אולוף גרהרד טיכסן

תעודת ההסמכה של טיכסן לתואר "חבר"
	ויעבור טיכזן מארץ הרחק נדוד מביתו וילך מחיל אל חיל ומישיבה לישיבה למד ויצק מים על ידי גאוני עמו רבים עוסק במלאכת שמים בפלפול ובסברא ה"ה הבח' נחמד המופלא כמ' אלוף גירהרט טיכזן מהאלשטיין, וגם פה עבר עלי הבח' הלז כאשר ראיתיהו שמחתי ואע"ג שאינו בעו"ה נמול רק היה כשותה מים מבארות עמוקות חכמת רז"ל, וכמצות ה' ואהבת לרעך כמוך שמתי על לב לעתרהו ולכבדהו ולסמכהו בסמיכת חכמים שזו תורה וזו שכרו מן השמים להיות קרוא בשם החבר ר' טיכזן לכל דבר שבקדושה אשר ינצור תאנה יאכל פריו פרי קודש הילולים ולהיות בידו לתפארת ולכבוד התורה ולומדים ולמען שלא תהא האמת נעדרת חקקתי רשמתי וכתבתי דברי בעופרת לכבוד ולתפארת להיות חקוק על לוח לבו ובידו לאות ולמשמרת. כ"ד המדבר על כבוד התלמידים היום א' ך"ו למב"י תקיט לפ"ק לסדר אלה הדברים אשר דבר. משה בהרב מהורר צבי הירש לופשוץ יצ"ו מצפה בקרתא קדושא קירך היים במדינת העסן יע"א
	אולף גרהרד טיכסן, Dialecti rabbinicae Elementa ‏ בוצ'וב (אנ') 1763 עמודים 61–62

אולוף גרהרד טיכסן
Oluf Gerhard Tychsen
	דיוקן של טייכסן בבניין אוניברסיטת רוסטוק
לידה	14 בדצמבר 1734; טונדר, דנמרק
פטירה	30 בדצמבר 1815 (בגיל 81); רוסטוק, הקונפדרציה הגרמנית
מדינה	שלזוויג
מקום לימודים	אוניברסיטת האלה-ויטנברג, אוניברסיטת פרידריך שילר
שפות היצירה	גרמנית, עברית, לטינית, יידיש
הושפע מ	יהונתן אייבשיץ

אולוף גרהרד טיכסן (בגרמנית: Oluf Gerhard Tychsen‏; 14 בדצמבר 1734–30 בדצמבר 1815) היה הבראיסט, מרצה, נומיסמטיקאי, פלאוגרף, מתרגם ותאולוג פרוסי, חבר האקדמיה הפרוסית המלכותית למדעים. הוא היה בקי בספרות תורנית וככל הידוע הוא הגוי היחיד בהיסטוריה שהחזיק, לדבריו, בתעודת סמיכה לתואר הרבני "חבר".

קורות חיים

נולד ב-1734 בעיר טונדר (אנ') שבדוכסות שלזוויג. בצעירותו למד בבית הספר "Christianeum" (גר') באלטונה והכיר את רב העיר יהונתן אייבשיץ שעזר לו בלימוד השפה העברית. הוא למד תקופה קצרה באוניברסיטת פרידריך שילר בינה ובשנת 1756 עבר ללמוד באוניברסיטת האלה-ויטנברג, שם השתלם גם בשפות שמיות ובספרות תורנית. לאחר שסיים את לימודיו הוכשר כמיסיונר ובשנים 1759–1760 יצא למסעות מיסיון כושלים בקרב היהודים בדנמרק ובסקסוניה התחתונה, שבמהלכם אף גורש מבית הכנסת בהמבורג כשניסה למסור שם דרשת שכנוע להתנצרות.

משנת 1763 שימש כמרצה לשפות מזרחיות באוניברסיטת בוצ'וב (גר') שבדוכסות מקלנבורג-שוורין. בין תלמידיו, פרידריך השני, דוכס מקלנבורג-שוורין שלמד אצלו עברית בשנת 1769. הוא שימש גם כרקטור וכספרן בספריית האוניברסיטה. באפריל 1789 אוחדה אוניברסיטת בוצ'וב עם אוניברסיטת רוסטוק ומאז שימש שם טיכסן כפרופסור וכמנהל הספרייה. בין השאר עסק בפלאוגרפיה והניח יסודות לפענוחו של כתב היתדות, ולהיסטוריה של הכתב הערבי. כמו כן חקר את נוסח המקרא בעזרת כתבי יד יהודיים ושומרוניים. טיכסן החזיק גם באוסף ספרים פרטי שכלל כ-10,000 כרכים וכן באוסף מטבעות.

קשריו עם יהודים

בספר שהוציא טיכסן המאגד מכתבים שנשלחו אליו, ישנו העתק של תעודת הסמכה לרבנות משנת 1759. בתעודה הוא הוסמך על ידי הרב משה לופשיץ מקירכהיים (אנ') לתואר "חבר", תואר כבוד רבני שהוענק ביהדות אשכנז למי שהקדיש שנים רבות ללימוד תורה.^[2] בתעודה מודגש שהסמיכה ניתנת לו על אף ש"אינו נימול". אם לא מדובר בזיוף של טיכסן עצמו זהו המקרה היחיד בהיסטוריה שבו ידוע על הענקת הסמכה רבנית לאדם שאינו יהודי.^[3]

טיכסן שלט היטב בעברית רבנית וביידיש, ובספריית אוניברסיטת רוסטוק שמורים למעלה מ-1,000 התכתבויות שלו עם יהודים שאף הכתירו אותו בתארים מופלגים.^[4] בהתכתבויות עם יהודים היה חותם "הק' טיכסין פראפסור הישיבה ביטצוי". אחד מתלמידיו של טיכסן, בנו של הרב פנחס משה חריף מלבוב, קיבל ממנו כתב סמיכה לתואר דוקטור בעברית רבנית,^[5] וב-1783 הופיע "הערר פראפעסאר טיכסן" ברשימת הפרענומעראנטן של הביאור.

פולמוס הלנת המתים

ב-19 בפברואר 1772 שלח טיכסן מכתב לתלמידו לשעבר פרידריך השני, דוכס מקלנבורג-שוורין, ובו כתב כי יש לבטל את מנהג היהודים שלא להלין את המתים לפני הקבורה מחשש שמנהג זה מביא לקבורת אנשים בעודם חיים. טיכסן פרט במכתב את המקורות התורניים לזירוז הקבורה אך טען שהדברים שייכים רק למדינות חמות שבהן הגופה נרקבת במהירות אך לא למקומות קרים כמו גרמניה. הדוכס קיבל את דעתו של טיכסן וב-30 באפריל הוציא צו האוסר על יהודי מקלנבורג-שוורין לקבור את מתיהם לפני שעברו שלושה ימים משעת המוות. ההוראה עוררה פולמוס בקהילות היהודיות באירופה, ובין השאר פעלו בנושא גם רבי יעקב עמדן ומשה מנדלסון.^[6]

חיבוריו

טיכסן חיבר מספר ספרים ביניהם חיבורו בן ששת הכרכים Die Bützowschen Nebenstunden, שנכתב בין השנים 1766–1769 הנחשב כיצירתו העיקרית ומהווה מקור חשוב להיסטוריה יהודית. בשנת 1766 תרגם לגרמנית מכתב יד חיבור מאת הרב יהודה לייב לוי (שו') בעניין תחיית המתים,^[7] ופרסם אותו בשם Die Auferstehung der Todten aus dem Gesetz Moses bewiesen.^[8] חיבור נוסף שלו עסק בדיני ירושה במשפט העברי.^[9]

לקריאה נוספת

רפאל ארנולד (גר'), Der Rostocker Gelehrte Oluf Gerhard Tychsen (1734–1815) und seine internationalen Netzwerke הנובר 2019 מסת"ב 9783865256997
לאופלד דונט (גר'), Geschichte der Juden in Mecklenburg von den ältesten Zeiten (1266) bis auf die Gegenwart (1874) לייפציג 1874 עמודים 144–152
שלמה הרמתי, עברית בגויים: נוצרים יודעי עברית ומשבחיה במרוצת הדורות, הוצאת ירון גולן, ישראל 2002 עמודים 58–60

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אולוף גרהרד טיכסן בוויקישיתוף

אולוף גרהרד טיכסן, דף שער בספרייה הלאומית
Tychsen, Oluf Gerhard, באתר אוניברסיטת רוסטוק
Tychsen, Oluf Gerhard, באתר Deutsche Biographie
הרב ד"ר שניר ליימן, two cases of non-jews with rabbinic ordination, the seforim blog, ‏16 בנובמבר 2006 (באנגלית)
הרב ד"ר אדוארד רייכמן, what became of tychsen?: the non-jewish ‘rabbi' and his “congregation" of jewish medical students, the seforim blog, ‏1 בנובמבר 2020 (באנגלית)
אולוף גרהרד טיכסן, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ התאריך שגוי. ייתכן שהכוונה לכ"ז בתמוז. ראו כאן
^ "חבר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
^ שמואל פיינר, עת חדשה: יהודים באירופה במאה השמונה עשרה, 1750–1800 עמוד 160
^ ראו למשל ביוסף בן משה משווערין, אגרת אל א"ג טיכסן, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית: ”המופלא והמופלג בתורה ובנביאים ובכתובים, לו עשר ידות במעלות ובמידות, חכם ונבון הבקי והמפורסם ביכולתו לשבח לפני כל הבריות, ושמו הולך בכל המדינות, האלוף הראש והקצין, פנימי כחיצון, הנודר והנדיב והמגיד, כבוד שמו בתוך עמו, הוא החכם אומות העולם... הער טיכסען נרו יאיר ויזרח עד מאה שנים” ובמכתב מתלמידו יצחק כ"ץ ”האלוף המרומם הראש והקצין נזר החכמים כותרת העמודים אור לנצרים תוקף תורתו ועוצם חכמתו המה מעידים הרב המאור הגדול והחכם הכולל מאן מלכי רבנן כמהור"ר טיקצין נ"י ותורתו לא יכבה”
^ שמואל הכהן וינגרטן, "סמיכה בעברית לתואר דוקטור בשנת תקכ"ו – 1766" בתוך שי לישעיהו: ספר יובל לרב ישעיהו וולפסברג בן הששים ישראל 1955 עמודים 343–346
^ ראו מ' סמט, "הלנת המת", בתוך אסופות ג (ירושלים, ה'תשמ"ט), עמודים 413-465.
^ יהודא ליב הלוי משטרעליץ, רמז לתחית המתים מן התורה, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
^ Die Auferstehung der Todten aus dem Gesetz Mosis bewiesen 1766
^ Die Erbfolge eines Ehemannes in den Nachlaß seiner ohne Kinder und Testament verstorbenen Ehefrau nach jüdischen Gesetzen רוסטוק 1804. (עותק דיגיטלי)

[1] התאריך שגוי. ייתכן שהכוונה לכ"ז בתמוז. ראו כאן

[2] "חבר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

[3] שמואל פיינר, עת חדשה: יהודים באירופה במאה השמונה עשרה, 1750–1800 עמוד 160

[4] ראו למשל ביוסף בן משה משווערין, אגרת אל א"ג טיכסן, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית: ”המופלא והמופלג בתורה ובנביאים ובכתובים, לו עשר ידות במעלות ובמידות, חכם ונבון הבקי והמפורסם ביכולתו לשבח לפני כל הבריות, ושמו הולך בכל המדינות, האלוף הראש והקצין, פנימי כחיצון, הנודר והנדיב והמגיד, כבוד שמו בתוך עמו, הוא החכם אומות העולם... הער טיכסען נרו יאיר ויזרח עד מאה שנים” ובמכתב מתלמידו יצחק כ"ץ ”האלוף המרומם הראש והקצין נזר החכמים כותרת העמודים אור לנצרים תוקף תורתו ועוצם חכמתו המה מעידים הרב המאור הגדול והחכם הכולל מאן מלכי רבנן כמהור"ר טיקצין נ"י ותורתו לא יכבה”

[5] שמואל הכהן וינגרטן, "סמיכה בעברית לתואר דוקטור בשנת תקכ"ו – 1766" בתוך שי לישעיהו: ספר יובל לרב ישעיהו וולפסברג בן הששים ישראל 1955 עמודים 343–346

[6] ראו מ' סמט, "הלנת המת", בתוך אסופות ג (ירושלים, ה'תשמ"ט), עמודים 413-465.

[7] יהודא ליב הלוי משטרעליץ, רמז לתחית המתים מן התורה, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית

[8] Die Auferstehung der Todten aus dem Gesetz Mosis bewiesen 1766

[9] Die Erbfolge eines Ehemannes in den Nachlaß seiner ohne Kinder und Testament verstorbenen Ehefrau nach jüdischen Gesetzen רוסטוק 1804. (עותק דיגיטלי)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]