אלקווין
 | |
| אלקווין (באמצע, רבנוס מאורוס בשמאל), מקדיש את עבודתו לארכיבישוף אוטגר (אנ') ממיינץ. ציור מ-831 | |
| לידה |
735 בקירוב יורק, נורת'מבריה |
|---|---|
| פטירה |
19 במאי 804 טור, האימפריה הפרנקית |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית, השיתוף האנגליקני |
| חג | 20 במאי |
אלקווין (אנגלית: Alcuin; 735 בקירוב – 19 במאי 804) היה מלומד, נזיר, מחנך ותאולוג אנגלי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלקווין נולד בממלכת נורת'מבריה ליד העיר יורק שבצפון אנגליה. למד בבית הספר של מנזר קתדרלת יורק, שנוסד בידי הארכיבישוף מיורק אתלברט. בית ספר זה נודע כמרכז ללימוד התאולוגיה, הספרות והמדע. תוכנית הלימודים כללה את שבע האמנויות החופשיות: דקדוק, לוגיקה, רטוריקה, גאומטריה, אריתמטיקה, אסטרונומיה ומוזיקה. לאחר שסיים את חוק לימודיו הפך אלקווין למורה באותו בית ספר.
ב-781 נשלח על ידי מלך נורת'מבריה לרומא כדי לקבל את אישורו של האפיפיור אדריאנוס הראשון להסמכתו של אינבאלד הראשון כארכיבישוף של יורק. בדרכו בחזרה פגש בקרל הגדול מלך הפרנקים ששכנע אותו להצטרף לחצרו בעיר אאכן (כיום בגרמניה), שאליה הוזמנו גם מלומדים אחרים, כדי ללמד בבית הספר של ארמון המלך. בית ספר זה, שנוסד על ידי אבותיו של קרל הגדול, נועד בעיקר ללמד את ילדי חצר המלכות גינוני טקס. אך המלך שאף לכלול בתוכנית הלימודים גם את שבע האמנויות החופשיות, ובעיקר את לימוד התאולוגיה הנוצרית.
בשנת 782 החל אלקווין את שירותו כמנהל בית הספר של הארמון.[1] הוא הביא מאנגליה ספרים ומורים, ובהם עוזריו מן העיר יורק. עד מהרה הפך בית הספר של הארמון למרכז פעיל של לימודים ושל העתקת כתבי יד רומיים עתיקים. נערכה רפורמה חינוכית שהתפשטה בכל רחבי הממלכה. נוסדו בתי ספר במנזרים שמהם התפתחו אחר כך האוניברסיטאות הראשונות של אירופה. התלמידים היו: קרל הגדול עצמו, אשתו, אחותו גיזלה, בניו פפין ולואי (לימים לואי החסיד מלך הפרנקים), מזכירו איינהרד ורבים אחרים. אלקווין הפך לידידם של המלך, של אנשי חצרו ושל גבירות החצר שכולם היו תלמידיו. נוטקר המגמגם (אנ') (Notker Balbulus) מספר שלא נמצא באימפריה הפרנקית מלומד שלא היה תלמידו או תלמיד של תלמידו של אלקווין.[2] איינהרד, הביוגרף של קרל הגדול, מכנה את אלקווין בספרו, "האיש המלומד ביותר עלי אדמות".[3] לפי איינהרד, מונה אלקווין ליצור תקן לכתיבה מסוגננת אחידה לשפה הלטינית. בין 782 ל-796, פיתח יד (hand - ביטוי שמשמעותו סגנון קליגרפי) חדשה וקרא לה על שם פטרונו, הכתב הקרולינגי.
אלקווין החל בנוהג שפשט בין אנשי החצר של קרל הגדול, של שימוש בכינויים תנ"כיים וקלאסיים שהוצמדו להם: קרל הגדול עצמו נקרא "דוד", על שם דוד המלך, ואילו אלקווין קרא לעצמו "פלאקוס" על שם המשורר הרומי הורטיוס, או "אלבינוס", על שם הפילוסוף בן המאה ה-2, אלבינוס (אנ').[4]
ב-790 שב אלקווין לאנגליה, אך משלא עלה בידו להשפיע על מלך נורת'מבריה בענייני ניהול הממלכה, חזר לחצרו של קרל הגדול ב-792. משם כתב סדרת מכתבים למלך נורת'מבריה ולבישופים אנגליים. מכתבים אלה מהווים מקור חשוב להכרת החברה הקרולינגית.
ב-796 נתמנה אלקווין לאב מנזר מרטין מטור (בעיר טור כיום בצרפת). שם פיקח על עבודתם של נזירים שהעתיקו כתבי יד נוצריים עתיקים ושירה וספרות רומית. כמעט כל השירה והספרות הלטינית שיש בידינו כיום נשתמרו בזכות עבודה זו שנעשתה על ידי נזירים בתקופה הקרולינגית.
אלקווין הכין מהדורה מתוקנת לוולגטה של הירונימוס. את הנוסח הסופי שלה הגיש לקרל הגדול כשי לרגל הכתרתו האימפריאלית בשנת 800, ומאז הועתק נוסח זה בעותקים רבים.[5]
אלקווין נפטר במנזר מרטין מטור ב-804.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלקווין, באתר MacTutor (באנגלית)
- אלקווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלקווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אנרי פירן, מוחמד וקרל הגדול, חלק שני, פרק ג; בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ד, יחידה 9 (עורכות: איריס שגריר ואורה לימור), עמ' 191.
- ^ איינהרד, חיי קרל הגדול, האוניברסיטה הפתוחה, מהדורת 2021, מבוא מאת המתרגם יצחק חן, עמ' 29, הערה 39.
- ^ איינהרד, חיי קרל הגדול, 25.
- ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 150; איינהרד, חיי קרל הגדול, תרגום יצחק חן (מהדורה 2021), עמ' 88, הערה 138.
- ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 173.
