אריק מאיטני

אריק מאיטני
Majtényi Erik
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	19 בספטמבר 1922; טימישוארה, ממלכת רומניה
פטירה	22 בינואר 1982 (בגיל 59); בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה
שם לידה	Erik Mann
מדינה	רומניה
שפות היצירה	הונגרית, רוסית, רומנית, גרמנית

אֵריק מאיְטֵני בשמו בלידה - אֵריק מאן (בהונגרית:Majtényi Erik , בלידה:Erik Mann, ‏ 19 בספטמבר 1922 - 22 בינואר 1982) היה משורר, פרוזאיקן, עיתונאי ומתרגם יהודי-הונגרי מרומניה, יליד חבל באנאט.

קורות חייו

ילדות וצעירות

מאיטני נולד ב-1922 בעיר טימישוארה בחבל באנאט שהפך בעקבות מלחמת העולם הראשונה לחלק מממלכת רומניה. אביו היה העיתונאי, הסופר והמתרגם אנדרה מאן. שם המשפחה מאן החליף בזמנו את שם המשפחה היהודי השורשי מנדל. הוא גדל ברחוב אורי ברובע פבריק של עיר הולדתו.^[1] אחרי לימודים לא גמורים בתיכון "דיאקונוביץ' לוגה" בטימישוארה עבר אריק מאן, בין היתר, בבית הדפוס אוהרמן, אחר כך בחנות צילום ובהמשך כפועל במפעל „Industria Lânei” ("תעשיית הצמר") ומפעל הטקסטיל TEBA בעירו.^[1] את שיריו הראשונים פרסם אישטוואן קורדה בעיתון בהונגרית „Brassói Lapok”.^[1]. בעיר בראשוב. באוגוסט 1941 בימי מלחמת העולם השנייה והמשטר הצבאי-פשיסטי של הגנרל יון אנטונסקו נעצר מאיטני בבראשוב באשמת עריקות מהצבא הרומני ובגין ניסיון לעבור את הגבול באופן בלתי חוקי. הוא הוחזק תקופה בבית מעצר של הסיגורנצה בבוקרשט, ואחר כך נשלח למחנה הריכוז טרגו ז'יו ומאוחר יותר לבית כלא בקראיובה ובבית הכלא ז'ילאווה..^[1]. כאסיר עבד במפעל לטוויית קנבוס של סולימאן זולפי ואחר כך בבית רושת לחבלים. אחרי חילופי השלטון ברומניה בסתיו 1944 זוהה בטעות כ"גרמני" ונשלח יחד עם אלפי גרמנים מרומניה לעבודות כפייה בברית המועצות, בדונבאס. יון יאנושי סיפר שתחנת הרכבת יאשי, מתוך שורות המגורשים הגרמנים, צעק אריק מאן אל מיכאי נוביקוב, עסקן קומוניסט שאיתו היה בקשר בעת הפעילות המחתרתית:"תגיד להם שאני קומוניסט ותוציא אותי מפה! נוביקוב השיב: גם שם בגדודי העונשין יש צורך בקומוניסטים!".^[2] בעקבות התערבות הרשויות הקומוניסטיות הרומניות, לבסוף שוחרר מאן מהגירוש והוחזר לרומניה.

המשך פעילותו העיתונאית והספרותית

בשנים 1958-1946 עבד אריק מאן בעיתונאי בשפה הרומנית בבטאון הקומוניסטי בטימישוארה - „Luptătorul bănățean” ("הלוחם הבאנאטי") (שהפך המשך ל-Drapelul Roșu (הדגל האדום). תחת השם "אריק מאנו" הוא כתב וערך גם בעיתונים בבוקרשט, היה עורך בעיתון Ifjúmunkás (העובד הצעיר) בשפה ההונגרית. באותה תקופה ב-1949 שינה את שמו לשם ההונגרי "אריק מאיטני". ב-1953-1952בהוצאה לאור Editura Tineretului (הוצאה לאור לנוער) אחר כך עבד בבטאון הקומוניסטי הרומני בשפה ההונגרית Előre ("קדימה") בשנים 1956-1955 כיהן כמזכיר של איחוד הסופרים ברומניה וב-1957 היה חבר במערכת העיתון Igaz Szó (דבר אמת) בעיר טרגו מורש, ב-1959-1958 כתב בכתב העת לתרבות Művelődés (התרבות), ב-1963 כתב גם בעיתון "Utunk " (דרכנו) וב-1982-1964 היה חבר במערכת העיתון "Előre" .מאיטני היה חבר גם במערכת של המגזין לספרות "Bánsági Írás" (הכתיבה מבאנאט) לפי מידע מארכיוני הבולשת הרומנית סקוריטטה וממקורות אחרים נודע שכעיתונאי ואיש ספרות עורר מאיטני את עיניין סוכני הבולשת^[3] והחל משנות ה-1950 כתב כמה דו"חות לבקשתם.^[1] כמשורר פרסם לראשונה ב-1940 בעיתון Brassói Lapok בבראשוב. אחרי המלחמה עם לקראת השכנת המשטר הקומוניסטי ובזמנו נודע בשירתו המגויסת לאידיאלים הקומוניסטים - בין היתר באמצעות קובץ השירים Ötven vers ("חמישים שירים") שפורסם ב־1950 ^[4] בגלל דבקותו ברוח הריאליזם הסוציאליסטי והפרולטקולט שירתו זו נשכחה. בעקבות המרד ההונגרי ב-1956 התרחק מאיטני מהאורתודוקסיה הקומוניסטית ונטש את הליריזם המגויס והנלהב לטובת שירה מדיטטיבית.

שינוי כיוון באמנותו

המפנה התרחש עם הקובץ Búcsú az ódáktol (שלום לאודות) שאותו פרסם בטרגו מורש ב-1957.מבין קובצי השירים שכתב אחר כך זכו להערכה "Szobrot álmodtam" (חלמתי פסל) (1962), Pirkadástól virradatig (מן הזריחה ועד השקיעה וכרך שירים לילדים Fehér madár (ציפור לבנה) לדברי הוגו אגושטון לכתבי המדע הדבדיוני של מאיטני חש להם מהות, מקוריות, סגנון מדהים ומבנה מרשים, העשויים לספק את הדרישות הספרותיות הבררניות ביותר.^[5] הרומן האוטוביוגרפי שלו - Hajóharang a Hold utcában (פעמון של אונייה ברחוב הירח) התקבל בשבחים. מאיטני הצטיין גם בתרגומיו להונגרית מרומנית ומשפות אחרות.

חייו הפרטיים

אריק מאיטני התגורר בווילה בקרבת הכביש קיסלף בבוקרשט. ביתו והמסעדה הסמוכה היוו למשך שנים רבות מקום מפגש לבוהמה ההונגרית של בוקרשט, איתה נמנו אישים כמו אנדראש שיטה, גזה פאשקאנדי, אנדור באיור, יאנוש סאס, לאיוש פלדש ואחרים. מאיטני נודע בסיוע שהעניק תכופות לעמיתים סופרים הונגרים בעת מצוקה או בהתחלת הקריירה שלהם. הוא זכה לחיי נישואים מאושרים לצד אולי לרינץ, גם היא תושבת בילדותה של הרובע פבריק של טימישוארה. לזוג נולדו ארבע בנות, אולם אחת מהן מתה מדמי ימיה.^[1].

מאיטני נפטר ב-1982 בבוקרשט בגיל 60, בגלל מחלת הסרטן. בהתאם לבקשתו, גופתו נשרפה והאפר נקבר בבית הקברות ברובע אליזבטין בטימישוארה. הדיוקן שעל קברו שעוצב בתבליט מברונזה על ידי הפסל צ'אבה אונגור, נעלם, כנראה נגנב על ידי שודדי מתכות. .^[1]. אחת מבנותיו של מאיטני, אגנש מאיטני, ניהלה לזמן מה את המחלקה ההונגרית של רשות השידור הרומנית בעת המשטר הפוסט-קומוניסטי ^[6]

פרסים ואותות הוקרה

1953 - פרס המדינה של הרפובליקה העממית רומניה - עבור קובץ השירים "Őrségen” (על משמר)
1975 - הפרס לתרגומים של איחוד הסופרים ברומניה

אריק מאיטני במדיה אומנותית אחרת

שירים מאת מאיטני הולחנו על ידי המלחין יוז'ף הנץ ^[7]

יצירות

שירים

1950 - בקובץ האנתולוגיה Ötven vers (1950) (חמישים שירים - alături de Artur Bardos, Zoltán Hajdu, Zoltán Marki, János Szász si altii (בהשתתפותם של ארטור ברדוש, זולטאן מרקי, יאנוש סאס)
1953 - Őrségen (1953); (De strajă)
1953 - Köszöntünk ifjúság! A Román Népköztársaság magyar költőinek versei a Világifjúsági Találkozó köszöntésére; (ברוכים הבאים, צעירים! - Versuri

שירי ברוך הבא של המשוריים ההונגרים ברפובליקה העממית הרומנית בפסטיבל הרביעי העולמי של הנוער והסטדונטים בבוקרשט) בעריכתו של אריק מאיטני, Editura Tineretului - Ifjusági Kiadó

1955 - Versek (שירים)
1955 - Útközben,(בדרך)
1957 - Búcsú az ódáktól (1957) (שלום לאודות), טרגו מורש;
1958 - Az utolsó Zsolnoky avagy egy tündöklő utód dicsőségének és bukásának keserves históriája (ההיסטוריה המרה של תהילתו ונפילתו של ז'ולנוקי האחרון או של היורש המבריק (שירה סטירית נרטיבית) ;
1959 - Biztató (מעודד)
1960 - Csillagaink most sokasodnak (כוכבינו מתרבים עכשיו)
1962 - Pirkadástól virradatig (מהזריחה ועד השקיעה)
1962 - Útravaló (שירים נבחרים);
1965 - Szobrot álmodtam (חלמתי פסל)
1969 - Legszebb versei (בעריכת Páskándi Géza); Ed.Tineretului -מיטב השירים
1972 - Egy vers egyedül; (שיר בודד)
1981 - Most át kell írnom ezt a menetrendet (עכשיו עלי לשכתב את לוח הזמנים הזה)
1983 - Emberek, lakások lakói (מבחר תרגומים)

שירים לילדים (קבצים)

1951 - !Ismerjétek meg az esztendőt (הכירו את השנה!)
1954 - A kis tengerészek (המלחים הקטנים)
1954 - Tábortűz (קומזיץ)
1954 - Olvassunk együtt (נקרא ביחד)
1955 - Utaznak a nyuszikák (הארנבונים מטיילים)
1957 - Pitypalatty (השליו)
1959 - Csigavár (טירת החילזון)
1962 - Betűvár (טירת האותיות)
1963 - Kép, kép, csupa kép (תמונה, תמונה, רק תמונה)
1966 - Kiborult egy kosár virág (נפל פרח מהסל)
1967 - Fehér madár (ציפור לבנה)
1971 - Rajzos, vidám állattan (זואולוגיה עליזה מאויירת)
1973 - Csicseri borsó (גרגירי חומוס)
1975 - Nagy kenyér, kis egér (לחם גדול, עכבר קטן)
1981 - Postás Pali levelei (מכתבי הדוור פאלי)

פרוזה

1967 - Örökösök (יורשים- רומן קצר); Irodalmi Könyvkiadó, București
1968 - Betonkelepce (מלכודת הבטון)
1971 - Hét nap a kutyák szigetén (שבעה ימים על אי הכלבים- רשמי מסע )
1976 - פעמון של אונייה ברחוב הירח, רומן, מהדורה שנייה 1977; מהדורה חדשה- 1988)
1977 - X2R, a csibész és egyéb történetek” (X2R, הפרחח וסיפורים אחרים ) - מדע בדיוני
1981 - Visszajátszás ("השמעה חוזרת", פובליציסטיקה), Editura הוצאת Kriterion, בוקרשט
Tejfehér éjszakák (לילות לבנים כחלב - רשמי מסע);

פרוזה לילדים

1965 - A furfangos fejesvonalzó (הסרגל הפיקח)
1968 - Bonifác, a pilóta Editura Tineretului (בונפאץ הטייס)
1977 - X2R, הפרחח וסיפורים אחרים -X2R, a csibész és egyéb történetek - כולל
- A selyemgubó (גולם המשי) ו־A Kékek Tanácsa („מועצת הכחולים”) ,
1989 - A bátrak szigete (אי הגיבורים) - אחרי מות הסופר

תרגומים

מאיטני תרגם מהשפה הרומנית להונגרית - משיריהם של אלכסנדרו ולחוצה, מיכאי אמינסקו, ג'ורג'ה קושבוק, מריה באנוש, ראדו בואוריאנו, אמיל איסאק, אאוג'ן זבליאנו, ג'לו נאום, וירג'יל תאודורסקו, מרצ'ל ברסלשו, מגדה איסאנוס, מיכו דרגומיר, ניקולאיה ציק, כמו כן מכתבי בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו, ותאודור קונסטנטין. הוא תרגם להונגרית ספרי ילדים מגרמנית (למשל מכתבי וילהלם בוש ואת הרומן "שלושה חברים" מאת אריך מריה רמארק), מצרפתית - משלי לה פונטן, מרוסית - משירי ולדימיר מאיאקובסקי

אריק מאיטני במדיה אמנותית אחרת

שירים שלו הועלו על תווים על ידי המלחין יוז'ף הנץ

^[8]

עריכה

עם לסלו לרינץ ויאנוש סאס ערך את "האנתולוגיה של הספרות ההונגרית" ב-3 כרכים

קישורים חיצוניים

Romániai magyar irodalmi lexikonI.-IV. kötet (A-R) ISBN 963 200 508 2

לקריאה נוספת

Hencz, Hilda: Bucureştiul maghiar. Scurtă istorie a maghiarilor din Bucureşti de la începuturi până în prezent, Bucureşti, Editura Biblioteca Bucureştilor, 2011.

(הילדה הנץ - בוקרשט ההונגרית. היסטוריה קצרה של ההונגרים מבוקרשט מההחלה ועד עכשיו)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ J.Székernyes 2014
^ Ion Ianoşi - Internaţionala mea - Cronica unei vieţi Polirom, Iaşi 2012
^ http://itthon.transindex.ro/?cikk=4722 S.Buttoni, M.Nagy, K. Szilágyi Közlemény Szilágyi Domokosnak a Securitatéval fenntartott kapcsolatáról - Transindex.ro portál 23.9.2006
^ הלקסיקון הביוגרפי ההונגרי ברשת
^ György Györfi-Deák, Crâmpeie din istoria SF-ului autohton. în: Caiete Silvane, Anul VI, Nr. 3 (62), martie 2010, pag. 28; Nr. 5 (64), mai 2010, pag. 36-37 ג'רג' ג'רפי-דיאק - "קטעים מתולדות המדע הבדיוני המקומי"
^ Hilda Hencz, 2011, עמ' 247
^ כתבה על רסיטל בעיר סאטו מארה 2019
^ כתבה על רסיטל בסאטו מארה, 2019

[סק-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ J.Székernyes 2014

[2] Ion Ianoşi - Internaţionala mea - Cronica unei vieţi Polirom, Iaşi 2012

[3] ttp://itthon.transindex.ro/?cikk=4722 S.Buttoni, M.Nagy, K. Szilágyi Közlemény Szilágyi Domokosnak a Securitatéval fenntartott kapcsolatáról - Transindex.ro portál 23.9.2006

[4] הלקסיקון הביוגרפי ההונגרי ברשת

[5] György Györfi-Deák, Crâmpeie din istoria SF-ului autohton. în: Caiete Silvane, Anul VI, Nr. 3 (62), martie 2010, pag. 28; Nr. 5 (64), mai 2010, pag. 36-37 ג'רג' ג'רפי-דיאק - "קטעים מתולדות המדע הבדיוני המקומי"

[6] Hilda Hencz, 2011, עמ' 247

[7] כתבה על רסיטל בעיר סאטו מארה 2019

[8] כתבה על רסיטל בסאטו מארה, 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]