יוז'ף לנדייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוז'ף לנדייל
Lengyel József
לידה 4 באוגוסט 1896
מרצאלי, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביולי 1975 (בגיל 78)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1916 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוז'ף לנדיילהונגרית: Lengyel József; מרצאלי, 4 באוגוסט 1896בודפשט, 14 ביולי 1975)[1] היה סופר ומשורר יהודי-הונגרי, זוכה פרס קושוט ופרס אטילה יוז'ף. בתחילה למד באוניברסיטאות בבודפשט ובברטיסלבה, שיריו הראשונים הופיעו במגזינים של לאיוש קשאק. בשנת 1918 הוא הפך לחבר במפלגת הקומוניסטים של הונגריה (KMP), לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית ברח לאוסטריה, שם פרסם את ספרו העצמאי הראשון (Oh Faith Jerusalem) והצטרף למפלגה הקומוניסטית האוסטרית בה היה חבר עד 1921. הוא עבר לגרמניה בשנת 1927, שם עבד כעיתונאי, מתרגם עבור עיתוני שמאל והפך לחבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה. בשנת 1930 עבר למוסקבה, שם התפרנס כמחזאי וכעורך עיתון, שם פורסמה עבודתו "רחוב וישגראדי" (Visegrádi utca), בה כתב את חוויותיו האישיות בין השנים 1918–1919. הוא נעצר בשנת 1938, הורשע ונכלא במחנות עבודה שונים בגולאג למשך שמונה שנים. שוחרר רק בשנת 1946, אך נעצר מחדש והוגלה לסיביר. הוא הורשה לחזור להונגריה בשנת 1955, שם כתב על מחנות העבודה הסובייטים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילדות עד בגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוז'ף לנדייל נולד במשפחה יהודית כבנם של פאל לנדייל (18641913) [2] סוחר תבואה, ושל ינקה ויטמן.[3] הוא השלים את ארבע הכיתות של בית הספר היסודי במרצאלי ואת הכיתה הראשונה של הגימנסיה בעיר קסטהיי. כבר בילדותו כתב שירים בהשפעת המשורר הלאומי ההונגרי שאנדור פטפי. בשנת 1907 אביו פשט את הרגל ומשפחתו עברה לבודפשט. הוא המשיך את לימודיו בגימנסיה ברחוב ברצ'אי (היום הגימנסיה על שם אימרה מדאץ') בבודפשט. בשנת 1914 נרשם לפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בודפשט (ששמו הפך בשנת 1951 לאוניברסיטת אטווש לוראנד), שם למד גם תולדות אמנות. הוא החל את לימודי משפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ברטיסלבה בשנת 1915, אך בשנת 1916 הפסיק.[4] שני שיריו הראשונים הופיעו בשנת 1916 במגזין של לאיוש קשאק: "המעשה"[5] הופיעו כמה משיריו, סיפור קצר וביקורות אמנותיות פרי עטו. בשנת 1918 הוקמה קבוצת סופרים סוציאליסטים מהפכניים, והוציאו לאור כרך משותף בשם "שחרור" (Szabadulás).[6]

בשטף המהפכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדייל התוודע אז לדעותיו של ארווין סבו, השתתף בתנועה האנטי-מיליטריסטית הבלתי חוקית והצטרף לקבוצת הסוציאליסטים המהפכניים. לאחר ניצחון מהפכת החרציות, הקבוצה עסקה בתועמלנות בקרב פועלים שלא היו מרוצים מהמהפכה הבורגנית. לנדיאל הצטרף למפלגה הקומוניסטית בסוף נובמבר 1918. הוא נעצר ב-21 בפברואר 1919 יחד עם הנהגת ה-KMP ושוחרר ב-20 במרץ. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית הסתתר בפשט ובסביבתה.[7] ב-28 באוקטובר 1919 ברח לאוסטריה. הוא נלכד בגבול על ידי המשטרה האוסטרית והועבר למחנה המעצר בקרלשטיין לאחר חקירה קצרה בווינה.

בגלות ווינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדייל התגורר בווינה בין 1920 לבין 1927. בין השנים 19221923 היה סטודנט באוניברסיטת וינה. הוא נרשם לשיעורי היסטוריה ותולדות האמנות, למד אנגלית והשתתף בקורסי צילום ומיקרו-צילום.[8] הוא חי מעבודה מזדמנת ואחר כך מדמי אבטלה. בווינה התחתן עם אירן קורנהאוזר, סטודנטית לרפואה באוניברסיטה. נישואיו נמשכו זמן קצר. במהלך שהותו בווינה ביקר פעמיים באיטליה. בין השנים 1919–1921 הוא היה חבר במפלגה הקומוניסטית האוסטרית. בשנים 1921–1924 הוא עבר משבר נפשי, עזב את המפלגה ואחר כך התפטר מעבודתו.

בגלות גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1927 עבר לברלין. בין השנים 1927 עד 1930 היה חבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה. הוא הקים ארכיון בליגה האנטי-אימפריאליסטית, ותרגם מאנגלית לגרמנית עבור כתב העת של "האיחוד המקצועי האדום". הוא עבד גם כמחזאי בחברות הסרטים Prometheus Film ו-Weltfilm.

במולדת המהפכה עד למעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הגיע למוסקבה בסוף אפריל 1930 ככתב העיתון Berlin am Morgen. מהסתיו עבד באיגוד המקצועי האדום של האינטרנציונל. הוא הפך לדרמטורג של חברת Mezrabpomfilm הסובייטית-גרמנית. בשנת 1932 התחתן עם נינה סרגייבנה קיזלוואלטר, מורה למוזיקה ולריתמיקה (אמנות התנועה). בשנת 1936 ביקש וקיבל אזרחות סובייטית. בשנים 1932–1934 היה ראש המחלקה ההונגרית של חברת ההוצאה של העובדים הזרים במוסקבה. הוא פרסם במגזין ההונגרי "פטיש ומגל" ( Sarló és Kalapács - סיפורים קצרים, עיתונאות), בשנים 1933–1934 היה העורך.[9] הוא עבד כעצמאי מאמצע שנות השלושים (1935 או 1936).

בגולאג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדייל נעצר ב-21 בפברואר 1938 בתקופת הטיהורים הגדולים ובמאי 1939 נגזר עליו בהיעדרו שמונה שנות מאסר במחנה חינוך מחדש, על ידי הוועדה החיצונית של משרד הפנים (OSO) על פי החלטה מה-23 באפריל 1939. הוא ריצה את עונשו במחנות נורילסק וקאנסק. רק אחרי שמונה שנים ועשרה חודשים שוחרר ביום האחרון של 1946.[10] בשנים 19471948 הוא גר במה שנקרא "הקילומטר ה-101", 113 ק"מ ממוסקבה, באלכסנדרוב.[11] הוא הועסק כמתרגם-מגיה ולקטור בהוצאה לאור בשפה זרה.[12] בהתחלה נסע לעיתים קרובות למוסקבה ובילה יום או יומיים עם משפחתו.[13] הוא כתב שני סיפורים ברוסית וסיפור קצר בשם אלקה.[14]

באביב 1947 הגיש את בקשתו לחזרה להונגריה. בחורף 1948 הוא נבדק בביקורת בדירתו במוסקבה ונאלץ לחזור תוך 24 שעות למקום הצ'ק-אין שלו, לאלכסנדרוב. בקשתו לחזור להונגריה נדחתה באביב 1948, אך הוא לא קיבל הודעה על כך. הוא נעצר שוב ב-22 בנובמבר והועבר לכלא ולדימיר. ב-9 בפברואר 1949 הוא נידון לגלות נצחית. במרץ 1949 הוחזר לסיביר בקרון כלא. מקארובו, כפר שנמצא במרחק של 50 ק"מ מקאנסק, הוגדר כמקום מושבו. שם כתב כמעט את כל קטעי "הקוסמים"[15] וכן את דרמת הקולנוע "שוט אלוהים". ב-1 בספטמבר 1954 גזר עליו בית המשפט העממי של מחוז דז'ירינסק בחבל המנהלי קרסנויארסק שלוש שנים במחנה עבודה. הוא שוחרר ב-23 בפברואר 1955 הוא ובת זוגו חזרו למוסקבה והגישו בקשה לטיהור שמו. הוא טוהר מכל אשמה ב-25 ביוני בשל "היעדר פשע".

סופר הגולאג ההונגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו להונגריה ראה את כתיבתו ואת ייעודו האנושי לספר את כל מה שחווה במחנות, בגלות. בסוף שנות החמישים עבד על יצירות שאת ניסוחיהן הראשונים כתב בסיביר. הראשון היה "מבוקר עד ערב" שהופיע.[16] הכרך "הקוסם", שיצא לאור בשנת 1961, הכיל 5 עבודות בהן כתב על עולם המחנות הסובייטים ומחנות הכפייה.

סדרת הוצאת כל עבודותיו (1970–1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פשיטות וינאיות (1970)
  • הווידויים של ריצ'רד טרנד או אנטה,...(1970)
  • ההתחלה מחדש (1970)
  • בוני גשרים (1971)
  • קסום (כרך 1–2, 1971)
  • שוט אלוהים (1972)
  • מכתבים לאריסטופנס (1972)
  • הו אמונה-ירושלים (1972)
  • רחוב וישגראדי (1972)
  • ספינות ארגונידס (1973)
  • על מדרגות הכנות (1974)
  • שמו: ברנהרד רייסיג: ארץ וחוץ לארץ (1978)

יצירותיו בשפות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sternekund und Reinekund: Sechs Märchen. Drezda, Verlagsanst. Proletarischer Freidenker Deutschlands, 1923
  • Des armen Gábor Kovács Lebenslauf. Regensburg: Habbel & Naumann Verlag, 1923
  • Изобретатель Андреас. Москва, Изд. ЦК МОПР, 1930
  • Исторический репортаж. Москва, Советская Литература, 1933
  • Три домны. Москва, Журн.-газ. Объединение ЦК МОПР, 1933
  • Visegráder Strasse. Berlin; Budapest, Dietz; Corvina, 1959
  • Беспокойная жизнь Ференца Пренна или стрелки указывают будущее. Москва, Иностр. лит., 1961
  • Batte il cuore della Cina. Milánó, Milano Nuova, 1964
  • Bosorák. Bratislava, Slovensky spisovatel, 1965
  • Dal principio alla fine. Milánó, Ferro, 1965
  • Sortilegio. Milano, Ferro, 1965
  • From beginning to end. London, Peter Owen, 1966
  • Prenn drifting: a novel. London, Peter Owen, 1966
  • Das unruhige Leben des Ferenc Prenn. Berlin, Volk u. Welt, 1966
  • Le pain amer. Párizs, Denoël, 1966
  • Die Attraktionen des Herrn Tördeky und andere Erzählungen. Reinbeck bei Hamburg, Rowohlt, 1967
  • Die Bekenntnisse des Richard Trend. Berlin; Weimar, Aufbau-Verlag, 1976
  • Čarodějník. Prága, Odeon, 1967
  • From beginning to end. Englewood Cliffs, Prentic-Hall, 1968
  • The judge's chair: A novel. London, Peter Owen, 1968
  • Fra begyindelsen til enden og andre fortaellinger. Koppenhága, Samleren, 1969
  • Acta Sanctorum and other tales. London, Peter Owen, 1970
  • Czarownik. Varsó, Pañstwowy Instytut Wydawniczy, 1971
  • Confrontation. London, Peter Owen, 1973
  • Confrontation. Secaucus, N. J., Citadel Press, 1973
  • Лицом к лицу. London, Overseas Publications Interchange Ltd, 1975
  • Deux communistes. Paris, Fayard, 1975
  • Endurance humaine. Bp., Corvina, 1976
  • Die Bekenntnisse des Richard Trend. Berlin; Weimar, Aufbau-Verlag, 1976
  • Pohnuty život Ference Prenna. Praha, Odeon, 1976
  • Attila – Bič Boži. Prága, Lidové nakladatelství, 1978
  • The Bridgebuilders. Bp., Corvina, 1979
  • Избранное. Москва, Худ. лит-ра, 1984
  • Die Kettenbrücke. Berlin. Verlag der Nation; Corvina, 1981
  • Gegenüberstellung. Frankfurt, Neue Kritik, 1990
  • Незабудки. Москва, Известия, 1990
  • Очная ставка. Москва, Радуга, 1990
  • Просроченный долг. Москва, 2016. ISBN 978-5-904280-67-3

סרטים מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בהתבסס על סיפורו הקצר פירוק וכריכה, ביים מיקלוס ינקסו את הסרט (1963)
  • ינה הורבאט עשה סרט טלוויזיה על פי סיפורו הקצר Wengraf (1968)
  • אני, פרנץ פרן - ביימתי סרט טלוויזיה מתוך הרומן של יוזף לנגיאל מאת מרטון קלטי (1969)
  • התועמלנים, סרט שחור לבן. במאי: Dezső Magyar. התסריט נכתב על ידי ארווין סינקו, יוזף לנגיאל ואחרים דזס מגייר וגאבור בודי (1969)
  • קסום ג. מיקלוס זניטאר עשה סרט טלוויזיה מסיפורו הקצר (1970, גישה מקוונת )
  • וידויים. מחזה טלוויזיה מבוסס על יצירותיו של איסטוואן אגרי יוז'ף לנדייל (1974)
  • רחוב וישגראדי. סרט טלוויזיה (בבימויו של יוזף רוסט, 1986)
  • פרגים צהובים. סרט טלוויזיה (בבימויו של Károly Esztergályos, 1989)

עבודותיו באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוז'ף לנדייל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi polgári halotti akv. 2351/1975. folyószáma alatt".
  2. ^ "Lengyel Pál halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 338/1913. folyószáma alatt".
  3. ^ Születése bejegyezve Marcali polgári születési akv. 101/1896. folyószáma alatt
  4. ^ Szabó József: Lengyel József alkotásai és vallomásai tükrében. Bp., Szépirodalmi K., 1966 (Arcok és vallomások)
  5. ^ A Tett. 1916. II. évf. máj. 6. 13. sz.
  6. ^ 1918 Szabadulás. - Bp., Krausz J. és Társa nyomdája, 1918
  7. ^ Életem – emlékeim // Az őszinteség lépcsőin / Lengyel József. Bp.: Magvető, 1974. 405. old.
  8. ^ Lengyel József: Bécsi portyák
  9. ^ Botka Ferenc: A Sarló és Kalapács (1929-1937) // Jelszótól a világképig / Botka Ferenc – Bp., Kossuth, 1982, 56-92. o.
  10. ^ MTAKK MS 5538/3
  11. ^ A ház ma is áll, a 3. Likousinszkaja utca 26. szám alatt ahol lakott. "Александров". otzyv.ru. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24.
  12. ^ РГАСПИ Ф.495. ОП.199. Д.1039. Л.091.
  13. ^ Noteszek 1973. dec. 23. MTAKK Ms 5535/32
  14. ^ Alka (Farkas-dakszli elmélkedései, tanításai, értékezései a kutyafajiságról, fajfölényről és főképp A KÉTLÁBÚAK TÖKÉLETES, EGYSZERŰ ÉS MAGAS DRESSURÁJÁRÓL): Lengyel József elfelejtett publikálatlan írása // Tekintet. 2006. 19. évf. 3. 9-30. o.
  15. ^ Noteszek 1963. június 23. MTAKK Ms 5535/13
  16. ^ Élet és Irodalom. 1957. 6. sz.