חבוט רמי
| משנה | מסכת אהלות, פרק י"ב, משנה ה' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת סוכה, דף כ"ב, עמוד א' |
| משנה תורה | הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה', הלכה כ"א |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תרל"א, סעיף ה' |
  | |
חבוֹט רמי (תרגום: הכה והשלך) הוא מושג הלכתי בארמית הקובע שבמצבים מסוימים מדמים גוף מסוים המונח אופקית, כאילו הוא מוטל מטה על מה שתחתיו, "השפל והשלך אותו על האוויר שתחתיו".[1]
הלכה זו בעלת משמעות בעיקר בדיני סכך הסוכה, בדיני מבוי ובקביעת אוהל, והיא מקבילה לדין גוד אחית הקובע קביעה דומה בדיני מחיצות.
דין זה הוא הלכה למשה מסיני כמו גוד אחית.[1]
מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח מוזכר במסכת סוכה:
בגמרא לעיל, מובאת מחלוקת אמוראים, בין אביי לרבא (שהלכה נפסקה כמותו[2]), בנוגע לסוכה שסככהּ עשוי קנים המופרדים זה מזה בגובה בו הם מונחים מעל 3 טפחים (שאם פחות מכך, אין צורך בכלל "חבוט רמי" משום שפחות משלושה טפחים, יש בהם דין לבוד שרואים אותם כאילו היו מחוברים):
- אביי סובר כי באופן כזה הסוכה פסולה.
- רבא אומר כי אם הקנה העליון בעל רוחב של לפחות טפח (שיש עליו שם "אוהל"), אזי אומרים "חבוט רמי" ורואים כאילו הוא מונח לצד הקנה שתחתיו (בהטלה מלמעלה) והסוכה כשרה.
בהלכות מבוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי להתיר טלטול במבוי, יש להכשירו על ידי לחי וקורה. כלומר, לוח אנכי המוצב בצד הפתח של המבוי (לחי) וקורה המונחת בצורה אופקית בין שני קירות הכניסה למבוי. אם הקורה מונחת גבוה מעל קירות המבוי אומרים חבוט ומחשיבים אותה כמונחת על כותלי המבוי.[3]
פרטי הדין
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אין אומרים "חבוט רמי" אלא כשיש רוחב של טפח או יותר בקורה העליונה.[4]
- לדעת חלק מהראשונים אין אומרים "חבוט רמי" אלא כאשר יש מרווח של טפח ומעלה ברובד התחתון של התקרה (במקום שאותו הקורה העליונה נועדה למלא).[5]
- לדעת השולחן ערוך אין די בכך שיהיה טפח בין הקורות בשני הרבדים, ואומרים "חבוט רמי" רק כשיש ברובד התחתון מרווח תואם לרוחב הקורות שברובד העליון, דהיינו שכאשר הרוחב של הקורות ברובד העליון גדול יותר, הרוחב של הקורות ברובד התחתון צריך להיות גם הוא גדול בהתאם.[6]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ב, עמוד א': ”'שאין בגגו' – בקנה העולה רחב טפח, דלאו שם אהל עליה לאחשובי ולמימר ביה חבוט רמי (כלומר) השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו, דהיינו נמי ענין גוד אחית אלא לענין מחיצה, דהוי חודה של מחיצה – שייך למימר גוד אחית (כלומר) משוך אותה והורד, ולענין המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שייך למימר חבטא.”
- ^ עיין במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה', הלכה כ"א, ובטור ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"א, סעיף ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ט', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ב, עמוד א'
- ^ ראו בהגהת הרמ"א לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"א, סעיף ה'
- ^ ראו ביאור הלכה סימן תרלא