ההצפה גרמה לנטייה קטנה וגרמה לאונייה לשקוע באזור החרטום. איש לא נהרג, אך 74 מלחים נפצעו.
לאחר שחזרו לשירות באוגוסט, נלסון, רודני וסיירת המערכה הוד הועברו מסקפה פלו לרוזית', סקוטלנד, למקרה של פלישה. כאשר האות מסיירת הסוחר החמושה Jervis Bay כי היא מותקפת על ידי הסיירת הכבדה הגרמנית אדמירל שר ב-5 בנובמבר התקבל על ידי האדמירליות, נפרסו נלסון ורודני כדי לחסום את הפער בין איסלנד לאיי פארו, אם כי אדמירל שר פנתה לדרום האוקיינוס האטלנטי לאחר מכן. כשנודע לאדמירליות שגנייזנאו ושרנהורסט מנסים לפרוץ לצפון האוקיינוס האטלנטי כדי לחדש את פעולות פשיטות המסחר, נצטוו נלסון, רודני וסיירת המערכה רינואון ב-25 בינואר 1941 לתפוס עמדה מדרום לאיסלנד שבה יוכלו ליירט אותם. לאחר שהבחינו בזוג סיירות בריטיות ב-28 בינואר, האוניות הגרמניות פנו ולא נרדפו.
נלסון הפכה לספינה פרטית ב-1 באפריל והיא נותקה כדי ללוות את שיירת WS.7 מבריטניה לדרום אפריקה, בביקור בפריטאון, סיירה לאון, ב-4. בהפלגה חזרה היא ונושאת המטוסים איגל חלפו על פני סיירת העזר הגרמנית אטלנטיס בטווח של 7,000 מטרים (7,700 יארד) בליל 18 במאי בדרום האוקיינוס האטלנטי מבלי להבחין בספינה הגרמנית. לאחר קרב מצר דנמרק ב-24 במאי, אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק נצפתה יומיים לאחר מכן בדרכה לצרפת ונלסון ואיגל נצטוו להצטרף למרדף מעמדתם מצפון לפריטאון. ביסמרק הוטבעה למחרת הרבה לפני שנלסון ובת זוגה הצליחו להגיע אליה. ב-1 ביוני הוטלה אוניית המערכה לליווי השיירה SL.75 לבריטניה. לאחר שספינת האספקה הגרמנית גונזנהיים הצליחה להתחמק מסיירת הסוחר החמושה Esperance Bay ב-4 ביוני, נלסון נותקה כדי ליירט את הספינה הגרמנית, שהוטבעה על ידי הצוות שלה כאשר הבחינו בנלסון מתקרבת מאוחר יותר באותו יום. לאחר שהגיעה לבריטניה, האונייה הצטרפה מחדש לצי הבית.
שירות בים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 ביולי, הוקצתה האונייה לליווי שיירה WS.9C שהורכבה מאוניות סוחר שהיו אמורות לעבור לים התיכון כדי להעביר חיילים ואספקה למלטה. לאחר שעברו את גיברלטר, אוניות הליווי סומנו ככוח X והם היו אמורים להיות מתוגברים על ידי כוח H בעודם במערב הים התיכון. הספינות נכנסו לים התיכון בליל 20–21 ביולי והן הותקפו על ידי מטוסים איטלקיים החל משעות הבוקר של 23 ביולי. נלסון לא הייתה מעורבת בקרב והצטרפה לכוח H מאוחר יותר באותו יום כשאוניות הסוחר ואוניות הליווי שלהם המשיכו הלאה למלטה. הסיירות מכוח X הצטרפו אליהם שוב יומיים לאחר מכן והכוח המשולב הגיע חזרה לגיברלטר ב-27 ביולי. ב-31 ביולי–4 באוגוסט, כוח H סיפק חיפוי מרוחק לשיירה נוספת למלטה. תת-אדמירל ג'יימס סומרוויל, מפקד כוח H, העביר את דגלו לנלסון ב-8 באוגוסט. מספר שבועות לאחר מכן, האונייה השתתפה במבצע קציצה, במהלכו ליווה כוח H מקשת לליבורנו כדי להניח את המוקשים שלה בזמן שהמטוסים של ארק רויאל תקף את צפון סרדיניה כהסחת דעת. ב-13 בספטמבר, כוח H ליווה את ארק רויאל ואת נושאת המטוסים פיוריוס לתוך מערב הים התיכון כשהם העבירו 45 מטוסי קרב מסוג הוקר הוריקן למלטה.
כחלק ממבצע הטעיה כאשר מבצע הלברד, משימה נוספת להעברת חיילים ואספקה למלטה, החלה ב-24 בספטמבר, דגל סומרוויל הועבר אל רודני בעוד נלסון וכמה משחתות מלוות יצאו מגיברלטר לכיוון מערב כאילו האונייה הראשונה החליפה את האחרונה. רודני ושאר כוח H פנו מזרחה בעוד נלסון ומלוויה הצטרפו לגוף הראשי במהלך הלילה. הבריטים נצפו למחרת בבוקר והותקפו על ידי מטוסי חיל האוויר המלכותי האיטלקי למחרת. מפציץ טורפדו מסוג Savoia-Marchetti SM.84 חדר בעד המיסוך וקלע בה טורפדו בטווח של 450 יארד (410 מטרים). הוא פוצץ חור בגודל 30–15 רגל (9.1–4.6 מטרים) בחרטום, הרס את תא הטורפדו וגרם להצפות נרחבות; לא היו נפגעים בקרב הצוות. למרות שהיא שקעה בחרטום 8 רגל (2.4 מטרים) ובסופו של דבר הוגבלה למהירות של 12 קשר (22 קמ"ש; 14 מייל לשעה) כדי להפחית את הלחץ על המחיצות שלה, נלסון נשארה עם הצי כדי שהאיטלקים לא יידעו שהיא נפגעה. לאחר ביצוע תיקוני חירום בגיברלטר, האונייה המשיכה לרוזית' שם הייתה בתיקון עד מאי 1942.
נלסון שובצה בצי המזרחי לאחר שסיימה את התיקונים ויצאה ב-31 במאי, ליוותה את שיירת WS.19P מהקלייד לפריטאון ואת המשכה WS.19PF לדרבן, דרום אפריקה. היא נקראה ב-26 ביוני להשתתף במבצע פדסטל, מאמץ גדול לתספק מחדש את מלטה. כשהגיעה לסקפה פלו בדיוק חודש לאחר מכן, היא הפכה לאוניית הדגל של תת-אדמירל אדוארד סיפרט, מפקד המבצע, למחרת. השיירה יצאה מהקלייד ב-3 באוגוסט וערכה אימונים לפני שעברה דרך מצר גיברלטר בליל 9–10 באוגוסט. השיירה אותרה מאוחר יותר באותו בוקר והתקפות הציר החלו למחרת עם הטבעת איגל על ידי צוללת גרמנית. למרות התקפות חוזרות ונשנות של מטוסי הציר וצוללות, נלסון לא ניזוקה ולא טענה כי הפילה מטוס כלשהו לפני שאוניות הראשה של השיירה פנו לאחור לפני שהגיעו לגדות סקרקי בין סיציליה לתוניסיה מאוחר ב-12. הספינה חזרה לסקפה פלו לאחר מכן.
היא הועברה לכוח H באוקטובר כדי לתמוך במבצע לפיד, יצאה ב-30 באוגוסט, והגיעה לגיברלטר ב-6 בנובמבר. יומיים לאחר מכן, כוח H סיפק חיפוי מפני כל הפרעה של חיל האוויר המלכותי האיטלקי לכוחות הפולשים בים התיכון כשהחלו בנחיתתם. סיפרט, שהיה כעת מפקד כוח H, הניף את דגלו על סיפון נלסון ב-15 בנובמבר. כוח H חיפה על שיירת חיילים מגיברלטר לאלג'יר, אלג'יריה הצרפתית, בינואר 1943. סיפרט העביר באופן זמני את דגלו לאוניית המערכה קינג ג'ורג' החמישי במאי כאשר נלסון חזרה לסקפה פלו כדי להתאמן לקראת מבצע האסקי, הפלישה לסיציליה. הספינה יצאה מסקפה פלו ב-17 ביוני והגיעה לגיברלטר ב-23.
1943–1949[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 ביולי, כוח H, עם נלסון, רודני ונושאת המטוסים אינדומיטבל, נפגשו במפרץ סירטה עם אוניות המערכה וורספייט, וליאנט ונושאת המטוסים פורמידבל שהגיעו מאלכסנדריה, מצרים כדי להוות את כוח החיפוי לפלישה. למחרת, הם החלו לפטרל בים היוני כדי להרתיע כל ניסיון של הצי המלכותי האיטלקי להפריע לנחיתות בסיציליה. ב-31 באוגוסט, נלסון ורודני הפגיזו עמדות ארטילריה חופיות בין רג'ו די קלבריה ופסארו כהכנה למבצע בייטאון, הפלישה האמפיבית לקלבריה, איטליה. האחיות כיסו את הנחיתות האמפיביות בסלרנו (מבצע מפולת שלגים) ב-9 בספטמבר כאשר נלסון השתמשה בתותחים הראשיים שלה במצב "מטח" כדי להרתיע תוקפים מפציצי טורפדו גרמנים. שביתת הנשק האיטלקית נחתמה בין הגנרל דווייט אייזנהאואר והמרשל פייטרו באדוליו על סיפון האונייה ב-29 בספטמבר.
נלסון עזבה את גיברלטר ב-31 באוקטובר לאנגליה כדי להצטרף מחדש לצי הבית. היא סיפקה תמיכה בירי ימי במהלך הנחיתות בנורמנדי ביוני 1944, אך נפגעה קשות לאחר שפגעה בשני מוקשים ב-18. האונייה תוקנה באופן זמני בפורטסמות', ונשלחה למספנת הצי בפילדלפיה בארצות הברית ב-22 ביוני לצורך תיקונים. היא חזרה לבריטניה בינואר 1945 ולאחר מכן שובצה לצי המזרחי והגיעה לקולומבו, ציילון, ב-9 ביולי. האונייה הפכה לאוניית הדגל של הצי שלושה ימים לאחר מכן. נלסון שירתה בחוף המערבי של חצי האי מלאיה במשך שלושה חודשים, והשתתפה במבצע "ליברי". הכוחות היפנים שם נכנעו רשמית על סיפונה בג'ורג' טאון, פנאנג, ב-2 בספטמבר 1945. עשרה ימים לאחר מכן, האונייה נכחה כאשר הכוחות היפנים בכל דרום מזרח אסיה נכנעו בסינגפור.
נלסון הוחלפה כאוניית הדגל ב-20 בספטמבר ויצאה לבריטניה ב-13 באוקטובר. היא הגיעה לפורטסמות' ב-17 בנובמבר והפכה לאוניית הדגל של צי הבית שבוע לאחר מכן. קינג ג'ורג' החמישי החליף אותה כאוניית הדגל ב-9 באפריל 1946 ונלסון הפכה לספינת אימונים ביולי. כאשר הוקמה שייטת האימונים ב-14 באוגוסט, הפכה האונייה לאוניית הדגל של אדמירל משנה שפיקד על אוניות המערכה. היא הוחלפה כאוניית דגל על ידי אוניית המערכה אנסון באוקטובר והפכה לספינה פרטית. נלסון ניזוקה קלות מהתנגשות עם הצוללת ספטר בפורטלנד ב-15 באפריל 1947. האונייה הוכנסה לעתודה ב-20 באוקטובר 1947 ברוזית' והוצאה משירות ב-19 במאי 1948. מ-4 ביוני עד 23 בספטמבר, היא שימשה כספינת מטרה עבור פצצות אוויר חודרות שריון במשקל 2,000 ליברות (910 קילוגרם) כדי להעריך את יכולתן לחדור לסיפון המשוריין של האונייה. נלסון נמסרה לתאגיד הברזל והפלדה הבריטי ב-5 בינואר 1949 והוקצתה לת'וס. וורד לגריטה. האונייה הגיעה ל-Inverkeithing ב-15 במרץ כדי להתחיל בתהליך הגריטה.
