מזכרת משה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מזכרת משה, 2008
מודעה על אפיית מצות מכונה בשכונה, 1908

מזכרת משה היא שכונה בירושלים שנוסדה בשנת 1882, ובנייתה הושלמה בשנת 1885, הודות לסיוע הכספי שקיבלה מ'קרן משה מונטיפיורי', שהוקמה בשנת 1874, במלאת תשעים שנה לנדבן היהודי-בריטי משה מונטיפיורי. השכונה נועדה לציבור תושבים אשכנזים, בעוד שהשכונה הסמוכה, אהל משה, שנוסדה כשנה אחריה מכספי הקרן, נועדה לספרדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

'קרן משה מונטיפיורי' שמה לה למטרה לסייע ליהודי ארץ ישראל על ידי עידוד פעולות יצרניות. הקרן סייעה ליהודי ירושלים לבנות שכונות מחוץ לחומות העיר, במסגרת הלוואה ארוכת טווח ללא ריבית. חמש שכונות נבנו באופן זה, וכולן נושאות את שמו של מונטיפיורי: מזכרת משה, אוהל משה, ימין משה, זיכרון משה וקריית משה. על כך כתב ש"י עגנון בספרו 'תמול שלשום': "וכל מקום שם בירושלים נקרא משה: אוהל משה, וזיכרון משה, וימין משה, ומזכרת משה. מבקש אתה ללכת לאחד ממשה אלה, אך שוכח אתה אותה מילה קטנה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה, ואין אתה מגיע למשה זה שרצית". השכונה גם הוזכרה בשירו של דן אלמגור "ירושלים שלי": "אמר הרוכל ממזכרת משה/ירושלים שלי/היא מחנה יהודה בערב חגים/ שבת של פפיטס קללות נהגים/וחומוס של רחמו וריח דגים/וחומוס של רחמו וריח דגים/כביסה על הכביש ומקלחת מדלי/ירושלים שלי".

מזכרת משה נבנתה על קרקע שהייתה שייכת לשכונה הסמוכה, משכנות ישראל, אשר מקימיה לא הצליחו לבנותה במתכונת הגדולה שאליה קיוו. השכונה נבנתה כחצר צרה וארוכה, המוקפת בתים הצמודים זה לזה וסוגרים עליה. התוכנית המקורית הייתה לטפח חצר זו לכדי גן ירק שופע, עטור צמחים, עצי אקליפטוס ואף מזרקה קטנה. אך בפועל החצר נותרה ריקה ומוזנחת, ונוצלה לבורות מים רבים.

מכתב תלונה שפרסם יהודי ירושלמי בשנת 1885 בדפי עיתון 'הצבי' לאליעזר בן יהודה, מלמד כי השכונה וסביבותיה היו אז מלוכלכים ומוזנחים, כנראה בשל חוסר מודעות של תושביה, יוצאי העיר העתיקה, להיגיינה וניקיון. הנהלת הקרן התריעה בפני התושבים, כי מי שלא יקפיד על הניקיון (פינוי אשפה, הטלת שפכים במקומות הראויים וכו') יגורש מהשכונה. נראה שהאזהרה הועילה, כי השכונה הלכה והתבססה, ואף נפתחו בה בתי עסק זעירים, כמו חנות לממכר פחמים, חנות יינות, מצחצח נעליים, מאפייה ועוד.

בית הכנסת 'חסד ורחמים' הוקם בשנת 1925 על ידי בני משפחות ספרדיות (ס"ט) וותיקות מהעיר העתיקה. חזיתו של בית הכנסת מעוטרת בדלת מתכת ועליה סמליהם של 12 שבטי ישראל, וכן דלת מפוארת בעזרת נשים, שעליה תבליט עם מלות הפרק "אשת חיל מי ימצא" (משלי).

כיום שוכנים בחצר מתקני ציבור כמו מקלט, מגרש כדורסל וגן ילדים, וכן כמה גמ"חים בתי תבשיל לעניים. מ"חלום האקליפטוסים" נותרו רק שניים בצפון החצר, ושורשיהם נוגעים בתשתיות הצנרת. בסמוך שוכן מבנה ששימש עם הקמתו ב-1938 כמועדון נוער. כיום נקרא המקום בשם 'בית וינר', ומשמש כמרכז "ארץ מורשת", ובו חדרי לימוד, ספרייה וארכיון המתעד את השכונות באזור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 31°46′59″N 35°12′50″E / 31.78309°N 35.21378°E / 31.78309; 35.21378