דב סוקולובסקי
הרב דב סוקולובסקי (ה'תרנ"ז, 1897 - כ"ג בכסלו ה'תשמ"ח - 14 בדצמבר 1987) היה רב וראש ישיבה חרדי-ישראלי וממנהיגי תנועת "נטורי קרתא"[דרוש מקור]. עמד בראש ישיבות "תורה ויראה" ו"מאור התורה"[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לרב מאיר שמחה בעיירה ספטקין שברוסיה. למד בישיבות ליטא ונקרא בהן בשם "בערל ספטקינר" על שם עיירת הולדתו. בתחילת דרכו למד בישיבת נובהרדוק[דרושה הבהרה], עבר לישיבת סלובודקה ומשם לישיבת ראדין שם התקרב ל"חפץ חיים" שנתן לו להגיה חלק מספריו. לאחר מכן עבר לישיבת מיר. בשלב מסוים גויס בבחרותו לצבא הרוסי אך ערק וחזר לישיבה.
במיר נישא לחנה דינה קמאי בתו של ראש הישיבה ורב העיירה, רבי אברהם צבי קמאי. הרב קמאי סמך את ידיו על ר' דב כרב ופוסק בכל ענייני הקהילה ובעת היעדרו מהעיירה מילא ר' דב את מקומו ברבנות, בהעברת השיעורים, ובהוראת תשובות לשאלות בהלכה.
בשנת ה'תרצ"ב, 1931, עלה לארץ ישראל, התגורר תקופה קצרה בצפת באמרו שאינו ראוי עדיין לעלות לירושלים, ולאחר מכן עבר להתגורר בירושלים.
עם התיישבותו במגורי קבע, הקים את "חברת מזהירי שבת", בהתאם לדברי רבו החפץ חיים. החברה פעלה אצל שלטונות המנדט בדרישה לחייב סגירת החנויות ביום שישי לפני כניסת השבת[2], וסוקולובסקי גייס מאות מתנדבים שארגנו פעולות מחאה וניהלו מאבק נגד פתיחת עסקים וחילולי שבת בירושלים. בין המשתתפים המפורסמים בפעילות החברה היו הרבנים: אריה לוין, שבתי יודלביץ, חייקל מילצקי, מרדכי אליהו וישראל יעקב פישר. הוא נהג לכתוב מכתבים לאנשים שנראו מחללים שבת שבהם ביקש מהם שלא לחלל שבת[3].
לאחר מלחמת העולם השנייה התברר ביישוב גודל החורבן והשואה, ישיבת מיר חרבה וחמיו וחמותו נרצחו. בשנת ה'תש"ד 1944 הוקמה ישיבת מיר מחדש בירושלים בידי דוד אשתו, הרב אליעזר יהודה פינקל. ר' דב סוקולובסקי פנה לחוגי נטורי קרתא והיה ממייסדי "איחוד הישיבות בארץ ישראל", מוסד אלטרנטיבי לוועד הישיבות המזוהה עם אגודת ישראל ממנה פרשה והתרחקה "העדה החרדית". הוא שימש במשך תקופה ארוכה כראש ישיבה בישיבת תורה ויראה. באמצע שנות ה-40[4] יסד ישיבה וכולל אברכים בשם "מאור התורה" ובראשם עמד עד ליומו האחרון.
בשנות החמישים סייע לפעילות בית לפליטות בירושלים[דרוש מקור].
הרב סוקולובסקי היה מעורב במהלכי חטיפת יוסלה שוחמכר, ועסק רבות בארגון הברחתו יחד עם רות בן דוד. כאשר נישאה בן דוד לרב עמרם בלוי ב-1963, מהלך שנתקל בהתנגדותם של חברי וראשי בית הדין של העדה החרדית, שימש הרב סוקולובסקי שתמך בבני הזוג וגיבה את החלטתם, כרב מסדר הקידושין[5].
בשנת ה'תשכ"ב, 1962, הקים קרן גמילות חסדים בשם "הרווחה והצלה", שיועדה לנתינת הלוואות לנזקקים לעזרה בנישואי צאצאיהם.
בכל שנותיו בישראל עמד בקשר תורני הדוק עם גדולי תורה כמו הרב שך שבתקופה מסוימת אף היה עולה לביתו[דרושה הבהרה] מדי שבוע לבקרו ולשוחח בלימוד, והרב יעקב ישראל קניבסקי עמו למד בחברותא בעת לימודיהם המשותפים בישיבת נובהרדוק. כמו כן למד בחברותא עם הרב מרדכי חיים סלאנים והרב אהרן ראטה משומרי אמונים ועם חתנו הרב אברהם יצחק קאהן מחסידות תולדות אהרן.
הרב דב סוקולובסקי נפטר בכ"ג בכסלו ה'תשמ"ח - 14 בדצמבר 1987. ללא שהשאיר אחריו צאצאים.
חידושי תורתו פורסמו על ידו במהלך השנים בעיקר בכתב העת התורני "העמק" של "כולל יראי ה'" בירושלים, המזוהה עם חוגי נטורי קרתא.
נוסח מצבתו בהר הזיתים:
זכר צדיק לברכה אחד מבני ענק בתורה ובעבודה ובגמ"ח מנקיי הדעת שבירושלים
הגה"צ רבי דוב בער זלה"ה ב"ר מאיר שמחה ז"ל סוקולובסקי תלמיד ה"חפץ חיים" זיע"א וחתן גאב"ד מיר הגרא"צ קמאי הי"ד זצוק"ל
הרביץ תורה לעדרים למעלה מע' שנה במיר ביאליסטוק וירושלים ועמד בכל שנותיו במסי"נ במערכות בתורה והשבת לבו נפשו וביתו פתוחים תדיר לכל נשבר ונדכא עני ועשיר
נלש"מ כ"ג כסלו ה'תשמ"ח תנצב"ה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מכתבי רבי דוב סוקולובסקי לחברי אגודת תדח"ץ(הקישור אינו פעיל), באתר בית המכירות הפומביות "קדם"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גיורת מארה"ב נישאה לצייר במאה שערים, מעריב, 31 במאי 1970
- ^ מזהירי שבת אצל המושל, דואר היום, 5 בדצמבר 1935
- ^ אהרן דולב, השער החשוך של מאה שערים, מעריב, 19 באוגוסט 1977
- ^ ראו למשל: ישראל רוזנברג, 'עדות לישראל, ניו יורק תש"ט, עמ' 34. ובאמצע שנות ה-50, מודעה בכתב העת "המאור", גיליון נג, מאי 1955. עמ' 17.
- ^ ירון דרוקמן, הרב הקיצוני, הגיורת, החתונה והסערה, באתר ynet, 5 בספטמבר 2015