ואהבת לרעך כמוך
בתורה, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא ציווי של אלוהים לבני ישראל, המופיע בספר ויקרא (פרק י"ט, פסוק י"ח), ולפיו על כל אחד לאהוב את רעהו כפי שהוא אוהב את עצמו. גם רבי עקיבא בתלמוד[1] וגם ישו בברית החדשה[2] לימדו שזה אחד הכללים החשובים ביותר בתורה.
מבחינה מעשית, "ואהבת לרעך כמוך" מלמד שאסור לאדם לעשות לחברו דבר שלא ירצה שאחר יעשה לו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבעטיין רבי עקיבא התייחס אליו כאל מושג יסוד בתורה. בניסוחים שונים הרעיון הזה מופיע גם בדתות ובשיטות מוסר אחרות.
מפרשי המקרא נחלקו בשאלה מיהו אותו "רֵעַ" שעליו חל הציווי: יש שסברו שהכוונה ליהודים בלבד, ויש שהרחיבו לכל אדם שנמצאים אתו ביחסי רעות.[3]
בתורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילים "ואהבת לרעך כמוך" לקוחות מפסוק מהתנ"ך:
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ – הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יהוה.
פסוקים אלה לקוחים מדברי ה' למשה בהיותם בהר סיני, הכוללים מצוות שונות, שאותן הצטווה משה לומר לכל בני ישראל. על פי פשט הדברים, מדובר בציווי על הרגש: בני ישראל נדרשו להרגיש אהבה זה לזה (באותה המידה בה הם אוהבים את עצמם), ונאסר עליהם להרגיש שנאה זה לזה.
בהמשך אותו הפרק ה' ציווה לאהוב גם גרים באותה המידה: ”כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם” (שם, פסוק ל"ד).
פירושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי חיים בן עטר הסביר את הקשר בין המצווה לביטוי אני ה' כקשר הדדי בין מצבו של עם ישראל לה', ”שבאמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, להיות שכנסת ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, דכתיב 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ'[4]” (אור החיים על ויקרא י"ט).
פרשני מקרא, כמו אבן עזרא וספורנו, עמדו על הלמ"ד היתרה הקיימת בפסוק (לרעך במקום את רעך), ופירשו שהציווי הוא לפעול מתוך אהבה כלפי רעך, כמו שהאדם רוצה שרעו יפעל באהבה כלפיו. הציווי על יראת ה' במצווה מובהקת שבין אדם לחברו, כמו אהבת הזולת, מדגיש מכל מקום את המניע הדתי העומד מאחורי ציוויי התורה, גם אלה החברתיים.
בספרות חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מוזכר במשנה פעם אחת, היכן שרבי מאיר טען שיש להתיר נדרים הסותרים מצווה זו; למשל, אדם שנדר שלא ייתן לרעהו כלום, ואם אותו הרֵעַ יהיה עני תהיה מצווה לפרנסו משום "ואהבת לרעך כמוך".[5]
רבי עקיבא, שהיה אחד מגדולי התנאים, ייחס חשיבות עליונה למצווה זו:
— תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף ל', עמוד ב')
מקורות מקבילים בספרא על פרשת קדושים, פרק ד', וגם בבראשית רבה, פרשה כ"ד, פסקה ז'
ההבדל בין שתי הגישות הוא שרבי עקיבא הדגיש את האהבה דווקא "לרעך", לחברים או לבני אותו עם, ואילו בן עזאי הביא פסוק על בריאת האדם – הפסוק המלא הוא ”זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ” – ובכך הזכיר את צלם האלוהים שבכל אדם, ורמז שחשוב יותר לנהוג באחווה לכל אדם, גם למי שאיננו רעך.[6] לפי הנוסח שבבראשית רבה, רבי עקיבא נימק את גישתו בכך ”שלא תאמר: הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי”.
בתלמוד הבבלי מסופר שהלל הזקן אמר, כשהתבקש ללמד לגר את כל התורה על רגל אחת, ”דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד” (בתרגום לעברית: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך), והוסיף כי "זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאִדַּךְ פֵּרוּשַׁהּ הוּא".[7] המהרש"א, בפירושו לתלמוד, מפרש שהלל למד זאת ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". בספרות היהודית הקדומה יש אמרות דומות ברוח זו, כגון בספר טוביה ("ואת־אשר תשנא אל תעש לכל־אדם"),[8] וגם אצל פילון האלכסנדרוני.[9]
חז"ל למדו מפסוק זה הלכות רבות:
- על פי רב משמו של רב יהודה אסור לאדם לקדש אישה באמצעות שליח מבלי שהוא רואה אותה, מהטעם של "ואהבת לרעך כמוך", שמא כאשר יראה אותה, היא תתגנה בעיניו והוא ירצה לגרש אותה ויגרם לה צער.[10]
- על פי רב חסדא אסור לקיים יחסי מין ביום בגלל הטעם של "ואהבת לרעך כמוך"; אביי מסביר כי הגבר עלול לראות משהו בגופה של אשתו, שיגרום לו שתתגנה עליו וימאס בה.[11]
- בכמה מקומות חז"ל מתלבטים בדינו של מי שמוצא להורג על ידי בית דין, כיצד הוא צריך להתבצע, והם קובעים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך – ברור לו מיתה יפה", כלומר אף מי שדינו להיהרג, יש להורגו באופן הכי עדין והלא משפיל שאפשר.[12]
- כאשר חכמים התלבטו האם לבן מותר להקיז דם אביו לצורך רפואה, שהרי ישנו איסור לבן לחבול באביו, הם התירו מהטעם שהביא רב מתנה "ואהבת לרעך כמוך".[13]
בהלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אהבת ישראל
"ואהבת לרעך כמוך" נחשבת לאחת מתרי"ג מצוות:
לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ...
ודיני מצוה זו כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חבירו כמו שיתנהג עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק, ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו.
הרמב"ם כתב שמדרבנן יש מצוות מעשיות שנגזרות מזה:
מצוות עשה של דבריהם: לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולעסוק בכל צורכי הקבורה – לשאת על הכתף, ולילך לפניו, ולספוד, ולחפור, ולקבור – וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צורכיהם.
ואלו הם גמילות חסדים שבגופו, שאין להם שיעור.
אף על פי ששכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל: "ואהבת לרעך כמוך".
כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותן לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בַתורה ובַמצוות.
כמו כן נפסק שמי שיכל לפדות שבוי ולא עשה כן, עובר בין היתר על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'.[14]
היו שנהגו לקבל עליהם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לפני תפילת שחרית כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו, ובלשונו של הרב שלמה גאנצפריד ”כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות”.[15]
מצווה שבלב או מצווה מעשית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הפוסקים ופרשני המקרא התקשו במצווה זו איך אפשר שאדם יאהב את חברו כמו את עצמו, לכן הם פירשו שמצווה זו אינה מצווה שבלב אלא מצווה מעשית, שידאג לחברו כמו שדואג לעצמו.[16] כך כתב הרש"ר הירש: ”״לרעך״ (מילולית: ״אל רעך״) מתייחס לא לאישיותו של הזולת, אלא לכל דבר שנוגע לאישיותו; כל המצבים הקובעים את מעמדו בחיים, בין לטוב בין למוטב. לאלה נכוון את אהבתנו... ולהרחיק ממנו כל צרה כאילו הצרה באה עלינו”.[17]
אולם שיטת הרמב"ם והסמ"ק שהמצווה הזו היא מצווה שבלב, אמנם האהבה שבלב צריכה להביא לידי דאגה מעשית ואינה מוגדרת כמצווה שבלב בלבד.[18]
אהבת אדם שאינו יהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב רובם של פרשני המקרא והפוסקים החזיקו בפרשנות חז"ל לפיה מצווה זו מחייבת את האהבה ליהודים בלבד.[19] יחד עם זאת, בספר שערי קדושה כתב רבי חיים ויטאל שראוי לאדם החסיד לאהוב את כל הבריות ואפילו גויים.[20] וכן כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בכמה מקומות,[21] גם כפירוש לפסוק.[22] בעקבות מאורעות תרפ"ט כתב הרב קוק על יחסו לאומה הערבית בארץ ישראל ומחוצה לה: ”ברצוננו לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' לא רק לגבי יחידים, כי אם גם לגבי האומות”.[23] גם בעל ספר הברית פנחס הורוויץ, הרב אליהו בן אמוזג וגם בספר כוס ישועות של נתן פרידלאנד, מצווה זו מפורשת כחלה על כל האנושות. לדוגמה, בפירושו למקרא הרב בן אמוזג כותב: ”ממה ששנה וכתב 'ואהבת לרעך כמוך', ולא אמר 'לבני עמך', שמענו שבכלל רעך כל מין האדם...” (אם למקרא, ויקרא י"ט, י"ח). גם באחד ממכתבי רבי יוסף משאש נכתב כעין דבריו של הרב בן אמוזג.[24]
היזק לעצמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל הפוסקים כתבו שבמקרה של היזק לעצמו אינו חייב מחויב לעזור לחברו, כי אין אדם מחויב לדאוג לחברו יותר מלעצמו[25]
בנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]_-_James_Tissot_-_overall.jpg)
הברית החדשה מזכירה מספר פעמים את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". ישו, בשיחתו עם חכם פרושי (סופר), אמר שזוהי המצווה השנייה בחשיבותה:
וְאֶחָד מִן־הַסּוֹפְרִים שָׁמַע אֹתָם מִתְוַכְּחִים, וַיִּקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיַּרְא כִּי הֵיטֵב הֱשִׁיבָם. וַיִּשְׁאָלֵהוּ: "מַה־הִיא הָרִאשֹׁנָה לְכָל־הַמִּצְוֹת?"
וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ: "הָרִאשֹׁנָה לְכָל־הַמִּצְוֹת, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד, וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֲךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ (דברים ו', ד'–ה'), זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשֹׁנָה;
וְהַשֵּׁנִית, הַדֹּמָה לָהּ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וְאֵין מִצְוָה גְּדוֹלָה מֵאֵלֶּה."
לפי הבשורה על-פי לוקאס, הפרושי שאל את ישו מי נחשב כ"רֵעַ" לצורך זה, וישו השיב במשל השומרוני הטוב: איש יהודי נשדד ושכב פצוע בצד הדרך. עבר שם כהן שהמשיך בדרכו, אחר כך לוי שגם הוא לא סייע לו, ואז שומרוני שעצר, חבש את הפצוע, הרכיב אותו על בהמתו לפונדק ואף שילם את הוצאותיו. ואז שאל ישו את הפרושי –
...וְעַתָּה, מִי מִן־הַשְּׁלשָׁה הָיָה בְעֵינֶיךָ רֵעַ לַנֹּפֵל בִּידֵי הַשֹּׁדֲדִים?"
וַיֹּאמֶר: "הָעֹשֶׂה עִמּוֹ אֶת־הֶחָסֶד."
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ: "לֵךְ וַעֲשֵׂה־כֵן גַּם־אָתָּה."— הבשורה על־פי לוקאס, פרק י', פסוקים 36–37
במקום אחר ישו העמיד את "ואהבת לרעך כמוך" יחד עם עשרת הדיברות.[26]
גם פאולוס העריך מאוד את הערך הזה:
וְאַל־תִּהְיוּ חַיָּבִים לְאִישׁ דָּבָר, זוּלָתִי אַהֲבַת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ, כִּי הָאֹהֵב אֶת־חֲבֵרוֹ קִיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה; כִּי מִצְוֹת – לֹא תִנְאַף, לֹא תִרְצַח, לֹא תִגְנֹב, לֹא תַעֲנֶה עֵד שֶׁקֶר, לֹא תַחְמֹד, עִם כָּל־מִצְוֹת אֲחֵרוֹת – כֻּלָּן הֵנָּה בִּכְלָל הַמַּאֲמָר הַזֶּה, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. הָאַהֲבָה לֹא תָרַע לָרֵע, עַל־כֵּן הָאַהֲבָה קִיּוּם הַתּוֹרָה כֻלָּהּ.
— האיגרת אל הרומאים, פרק י"ג, פסוקים 8–10
סובלנות דתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפיפיור גרגוריוס התשיעי יישם את הכלל לגבי היחס הראוי של נוצרים ליהודים במכתב לבישוף צרפתי משנת 1233[27]:
על נוצרים לנהוג ביהודים באותו רצון טוב שהם רוצים שיראו לנוצרים בארצות הפגנים
— Auvray, "Le régistre de Grégoire IX", n. 1216
בדתות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכלל מופיע בניסוחים שונים גם בדתות אחרות:
- ברומא העתיקה: על פי ההיסטוריה אוגוסטה, הקיסר אלכסנדר סוורוס זכר מימרה ששמע מיהודים או מנוצרים, אותה נהג להשמיע באמצעות כרוז בכל פעם שקרא מישהו למשמעת, וציווה לחקוק אותה בפלטין ובמבנים ציבוריים: "quod tibi fieri non vis, alteri ne feceris" ("אשר אינך רוצה שיעשו לך, אל תעשה לזולתך").[28] כלל זה, המקביל לכלל של הלל הזקן, מופיע בכתובת פגנית שנתגלתה ב-1954 בסלונה (אנ'), המתוארכת לזמנו של סוורוס: "Unusquisque quot sibi fieri non vult facere non debet". נראה שבתקופה זו הכלל הפך לאמרה נפוצה ברומא, והוא אף משתקף בנאומו של מקנאס (Maecenas) אצל דיו קסיוס.[29][30]
- באסלאם: החדית' מייחסת למוחמד את האימרה ”אף אחד מכם אינו מאמין באמת עד שהוא מבקש עבור אחיו מה שהוא מבקש עבור עצמו”.[31]
- בהינדואיזם: במהאבאראטה, האפוס החשוב של ההינדואיזם, מופיע ב-Anusasana Parva הכלל ”אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי הדרך הנכונה לחיים”.[32]
- בקונפוציאניזם: בפרק 15 של מאמרות קונפוציוס מופיע הכלל בניסוח המזכיר את דברי הלל הזקן: ”שאל צְה-גוּנְג: כלום יש מאמר אחד שראוי לו לאדם לנהוג על פיו כל ימיו? אמר החכם: הלא הוא המאמר על נתינת הדעת על חבר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך”.[33] באופן אחר מופיע הכלל גם בפרק 5 של המאמרות: ”אמר צה-גונג: מה ששנוא עלי איני מבקש לעשות לאחרים. אמר החכם: צה-גונג, למעלה כזאת עדיין לא הגעת”.[34]
- בדת הבהאית: בפרק 66 בלקט כתבי בהאא אללה[35] מנוסח הכלל ”אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תייחל לאף אדם מה שאינך מייחל לעצמך.”
בפילוסופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחיבורו המוסרי הראשון הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות הפילוסוף הגרמני עמנאול קאנט ניסח את "הצו הקטגורי" בשלושה נוסחים. הניסוח השלישי: ”עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד”.[36] לפי קאנט, ניסוח זה הוא גרסה תבונית יותר של "הפתגם העממי" מה ששנאוי עלך וגו'". בהערה שלו ניתן לקרוא בלטינית שגויה [שכך מתוקנת]Quod tibi fierinon vis, alteri ne feceri [sic!] [אל תעשה מה שאתה לא רוצה שיעשו לך, אל תעשה את זה לאחר].
הפתגם מופיע בבשורות הנוצריות: מתי (7:12) ולוקאס (6:31) צמוד לעשרת הדיברות ולספר טוביה (4:15) בוולגטה. עם כך מצוות איסור שבאמת לא כולל את כל העיקרון. "מפני שאיננו אלא מסקנה מאותו העיקרון, ועוד מצומצמת מכמה בחינות. אין הוא יכול להיות חוק כללי, מפני שאינו כולל בו טעם החובות כלפי עצמו, ולא טעם חובות גמילות חסד כלפי אחרים [...], אף לא לבסוף טעם החובות החמורות שבין אדם לחברו". (שם, בהערה בע' 97). אלא אם כן כך כל החסרים נמצאים באותו המקום: וייקרא (פרק י"ט, פסוק י"ח.) בתרגומים מאוחרים יותר לשפות מודרניות מעברית מופיע מצוות העשה בצורתו המוכרת: "אהבת לרעך כמוך." המתרגמים -לא מ. שפי ולא חנן אלשטיין (במהדורת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2010, בע' 99) לא העירו על כך, על שימושו של קאנט בציטוט של הטקסט הלטיני. במקורות הנוצריות המודרניות הצו מופיע בצורתו הנכונה. הנצרות בעקבות אמרה זו של ישו נוטה להסתכל על היהדות כאילו זו ההמצאה של הבשורות.
האתיקה הקאנטיאנית לא רק בגלל הזולתניות והאחריות האוטונומית החמורה כלפי האחר נחשב למהפכנית, אלא גם בשל כל התכונות האחרות שכאן לא מדובר עליהם.[דרושה הבהרה]
בספרו תועלנות, הפילוסוף הבריטי ג'ון סטיוארט מיל מפרש את "ואהבת לרעך כמוך" כמהות התועלתנות: ”בכלל הגדול של ישו מנצרת מוצאים אנו את רוח המוסר התועלתי בשלמותה "עשה לחברך מה שחביב עליך", "ואהבת לרעך כמוך" – מצוות אלו הן הן פסגת השלמות של המוסר התועלתי.”[37]
באתיקה המודרנית העיקרון של החובות כלפי האחר הוא אבן פינה של שיטות החשיבה המוסריות ולאחרונה משתקף בהגותו של ז'אק דרידה.[דרוש מקור]
ביהדות עם זאת ישנן התייחסויות המבקשות להפיק כעין צו קטגורי כללי, ומעניינת בהקשר זה המחלוקת שהובאה (לעיל, בפיסקה "בספרות חז"ל"), בין ר' עקיבא ובן עזאי - "ואהבת לרעך כמוך" - ר' עקיבא אמר: זה כלל גדול בתורה, ובן-עזאי אמר: "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסופת מאמרים בנושא ואהבת לרעך כמוך, באתר ספריית אסיף
- הרב דוד דב לבנון, ואהבת לרעך כמוך - כלל גדול בתורה, באתר "ישיבה"
- מיכאל לוצקי, ואהבת לרעך כמוך
- מפרשים של פרשת אחרי מות - קדושים באתר "גיליונות נחמה"
- פירושו של מרטין בובר לציווי "ואהבת לרעך כמוך" ולקשר בינו ובין מצוות "ואהבת את ה' אלהיך"
- הרב יצחק פייגלין, פרשת קדושים - ואהבת לרעך כמוך(הקישור אינו פעיל), באתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת נהרדעה-נהריה
- אריאל סרי-לוי, מהו המובן הבסיסי של "ואהבת לרעך כמוך", באתר הארץ, 6 במאי 2016
- ואהבת לרעך כמוך, איך אפשר? מאמרים בתנ"ך - עוזי פז, 12 במאי 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט', הלכה ד'.
- ↑ הבשורה על־פי מרקוס, פרק י"ב, פסוק 31 ומקבילות
- ↑ פרשנות הטקסט - רעך באתר "תרבות יהודית ישראלית"
- ↑ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ט'
- ↑ מסכת נדרים, פרק ט', משנה ד'
- ↑ רבי אהרן אבן חיים, פירוש 'קרבן אהרן' על ספרא קדושים פרשה ב', פרק ד'
וכן הרב יובל שרלו, "בצלמו", עמוד 115
וכן הרב יהודה ברנדס, "יהדות וזכויות אדם, בין צלם אלוהים לגוי קדוש", עמוד 204 - ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'
- ↑ ספר טוביה, פרק ד', פסוק ט"ו (תרגום הרטום).
- ↑ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 8, פרק 7, סעיף 6.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א, עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ז, עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ה, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ל"ז, עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ד, עמוד ב'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י' וכן שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנ"ב, סעיף ב'
- ↑ קיצור שו"ע סימן י"ב, ב'; וכן בספר הלכות שנה ראשונה - פרשת מקץ הלכה ה'
- ↑ סמ"ג מצווה ט', יראים מצווה רכ"ד, פירוש הר"י בכור שור על ויקרא י"ט, י"ח, ובשאר הפירושים שם.
- ↑ בפירושו על ויקרא י"ט, י"ח
- ↑ סמ"ק מצווה ט'
- ↑ המקור העיקרי הוא מזה שכתוב "לרעך" שרק יהודי נקרא חבר, אולם ביראים מצווה רכד פירוש שזה נלמד מהכתוב "כמוך" שמשמעו שהמצווה לאהוב הוא רק על אדם שהוא כמוך. אולם הרב דוד צבי הופמן פירש את הפסוק שהכוונה גם על גוים, כן הוכיח מדברי בראשית רבה (בפירושו על החומש)
- ↑ שערי קדושה חלק א', ה'
- ↑ לדוגמה: מידות ראיה, ערך "אהבה", אות א'.
- ↑ מאמרי הראיה, נאום על ישוב ארץ ישראל
- ↑ 2=מאמרי הראי"ה, עמוד 252
- ↑ אוצר המכתבים, מכתב תתקצב.
- ↑ פירוש הרלב"ג על ויקרא י"ט, י"ח
- ↑ הבשורה על־פי מתי, פרק י"ט, פסוקים 17–18
- ↑ הערך "סובלנות" באנציקלופדיה הקתולית (אנגלית)
- ↑ היסטוריה אוגוסטה, חיי אלכסנדר סוורוס, פרק נא, סעיפים 8-6. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמוד 428.
- ↑ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 52, פרק 34, סעיף 1.
- ↑ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, pp. 633-634
- ↑ Hadith 13: Love for Your Brother What You Love for Yourself in The Forty Hadith of Imam Nawawi (באנגלית)
- ↑ Anusasana Parva 113
- ↑ קונג פו-צה (קונפוציוס), מאמרות פרק חמישה עשר כ"ג, תרגום דניאל לסלי ואמציה פורת
- ↑ שם פרק 5 י"א
- ↑ Gleanings From the Writings of Bahá’u’lláh LXVI: Fear God, ye inhabitants of Constantinople (אנגלית)
- ↑ קאנט, הנחת יסוד למטפיזיקה של המדות, תרגם: מ. שפי. הוצאת מאגנס, מהדורה שלישית, ע' 95
- ↑ ג'ון סטיוארט מיל, התועלתיות, תרגם יוסף אור, סדרת "ספרי מופת פילוסופיים", האוניברסיטה העברית, תר"ץ 1930, עמודים 41–42