בנימין סלנט
בנימין ביינוש סלנט (תקצ"ח, סלנט, ליטא – י"ט בתשרי תר"ס, ירושלים) היה סוחר אתרוגים ארצישראלי ומהפעילים למען ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19. בנו של רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיר סלנט בליטא, לרב שמואל סלנט – לימים רבה של ירושלים, ולטויבא בת הרב יוסף זונדל מסלנט.
כשנתמנה אביו למורה-הוראה בירושלים ועלה לארץ ישראל בשנת ת"ר-תר"א (הנסיעה ארכה חדשים אחדים בגלל המלחמה בין מוחמד עלי מושל מצרים ובין השולטן, שהפריעה לתנועת הספנות), העלה איתו את אשתו ואת בנו, בנימין. למד בתלמוד-תורה ובישיבת עץ חיים ונתחנך על ידי אביו שהיה רבה של העדה האשכנזית, ועל ידי אבי-אמו, שהיה מאבות תנועת המוסר. נשא לאשה את חנה שרה בתו של ר' יוזיל ליאון מסלנט.
שנים אחדות היה סמוך על שלחן חותנו והמשיך לעסוק בתורה, אך בהתאם לחינוך שקיבל מאביו ומאבי-אמו לא רצה להתפרנס מרבנות ולכן פנה אל המסחר והיה מראשוני סוחרי האתרוגים בארץ, ועסק בהפצתם בארץ וביצוא האתרוגים לארצות חו"ל. סלנט ושותפיו היו קונים את האתרוגים בעודם על העצים מפרדסי הערבים ומפרדסי המושבות החדשות בסוף הקיץ היה סלנט עובר ליפו ומסדר את המשלוחים לחו"ל. לסלנט ולשותפיו היה מעין מונופול על רוב המסחר של האתרוגים בארץ ישראל.
סלנט היה פעיל גם בהתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל. היה אחד משבעת מייסדי השכונה נחלת שבעה, ואחר כך השתתף ביסוד השכונות אבן ישראל, משכנות ישראל ומזכרת משה. היה מהשותפים להחברה לקניית אדמת יריחו בפעולותיה ליסוד המושבה פתח תקווה שנבנתה לבסוף במקום אחר. סלנט אף ניהל במשך כמה שנים את "מלון הרי יהודה" הוא ח'אן הדרכים הידוע בכניסה לשער הגיא.
נפטר בירושלים, בי"ט בתשרי תר"ס, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. קברו נמצא בסמוך לקבר אביו שנפטר תשע שנים אחריו. על שמו נקרא רחוב בשכונת נחלת שבעה.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו הוא רבי צבי הירש סלנט, מראשוני שכונות אבן ישראל ומאה שערים, שהיה נשוי לגרונא לבית אטקין. בתו של ר' צבי הירש - טויבא, נישאה לרב יחיאל מיכל טוקצינסקי מנהל ישיבת עץ חיים[1]. בן נוסף של ר' צבי הירש, נתן נטע, הוציא לאור "ספר זיכרון" על סבו הרב שמואל סלנט (ניו יורק תר"פ). עוד בן לר' צבי הירש הוא הרב ישעיה סלנט, שהיה מנהל לשכת הסעד וחבר ועד שכונת מאה שערים, מבוני השכונות גאולה וכרם אברהם[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנימין בינש בן שמואל סלנט (1838-1899), דף שער בספרייה הלאומית- דוד תדהר (עורך), "בנימין ביינוש סלנט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 108
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באנציקלופדיה של תדהר (ראו בקישורים החיצוניים), כתוב בטעות שהרי"מ טוקצ'ינסקי נישא לבתו של בנימין סלנט, אך למעשה הוא נישא לנכדתו, ראו כאן.
- ^ "ישעיהו סלאנט" בתוך אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד, עמ' 4440
