בית הטקסטיל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
רב-קומות  |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′49″N 34°45′48″E / 32.0636°N 34.7633°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   בית הטקסטיל  | |
  | |
בית הטקסטיל במנשייה שבדרום תל אביב, מורכב משישה מגדלים הניצבים על פלטפורמה משותפת אחת. המבנים ניצבים בין פארק צ'ארלס קלור ורחוב קויפמן ממערב לבין נווה צדק ורחוב המרד ממזרח.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחם בית הטקסטיל נבנה בהדרגה החל מפברואר 1972, אז אישרה העירייה תוכנית להקמת מבני מלונות משרדים ומסחר בשטח של כ-50 דונם[1]. שני המבנים הראשונים שהקמתם החלה באותה עת היו "בית גיבור" ו"מלון לרום" (דן פנורמה תל אביב)[1].
התוכנית מ-1972 החליפה תוכנית קודמת שתכנונה החל בראשית שנות ה-60 להפקעת כל אדמות מנשייה ונווה צדק, פינוי התושבים, הריסת המבנים ותחתיהם להקים את מרכז העסקים הראשי החדש של העיר. מרכז זה אמור היה לקשר בין יפו לתל אביב, ולהתחבר למרכז העסקים הישן באזור אחוזת בית. בכל האזור תוכננה בניית מגדלי משרדים גבוהים וכבישים רחבים, אגב שאיפה ליצור מרכז עירוני הדומה למטרופולינים האמריקאים. כדי להקים את הפרויקט נוסדה חברה עירונית ממשלתית, אחוזות החוף[2], שמאז 1997 אחראית לניהול החניונים הציבוריים העיר. התוכנית עוררה התנגדות עזה בגלל הרצון להפקיע מבנים וקרקעות[3][4]. תוכנית זו הייתה מנוגדת לתוכנית מתאר קודמת מ-1954, של המתכנן היהודי אמריקאי אהרון הורביץ, שביקש לייעד את רוב שטח מנשייה הקרוב לים לפארק עירוני רחב היקף[5].
הצורך בתוכנית עלה מאחר שחלק ניכר מהבתים במנשייה היו במצב רעוע. לאחר מלחמת העצמאות נכנסו לבתי השכונה הנטושים תושבים יהודים, בעיקר משכבות חלשות של האוכלוסייה. האזור כולו, כולל נווה צדק, הלך ונעשה מוזנח ועני וסבל מפשיעה. בשנות ה-50 החל בהריסת הבתים הערבים בשכונה באופן חלקי האזור היה לעיי חורבות עם ערמות פסולת בניין שלא פונו. ושחלק מהבתים עוד נותרו במקומם. שטח ההפקעה המתוכנן היה כ-880 דונם, שמתוכו כ-550 היה בבעלות ממשלתית כנכסי נפקדים שהוחזקו בידי רשות הפיתוח[6].
במהלך 1963 נערכה תחרות אדריכלים בינלאומית לתכנון האזור, עם צוות שופטים בינלאומי בראשות האדריכל הבריטי סר ויליאם הולפורד, שלצדו האדריכל הצרפתי פייר ואגו והאדריכל האמריקאי לואי קאהן[7]. בתחרות זכה צוות תכנון גרמני שהציע להקים שמספר רב של גורדי שחקים שחלקם יוקמו על אי בשטח שיובש בים מול מנשייה[7]. מימוש התוכנית החל עם פינוי התושבים מבתי מנשייה במהלך שנות ה-60, אך תוכנית הפיתוח הגדולה שכללה גם את פינוי נווה צדק נזנחה לטובת שיקום השכונה[8]. ועל אף המאמצים הראשונים לפיתוח המע"ר במקום רק קומץ בניינים קמו באזור, מתחם בית הטקסטיל ושני מלונות שהוקמו מצפון, דן פנורמה ומלון דייוויד אינטרקונטיננטל שנחנך ב-1999. מע"ר תל אביב נשאר בפועל סביב חלקו הצפוני של רחוב הרצל, ובשנות ה-70 אף התרחב בכיוון ההפוך (מזרחה).
המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל ששת המגדלים חולקים בסיס משותף בעל עיצוב אחיד בתכנון האדריכלים אמנון ניב ואמנון שוורץ, באורך של 140 מטר מצפון לדרום וברוחב של 120 מטר ממזרח למערב. במרכז הפלטפורמה המשותפת משתרעת חצר מרכזית גדולה, אשר כיום כמעט ואינה נמצאת בשימוש והיא ברובה עזובה ומוזנחת. בחלקה הצפוני של הפלטפורמה, בין בית התעשייה ובית גיבור, לבין מלון דן פנורמה, משתרעת כיכר מוגבהת בשם "כיכר השעות היפות", אשר הייתה אמורה להיות הקצה המערבי של שדרות רוטשילד שתוכננו בשנות ה-60 לחצות דרך שכונת נווה צדק ולהסתיים בחוף הים בנקודה זו - תכנון אשר לא יצא אל הפועל. כתוצאה מכך, בדומה לחצר הפנימית במרכז הפלטפורמה, גם כיכר מוגבהת זו נותרות היום ללא שימוש והיא עזובה ומוזנחת, חרף המגדלים והמלונות הסובבים לה.
ששת המגדלים של מרכז הטקסטיל ערוכים בשלושה צמדים, כאשר לכל זוג מראה ומאפיינים משותפים - שניים בצידו הדרומי של המבנה, שניים בצידו הצפוני ושניים נוספים בתווך:
- בית גיבור היה הראשון מבין המגדלים והוא הושלם בשנת 1978. מגדל זה, בתכנון אמנון ניב ואמנון שוורץ, ניצב בפינה הצפון-מערבית של המבנן ויש בו 18 קומות. בשל תכתיבים הקשורים במפלס מי התהום אין לבניין זה, או לכל בניין אחר במתחם, חניון תת-קרקעי, ולפיכך הוקם תחתיו חניון עילי בן שלוש קומות. הבניין מוארך וצר למדי - רוחבו מגיע ל-15 מטר בלבד ואורכו הוא 54 מטר. שמו כיום הוא "בית גאון" על שם בני גאון. הבניין חולק את חתימת העיצוב של המתחם כולו, ומאופיין בסדרה חוזרת של אלמנטים מבטון טרומי צבוע, בעל חלונות משופעים הנטויים כלפי מטה, במטרה להפחית חדירת קרני שמש ישירה אל חלל המשרדים.
- בשנת 2015 פורסמה תוכנית שהוכנה על ידי האדריכל דניאל ליבסקינד לשינוי ייעודו של המגדל לבית דירות ומלון תוך הוספת שמונה קומות למגדל ועיצוב מחודש של חזיתותיו[9].
- בית התעשייה הוא בן זוגו של בית גיבור ונמצא ממזרחה לו. הוא תוכנן בידי אותם האדריכלים ועיצובו דומה, אך אינו זהה, לאחיו. גם למבנה זה חזיתות וממדים דומים לבית גיבור, אולם יש בו 19 קומות (הקומה ה-19 נוספה בשלב מאוחר יותר). המבנה הושלם בשנת 1980 וחולק את אותו החניון העילי ביחד עם אחיו.
- בית האחים שרבט, ממערב, ובית היכל הסיטי ממזרח, הם צמד הבנינים התיכון. הם תוכננו בידי האדריכלים דן איתן וערי גושן. המגדלים חולקים את אותה הפלטפורמה עם שאר בנייני המתחם, אך עיצובם שונה מהם. חזיתותיהם מאופיינות בקירות מסך כהים ובעלי פינות מבנה מודגשות בלבן - חתימת עיצוב אופניינית לצמד האדריכלים המתכננים. ליבת המבנים חשופה ובולטת לכיוון דרום. הם הושלמו בשנים 1991 ו-1992 בהתאמה[10]. בכל אחד מהם 20 קומות והם מתנשאים לגובה של 76.2 מטר. שני הבניינים משמשים מאז הקמתם כמטה של מכבי שירותי בריאות.
- מרכז הטקסטיל והאופנה ע"ש ישראל פולק, נמצא בפינה הדרום-מערבית של הקומפלקס והוא למעשה הבניין הראשי של המתחם ובעל שטח הקומה הגדול בו. הבניין הושלם בשנת 1985[11], ותוכנן גם הוא בידי האדריכלים אמנון ניב ואמנון שוורץ. הוא חולק את אותו עיצוב מעטפת הבניין עם בית גיבור ובית התעשייה, כמו גם עם פלטפורמת המבנן המשותפת. לבניין 20 קומות וגובהו 78.95 מטר. תוכנית קומותיו העליונות כשל מתומן בלתי-משוכלל. במקור תוכנן לבניין זה צמדו, הזהה לו בצורתו ומנוגד לו בכיוונו, במקום בו עומד כיום ה"טרייד טאוור". מגדל זה מעולם לא נבנה.
- טרייד טאוור ניצב במקום בן זוגו של "מגדל מרכז הטקסטיל והאופנה" השוכן ממזרחה לו, ובמקור תוכנן היה, כאמור, להיות זהה ומנוגד לו בכיוונו. עם זאת, משלא הושלם הבניין בתכנונו המקורי, נבנה לבסוף באתר, בשנת 1998, מגדל בעל צורה ומאפיינים שונים בתכלית, בתכנונו של משרד יסקי-סיוון. מגדל זה אף אינו חולק את עיצוב קומת הבסיס המשותפת למתחם, אך כן מחובר אליה. בתור המגדל המאוחר מבין בנייני המבנן, עיצובו הוא גם יוצא הדופן ביותר - תוכניתו כשל חצי עיגול המשולב במנסרה מרובעת שסועה. חזיתותיו עושות שימוש בקירות מסך מזכוכית רפלקטיבית בעלת גוון כחול וגימור אבן גרניט. גובהו 76.55 מטרים והוא מכיל 21 קומות. בבניין שוכנת שגרירות איטליה בישראל.
כיכר השעות היפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1978 הוקמה רחבה גדולה מעל החניון בשם: "כיכר השעות היפות" (במקור: "כיכר מנשייה") כחלק מפרויקטים להקמת כיכרות מעל חניונים וכבישים שנעשו במהלך שנות ה-70[12].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הטקסטיל, באתר גורדי השחקים העולמי (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אברהם רותם, בנייה החורגים של מנשייה, מעריב, 17 בפברואר 1972
אברהם תירוש, עירית ת"א דורשת לפנות מתחומה מתקני צבא ובטחון, מעריב, 31 ביולי 1972 - ^ שמעון סאמט, חברה ממשלתית־עירונית תטפל בפיתוח אזור מנשיה וסביבתה, הארץ, 20 באוקטובר 1961
- ^ מנחם טובין, שיפור העיר - כן ; נישול - לא!, קול העם, 10 בנובמבר 1961
- ^ פיתוח מנשיה, על המשמר, 20 בנובמבר 1961
- ^ עמוס אילון, החוף של תל־אביב – רכוש פרטי או ציבורי?, הארץ, 23 בפברואר 1962
- ^ פרשת קרקעות שב' מנשיה גרמה למפלה הפרלמנטרית הראשונה של הממשלה בכנסת מפא׳י נשארה מבודדת-הענין הועבר לוועדה לבדיקה, הארץ, 9 בנובמבר 1961
- ^ 1 2 צבי אלגת, האפילוג במיבצע הנדסי עולמי, מעריב, 9 בספטמבר 1963
האפילוג במיבצע הנדסי עולמי - המשך הכתבה, מעריב, 9 בספטמבר 1963 - ^ אהרן גבע, עדיפות לשיקום משכנות עוני, למרחב, 3 בנובמבר 1965
סוזי אברמוביץ ועמוס גתאי, ישראל הלא־מתוכננת, עמדה, 1 באוגוסט 1975 - ^ אדריכל-העל ליבסקינד מוסיף 8 קומות ל'בית גיבור' שהופך למלון ובית דירות, באתר Xnet
- ^ נווית זומר, הבניין שבתמונה יהיה מסוף השנה משכנה החדש של כור, חדשות, 23 במאי 1991
- ^ אלעזר לוין, איך בנו בית לתפרנים, כותרת ראשית, 6 במרץ 1985
- ^ דור זומר, מזרקות וטרסות עם נוף לים: הסיפור על הכיכר שנעלמה, באתר כלכליסט, 28 בספטמבר 2019