אליאל סארינן
 | |
| אליאל סארינן | |
| לידה |
20 באוגוסט 1873 Rantasalmi, פינלנד  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 1950 (בגיל 76) בלומפילד הילס, מישיגן, ארצות הברית |
| שם לידה |
Gottlieb Eliel Saarinen |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה | אדריכלות |
| זרם באמנות |
אר נובו, הסגנון הבינלאומי, אר דקו, יוגנדסטיל |
| יצירות ידועות |
תחנת הרכבת של הלסינקי |
| פרסים והוקרה |
מדליית הזהב של AIA (1947) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' (1940) מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד (22 בדצמבר 1924) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (1940) מדליית הזהב המלכותית (1950) דוקטור לשם כבוד מהמכון הטכנולוגי של קרלסרוהה (1933) מפקד הצלב הגדול של מסדר האריה של פינלנד (20 ביולי 1946) עמית המכון האמריקאי לאדריכלות |
| בן או בת זוג |
Loja Saarinen Mathilda Tony Charlotta Gyldén |
| צאצאים |
אירו סארינן, Pipsan Saarinen Swanson |
  | |
אליאל סארינן (בפינית: Eliel Saarinen; 20 באוגוסט 1873 – 1 ביולי 1950) היה אדריכל פיני ונודע בזכות בנייניו שתכנן בסגנון האר נובו בראשית המאה ה-20. אביו של אירו סארינן.
ביוגרפיה ועבודותיו בפינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליאל סארינן התחנך בהלסינקי ולמד באוניברסיטת הלסינקי לטכנולוגיה. מ-1896 ועד 1905 עבד בשיתוף עם הרמן גאסליוס (Herman Gesellius) והרמס לינדגרן (Armas Lindgren) בחברה שהקימו, "גאסליוס, לינדגרן וסארינן" (Gesellius, Lindgren, and Saarinen). עבודתו המשמעותית הראשונה בחברה הייתה תכנון הביתן הפיני בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1900. הביתן הפיני תוכנן בהשראת מספר בסגנונות בהם: אדריכלות עץ פינית, התחייה הגותית הבריטית והאר נובו. עקרונות התכנון המוקדמים שגיבש סארינן בעבודה זו באו לידי ביטוי גם בעבודות מאוחרות יותר שתכנן. החל מהמוזיאון הלאומי של פינלנד ועד תחנת הרכבת של הלסינקי. מ-1910 עד 1915 עבד על פרויקט נרחב של תכנון העיר Munksnäs-Haga ולאחר מכן פרסם ספר בנושא. בינואר 1911 נבחר ליועץ תכנון העיר לטאלין, אסטוניה ואף הוזמן לבודפשט כדי לייעץ לפיתוח העיר. בשנת 1912, סארינן כתב חוברת על בעיות התכנון של בודפשט. באפריל 1913 קיבל את הפרס הראשון בתחרות בינלאומית על תוכניתו לעיר טאלין. בין השנים 1917–1918 עבד סארינן על תוכנית בניין עיר של הלסינקי. הוא גם עיצב סדרה של בולי דואר, שהונפקו 1917, ואת שטרות הכסף של המרק הפיני הציג בשנת 1922.
ב-6 במרץ 1904 התגרש מאשתו הראשונה, מתילדה (שהתחתנה לאחר מכן עם הרמן גאסליוס) והתחתן עם אשתו השנייה, לואיז גאסליוס, פסלית בהלסינקי, ואחותו הצעירה של הרמן גאסליוס. ב-31 במרץ 1905 נולדה בתם הבכורה, אווה-ליסה (פיפסאן), וב-20 באוגוסט 1910 נולד בנו אירו.
המעבר לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליאל סארינן עבר לארצות הברית בשנת 1923 לאחר שהצעתו למגדל טריביון בשיקגו, אילינוי זכתה במקום השני בתחרות האדריכלית שנערכה. הצעה זו השפיעה על אדריכלים רבים בארצות הברית וגורדי שחקים רבים בערים אמריקאיות נבנו בהשראתה. אחת העבודות הבולטות בהשראת סארינן היא בניין המפרץ (Gulf Building) ביוסטון. סארינן התיישב לראשונה באוונסטון, אילינוי, שם עבד על תוכניתו לפיתוח גדות האגם של שיקגו. בשנת 1924 הפך לפרופסור אורח באוניברסיטת מישיגן.
בשנת 1925 ביקש ג'ורג' גוף בות (George Gough Booth) מאליאל סארינן לתכנן את קריית החינוך של קרנברוק, שנועדה להיות המקבילה האמריקאית לבאוהאוס. סארינן אף לימד שם והפך לנשיא האקדמיה לאמנות של קרנברוק ב-1932. בין תלמידיו היו ריי וצ'ארלס איימס. בסביבות שנת 1934, אליאל סארינן היה מעורב בעיצוב מוצר עבור חברת Wilcox Silver Plate Co. במרידן, קוניטקט. קנקן תה אייקוני זה הוצג לראשונה בתערוכה שהתקיימה במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק[1]. במהלך השנים הבאות, הוצג הכד התה בתערוכות רבות, כולל ב"תערוכה המודרנית בסנט לואיס" (2015-16) במוזיאון לאמנות של סנט לואיס[2], "קרנברוק הולכת לסרטים: סרטים והאובייקטים שבהם", שהוצגה מעת לעת בין השנים 1925–1975 במוזיאון האומנות של קרנברוק (2014-15)[3]. ובשנת 2005–2007, בתערוכת "המודרניזם בכסף האמריקאי: עיצוב במאה ה-20", שאורגן על ידי מוזיאון דאלאס לאמנות, וגם הופיע במתערוכה מטעם למוסד סמית'סוניאן בוושינגטון די. סי.[4]. בשנת 52–1951, הוצג כד תה באופן בולט בתערוכה לזכרו של אליאל סארינן שנדדה למקומות רבים ברחבי ארצות הברית. בנוסף למוזיאון קרנברוק, מוזיאון דאלאס ומוזיאון סנט לואיס, המוזיאון הבריטי בלונדון ומוזיאון המטרופוליטן לאמנות מחזיקים גם הם כדי תה הקשורים לעיצוביו של אליאן סארינן[5].
אליאל סארינן הפך לפרופסור במחלקה לארכיטקטורה באוניברסיטת מישיגן.
בנו, אירו סארינן (1910-1961), הפך לאחד האדריכלים האמריקאים החשובים של אמצע המאה ה-20, כאחד המנהיגים של הסגנון הבינלאומי. סטודנט של סארינן, אדמונד בייקון, זכה להכרה לאומית כמנכ"ל ועדת התכנון של העיר פילדלפיה בשנים 1949–1970.
אליאל קיבל את מדליית הזהב של AIA בשנת 1947.
עבודות משמעותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עבודה | מיקום | תאריך סיום | תמונה |
|---|---|---|---|
| הביתן הפיני בתערוכה העולמית (יחד עם הרמן גאסליוס (Herman Gesellius) והרמס לינדגרן (Armas Lindgren)) | פריז | 1900 | 
|
| Hvitträsk | קירקונומני | 1902 | 
|
| המוזיאון הלאומי של פינלנד | הלסינקי | 1904 | 
|
| תחנת הרכבת של הלסינקי | הלסינקי | 1909 | 
|
| בניין עיריית לאהטי | לאהטי | 1911 | 
|
| תחנת הרכבת של ויבורג | ויבורג | 1913 | 
|
| בניין עיריית יואנסו | יואנסו | 1914 | 
|
| כנסיית סנט פול | טרטו | 1917 | 
|
| Marble Palace | הלסינקי | 1918 | 
|
| Munkkiniemi Pension house | הלסינקי | 1920 | 
|
| Kleinhans Music Hall | באפלו | 1940 | 
|
| בית הספר קרו איילנד | ווינטקה, אילינוי | 1940-41 | 
|
| "הכנסייה הנוצרית הראשונה" | קולומבוס, אינדיאנה | 1942 | 
|
| קריית החינוך של קרנברוק | בלומפילד הילס, מישיגן | 1940 | 
|
| המרכז לאומנויות דה מוין | דה מוין | 1948 | 
|
| כנסיית לות'רן | מיניאפוליס | 1949 | 
|
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Saarinen, Eliel (1985). The search for form in art and architecture. New York: Dover.
- Saarinen, Eliel (1943). The City: Its Growth, its decay, its future. New York: Reinhold publishing corporation.
- Hausen, Marika (ed) (1984). Eliel Saarinen: 1873-1950 - Works in Finland. Helsinki: Museum of Finnish Architecture.
- A&E with Richard Guy Wilson, Ph.D.,(2000). America's Castles: Newspaper Moguls, Pittock Mansion, Cranbrook House & Gardens, The American Swedish Institute. A&E Television Network.
- Hill, Eric J. and John Gallagher (2002). AIA Detroit: The American Institute of Architects Guide to Detroit Architecture. Wayne State University Press. ISBN 0-8143-3120-3.
- Pelkonen, Eeva-Liisa (2006). Eero Saarinen. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-11282-3.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליאל סארינן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Eliel Saarinen at the archINFORM database
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ (January–February 1935). "At Metropolitan Museum: Silverware executed by International Silver Co. in Contemporary American Industrial Art Exhibit". artdesigncafe.com / International Silver Standard, International Silver Co. newsletter, 3(4), pp. 6-7. Retrieved January 1, 2017.
- ^ (September 8, 2015)."Press release: Saint Louis Art Museum marks Gateway Arch anniversary with St. Louis Modern". St. Louis Art Museum. Retrieved January 1, 2017).
- ^ (Undated).[.http://cranbrookartmuseum.org/exhibition/cranbrook-goes-to-the-movies-films-and-their-objects-1925-1975 "Exhibition detail: Cranbrook Goes to the Movies Films and Their Objects, 1925–1975"] Cranbrook Art Museum website. Retrieved January 1, 2017.
- ^ Stern, Jewel. (2005). "Modernism in American Silver: 20th-Century Design" Dallas Museum of Art and Yale University Press. Retrieved January 1, 2017.
- ^ (March 16, 2016). "Wilcox Silver Plate Co. designs in collections, at auction, and in exhibitions". Design Meriden / artdesigncafe.com. Retrieved January 1, 2017.