טיוטה:ולרי ימליאנוב

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

תבנית {{סופר}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

ולרי ניקולאביץ' ימליאנוב (1929-1999) היה מלומד סובייטי ורוסי, חוקר תרבות ערבית, מורה לערבית ולעברית, חבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ואחד מחסידי האנטישמיות ברוסיה, יו"ר ארגון "זיכרון" (Память; פאמייט'), מחבר הספרים "דה-ציוניזציה" ו-"הנאציזם היהודי ודרך הייצור האסייתית", ואחד ממייסדי הנאו-פגאניות ברוסיה.

ביוגרפיה

בוגר המכון למחקר אסיה ואפריקה במוסקבה, מועמד למדעי הכלכלה. הוא עבד כמתרגם, לימד כלכלה פוליטית, ערבית ועברית במכון הפדגוגי הממלכתי במוסקבה, היה מרצה בארגון "זנאנייה" (ידע) וכן לימד בבית הספר הגבוה לאמנות בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

בשנת 1977 הוא שלח תזכיר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ובו הצהיר כי כל יהודי ברית המועצות הם "סוכנים ציוניים". הוא דרש להכניס לבתי ספר, לאוניברסיטאות, ולצבא קורס חובה של "אנטי בונים חופשיים ואנטי ציונות מדעית", הקמת מכון מדעי לחקר הציונות ובנייה חופשית תחת הוועד המרכזי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

במקביל כתב ימליאנוב את הספר דה-ציוניזציה, שהתפרסם בערבית בסוריה. הרעיון המרכזי של חיבור זה היה, שההיסטוריה האמיתית של האנושות היא מאבק, הנסתר מעיני האדם הממוצע, בין עובדי האלילים ליהודים הציוניים המנוונים. ספר זה גם מספר בקצרה על התוכן של "ספר ולס" (לכאורה טקסט סלאבי פגאני עתיק) ועל יסודות הנאו-פגניזם. הספר מציג גרסה ל"מזימת הבונים היהודיים". לדברי ימליאנוב, הקשר בין ציונים ובונים חופשיים נוצר על ידי המלך שלמה במטרה לתפוס את השלטון על כל העולם עד שנת 2000. עוד נכתב שם כי בבית המקדש בתקופת שלמה סגדו לשטן והביאו קרבנות אדם. הספר תורגם ופורסם בישראל ובכמה מדינות אירופה כדוגמה לאנטישמיות סובייטית מודרנית.

הפצת הרעיונות שתיאר ימליאנוב בספרו ובהרצאות בארגון "זנאנייה" בראשית שנות השבעים עוררה מחאה בינלאומית נגד שגריר ברית המועצות בארצות הברית בשנת 1973 על ידי הסנטור ג'ייקוב יעבץ.

כתוצאה מההליכים בוועדת הפיקוח על המפלגה גורש ימליאנוב מהמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והושעה מעבודתו. הסיבה הרשמית הייתה הפרת משמעת המפלגה - פרסום הספר ברחבי העולם. האנציקלופדיה יהודית קצרה בלשון הרוסית טוענת כי השעתו של ימליאנוב מהמפלגה נגרמה כיוון שימליאנוב כינה את ליאוניד ברז'נייב, המזכיר הכללי של המפלגה, "ציוני".

יבגני יווסאייב, מומחה לספר, טען כי הספר הוא אנטישמי ואנטי-סובייטי, אף על פי שהוא עצמו היה אחד מהמנהיגים האינטלקטואלים הבולטים של התנועה הלאומנית הרוסית.

סמיון רזניק סבור כי ימליאנוב היה מחבר המאמר האנטישמי במגזין מוסקבה, שפורסם בשנת 1979 תחת שם הבדוי י' בזנוז'ב. מאמר זה טען שהיהדות מטיפה לשנאה של לא-יהודים ומלמדת להרגם.

ב־10 באפריל 1980 נעצר ימליאנוב באשמת רצח וביתור אשתו עם גרזן, נשפט, הוכרז כלא שפוי עם אבחון של סכיזופרניה, ונשלח לבית החולים הפסיכיאטרי בלנינגרד למשך 6 שנים. אחד מהעדים במקרה זה היה אלכסנדר דוגין. ימליאנוב שוחרר בשנת 1986.

בשנת 1986 הצטרף לחברת "פאמייט" (זיכרון) של דמיטרי וסילייב. ימליאנוב נפרד מוואסילייב מסיבות אידאולוגיות: וסילייב האמין שהציונים הורסים את הנצרות ברוסיה, אך ימליאנוב סבר כי הנצרות נכפתה על רוסיה על ידי הציונים מלכתחילה.

לאחר חילוקי דעות עם וסילייב, עמד בראש ארגון משלו בשם זהה, וניסח את אמנת החזית האנטי-ציונית העולמית (WASAMF). בשנת 1989 חברי הארגון של ימליאנוב וחברי מועדון ההיאבקות סלאבי-גוריצקוי הקימו את הקהילה הפגאנית במוסקבה. בשנת 1991 הוא הפך לאחד ממייסדי "הקתדרלה הסלאבית".

במאמריו ובפניותיו הוא קרא לחסל את כל היהודים בשטח ברית המועצות לשעבר. הוא האשים אנשי ציבור מפורסמים רבים ברוסופוביה ובציונות, כולל מתנגדי המשטר אלכסנדר סולז'ניצין, אנדריי סחרוב ורויי מדבדב.

על בסיס החלטת בית המשפט המחוזי במשצ'נסקי במוסקבה בתאריך 03.12.2008, נכלל הספר "דה-ציוניזציה" ברשימה של חומרים קיצוניים תחת מספר 970.