פרשת דברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Arrow r.svg דברים Arrow l.svg
פסוקים: דברים, א', א' - ג', כ"ב
מס' פסוקים: 105
תוכן: סקירת אירועים במדבר: מינוי הנשיאים והשופטים (יתרו), חטא המרגלים (שלח), יחסי ישראל עם עמי כנען (חקת) ומתן הנחלות בעבר הירדן (מטות)
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
עשה (0)  לא תעשה (2)
מינוי דיין שאיננו מתאים, יראת דיין מאיש
הפטרה
אשכנזים, ספרדים, איטלקים ותימנים "שאמיים" ישעיהו, א', א'-כ"ז
תימנים ישעיהו, א', כ"א-ל"א

פָּרָשַׁת דְבָרִים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. היא מתחילה בתחילת הספר (א', א') ומסתיימת בפרק ג', פסוק כ"ב.

מפרשה זו ועד סוף ספר דברים, מדבר משה עם בני ישראל על הדרך שעשו במדבר ועל האתגרים הצפויים להם בכניסה לארץ. דברים אלו נאמרים בערבות מואב, תחנתם האחרונה במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, מא' בשבט ועד למותו של משה בז' באדר.

את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה שבת זו נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את אחד מן הפסוקים בפרשה, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.

נושאים בפרשת דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטתו של עוג, המתוארת בפרשה: "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ"

בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם." בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה.

שם הפרשה נלקח מהפסוק הראשון שלה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל...".

הוראות לדיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הפרשה, מזכיר משה לבני ישראל את מינוי השופטים בפרשת יתרו:

וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

על פי מוני המצוות, מחדשת הפרשה שתי מצוות לא תעשה המיועדות לדיינים בעם ישראל: "לא תכירו פנים במשפט", האוסרת על מינוי דיין שאינו בקיא בדיני התורה, ו"לא תגורו מפני איש", האוסרת על הדיינים להכריע במשפט מתוך פחד.

רבי יצחק קארו מפרש מתוך הפרשה חמש אזהרות לעיוות הדין:

"שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק", לפי שהדיין יעוֵת הדין לאחת מהחמש סיבות.
האחד, לפי ששמע לאחד מבעלי דינין קודם שיבא בעל דין חבירו והטעים טענותיו לב"ד, לזה אמר "שמוע בין אחיכם".
השני, לפי שאוהב לאחד מהם, לזה אמר "לא תכירו פנים במשפט".
השלישי, לפי שאחד מהם גדול זקן ונשוא פנים, לזה אמר "כקטן כגדול תשמעון".
הרביעי, לפי שאחד מהם רשע ואלם, לזה אמר "לא תגורו מפני איש".
החמישי, לחסרון ידיעה בדין ההוא, "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו".

תולדות יצחק, דברים, פרק א', פסוק ט"ז

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבת חזון

מכיוון שהשבת שבה קוראים את פרשת דברים היא השבת שלפני תשעה באב, מפטירים בעניין חטאי עם ישראל, בהפטרה השלישית מתלת דפורענותא. האשכנזים והספרדים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו, מפסוק א' עד פסוק כ"ז, היא הפטרת "חזון ישעיהו". התימנים, שכבר קראו את ראשית הפרק בשבוע הקודם, קוראים בהמשך אותו פרק, מפסוק כ"א ("איכה הייתה לזונה קריה נאמנה") עד פסוק ל"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות: