ואהבת לרעך כמוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול ישראלי לכבוד חגיגות העשור להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. על הבול מופיע הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בשפות שונות.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא פסוק בתורה, מצוות עשה ומושג יסוד, לדעת התנא רבי עקיבא.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את ריעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בכל התורה.

"ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג מרכזי גם בנצרות, הפסוק מוצג על ידי ישו ופאולוס בברית החדשה כבסיס לתורת המוסר הנוצרית. בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות אחרות.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של המצווה הוא בספר ויקרא: "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח)

על פי פשוטו של הפסוק, אסור לאדם לנקום בזולת על שעשה לו או ליטור ולהזכיר לו שפגע בו, וממשיך הכתוב לומר כי "ואהבת לרעך כמוך" - אהוב את הרֵע כשם שאתה אוהב את עצמך. המשך הפסוק - "אני ה'" מצביע על ההכרח בקיומה של יראת ה' כדי לקיים את המצווה. הפרשן אור החיים מסביר את ההקשר בין המצווה לביטוי אני השם בקשר אורגני ואינטגרלי בין ישראל לה' - כי "באמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, להיות שכל ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, דכתיב 'כי חלק ה' עמו' (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ט')".

פרשני המקרא, כמו אבן עזרא וספורנו, עמדו על הלמד היתרה הקיימת בפסוק "לרעך" (במקום לכתוב "את רעך"), ופירשו שהציווי הוא לפעול מתוך אהבה כלפי רעך, כמו שהאדם רוצה שרעו יפעל באהבה כלפיו.

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות, התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". (ובתרגום לעברית: 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו')[1]. המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך".

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, מגדולי התנאים שחי במאות הראשונה והשנייה לספירה, "זהו כלל גדול בתורה"[2].

על פי רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, בית דין פותחים לאדם להתיר את נדריו, כאשר הם שואלים אותו בין היתר האם היה נודר את נדרו, כאשר היה ברור לו שהוא נוגד את מצוות ואהבת לרעך כמוך[3].

חכמי התלמוד למדו ממושג זה הלכות רבות:

על פי רב משמו של רב יהודה אסור לאדם לקדש אישה באמצעות שליח, מבלי שהוא רואה אותה, מהטעם של ואהבת לרעך כמוך, שמא כאשר יראה אותה, היא תתגנה בעיניו והוא ירצה לגרש אותה ויגרם לה צער[4].

על פי רב חסדא אסור לקיים יחסי מין ביום, בגלל הטעם של 'ואהבת לרעך כמוך' ואביי מסביר כי הגבר עלול לראות משהו בגופה של אשתו, שיגרום לו שתתגנה עליו וימאס בה[5].

בכמה מקומות חז"ל מתלבטים בדינו של מי שמוצא להורג על ידי בית דין, כיצד הוא צריך להתבצע, והם קובעים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה", כלומר אף מי שדינו לההרג, יש להורגו באופן הכי עדין והלא משפיל שאפשר[6].

כאשר חכמים התלבטו האם לבן מותר להקיז דם אביו לצורך רפואה, שהרי ישנו איסור לבן לחבול באביו, הם התירו מהטעם שהביא רב מתנא 'ואהבת לרעך כמוך'[7].

בהלכה ובספרות המוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אהבת ישראל (מצווה)

הרמב"ם פוסק במצווה ר"ו: "לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'."

וכן הוא פוסק:

מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא.

משנה תורה, הלכות דעות פ"ו ה"ג

והוא גם קובע את הכלל: "כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך בתורה ובמצוות." (משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"ב) לכן הוא קובע בהלכה קודמת, שיש מצוות עשה מדרבנן לעשות "גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולעסוק בכל צורכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו, ולספוד, ולחפור, ולקבור; וכן לשמח החתן והכלה, ולסעדם בכל צורכיהם." (משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"א) וכן הוא פוסק שמי שיכל לפדות שבוי ולא עשה כן, עובר בין היתר על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'[8].

היו שנהגו לקבל עליהם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לפני תפילת שחרית כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו, ובלשונו של הרב שלמה גאנצפריד "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות"[9].

לדעת רוב ככל פרשני המקרא והפוסקים מצווה זו מחייבת את האהבה לבני ברית בלבד. יחד עם זאת, בספר שערי קדושה כתב מהרח"ו שראוי לאדם החסיד לאהוב את כל הבריות ואפילו גויים[10]. וכן כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בכמה מקומות[11], אך לא בתור חובה מן התורה כפירוש לפסוק. דעת יחיד היא זו של הרב אליהו בן אמוזג אשר מפרש מצווה זו מדאורייתא כחלה על כל האנושות. בפירושו למקרא הוא כותב: "ממה ששנה וכתב 'ואהבת לרעך כמוך' [אחרי שכבר אמר "לא תקם ולא תטר את בני עמך"] ולא אמר 'לבני עמך', שמענו שבכלל רעך כל מין האדם..."" (אם למקרא, ויקרא יט, יח). גם באחד ממכתבי רבי יוסף משאש נכתב כעין דבריו של הרב בן אמוזג[12].

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוק מופיע כמה פעמים בברית החדשה ומודגשת מרכזיותה של המצווה הזו. כך, למשל, בבשורה על פי מתי היא מועמדת עם עשרת הדיברות:

16 וְהִנֵּה־אִישׁ נִגָּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמַר רַבִּי (הַטּוֹב) מַה הַטּוֹב אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה וְאֶקְנֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה־זֶּה תִּשְׁאָלֵנִי עַל־הַטּוֹב אֵין־טוֹב כִּי אִם־אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים וְאִם־חֶפְצְךָ לָבוֹא לַחַיִּים שְׁמֹר אֶת־הַמִּצְוֹת׃ 18 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה הֵנָּה וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלֶּה הֵן לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר׃ 19 כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִימֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

– הבשורה על פי מתי פרק י"ט, תרגום פראנץ דעליטש

בבשורה על פי מרקוס היא מוצגת כמצווה השנייה לאחר "ואהבת את ה' אלוהיך":

וישאלהו מה-היא הראשנה לכל-המצות: 29 ויען אתו ישוע הראשנה לכל-המצות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: 30 ואהבת את ה' אלהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מדעך ובכל-מאדך זאת היא המצווה הראשנה: 31 והשנית הדמה לה ואהבת לרעך כמוך ואין מצווה גדולה מאלה

– הבשורה לפי מרקוס פרק י"ב

לפי פאולוס "ואהבת לרעך כמוך" כולל את כל המצוות:

8 וְאַל־תִּהְיוּ חַיָּבִים לְאִישׁ דָּבָר זוּלָתִי אַהֲבַת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ כִּי הָאֹהֵב אֶת־חֲבֵרוֹ קִיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה׃ 9 כִּי מִצְוֹת לֹא תִנְאַף לֹא תִרְצַח לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שֶׁקֶר לֹא תַחְמֹד עִם כָּל־מִצְוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן הֵנָּה בִּכְלָל הַמַּאֲמָר הַזֶּה וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃

– אל הרומים פרק י"ג

סובלנות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפיפיור גרגוריוס התשיעי יישם את הכלל לגבי היחס הראוי של נוצרים ליהודים במכתב לבישוף צרפתי משנת 1233[13]:

Est autem Judæis a Christianis exhibenda benignitas, quam Christianis in Paganismo existentibus cupimus exhiberi - על נוצרים לנהוג ביהודים באותו רצון טוב שהם רוצים שיראו לנוצרים בארצות הפאגנים

– Auvray, "Le régistre de Grégoire IX", n. 1216


בדתות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלל מופיע בניסוחים שונים גם בדתות אחרות:

  • באסלאם: החדית' מייחסת למוחמד את האימרה "אף אחד מכם אינו מאמין באמת עד שהוא מבקש עבור אחיו מה שהוא מבקש עבור עצמו.[14]"
  • בהינדואיזם: במהאבאראטה, האפוס החשוב של ההינדואיזם, מופיע ב-Anusasana Parva הכלל "אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי 'הדרך הנכונה לחיים' (דהרמה).[15]"
  • בקונפוציאניזם: בפרק 15 של מאמרות קונפוציוס מופיע הכלל בניסוח המזכיר את דברי הלל הזקן: "שאל צְה-גוּנְג: כלום יש מאמר אחד שראוי לו לאדם לנהוג על פיו כל ימיו? אמר החכם: הלא הוא המאמר על נתינת הדעת על חבר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.[16]" באופן אחר מופיע הכלל גם בפרק 5 של המאמרות: "אמר צה-גונג: מה ששנוא עלי איני מבקש לעשות לאחרים. אמר החכם: צה-גונג, למעלה כזאת עדיין לא הגעת.[17]"
  • בדת הבהאית: בפרק 66 בלקט כתבי בהאא אוללה[18] מנוסח הכלל "אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תייחל לאף אדם מה שאינך מייחל לעצמך."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, שבת לא/א
  2. ^ ירושלמי נדרים ל, ב
  3. ^ משנה, נדרים פ"ט מ"ד
  4. ^ בבלי, קידושין מ"א ע"א
  5. ^ בבלי, נידה י"ז ע"א
  6. ^ בבלי, סנהדרין, מ"ה ע"א; בבלי, כתובות לז, ע"ב
  7. ^ בבלי, מסכת סנהדרין פ"ד ע"ב
  8. ^ משנה תורה, הלכות מתנות עניים פ"ח ה"י וכן בשו"ע יורה דעה סימן רנ"ב סעיף ב'
  9. ^ קיצור שו"ע סימן י"ב ב' וכן בספר הלכות שנה ראשונה - פרשת מקץ הלכה ה'
  10. ^ שערי קדושה חלק א ה
  11. ^ לדוגמה: מידות ראיה, ערך "אהבה", אות א.
  12. ^ אוצר המכתבים, מכתב תתקצב.
  13. ^ הערך "סובלנות" באנציקלופדיה הקתולית (אנגלית)
  14. ^ Hadith 13: Love for Your Brother What You Love for Yourself in The Forty Hadith of Imam Nawawi (באנגלית)
  15. ^ Anusasana Parva 113
  16. ^ קונג פו-צה (קונפוציוס), מאמרות פרק חמישה עשר כ"ג, תרגום דניאל לסלי ואמציה פורת
  17. ^ שם פרק 5 י"א
  18. ^ Gleanings From the Writings of Bahá’u’lláh LXVI: Fear God, ye inhabitants of Constantinople (אנגלית)