אות קין (מקרא)

קין רוצח את הבל. עבודת שמן על עץ מאת ז'אן הוברט ואן אייק ויאן ואן אייק, (1429-1425), מוצבת בקתדרלה בגנט

אות קין הוא מונח מקראי, אשר לימים הפך לביטוי לאות קלון.

מקורו של המונח בסיפור התנ"כי על קין והבל. לאחר שרצח קין את הבל ביקש הראשון מאלוהים הגנה בפני כל החפץ לקחת את נפשו בעבור עוונו. בספר בראשית, פרק ד', פסוק ט"ו נאמר: "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ". משמע, במקור שם אלוהים אות לקין כדי לשמרו מכל החפץ לקחת את נפשו, אך ברבות הימים הפך אות קין לסמל ותווית שלילית שמעידה על רבב מוסרי כבד הדבק במי שחטא וסטה מדרך הישר.

סקירה מקראית

אות קין
ט וַיֹּאמֶר ה' אֶל-קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. י וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. יא וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. יג וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-ה' גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשֹׂא. יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל-מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. טו וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ.
ספר בראשית, פרק ד', פסוקים ט'–ט"ו

קין הרג את הבל בשדה. המקרא מתאר בסיפור קין והבל את הרצח האנושי הראשון. הבל היה רועה צאן וקין עובד אדמה. קין הקריב קורבנות לה' והביא מנחה מפרי האדמה. בעקבות אחיו, הביא הבל כמנחה לה' מבכורות צאנו ומחלביהן. ה' קיבל ברצון ובאהבה את מנחתו של הבל, ואולם דחה את מנחתו של קין. כתוצאה מכך, נפלו פניו של קין והוא התקשה לקבל את הכישלון. קין בחר להתמודד עם האכזבה והקנאה בדרך של אלימות, והוא רצח את אחיו. המקרא מתאר כיצד ה' שואל את קין שאלה רטורית: "אי הבל אחיך?" שאלה זו באה לבחון את כנותו של קין. קין בחר להסתיר מה' את מעשה הרצח, וחטאו היה כפול. ה' העניש את קין על חטאיו בחומרה בקללת האדמה אותה עבד קין ובחיי נוודות נצחיים.

בתגובה לענישה: אומר קין לה' - "גדול עווני מנשוא". אמירה זו שנויה במחלוקת, כשמחד גיסא, יש הרואים בה כהתוודות אמיתית וכנה של קין בחומרת מעשיו, למשל הרמב"ן. קרי, קין מודה שחטאו כה גדול וחמור שיהיה קשה לסלוח לו. ומאידך גיסא, יש הרואים באמירה זו מעין התרסה של קין כלפי האל בגודל הענישה שיהיה קשה לשאתה. במילים אחרות, לדעת הקבוצה השנייה, שרש"י מייצג אותה - קין שם לכאורה סימן תמיהה בסוף המשפט: האם גדול עווני מנשוא? עד כדי כך? כאשר בתמיהתו זו הוא מוסיף חטא על פשע.

הפרשנים המסורתיים והמודרניים התלבטו מדוע לא קיבל קין מיד את עונש המוות מידי האלוהים על הרצח שביצע. ככתוב: "שופך דם האדם באדם דמו יישפך". לפי פירוש אחד העונש של הגירוש מהשבט בתקופה הקדומה היה חמור מאוד, וחשף את קין לבדידות, חיי מחסור וסכנה בפני חיות היער. דעה אחרת מביעה השערה שקין לא ידע את משמעות חומרת מעשהו, מאחר שלא היה חשוף מעולם למעשי רצח אחרים.

קין, המבין כי חיי הנוודות יחשפו אותו לסכנות גדולות, פונה לה' בטרוניה המביעה את חששו הגדול מפגיעותו. הוא ירא מהחיות מצד אחד, ומהבריות מצד שני, פן יחליטו להרוג אותו כגמול על הרצח המזעזע שביצע. על כן, בחר ה' לשים לקין אות, כזו שתקנה לו הגנה ומחסה מפני אויביו ותסיר כל חשש מליבו. הדעה המקובלת היא שאות קין באה להעביר מסר חברתי, חינוכי ומוסרי; איסור על לקיחת החוק לידיים ואיסור חמור יותר על נקיטה במתודה של עין תחת עין.

פרשנויות מקובלות למושג "אות קין"

רש"י סובר שאות קין הייתה אחת מאותיות הבורא; "חקק לו אות משמו במצחו" ומסביר: מחוץ למשפחתו של קין, הרי לא היו אנשים, ומבני משפחתו הוא לא חשש, אלא מחיות היער, שמחמת עוונו לא תהיה מעתה יראתו עליהם והם יפגעו בו. האות הקדושה תרתיע אותם.

הרמב"ן מתרשם שהאות הייתה מעין סימן, מורה דרך אשר ילך בה, שבה לא יקרנו אסון.

בעלי האגדה, שקדמו למפרשים דלעיל, נחלקו גם הם בביאורה של ה'אות' בפסוק התנ"כי, שכן לטענתם, המקרא סתם ולא פירש. מחד גיסא, יש הרואים במילה "אות" כמהווה סמל, סימן או מופת. ומאידך גיסא, יש המפרשים 'אות' במשמעותה הלשונית הרגילה - אחת מאותיות שמו של האל. שתי המסורות הפרשניות מתבטאות במדרש האגדה ובתרגום יונתן בן עוזיאל.

במדרש האגדה נותנים מספר פרשנויות למילה "אות", וכולן במשמעות של סימן, מופת. באמצעות העיקרון הפרשני של גזירה שווה מפסוקים אחרים הם מעלים הצעות כמו: הזריח לו שמש, הזריח לו צרעת, מסר לו כלב וכיוצא בזה. לעומתם, מתרגם יונתן את הפסוק כך: "נטל [הקב"ה] אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה וכתב על זרועו של קין'". משמע, אלוהים שם על מצחו של קין אות משמו לצורך הגנה מאויביו.

מסיפורו של קין הגיע המושג גם לשפה המדוברת. "אות קין" הפך למטבע לשון המהווה מעין תווית שלילית, המוצמדת כביכול לשמו של פלוני ומעידה על רבב מוסרי.

שימושים בעברית המודרנית

חיים הרצוג, בעת היותו שגריר ישראל באו"ם, גינה את החלטת העצרת לכנות את הציונות כגזענית, באומרו כי: "החלטה זו הפכה את עצרת האו"ם למרכז ראשי של אנטישמיות ברחבי תבל [...] אות קין המוטבעת על מצחן של אומות שונות בעולמנו"

אנדריי קליונוב, כתב ב"דבר" לאחר עלייתו ארצה מברית המועצות בשנת 1973, שכל אזרח שמגיש בקשת עלייה לישראל "נהפך לאזרח מחוץ לחוק ואות קין על מצחו"

יו"ר פורום משפחה ובתי דין רבניים בלשכת עורכי הדין, עו"ד אודליה חן, עומדת מאחורי היוזמה להצעת החוק החדשה של חברת הכנסת רויטל סויד (המחנה הציוני) בעניין סרבני הגט. ההצעה ממליצה על הקמת מאגר שמות של סרבני וסרבניות הגט למיניהם, בצירוף תמונותיהם, "אדם שיודע ששמו יכול להתפרסם בכל העולם כולל כל פרטיו כמו אחרון הגנבים זה משול לאות קין".

ראו גם

• אות קלון
• קין והבל

לקריאה נוספת

• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב, ידיעות ספרים 2004, עמ' 67 - 77

קישורים חיצוניים

• בראשית ד', ט"ו, תנ"ך מנוקד
• דמותו של קין בעיני רש"י ורמב"ן, באתר "דעת"
• צבי פיגוב, "אות קין". ספריית אסיף, תשנ"ו